איריס ותומר מקיימים יחסי מין. את איריס מגלמת נועה קולר, ואת תומר - ארז דריגס. הוא שוכב מעליה, שניהם עירומים בפלג גופם התחתון. לפתע נדהם תומר לגלות שבת זוגו נרדמה תוך כדי האקט. הוא מעיר אותה, ומתחיל ביניהם דיאלוג מתוח:
תומר: מה, את נרדמת עכשיו?
איריס: מה?
תומר: מה ששמעת.
איריס: מה, אני בת שמונים? נראה לך שנרדמתי?
תומר: נראה לי שנרדמת.
איריס: אני לא נרדמתי. שנייה עצמתי עיניים.
תומר: למה?
איריס: למה? סקס, אני יודעת, עצמתי עיניים, להתרכז. תגיד, אתה מוכן להפסיק לעשות דרמה?
תומר: את עצמת עיניים, הפסקת לדבר והתחלת לנשום כמו סבתא שלי.
איריס: שנייה אני לא מדברת, ישר אתה חושב שנרדמתי? למה שאני ארדם? השעה תשע, תשע וחצי.
תומר: סליחה שהפרעתי, תחזרי לישון.
הסצנה הזאת מופיעה כבר בעשר הדקות הראשונות בפרק הבכורה של "חזרות", שעולה הערב (חמישי) בשעה 21:45 בכאן 11. הסדרה מתארת את קורותיו של זוג שמחליט להיפרד אבל נאלץ להמשיך לשתף פעולה לאחר שמחזה שכתב יחד התקבל לתיאטרון. לתפקידים הראשיים במחזה נבחרים שני שחקני טלוויזיה, אותם מגלמים איתי תורג'מן ואגם רודברג, וזאת למורת רוחם של היוצרים, ודרך כל זה אנחנו נחפשים לאחורי הקלעים של עולם התיאטרון, שנראים כאן מקסימים, משעשעים ומזעזעים באותה מידה.
מדובר בשיתוף פעולה נוסף בין קולר ודריגס כיוצרים ושחקנים לאחר שגם עשו זאת בעבר בהצגה "אחד פלוס אחת" בתיאטרון גשר. השניים הם לא רק כוכבי הסדרה "חזרות" ויוצריה (לצד אסף אמיר שגם הפיק), אלא היו בעצם בני זוג במשך שנה וביססו חלקים מהסדרה החדשה על סיפור הפרידה ביניהם. דריגס עזב את קולר ושבר את לבה, אבל הם נשארו בקשר טוב ומרבים לשתף פעולה מקצועית.
כמי שהיו בני זוג רומנטיים, נפרדו וכיום במערכות יחסים אחרות, היה לכם קשה להצטלם בסצנת סקס בעירום בפלג גופכם התחתון ובישבנים חשופים למצלמה?
דריגס: "זה היה רגע משונה ומביך כמו שאתה מצפה שיהיה. זה היה משונה ומביך גם אם הייתה כל מישהי אחרת מתחתיי בעודי עירום ומצולם. לא עשיתי את זה הרבה פעמים בחיי. זה משונה רצח, ובמקרה הזה הדבר היה יותר מביך, בגלל שמדובר בנועה".
קולר: "לי זה היה נורא נוח. הסתתרה מגבת בינינו, לא לדאוג".
איך הגיבו בן ובת הזוג שלכם?
קולר: "בעלי כבר עייף ממני. כבר אין לו סבלנות לזה. הוא שואל אותי (בטון אדיש): 'נו, מי היום?'".
היו לך כבר סצינות מין על המסך בעבר, אבל כאן זה האקס שלך.
קולר: "עזוב אותך, אקס שמקס, סצינה עם ארז לא תהפוך לי את היום. עם ארז זה דווקא הכי נוח. יאללה, שכב עליי ונגמור את הסיפור!".
דריגס: "אני כמו בן דוד. כולם מכירים אותי בבית של נועה. אפילו החתול".
קולר ודריגס הכירו כשהיו בני 24, בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין, כשהוא היה בשנה א' והיא בשנה ב'. "יום אחד מביאים לסטודיו את מבקר התיאטרון המנוח צבי גורן לעשות לנו הרצאה על ביקורת תיאטרון", נזכרת קולר. "כולם מקשיבים בנימוס ובקשב רב ובענווה ובצניעות, חוץ מדפקט אחד עם קוקו, שמרים את היד ושואל בהתנשאות שיא שאלה מטופשת שמעוררת אנטגוניזם. כל הסטודיו הסתובב והסתכל עליו. והכיתה שלו, שמכירה את הבר מוח, עשתה מין כזה 'אוווו' בקטע של ארז נכנס במבקר. אני הסתכלתי עליו וחשבתי - איכס. איך מישהו משנה א' בכלל מרשה לעצמו לדבר?! זאת הייתה הפעם הראשונה שסימנתי אותו. מאז רק רציתי שישים לב אליי. רק רציתי שיראה שאני קיימת. שיש אותי".
ביום אחר, קולר סיימה תרגיל משחק בבית הספר למשחק, בו צפה גם דריגס, וניגשה לשתות מים מהקולר. "ארז הגיע אחריי לשתות מים, והיה לו פרצוף של מישהו שהולך לקטול אותי, פרצוף של מישהו שהולך להגיד 'מאוד לא נהניתי'", אומרת קולר. דריגס מבהיר: "זה הפרצוף שלי באופן כללי". קולר: "כן, לארז יש פרצוף של אנטיפת. חשבתי שהוא יגיד לי 'זה היה מאוד לא טוב, כתוב מאוד בינוני' או משהו מגעיל אחר. ואז הוא אמר לי 'את שומעת רגע, התרגיל שלך - אי אפשר שלא להתאהב בך'. הופה. ואז נפלתי בפח שלו. היינו זוג במשך שנה ואז הוא עזב אותי".
דריגס: "זה מביך לדבר על זה, כי זה כמו להוציא תמונות מגן חובה. עברו כל כך הרבה שנים".
במהלך שנת הזוגיות, דריגס מבין בזמן אמת שבמריבות שלו עם קולר יש משהו מצחיק. "היינו סטודנטים למשחק", הוא אומר, "גם ככה שחקנים, ובטח ובטח סטודנטים למשחק, כל מה שאנחנו עושים הוא קצת החוצה, וכולם הקהל אחד של השני. במסגרת הזאת, היה ברור לנו שאנשים אוהבים להקשיב לנו מדברים ורבים. היה ברור שיש איזה משהו מבוסס דיאלוג, נקרא לזה".
קולר: "היינו עושים סצינות. בעצם הריבים שלנו היו מכוונים לקהל. בלי לדעת, התאמנו על הפרפורמנס ולא על עומק הקשר. היום, לפני שבאתי לפה, אמרתי לבעלי 'אני מצטערת שאני כל כך קשה בתקופה האחרונה'. והוא אמר לי: 'את יכולה בבקשה לעשות את זה עם פחות דרמה? תשמרי את זה לסדרה הבאה שלך'. בעלי הוא כנראה מה שאני זקוקה לו בחיים האלה. בזמן שאני מדברת בחיים הרגילים כאילו שאני 'מצולמת' כל הזמן, בעלי לא 'מצולם'".
דריגס: "וואו, זה הבן אדם שהיית צריכה להתחתן איתו. ולא עם האידיוט ההוא ששתה מהקולר. זה האיש".
"בשלב מסוים בקשר, הרגשתי שאנחנו אוהבים כמו חברים טובים ולא כמו זוג רומנטי. נועה לא הרגישה ככה", אומר דריגס. "לאחר שנת זוגיות, ארז עשה מעשה שעד היום הוא מרוויח ממנו - החליט לעזוב אותי", אומרת קולר. "הייתי כל כך המומה מההחלטה המטורפת הזאת שלו, שלא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לכתוב מחזה על זה. ומה לעשות, אני מחזיקה ממנו גם כשחקן ויוצר, אז שאלתי אותו - תגיד, איך אתה עוזר לקדם את הפרויקט שהוא אתה בעצם? המטרה הראשונית שלי בכתיבת ההצגה הייתה שארז יחזור אליי".
ומה היה המניע הראשוני שלך, ארז, לכתוב ביחד מחזה אחרי שנפרדתם?
"רציתי הצגה איתה".
ב-2010, ההצגה הקומית שיצרו אותה ושכיכבו בה עלתה בתיאטרון גשר. קראו לה "אחד פלוס אחת" והיא מתארת תמונות קומיות מחיי זוג, מרגע שהם עוברים לגור ביחד ועד הפרידה שלהם. הדרמטורג היה רועי חן והבמאי יבגני אריה. בחוברת ההצגה מתוארת התכתבות של השניים בעת תהליך הכתיבה שלה:
דריגס: "הסצינה עם השירותים מצחיקה, אבל מה אפשר לעשות איתה?.."
קולר: "למה אתה כותב שתי נקודות אחרי הסימן שאלה?"
דריגס: "מה?"
קולר: "עשית סימן שאלה ושתי נקודות..."
דריגס: "נו?"
קולר: "למה צריך אותן? ואם כבר נקודות, למה לא שלוש?"
דריגס (חושב רגע): "פתאום נזכרתי למה נפרדנו.."
"בעצם הפרידה שלי ושל ארז גילתה לנו עם השנים שהחיבור האמיתי שלנו הוא מקצועי", אומרת קולר, "אנחנו גם חברים טובים, אבל העומק של הקשר בינינו הוא מקצועי, הכי טוב לנו לעבוד ביחד. עם השנים זה נהיה יותר בהיר ויותר ברור". דריגס מאשר: "אנחנו נהנים ממה שכן יש בינינו - שזה חיבור, זה דיבור טוב בין חברים וקולגות. יש לנו שפה משותפת טובה".
במשך זמן ארוך עסקו קולר ודריגס בניסיונות עיבוד ההצגה לסדרת טלוויזיה. תחילה חשבו להפוך אותה לסיטקום, באופן שקרוב יותר להצגה, אבל בהמשך הוחלט להעמיק יותר וליצור דרמה קומית. yes דחו את ההצעה, רשת הסכימו אבל לא הציעו מספיק כסף ופרקים, ולבסוף הפרויקט נחת בכאן 11, שממשיכים כך את המומנטום המצוין שלהם השנה, ועבודת הבימוי הופקדה בידי בועז פרנקל.
עד כמה בעבודה המשחקית שלכם בסדרה חזרתם בזיכרונות לרגעי הפרידה האמיתיים? למשל, כשבסצנה קורעת הלב שבה הדמויות שלכם עוצרות עם האוטו לצד הכביש וארז אומר "אני לא בטוח שאני אוהב אותך", חזרתם אז כשחקנים לאותו רגע מפעם במציאות שבו ארז אמר לנועה דברים דומים?
קולר: "כשחקנית, אני מרגישה שכבר חל על המשאב הזה של הפרידה חוק ההתיישנות, צריך כבר להתחבר לכאבים חדשים. תחשוב שבכתיבה היינו צריכים לדבר על הפרידה. פרידה, טפו חמסה, היא לא דבר טרי אצלי. אני במונוגמיה ארוכה, נשואה לתום. מאיפה אפליץ טקסט על פרידה עכשיו? בעצם אני אמורה עכשיו לכתוב על הורות, על חיי נישואים יציבים ועל כאבים שיש בהם. ידענו שזה נושא מעניין שרצינו להתעסק בו, אז ישבנו בחדר כתיבה ושאלנו את עצמו מה היה שם? נזכרתי שהייתי המומה מזה שארז אומר שהוא רוצה לעזוב אותי ולא האמנתי לו. נראה לי לא סביר. לקחנו את הרגע הזה של ההכחשה המאוד גדולה שהייתי בה, ומתחנו אותה".
דריגס: "מה שזכרנו מאוד זה איך הפרידה הרגישה מול העולם. היינו מוקפים בחברים, הורים ואנשים שמאוד אוהבים אותנו כזוג, וכלפי חוץ זאת נראתה זוגיות די אידיאלית. היה לי קושי מול איך העולם מסתכל על זה, וחשבתי שאולי אני טועה - אם כל כך הרבה אנשים אומרים לך שזה נכון וטוב אז אולי אני עושה טעות? לא ידעתי אם מה שאני מרגיש הוא באמת נכון".
הסדרה "חזרות" לא מתארת את הסיפור האמיתי של קולר ודריגס, אבל היא משתמשת בחומרים מהפרידה של הזוג ומהאישיות שלהם. הדמויות שמגלמים אגם רודברג ואיתי תורג'מן כוללות "חתיכות מהנשמה שלי ושל ארז", אומרת קולר. "פיצלנו את האלטר אגואים שלנו לשתי דמויות". בנוסף, ההצגה שדמויותיהם של רודברג ותורג'מן עובדים עליה בסדרה היא למעשה ההצגה "אחד פלוס אחת".
מה בדמויות שמגלמים רודברג ותורג'מן בסדרה משקף אתכם במציאות?
קולר: "כל המחלות שלי נמצאות בדמות של אגם - הטירוף, האובססיה. יש לה סצינה שבה היא לא מפסיקה לדבר על הדמות של נינה מ'השחף' של צ'כוב, עד שאומרים לה די, סתמי את הפה. זה בדיוק אני מול בעלי והחברים שלו".
הדמות שלך בסדרה אומרת על דמותה של רודברג שהיא לא יכולה לגלם אותך כי "זאת לא בחורה שיכולה להתחבר לדמות שהג'ינס שלה לא נסגר עליה, או שהיא מרגישה חרא מול המראה או שחבר שלה בחיים לא אמר לה שהיא יפה".
קולר: "אני לא אגם רודברג, אני לא קרובה לזה. היא במלא מובנים פנטזיה בסיסית, ראשונית, שרוצים להיות כמוה. אני רוצה גוף כמו שלה מחר. נשים יפות כמו אגם מסמנות להרבה נשים שאיפה שקשה מאוד להגיע אליה. לי היה כיף להראות גם כמה הדמויות שלנו שונות וגם כמה הן דומות".
דריגס: "בתוך הדמות שאיתי תורג'מן משחק בסדרה שמתי והגזמתי המון חוויות שלי מחיי הרווקות".
הקטע בסדרה שבו הדמות של איתי שולחת לדמות של נועה בטעות תמונה של איבר המין שלו - משהו דומה לזה קרה לך במציאות?
"תשמע, זה חלק מהעולם היום. לא יודע אם זה קרה ככה, לא זוכר עכשיו אם כן בטעות או לא בטעות. שמע, אנשים שולחים כל היום וכל הלילה תמונות לכולם, כן בטעות ולא בטעות".
הזוגיות ביניכם הגיע למסך גם דרך סדרת הרשת "Confess" שיצר משה רוזנטל שבה אתם מגלמים זוג בדייט ראשון, וגם בסרט "לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין, שבו אתה החתן המיועד של הדמות של נועה, שעוזב אותה בארוחת הטעימות.
קולר: "לי הכי נוח לעבוד עם ארז. בכל מקום כששואלים אותי: מי יכול לשחק איתך? אני אומרת: ארז".
דריגס: "הסרט של רמה בורשטיין נעשה באותו בית הפקה של הסדרה - נורמה הפקות. ככה שרמה בעצם הכירה אותנו בחדרים של המשרד. מהר מאוד היה ברור שנועה עושה את התפקיד, ניסו לעשות מאצ'ינג לנועה. ורמה חשבה שזה יהיה רעיון טוב שזה יהיה אני, אולי בגלל שיש איזה חיבור טוב בינינו שלא צריך לעבוד קשה בשבילו".
מאיפה נובעת האובססיה שלכם לשוב ולהתכתב לאורך שנים, בהפקות שונות, עם נושא הפרידה שחוויתם במציאות, מההצגה ועד הסדרה?
קולר: "אני בחורה קצת אובססיבית, ומרגישה שזה מנוע יצירתי בשבילי. בהתחלה, כשהתחלתי לכתוב הפסיכולוגית שלי אמרה לי שזה תהליך תרפויטי. כמו מה שהדמות של האמא שלי אומרת בפרק השני של הסדרה: 'לא מעניין אותך הצגה, את רק רוצה שהוא יחזור אליך'".
דריגס: "המעיין הנובע שלנו הוא שהחלטתי לזרוק אותה. מישהי כתבה לי בפייסבוק בתגובה לפרומו של הסדרה שאנחנו האקסים הכי ממנפים שהיא מכירה. זו הגדרה מצוינת - אנחנו פשוט ממנפים את האקסיות שלנו עד אין-קץ".
ארז, בעצם היית הראשון לזהות את הכישרון של נועה, הרבה לפני הפריצה הגדולה שלה.
"אני לא רוצה להגיד הראשון, כי תמיד יש את ההורים והמורים. אבל זה נכון מהותית. ידעתי שאני רוצה לשחק את הדיאלוגים האלה איתה. זו תחושה שיש לך כשחקן עם מעט מאוד אנשים".
קולר: "אני המצאתי אותו".
דריגס: "זאת הכותרת של הכתבה. למרות שמי שניגש לקולר המים זה אני".
כשנפגשתם בבית הספר למשחק, ידעת שנועה תגיע כל כך רחוק ותהפוך לאחת השחקניות הכי מוערכות, מצליחות ועסוקות בארץ?
"קיוויתי, לא ידעתי. קיוויתי שאנשים אחרים במציאות יראו את מה שאני רואה, חד משמעית".
קולר: "אני רוצה להגיד לצופי הסדרה שלנו 'חזרות' - תכירו את אדם דרייבר הישראלי, ארז דריגס, שאני מכירה מהיום שהוא נולד ואתם עוד לא. וסופסוף הוא הואיל בטובו לקחת את התפקיד הראשי. והוא הולך למוטט אתכם, הבחור החדש בשכונה! חבל שהבחור החדש שלכם הוא הישן שלי".
ארז, יש בך לפעמים קצת קנאה בכך שנועה פרצה בענק ואתה עוד לא זכית בזינוק כזה לתודעה שראוי שתזכה בו?
דריגס: "יש רגעים, אבל רוב הזמן התשובה הכנה שלי היא לא. המזל הגדול שלי הוא שבחרתי במשך המון שנים שהכובע המרכזי שלי לא יהיה של שחקן, אלא של במאי ויוצר. אם היינו באותו חוג שכל הזמן הולך לאודישנים היה לי קשה עם זה ובטח הייתי מתמודד עם קנאה. בגלל שתחומי העניין שלנו מקצועית התבדלו להיות אחרים, מצאתי הרבה סיפוק במה שעשיתי וכיף לי מאוד לפרגן לה".
בנוסף לעיסוק בשאלה איך צולחים זוגיות בגלגול הזה, הסדרה שולחת זרקור לאחורי הקלעים של עולם התיאטרון, שבמסגרתו הכירו ועבדו האקסים בני ה-39. דריגס הוא יוצר מוערך ובולט בתיאטרון, ששיחק בהבימה ובתיאטרון גשר וחתום בין השאר על בימוי ההצגות "איש הכריות" בתיאטרון חיפה, "פציעות קטנות" בגשר, "המשתמט" בצוותא ועל עיבוד ההצגה "זרים מושלמים" בהבימה. בנוסף שיחק וגם ביים בהצגה "תיאטרון רפרטוארי" שהציגה בפסטיבל אדינבורו וברחבי אירופה. התיאטרון הוא עיקר עיסוקו, על אף שהגיח גם בסדרות "תמרות עשן" בהוט ו"כיפת ברזל" בקשת.
קולר, אחת השחקניות הכי מצליחות ומוערכות בישראל, זכתה בפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט "לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין. היא החלה את דרכה בתיאטרון. לאחר לימודיה ביורם לוינשטיין שיחקה בין השאר בתיאטרון גשר בהצגות "לילות לבנים", "טרטיף", "הלילה ה-12" ו"יאקיש ופופצ'ה". לפני כמה שנים נטשה את התיאטרון לטובת המסך, שבו זרחה בין השאר בסדרות "להעיר את הדב" בקשת, "בלתי הפיך" ברשת, "קופה ראשית", "שטוקהולם" ו"שב"ס" בכאן, "המנצח" ב-yes ו"הנערים" של HBO.
הסדרה מתכתבת עם חוויות, רגעים וסיפורים אמיתיים שהכירו בעולם תיאטרון. כך, למשל, במהלך הפרק השני, דמות של שחקן תיאטרון ותיק בגילומו של שמיל בן ארי מתפרעת ומשתוללת בדלפק של מזכירת התיאטרון, מה שמבוסס על אירוע שקרה באמת עם שחקן אחר. קולר ודריגס ביקשו את ברכתו לשילוב הסצנה - וקיבלו אותה. "רצינו לראות שהוא לא ייפגע. דיברנו גם עם אנשים שהדמות של יבגניה דודניה (מנהלת התיאטרון) מבוססת עליהם, היא ערבוב של כמה אנשים, כי רצינו שהם לא ייפגעו", אומר דריגס, "יש לנו חומר רב מעולם התיאטרון שיכול להספיק לעוד 72 עונות, וכמעט לא היינו צריכים, להמציא כי אלה הדינמיקות והטיפוסים".
הפרק הראשון כולל סצנה שבה הדמות של השחקן הוותיק מטרידה מינית מילולית את דמות השחקנית הצעירה שמשחקת אגם רודברג. ספרו על הנגיעה שלכם לנושא ואם הייתה לכם דילמה אם לגעת בנושא חשוב כזה במסגרת של קומדיה רומנטית?
קולר: "אני מרגישה שאם לא נדבר על הטרדות מיניות בתיאטרון - נתעלם ממשהו חשוב שקורה. הטרדות מיניות בתיאטרון קורות. אני הוטרדתי מינית כשחקנית. חשוב לדבר על זה, ולכן הבאנו לקומדיה רגע של הטרדה מינית. הדבר המרכזי שרואים בסצנה הזאת הוא שהגבולות בתיאטרון מאוד מטושטשים. בחורה נכנסת לחדר שבו יש שחקן ותיק עם תחתונים, ואני לא יודעת בכמה מקומות עבודה אנשים מסתובבים עם תחתונים אחד ליד השני, עובדים בלילה, ומתעסקים במיניות. מיניות, אהבה וניצול הם חלק מחומרי העבודה של שחקנים. העולם הזה מטושטש, החשקים משתבשים".
דריגס: "ויש בתיאטרון המון אינטימיות בין אנשים שלא אמורה להיות אינטימיות ביניהם כי הם קולגות, וזה משונה".
קולר: "בסצנה הזאת אנחנו רואים איך נראית שחקנית שמאוד רוצה, כמה קל לקחת מבן אדם שמאוד רוצה. אני מזדהה עם זה לחלוטין. ממני היה קל לקחת כי נורא רציתי. אפשר היה להטריד אותי מינית כי רציתי להיות שחקנית טוטאלית. אפשר היה להגיד לי: 'אז בוא נראה איך את עושה את זה כשאת עירומה? את מעזה להיות עירומה או לא מעזה?'. ולא הייתי מסוגלת בגיל 25 להגיד לא, כי חשבתי שזה יעשה אותי שחקנית פחות טובה. לא הייתה לי זהות עדיין, לא ידעתי איזו אישה אני, ומספיק רציתי כדי שאפשר יהיה לקחת ממני. אז אם מישהו יושב על הנקודה הזאת, הוא יכול לקחת, זה קל".
ארז, לפני שבועיים הסדר הנושים שגובש על ידי נאמני תיאטרון הבימה אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. לא מעט יוצרי תיאטרון בכירים היו מאוכזבים מההסדר שלטענתם פגע בהם קשות והותיר חובות אדירים שלא יקבלו לעולם. כמי שעבד בהבימה - אתה שותף לתחושות האלו?
"זה עצוב, זה כואב, זה מעליב וזה ביזיוני שזה ההסדר שהגיעו אליו. המדינה התנערה לחלוטין מהאחריות שלה לדבר. פשוט זרקו אותנו קיבינימט. הבימה חייבת לי עשרות אלפים רבים, ואני לא אראה מזה כמעט כלום, אני אקבל איזה שלושה אחוזים מהחובות אליי על פני עשר שנים. נו, באמת. זה לא פייר. ומי כן מקבל את הכסף שחייבים לו? הבנקים. זה מבאס מאוד ויש תחושה שרימו אותנו".
אילו בעיות נוספות קיימות בתיאטרון הישראלי?
"אני חושב שאנחנו יכולים לעשות תיאטרון הרבה יותר טוב ומשמעותי. עולם התיאטרון הישראלי לוקח מעט מאוד סיכונים. זה משהו שהרבה אנשים מרגישים, ואגב גם המנהלים רוצים שהקהל והתקציבים יאפשרו להם לעשות תיאטרון מעניין ומעז יותר, משהו שקצת איבדנו לאורך השנים. אנחנו רומזים לזה בסדרה. הבאנו את דמות שרת התרבות, שמגלמת גילה אלמגור, והיא אומרת לדמות מנהלת התיאטרון - תשמעי, פעם הבאה אני רוצה הצגות קצרות יותר".
קולר מגלה שסצנה נוספת בכיכובה של שרת התרבות מחבר גם הוא בין המציאות לדמיון. השרה מגיעה לראות הצגה, אלא שהשחקנית הראשית שכחה מכך ומבריזה. "כשמירי רגב הייתה שרת התרבות, היא הגיעה פעם לתיאטרון גשר לראות את ההצגה 'הדיבוק', ושחקנית לא הגיעה. היא שכחה כי לא היה לה כתוב שיש הצגה. והשרה רגב ישבה באולם וחיכתה לה. זה הסיוט הכי גדול של כל שחקן".
גם אחד הרגעים המצחיקים בסדרה מבוסס על מקרה שהתרחש באמת. "לפני הרבה שנים, ראיתי את אגם רודברג באיזו קריאה של מחזה בגשר, והיא קראה מאוד יפה", אומרת קולר. "אני הייתי אז שחקנית יחסית ותיקה בגשר. ניגשתי אליה ואמרתי לה 'וואו, אגם, את קראת מאוד יפה'. והיא ענתה לי: 'מי את, את מהשיווק?'". אז הם הכניסו לסדרה משפט כזה בדיוק, אותו אומרת דמותה של רודברג לדמותו של דריגס.
נועה, העבודה על הסדרה פתחה לך את התיאבון לחזור לתיאטרון, שנים אחרי שנטשת אותו לטובת המסך?
"בכלל לא. הייתי עשר שנים שחקנית בגשר, תיאטרון מיוחד ויוצא דופן, וכשהחלטנו שההצגה צריכה לעסוק בתיאטרון הרגשתי שכל עשר השנים שהייתי שם היו בעצם תחקיר מעמיק לסדרה. אבל געגוע לתיאטרון? האמת שאין לי. אני אוהבת תיאטרון, תומכת בו, חושבת שהוא חשוב כל כך, מעריכה על אמת שחקנים שיוצרים לתיאטרון, וחושבת ששחקן שלא עושה תיאטרון מפספס משהו אמיתי, קשר בין קהל ושחקן זה דבר קוסמי. אני מוותרת על זה בגלל השלב שאני נמצאת בו בחיים כרגע".
דריגס: "הייתי מאוד רוצה שנועה תחזור לעולם התיאטרון, אבל אני יודע שזה לא יקרה. לצערי הרב היא סרבה לי כבר לשלוש הצעות ליהוק".
למרבה המזל, צילומי הסדרה "חזרות" הסתיימו כמה ימים לפני הסגר הראשון של הקורונה. "קרה לנו נס - הספקנו לצלם מול קהל מלא כשהתיאטרון עבד", אומרת קולר, "ויצא שאנחנו התיעוד האחרון של תיאטרון חי". דריגס: "זה משונה. אנחנו מסתכלים על הצילומים בחדר העריכה, אתה רואה קהל מוחא כפיים ושחקנים משתחווים, וזה נראה מוזר. כי אין את הדבר הזה מאז שצילמנו. לא כיוונו לזה, אבל היה לנו הרבה מזל".
התרבות נדחקה לשלב השישי והאחרון במתווה היציאה מהסגר, אחרי בתי כנסת, מסעדות, בתי קפה, חדרי כושר, בתי מלון וכל שאר הדברים שייפתחו קודם. נראה שלממשלה הזאת לא ממש אכפת מהתרבות.
קולר: "זה שובר את הלב. צריך להבהיר שתרבות היא לא פריבילגיה אלא צורך אנושי בסיסי. התרבות היא הסיבה לחיים. הלוואי וזה יעלה בסדר העדיפויות".
דריגס: "זה לא הגיוני שנהיה המקום האחרון ברשימה. צריך לצאת לרחובות ולהפוך שולחנות כדי שתיאטרון יהיה לא פחות חשוב ממסעדות. לפני כמה ימים ישבתי במטוס מפוצץ עד אפס מקום באנשים. למה לעזאזל אפשר לעשות את זה ואי אפשר לפתוח תיאטרון? זה שתרבות לא ממוקמת נכון בסדר העדיפויות של מדינת ישראל - זה לא דבר חדש. זה כך מאז הקמת המדינה. הקורונה רק הדגישה את זה. הייתי רוצה לראות יותר פעילות בכלים אמנותיים מצד עולם האמנות, ואני לא רואה אנשים יוצאים ועושים הצגה בכיכר או מתאמצים למצוא פתרונות אחרים".
תום, בן זוגה של נועה, מנהל חומוסיה בדרום תל אביב. בשבוע שעבר הוא קיבל קנס כספי גבוה לאחר שהפר כביכול את התקנות של ימי הקורונה. "היה שלב שבו היה מותר שליחים ואסור היה טייק אוויי", אומרת קולר. "העירייה שמה מחוץ לחומוסייה שולחנות וכיסאות שאפשר יהיה לאכול בחוץ, אבל לא איפשרה לבן אדם לקחת את האוכל מהשולחן שבחוץ. זאת אומרת שהיה צריך שליח בשביל זה. אתה יכול לעמוד ברחוב ולהזמין שליח, או ללבוש חולצה של וולט, ורק אז תוכל לקחת את האוכל. בן אדם לקח בלי שליח ועל זה הוא קיבל קנס. זה אבסורד, זה מתסכל וזה מטופש. ההנחיות מאוד מבלבלות ונראה לי שכבר לא עסוקים בלמגר וירוס, אלא עסוקים בלמגר משהו אחר, וכבר לא חושבים על טובת הציבור".
לו יכולתם לבחור מציאות מקבילה שבה הייתם מרוויחים את הקשר ביניכם שלא היה מתפרק אלא ממשיך לפרוח וללבלב עד היום אבל הייתם מפסידים את ההטבות היצירתיות שקיבלתם מהפרידה - ההצגה והסדרה, במה הייתם בוחרים?
קולר: "איזו מין אופציה זאת, זוגיות פורחת?! אין אופציה כזאת. ובשביל מה? בשביל ארוחת שישי?! בשביל לאסוף את הילדים מהגן?! זה ממש לא משתלם".
דריגס: "זאת אופציה לא טובה, לא היינו בוחרים להישאר ביחד במציאות מקבילה. זה לא היה קורה - היינו מגיעים לבתי משפט, לדיכאונות, למקומות לא טובים. אנחנו אוהבים מדי את מה שקרה באמת. אני אגיד את זה ככה. התברר לנו עם הזמן שלא פחות קשה למצוא פרטנר טוב ליצירה מאשר פרטנר טוב לזוגיות".
קולר: "זה כמו להקות. אני מסתכלת על צמדים וקבוצות שעובדים ביחד שנים, ואני ממש מחזיקה מהאנשים האלה, כמו דנה מודן ואסי כהן, חנן סביון וגיא עמיר, חבורת מה קשור. אלו קבוצות שעובדות שנים ביחד, עם דינמיקות מאוד עדינות, אנשים עם הרבה אגואים. כשלהקה מחזיקה שנים זה קשור בכוכבים, בקארמה. זו עבודה קשה".
דריגס: "בגלל שאין הרבה אנשים שבאמת טוב לך איתם, אני ממש מבין את העניין הזה של להידבק לאלו שאתה אוהב, ורק לרצות לעשות עוד איתם".
אז אם לא במציאות, יש סיכוי שהזוג שאתם מגלמים בסדרה או זוג אחר שתשחקו בהפקה אחרת בעתיד יסיים בהפי אנדינג ולא בפרידה?
דריגס: "יש סיכוי".
קולר: "במציאות, ארז מבחינתי הוא הפי אנדינג. לפעמים פרידה היא הפי אנדינג".
דריגס: "וזה בעצם מה שרצינו לכתוב - דרמה קומית-רומנטית על פרידה, שזה כבר דבר קשה כי זה קצת דבר והיפוכו. רצינו לראות מה זה פרידה, איך מתמודדים איתה, והאם יש צדדים חיוביים לפרידה אני חושב שהצלחנו לעשות את זה בסדרה. נכון, במציאות אנחנו הפי אנד, במובן הזה שמבחינתנו זאת האופציה הטובה".