רוחניות מודרנית: שי נחייסי - בין מגרשים
נחייסי הוא שם שמסתובב כבר תקופה ארוכה - זמר-יוצר שמגדיר את עצמו כשילוב בין בעז שרעבי למייקל קיוונוקה - שזה כבר מקורי. חשוב יותר, נחייסי הוא גם חלק מגל של מוזיקאים שמסרבים להיכנס למגירות הרגילות של המוזיקה הישראלית: יש כאן בלדות פופ, נגיעות מזרחיות וקצת שאנטי, מתובל במודעות חברתית והשקפת עולם יציבה, או בקיצור: משהו שיכול לדבר כמעט לכל אחד, במיינסטרים ובאינדי של הזמן הנוכחי. על ההפקה חתומים כאן שמות כמו עדי רותם, עינב ג'קסון כהן ונחייסי עצמו.
זו לא בכורה, אבל עדיין תחילת הדרך: האלבום הזה עוד לא בשל לגמרי - נדמה שנחייסי עוד מחפש את עצמו בין שלל הזהויות שהוא עוטה על עצמו, ומשהו בעיבודים כאן מעט מנומס ושלו מדי בשביל יוצר צעיר שרוצה לכבוש את העולם. כך או כך, מי שיפתח לזה את ליבו יגלה מוזיקאי מקורי, רגיש ועם קול נהדר, גבוה, שמזכיר מעט את מאיר ונועם בנאי.
כדאי לשמוע: "תוניס"
עוד באותה גזרה: אביב בכר - אלבום בכורה
אחרי שני אלבומים מוצלחים עם השותפה לדרך, הדס קליינמן ("סירת מפרש", "בימים שיעברו עלינו"), ההיפי הבולט של המוזיקאי הישראלית בעשור האחרון מנסה הפעם לבד. השינוי אינו דרמטי: האלבום הזה מזכיר מאוד את שני קודמיו, אם להיות כנים, ועדיין יפה מאוד - עם שלל בלדות נוגות, עטופות בעיבודים עשירים של כלי מיתר ונשיפה, ואפילו התכתבות עם "משירי ארץ אהבתי" של לאה גולדברג.
כדאי לשמוע: "לנוע"
אינדי מלטף: קמה ורדי - Moonticket
השם של ורדי נשמע אף הוא בשוליים כבר כמה שנים טובות כהבטחה גדולה. זה בעצם האלבום השלישי שלה - פנינת פולק משובחת, כולה באנגלית, ומלאה בשירים שאפשר יהיה להתחבק איתם כשהחורף סוף סוף יגיע. ורדי חצי שרה וחצי מדקלמת, והשילוב בין השניים כובש את הלב.
למרות שהשירים המקוריים נהדרים אחד-אחד, גרסת כיסוי לשיר הידוע של ניקו, "These Days", היא שמזקקת את מהותו של האלבום - ולו בגלל שהשיר הזה כמו נכתב על 2020, עידן הסגרים, הריחוק החברתי ומות התכניות והמפגשים, וכל מה שנשאר הוא להיזכר במה שהיה פעם, ונגוז. נכון, לשיר הזה יש גרסאות כיסוי כמו חול. הביצוע של ורדי מוצדק מאוד בתוך רצף השירים של "MoonTicket", ומוצלח מאוד גם ללא קשר אליו.
כדאי לשמוע: "These Days"
עוד באותה גזרה: רוני בר הדס - Calm the Beast
אלו שמחפשים עוד משהו ממש מאותם אזורים אבל מעט יותר מהוקצע, יוכלו למצוא את מבוקשם באלבום של רוני בר הדס, אותו הפיקה יחד עם צח דרורי (אביתר בנאי). הקול הנעים של בר הדס - גם היא כותבת ושרה באנגלית - עטוף בעיבודים ג'אזיים איטיים, מהסוג שפרח במיוחד באינדי של העשור הראשון של המאה. מומלץ בחום - גם כן לקראת העונה הקרה.
כדאי לשמוע: "Wasting My Breath"
קאברים קיצוניים: נטע ברזילי - The Best Of Netta's Office
לקראת סוף 2020 הוציאה ברזילי, אחת החידות הכי גדולות של הפופ המקומי, מיני-אלבום של שישה קאברים אינטנסיביים שהקליטה ושיתפה לאורך השנה. המסה העיקרית היא של להיטי טראש ענקיים מהניינטיז: שירים כמו "Blue" של אייפל 65, "Barbie Girl" של אקווה, ואפילו "קוקו ג'מבו", ולצידם גרסה היפרית משהו - בנוהל - ל"סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס" מ"מרי פופינס".
ברזילי מחפשת את עצמה מאז הזכייה באירוויזיון, מנסה להתגבר מעל "Toy" ולייצר לעצמה קריירת פופ יציבה פחות או יותר. מהבחינה הזאת, אפשר לקרוא את "המיטב מהמשרד של נטע" כמין חפירה עצמית, ניסיון לגלות מחדש מה היא אוהבת ומה מעניין אותה. אין ספק שבמגרש הביתי שלה היא הכניסה מעצמה לכל אחד מהשירים שהיא מחדשת, ושאלה שירים שכמעט תמיד כיף לשמוע - אבל גם לא מסתתר כאן הרבה מעבר לפאן.
לאן היא הולכת מכאן? "המיטב מהמשרד של נטע" מספק מעט מאוד תשובות. אחת שכן ניתן לדלות קשורה בשיר האחרון באלבום - והטוב ביותר מתוכו - כיסוי ל-"The Times They Are a-Changin'" של בוב דילן. הגרסה הזאת לוקחת את ברזילי למקום הרבה יותר מופנם והרבה יותר יפה - הוכחה לוורסטיליות, ואולי גם רמז ליתרונות שיש לחומרים קצת פחות נוצצים ומעט יותר רציניים.
כדאי לשמוע: "The Times They Are a-Changin'"
עוד באותה גזרה: צו השעה - צו שלישי
הריליס השלישי בסדרה הוא ללא ספק גם המוזר ביותר, וקשה להגיד שהוא מסעיר - אבל גם בו אפשר למצוא כמה יציאות יפות כמו הגרסה העדינה של משה פרץ ל"אני גיטרה", הקאבר הביזארי אך מהנה של ארקדי דוכין ונופר סלמאן ל"חור בלבנה", החיבור המקסים בין נעם בנאי ולאה שבת ל"מה אעשה" של ארז לב ארי, וההזדמנות הנדירה לשמוע שוב את אסתר עופרים ויוני רכטר עם "ציפור שנייה", כמחווה אחרונה לנתן זך. מבניה ברבי ודניאל זמיר ("וידוי"), ערן צור ואפרת בן צור ("למחרת"), ותמיר בר ("קול גלגל") ציפינו ליותר.
לביקורת המלאה על "צו ראשון"
לביקורת המלאה על "צו שני"
כדאי לשמוע: "מה אעשה"
הוותיקים המתקאמבקים: טובה גרטנר - רוכלת מציאות
האלבום המפתיע של הזמן האחרון מסתתר בפינה. גרטנר (להיט האייטיז "אתמול"), כמי שפועלת לפי הכללים שלה כבר למעלה מ-30 שנה, שחררה כאן אוסף שירים קודר ותיאטרלי במיוחד, שיש בו אנחות וצעקות ודיבור סתמי, וכאוס נהדר. אפשר ממש לשמוע איך השנה המשוגעת הזאת היתרגמה לתוך האלבום הזה, למילים ("זה עכשיו תקופה לא קלה", למשל, אבל גם כמעט בכל שיר אחר) וכמובן למוזיקה (שיר הנושא, למשל). זה נגמר בחיבור בין "מה נשתנה" למגילת איכה, שמסיים קשת שלמה של רגשות באלבום הקצר והמרתק הזה.
כדאי לשמוע: "בסדר" (ויש גם קליפ יפהפה שיצר גיל אלקבץ)
עוד באותה גזרה: מיקי גבריאלוב - כאלה הזמנים 2020
אם יש דבר אחד שבולט באלבום החדש של אחד הענקים של הרוק הישראלי, זה שניכר שהעושים במלאכה נהנו ממנו מאוד. גבריאלוב נשמע נינוח ומוביל עם הגיטרה שלו את כל ההתרחשות, מלקט שירים חדשים, בעיקר בלדות איטיות ברוח "אבא סיפור" ו"זה היה סיפור של חורף", ומארח חברות ותיקות וחדשות, כמו קורין אלאל ("סטפאני" המדבק) ואסתר רדא ("אם אין אהבה" הנעים).
לצד אלה, השיר הטוב באלבום הוא דווקא האגרסיבי יותר - "קו העוני במאה העשרים ואחת", שלא צריך לנחש על מה הוא מדבר. כשגבריאלוב מרשה לעצמו לזעוק בפזמון, יוצא ממנו משהו קצת אחר, קצת יותר מלוכלך, וחזק מאוד. באופן מעניין, גבריאלוב כבר שר פעם שיר בשם "קו העוני" שכתב לו יענק'לה רוטבליט - איך אין קשר בין השניים.
כדאי לשמוע: "קו העוני במאה העשרים ואחת"
אהבתם? תיעבתם? בואו להגיב לנו בעמוד הפייסבוק של וואלה! תרבות.