"אם אשלח את הבת שלי למערכת (חינוך) דתית, היא לא תוכל להיות קורין גדעון" - אומרת לא אחרת מאשר קורין גדעון עצמה, במשדר "מחפשת תשובה עם קורין גדעון" ששודר אתמול בקשת 12. התכנית משתייכת לז'אנר ה"דוקו-טאלנט" (אותו המצאתי), בו פרצופים בולטים בפריים טיים (כמו גדעון, אסי עזר, חיים אתגר, גלית גוטמן ועוד) יוצרים סרטים תיעודיים קצרים (לרוב בנושאים הנוגעים באופן ישיר או עקיף לחייהם) כאשר הם נמצאים בפרונט שלהם, מראיינים ומתראיינים - תמיד מול המצלמה. האם מדובר בסרט? אפשר להתווכח על זה; האם נגזר עלינו להמשיך לראות את הסרטים האלה לנצח נצחים? כנראה שכן אז אין שום סיבה להתווכח.
פחות מחודש עבר מאז יצאנו למסע אל עבר האבהות המאוחרת עם חיים אתגר בסרטו "אבא, אתה כבר לא ילד", והנה שותפתו להגשת "אנשים", קורין גדעון, מגיעה עם סרט על אחת השאלות שהכי מטרידות אותה בימים אלה: איך נכון יותר לחנך את ילדיה העתידיים - בחינוך הממלכתי או הדתי? חשוב לציין וזה אכן יצוין שוב ושוב (ושוב) במהלך הסרט, כי גדעון היא בחורה חילונית שגדלה "במעוז הבועה התל אביבית" בעוד בעלה, חילי סורוצקין, הוא בחור דתי שגדל בבית חרדי לגמרי. מסתבר שגדעון וסורוצקין עסוקים בשאלה הזאת מהרגע שהכירו ועכשיו, כשההורות ממש מעבר לפינה, הגיע הזמן עבורם לצאת ל"מסע" (מילה שחוזרת לא פעם בסרט, בכלל יש כאן הרבה חזרתיות) ולהכריע איזו מערכת חינוך נכונה יותר עבורם.
לקריאה נוספת
סוגיית מערכות החינוך היא נושא טעון ומעניין שלאחרונה אף קיבל תוקף מיוחד בזמן הקורונה, בעוד בחינוך הממלכתי הילדים נאלצים ללמוד מהבית, חלק לא מבוטל מהחינוך הדתי ממשיך ללמוד כרגיל. האם משהו מהדברים האלה מגיע לסרטה של גדעון? במילה אחת: לא. ביותר מילים: ובכן, הדרך לגיהנום רצופה כידוע בהמון כוונות טובות, ובזמן שעל הנייר (או בתקציר הסרט) היינו אמורים לצפות בהשוואה בין מערכות חינוך, בפועל קיבלנו בעיקר המון גדעון. לצידה, כדי לענות על השאלה שבמרכז "מחפשת תשובה", היא צירפה גם את הוריה ורדה ואמנון ואת אחיה הגדול עידו, וכדי לשמור על איזון משפחתי גם את החמים ממשפחת סורוצקין - משה ורחל. התוצאה? תחושה שנקלענו לדיון בשולחן שבת שהתארך יתר על המידה.
לומר שקורין גדעון אוהבת להיות בפרונט זה לציין את המובן מאליו - אבל ב"מחפשת תשובה" מציינים את המובן מאליו כל העת, אז זה כנראה הזמן לסקירה קצרה. כשהיא רק בת 28, גדעון כבר הספיקה להיות כתבת שטח ב"ערב טוב עם גיא פינס", הנחתה את "האח הגדול" ואת "2025" לצד ארז טל (בשניהם עשתה עבודה מצוינת אגב) ומאחוריה מספר עונות של הגשת "אנשים" לצד חיים אתגר - קשה למצוא לזה מקבילה בטלוויזיה הישראלית. דווקא לכן, הצורך שלה לדבר על עצמה שוב ושוב (ושוב) לאורך "מחפשת תשובה" יורד רק בקושי בגרון. נדמה שגדעון לא מבינה שאנחנו מבינים שהיא מוצלחת ונורא חשוב לה לומר את זה ואז להראות את זה, ואין לי ספק שאנחנו במרחק חודשים בודדים גם מאוטוביוגרפיה שתכתוב.
תלמה ילין, גלי צה"ל, אוניברסיטת תל אביב - גדעון מונה את תחנות חייה כדי להזכיר לנו שוב מי היא ומאיפה היא באה. היא גם מקפידה לחזור ושוב ושוב על המנטרה "לדעתי קיבלתי חינוך מעולה" - אמירה שאולי נאמרת בתמימות, אך בפעם השלישית גורמת לצופה לנוע בחוסר נוחות מול המסך. באמת, בסרט של גדעון היו לא פחות חזרות מאשר בפרק סיום העונה של "חזרות" ששודר קצת קודם לכן בכאן 11. לעומתה ניצב בעלה חילי, שלא עבר בשום מעוז של אותה בועה תל אביבית ("דיזינגוף פינת אבן גבירול על כל המשתמע מכך", קוראת לה גדעון), הוא למד בחדר, לא עשה צבא ואפילו רחמנא ליצלן לא מכיר את "הכבש השישה עשר". בחמש הדקות הראשונות של הסרט המשפט "באנו מעולמות מאוד מאוד שונים" נאמר בווריאציות כאלה ואחרות לפחות חמש פעמים. אבל לאיפה ממשיכים מכאן? מסתבר שלא מאוד רחוק, ואפילו לא יצאנו מגוש דן.
במהלך עשיית הסרט גדעון פגשה גם אנשים שהם לא בני משפחה (ברוך השם כמו שאומרים), חלקם אפילו מעניינים מאוד, למשל יובל דיין - חוזר בשאלה, הגרוש של נועה ירון דיין ומחזיר בתשובה לשעבר, שמתראיין כאן עם שתיים מבנותיו לשיחת סלון מאווררת מאוד; או ננה הלפרין - אישה חרדית, אם לחמישה בנים שהיא גם אושיית אינסטגרם וחיה בבית שנראה כמו הסט של הקרדשיאנס + ארון ספרי קודש. חלק מהמרואיינים גם מעניינים פחות, כמו הזוג המעורב אייש (היא מרקע דתי, הוא אוהב צ'יזבורגר) שמגדל את בנותיהם בבית ספר דתי, וסיפורם מקבל התייחסות שטחית למדי. הבעיה? גם הסיפורים המעניינים וגם אלה שפחות מקבלים מגדעון שאלות שנראו כאילו נכתבו במנוע החיפוש של גוגל.
באחת הסצינות היותר מעניינות בסרט גדעון פוגשת את בניה של אותה ננה הלפרין, שתוהים בקול רם האם צוות הצילום מורכב מיהודים, שהרי אף אחד מהגברים לא חובש כיפה? במקום לנצל את הפוטנציאל הדרמטי הזה, הסצנה הזאת נגררת לשאלות עליהן כל אחד יכול להשיב בעצמו, למשל: האם יש בנות בבית הספר בו אתם לומדים? (לא), האם יש לכם אינטרנט? (ברור שלא), האם אתם יודעים מה זה האינסטגרם הזה שאמא מתעסקת בו? (יודעים ומעמידים פנים שלא). אם כן, נשאלת השאלה מי קהל היעד של הסרט הזה: אם מדובר בילדים שרוצים לראות אנשים שונים מהם כמו האחיינית החמודה של גדעון שמופיעה לקראת סוף הסרט, ייתכן ומדובר במסמך תיעודי שיחדש עבורם משהו. למבוגרים? קשה היה למצוא כאן איזשהו מידע חדש.
מוטי קירשנבאום זצ"ל אהב ליצור סרטים תיעודיים קצרים. במשך עשרות שנים הוא יצא לפינות שונות ומשונות בארץ ובעולם עם המצלמה שלו וחזר עם מסמכים מרתקים, מצחיקים ומרגשים שלימדו אותנו המון על העולם וגם לא מעט על האיש עצמו. קירשנבאום, אחד האנשים החשובים בתולדות הטלוויזיה בישראל, נשאר לרוב מאחורי המצלמה ונתן לקול הכל כך מזוהה שלו לספר את הסיפור. צפייה ב"מחפשת תשובה עם קורין גדעון" יוצרת געגוע עמוק לא רק לקירשנבאום עצמו אלא לדור שלם של אנשי תקשורת, אלה שעבורם הסיפור היה תמיד במקום הראשון ורק אחר כך זמן המסך שלהם. אה, כן, גם גדעון חזרה עם מסקנה מהמסע אליו יצאה, מוכנים לזה? הכינו את העטים ותתרכזו עמוק, הנה זה בא: "המסקנות הן שאף עולם לא מושלם". ותחשבו על זה.