בפוסט שפרסמה השחקנית כריזמה קרפנטר לפני מספר ימים, בו היא מספרת באומץ על סביבת העבודה הרעילה על הסט של הסדרה "אנג'ל" בה שיחקה, היא מכנה את יוצר הסדרה ג'וס ווידון "ערפד". לדבריה, בשנותיה בסדרה היא זכתה ליחס משפיל, מקטין, פוגעני, ונקמני (על כך שהעזה להיכנס להריון), עד לסיכון בריאותה הפיזית והנפשית.
הפוסט של קרפנטר, שגילמה את קורדליה בסדרות "באפי" ו-"אנגל" פורסם עם ההאשטג IStandWithRayFisher#, ומתייחס למאבק של השחקן ריי פישר, שהאשים גם הוא את ווידון ביחס "פוגעני, לא מקצועי, ולגמרי לא מקובל" על הסט של הסרט "ליגת הצדק". הפוסט שלה גרר אחריו תגובות של תמיכה, ואף הסכמה גורפת, משחקניות בולטות בסדרות של ג'וס, כמו שרה מישל גלר (ששיחקה את באפי), אמבר בנסון (טארה), ומישל טרכטנברג (דון), שרמזה על מים אפלים הרבה יותר, כשכתבה "אני אמיצה מספיק עכשיו, בגיל 35… אבל בגיל 16, עם ההתנהגות הלא ראויה שלו…". הלילה (בין חמישי לשישי) גם הוסיפה את הפרט המזעזע: על הסט היה כלל שאסור לג'וס להיות איתה לבד בחדר.
כל זה מצייר תמונה מאוד מכוערת, של יוצר מוערך ואהוב ע"י הקהל, שמי שהוא באמת לא היה כלל מה שהוצג כלפי חוץ. העובדה שלקח יותר מ-20 שנה כדי שהנשים האלה תרגשנה בטוחות לדבר על זה בכלל, או אפילו לתמוך זו בזו ולאשר את הדברים, מראה יותר מהכל על האווירה הרעילה שמתרחשת בהוליווד, כפי שיצאה נגדה תנועת MeToo# - שלפיה ניתן גיבוי מוחלט לגברים שנמצאים בראש הסולם, על פני הנשים והגברים שנמצאים תחת הסמכות והכוח שלהם. אפילו אישה עם כוח רב כמו גל גדות לא הרגישה מספיק בטוחה כדי לסכן את הקריירה ולספר מה בדיוק קרה ביום שבו לכאורה ווידון נעל אותה בחדר וצרח עליה, כי לא הסכימה לצלם סצנה שנראתה לה מחפצנת.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בפוסט הקשה שלה, קרפנטר מתארת כיצד הרגישה שהאווירה על הסט ממש שאבה ממנה את כוח החיים, ומדגישה: "והערפד היה ג'וס." לביטוי הזה יש משמעות מיוחדת, מכיוון שאין דבר שפרסם את ווידון יותר מסדרת הקאלט שלו "באפי קוטלת הערפדים".
באמצע שנות התשעים, "באפי" נחשבה לסדרה פורצת דרך במספר תחומים, אבל בראש ובראשונה בנקודת המבט הפמיניסטית של היוצר, בדרך שבה העמיד במרכז הסדרה נערה בת 16, בתקופה שבה נשים לא היו כמעט אף פעם המובילות של סדרות או סרטים. הסדרה הייתה כל כך חשובה בתחום הזה, עד שהיא נחקרת ונלמדת במשך שנים באקדמיה, כדוגמא לתפיסות ג'נדר מהפכניות ולמאבק לשוויון בין המינים.
מי שלא מכיר את השם ג'וס ווידון, שזה רוב האנשים כנראה, לא יבין את סערת הרוחות שמתרחשת סביבו מאז הפוסט של קרפנטר. מדובר ביוצר של "באפי" וסדרת-הבת שלה "אנג'ל", סדרת הקאלט "פיירפליי" והסרט שבא בעקבותיה, וסרטים כמו "הנוקמים" הראשון ו"הנוקמים - עידן אולטרון". בזכות כשרונו המדהים הפך כבר בתקופת "באפי" לאייקון, והמעריצים שלו הושוו לפעמים לכת, ו"סגדו" לו כמנהיג (שלא לומר ממש "אל" - כפי שכינו אותו לא פעם). הערכים שעליהם מושתתת הכת? שיוויון, העצמה נשית, מבט חדש על יחסי הכוחות בין נשים לגברים, בתקופה שבה המילים האלה לא השתרבבו הרבה למדיה. לא רע, נכון? באופן די נדיר לסדרת טלוויזיה, לא רק השחקנים משכו את תשומת לב הקהל, אלא היוצר עצמו הוא זה שנשאו אליו עיניים אוהבות.
הפוסט של כריזמה קרפנטר
היחס בין ווידון לקהל שלו הרגיש תמיד אישי, כאילו הוא דיבר אליהן/ם ישירות. לא סתם הוא הפך לאייקון גיקי - הרי הוא "חנון" כמונו, שכותב על בני נוער דחויים שמגלים את כוחם. ויותר מכל, הוא הבין שאנחנו, נשים צעירות, מחפשות את מקומנו בעולם, ולא מוכנות להסתפק בדמויות נשיות חלשות שתלויות בדמויות הגבריות, ולמעשה הן שם רק כדי שיצילו אותן או כדי להיות בת זוג. רצינו יותר, והוא נתן לנו את זה על המסך, בנאומים שלו, בארגונים שתמך בהם. המעריצים של ווידון הפנימו את המסר ואת עולם הערכים שג'וס ייצג, ונתנו חזרה.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי אני הייתי אחת מהאנשים האלה. גם אני הייתי חברה גאה ומאושרת ב"כת" הזאת. ג'וס ווידון השפיע על חיי יותר מכל יוצר אחר. מהרגע ש"באפי" עלתה לשידור בערוץ 2, ולאורך 20 שנה אחר כך, הייתי אחת ממובילי קהילת המעריצים בישראל, והיו מאיתנו לא מעט. ביחד עם כל האנשים הנפלאים שפגשתי דרך ה"כת" של ווידון, גם אני רקדתי ב"מסיבאפי" השנתית, הייתי ממקימי ארגון מעריצי ווידון בישראל, הוצאתי פאנזינים, השתתפתי בהפקות שונות, ביימתי מחזמר ישראלי על "אנג'ל", הפכתי שמיים וארץ כדי להביא את הסרט "סרניטי" לבתי קולנוע בישראל... וגם עודדתי חברים וזרים גמורים לצפות ב"באפי", כי היא הסדרה הכי חשובה ומקסימה ונפלאה שהופקה אי פעם, וחכו שתשמעו על היוצר שלה! כן, גם אני הלכתי עם החולצה "ג'וס הוא הבוס", ואם מחשבים את כל הזמן, הכסף והיצירתיות שהקדשתי לכל זה, אפשר לומר שעבדתי בשביל ג'וס כל השנים האלה. הבאפיסטיוּת שלי הייתה חלק מההגדרה העצמית שלי.
ביום רביעי בערב, כשהפוסט של כריזמה קרפנטר התחיל לעשות גלים, הטלפון שלי התפוצץ מהודעות. מחברים, קבוצות ווטסאפ שונות, אפילו חברים לא מאוד קרובים. הסיבה היא שעד היום, אני מזוהה עם "באפי" אצל הרבה אנשים, והם שולחים לי כל פיסת מידע חשובה שקשורה לג'וס.
וכל זה למרות שהחל מלפני שלוש שנים, אני וג'וס ווידון כבר לא.
בסוף 2017, קיי קול, אשתו לשעבר של ווידון, פרסמה הצהרה ששינתה הכל, ובה חשפה בצורה נוגעת ללב וכואבת את האמת על נישואיה לג'וס. היא מצטטת ממכתב שכתב לה ובו התוודה על כך שנהג לבגוד בה ללא הפסקה, החל מהצילומים של "באפי", ולנהל רומנים סודיים עם "שחקניות, נשות צוות, ידידות ומעריצות". הוא מתאר מצב שבו פתאום היה לו המון כוח, וסביבו היו "נשים צעירות יפהפיות, נזקקות, אגרסיביות". הוא אומר שידע שאם יעשה צעד, הוא יצטרך להתחיל לשקר כל חייו, אבל לא יכול היה להפסיק.
כשהתפרסם הטקסט הזה, אנחנו המעריצים היינו בשוק מוחלט. השמועה רצה מפה לאוזן והתגובות היו מגוונות. היו אלה שמיד אמרו "טוב, היא האקסית שלו ורוצה נקמה", היו שאמרו "מדובר ברומנים, זה משהו בינו לבינה", או "זו התנהגות דוחה, אבל זה רכילותי, ולא איזו תקיפה מינית או משהו". והיו אנשים כמוני, שמשהו פשוט נשבר בתוכם.
אני קראתי את ההצהרה שלה בדקדקנות. גם אני כמו כולם חיפשתי בנואשות נסיבות מקלות, משהו שיפתור את הסתירה הזאת בין מי שהערכתי כל כך במשך 20 שנה, לבין מי שהיא מתארת. זה שראיתי בו דוגמא לסוג הטוב של גברים שקיימים גם במים שורצי הכרישים של תרבות האונס שבתוכה אנחנו טובעות. עד שנפל האסימון, גם אני עברתי תהליך שהתחיל מ"טוב, מדובר ברומנים, וכל עוד הם נעשו בהסכמה…"
אבל אין כאן הסכמה. יחסים מיניים במקום העבודה (לא פעם אחת, כן? לא פעמיים. פעמים רבות, סיסטמטיות, לאורך 15 שנה) הם בהכרח בעיה של יחסי כוחות מאוד לא שווים (לכן החוק אומר שזה אסור). בטח בהוליווד, בטח כשאת שחקנית או אשת צוות צעירה, שמנסה להצליח באחד מהענפים הכי קשים לפריצה. לשכב עם שחקניות שמשחקות בסדרה שבה אתה זה שכותב, מביים, מלהק, ונותן את המילה האחרונה - זה אומר שאתה באופן שיטתי בוחר שוב ושוב בנשים שתלויות בך לפרנסתן ולקידומן. זה אדם שעל פי הדיווחים צעק על גל גדות שידאג ש"היא לא תעבוד יותר", והיא שחקנית ראשית בסרטי להיט. נשים שרק מתחילות בדרכן, האם יש להן אפשרות לומר "לא"? האם יש להן גב? כמה זמן ייקח עד שתישבר רוחן? כמה זמן עד שהערפד הרגשי פשוט ימצוץ מהן את כוח החיים?
אבל חכו, זה נעשה יותר גרוע! כי העובדה שווידון שכב עם מעריצות שלו מזעזעת. אני יודעת כמה צעירות הן היו, כמה השפעה הייתה לסדרות שלו על החיים שלהן, איך "באפי" הייתה המפלט של נערים ונערות רבים מחיים קשים של שונוּת ומאבק בעצמי שלהן/ם. ונניח שהייתה הסכמה - כמה מתוך זה הוא ניצול של המעמד שלו כאייקון גיקי מהמדרגה הראשונה? החלום של כולנו היה לפגוש את ג'וס ולדבר איתו. אבל האם החלום של כולנו היה לשכב איתו? לא נראה לי.
במכתב של קיי קול אפשר להרגיש כמה היא נסערת לגבי השקר הענקי שבעלה סיפר לה במשך 15 שנה. הסיבה שלה לפרסם את הפרטים האינטימיים של הנישואין היא שקול לא הייתה מסוגלת יותר לשבת בצד ולשתוק בזמן שווידון מוכתר לפמיניסט דגול, זוכה בפרסים על פעילותו, סוחף אחריו המון נשים שרואות בו סמל, כשהיא יודעת את האמת עליו. בסוף הטקסט היא כותבת: "אני רוצה שהא/נשים שסוגדים לו ידעו שהוא בן אדם, ושהארגונים שמעניקים לו פרסים על העבודה הפמיניסטית שלו, יחשבו בעתיד פעמיים האם להלל את האיש שלא עושה את מה שהוא מטיף לו."
המכתב של קול יצא ממש לפני שפרשת הארווי ויינשטיין התפוצצה ותנועת MeToo# הוקמה. באופן אירוני, נראה שזה גרם לסיפור להתמוסס ולהיעלם, ולמרות שווידון נעלם לתקופה, הוא חזר במהרה לביים סרטים של מיליוני דולרים. לא מפתיע אותי בכלל שמתגלים עכשיו כל מיני פרטים נוספים, ולא אתפלא אם הגרוע מכל עוד לפנינו. אני מחכה כבר שלוש שנים שמישהי תוציא אותו לאור.
אולי הבחנתם בכתבה הזו כמה אני כועסת. השאלה האם היוצר הוא היצירה שלו, והאם אנחנו אמורים להחרים כל דבר שאיזה דושבאג היה מעורב בו, נדונה בשנים האחרונות בכל מקום. זה כנראה אינדיבידואלי, משתנה מאדם לאדם. אפשר למשל "לסלוח" לשחקן אחד, אבל להחרים יוצר אחר. מה שקרה לי כשקראתי את האמת על ג'וס לא הייתה החלטה שבאה מהראש. זה בא מהבטן. הידע שינה אצלי משהו, היה סוויצ' שעבר מ-ON ל-OFF, ולתדהמת כל הסובבים אותי, לא יכולתי לסבול יותר את האיש שיום לפני כן עדיין הערכתי יותר מכל יוצר אחר.
בלי להשוות חלילה לקורבנות האמיתיים של ההתנהגות של ווידון, במידה מסוימת גם אנחנו, המעריצים והמעריצות שלו, קורבנות. השקר הזה של "אני פמיניסט דגול, אני חושב ששוויון בין המינים הכרחי לקיום שלנו, ארגון הצדקה האהוב עלי זה Equality Now..." - אנחנו האמנו לשקר הזה וחיינו לפיו. ובמי נבטח עכשיו? כי אם אפילו ג'וס ווידון הוא סתם עוד אחד שחושב עם הזין שלו ולא מסוגל להתאפק ופשוט לעבוד במקום העבודה שלו, אז מי נשאר?