מתישהו בתחילת העשור הקודם הבינה נטפליקס שאסור לה להסתמך רק על תכנים שהיא רוכשת ממקורות אחרים. שיום אחד יבינו הספקים שמוכרים לה סדרות וסרטים כי היא גדלה ומתעצמת על חשבונם. לאורך השנים נטפליקס אכן איבדה כמה מהכותרים הכי חמים ופופולריים שלה - בהם לאחרונה שני הכי נצפים בארצות הברית, "חברים" ו"המשרד" - אך במקביל יצרה כמה מהסדרות הגדולות והמדוברות בעולם. זה עבד. לא רק שהמנויים לא זנחו, אלא רק מתווספים אליהם עוד ועוד.
אחד מתכני הרכש האהובים ביותר בפלטפורמה הוא "בנות גילמור". אנחנו יודעים את זה גם בלי להיחשף אל נתוני הצפייה המדויקים, מפני שהצלחת הסדרה הייתה מספיק גדולה כדי להצדיק יצירת מיני-סדרת המשך - "בנות גילמור: שנה בחיים", שעלתה ב-2016, תשע שנים אחרי סיום הסדרה המקורית. הלימון הזה כנראה נסחט עד תום, כי היום (רביעי) עולה בנטפליקס סדרה שעל פניה נועדה לקלוע בדיוק לאלה שנשאר להם בלב חור בצורת לורליי ורורי גילמור.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הדרמה הקומית "ג'יני וג'ורג'יה" עוקבת אחר - ניחשתם - אם יחידנית בת 30 (היא ג'ורג'יה, בגילומה של בריאן האווי, הסדרה "מגרש השדים") ובתה המתבגרת והחכמה ג'יני (אנטוניה גטרי, "איך לגדל גיבור על"), ובמקרה הזה יש גם אח קטן, אוסטין המופנם, שנולד מאב שונה מזה של אחותו. המשפחה הקטנה עוקרת אל עיירה אידילית בניו אינגלנד כדי להבטיח לעצמם עתיד טוב יותר. כמאמר השיר: "Where you lead, I will follow".
ג'יני הבוגרת והדעתנית, שכל חייה עברה עם אמה מעיר לעיר עם תומן של מערכות היחסים שלה, מעולם לא הצליחה להכות שורשים ולרכוש חברים. הפעם זה שונה: היא מצליחה סוף סוף להתחבר עם מספר נערות בבית הספר החדש שלה, בראשן מקסין השכנה ממול (שרה וייסגלס, "דגראסי: הכיתה הבאה"). ג'יני גם זוכה בתשומת לבם של שני נערים: אחיה התאום של מקסין, מרקוס השקט והמתוסבך (פליקס מולארד, "המפתחות של משפחת לוק"), והאנטר טוב הלב והחכם (מייסון טמפל). סוף סוף היא יכולה לפרוח.
רוב הקונספט הזה נשמע מוכר, ו"ג'יני וג'ורג'יה" עצמה לא מתעלמת מההשראה הברורה - "אנחנו כמו בנות גילמור, רק עם ציצים", אומרת ג'ורג'יה לבתה - אבל גם אם הסדרה החדשה פונה אל אותו חתך צופים, לא באמת מדובר בהעתק עכשווי לקלאסיקה האהובה. בראש ובראשונה, ג'ורג'יה היא לא לורליי גילמור. אמנם כן - הגיל, המצב המשפחתי וחדות הלשון מתאימים, וכמו לורליי גם ג'ורג'יה זוכה לחיבתם ופלירטוטם של שני גברים שאחד מהם הוא בעלי בית הקפה המקומי, אבל כאן בערך הדמיון נגמר. למעשה, אפשר לומר כי החזית הלורליית היא בדיוק זה - חזית, והיא מסתירה תחתיה דברים שונים בתכלית.
ג'ורג'יה היא מסוג הנשים האלה שאי אפשר להתעלם מהן - זוהרת, אלגנטית, אסרטיבית, ממולחת וחדה. אחרי שבעלה הקודם האמיד מת במפתיע, היא נותרת עם בעיה קלה: אשתו הקודמת של המנוח מצליחה לקבל צו המונע מג'ורג'יה לקבל את הירושה המכובדת שלו, כך שחיי המשפחה במקום החדש נאלצים להתחיל בקרטוע ובהעמדות פנים - דבר שג'ורג'יה מורגלת בו היטב. כבר בפרק הראשון, בדרך אל העיר החדשה, אנחנו רואים אותה חוששת מהמראה של שוטר שעובר לידה - היא בפירוש מסתירה משהו גדול. לאורך כל עשרת הפרקים, במקביל לסיפור של ההווה, הסדרה מציצה אל ההיסטוריה של ג'ורג'יה עוד מהיותה נערת אשפתות, וחושפת בהדרגה מה עבר עליה ומה עוללה.
הרעיון הבסיסי הזה הופך את "ג'יני וג'ורג'יה" למעין הלחם שלאורך פרקים רבים החלקים בו לא מאוד קשורים אחד לשני. מצד אחד קורותיהם של ג'יני ואוסטין, ומצד שני אלה של ג'ורג'יה, שחיש קל מתברגת למקומות מפתח בעיר העתיקה בעזרת שכלה החריף, ובמקביל מתמודדת בסתר עם העבר הדולק אחריה. רק ככל שמתקדמת העונה ניכר הקשר הבלתי נפרד בין החלקים, ועד כמה סודותיה של האם מצלקים בעיקשות מתמדת את ילדיה - במקרה של ג'יני ממש פשוטו כמשמעו.
לא כל הרכיבים של "ג'יני וג'ורג'יה" מוצלחים באותה מידה. תלאות הנעורים חורגים לפעמים למקומות לא מעניינים, כמו למשל בתת-תת-עלילה על בעיות דימוי עצמי של אחת מחברותיה החדשות של ג'יני. הנסיונות של גורמים כאלה ואחרים לתפוס את ג'ורג'יה בקלקלתה, מסתמכים הרבה יותר מדי על הסקות מסקנות בלתי סבירה בדיוקה. אוסטין הקטן אמנם מאוד חמוד, אבל ניכר שהסדרה פשוט לא יודעת מה לעשות עם דמותו. אחרי שבפרק השלישי אמו ואחותו מנסות למצוא לו בייביסיטר כי כל אחת מהן עסוקה, ביתר הפרקים הן פשוט עסוקות בענייניהן בלי שהן או הסדרה יקדישו לו אף מחשבה, בעוד הוא לבדו בבית או השד יודע איפה.
ייתכן שהבעיה הכי גדולה של הסדרה היא דמותה של ג'יני. על הנייר היא אמורה להיות מרתקת - זו שמפגינה בגרות בבית, דעתנית וחסרת מורא מול מורה בעייתי, דואגת לאחיה הקטן (מלבד האמור לעיל) וכו'. אם היעדר החברים המתמיד של כל חייה לא הספיק, היותה חצי-שחורה הופכת אותה לשונה אפילו בתוך משפחתה, וגם בעיירה החדשה המאוד-לבנה הזו. ובכל זאת, משהו בג'יני מאוד פרווה. אולי הסיבה היא היעדר כריזמה או ייחוד של גטרי המגלמת אותה, אולי דמותה מתקשה להתעלות על הקלישאות למרות כל הפוטנציאל. כך או כך, יחסית למישהי ששמה מתנוסס בשם הסדרה, ג'יני רחוקה מלהיות אחד ממרכיביה החזקים.
אבל חרף החריקות, על פי רוב גלגלי השיניים של "ג'יני וג'ורג'יה" מסתובבים ביחד היטב, ויוצרים מערכת מתקתקת עם סיפור מהנה, הומור מוצלח ודמויות שרובן כובשות. וייסגלס בתפקיד מקסין מאפילה בקביעות על חברתה החדשה ג'יני. חיפושי האהבה של דמותה מתוקים להפליא, היא קומיקאית נהדרת, ובאופן כללי נראית ככוכבת בהתהוות. ג'ניפר רוברסטון (ג'וסלין מ"שיט'ס קריק") אדירה בתפקיד אלן, אמם של מקסין ומרקוס, המתחברת אל ג'ורג'יה מיד עם הגעתה לעיירה. גם עם זמן מסך לא גדול היא תמיד מצחיקה ומעוררת הזדהות. ריימונד אבלאק ("אורפן בלאק"), שמגלם את בעלי המסעדה ג'ו, חינני ומשעשע באופן שבו הוא אף פעם לא מצליח לעמוד בפני המכבש הקרוי ג'ורג'יה. לאורך העונה קשה לא לקוות שיקרה ביניהם משהו.
וכמובן, ישנה ג'ורג'יה עצמה. כמו בתה גם היא כתובה עם קלישאות קלות, אבל מלכתחילה משורטטת כדמות כיפית ומצחיקה יותר, כך שקל למחול עליהן. מעל הכול, האווי מפיחה בג'ורג'יה תועפות של קסם וחן דרומי, המבהירים תדיר כיצד היא לוכדת את תשומת הלב כשהיא נכנסת לחדר, כל חדר. האווי מעולה ברגעים הקומיים והנינוחים שלה, אבל גם נוגעת ללב בקלות ברגע שהיא מפגינה פגיעות, למשל כשג'יני מטיחה באמה שלעולם לא תהיה טראשית כמוה.
המאסה הגדולה הזו של דמויות נוחות להתאהבות היא הקלף החזק ביותר של "ג'יני וג'ורג'יה", שמעיד על קסמה הכללי. בין אם חובבי "בנות גילמור" ימצאו בה את האדולן שלהם ובין אם לא, וגם אם לא תהפוך כמוה לקלאסיקה, הסדרה החדשה ממצבת את עצמה בקלות כאופציית צפייה מענגת בפני עצמה.