לאורך ספיישל האיחוד של "חברים", שעלה הבוקר (חמישי) בארצות הברית בשירות הסטרימינג HBO מקס (ובתקווה יירכש בקרוב גם בגופי השידור הישראלים), יש כל מיני קטעים שקשה לא לתהות מה הצורך בהם. למי אכפת מה הם יחסיו של דיוויד בקהאם עם הסדרה? את מי מעניין איזה "חבר" הוא קיט הרינגטון? שיעשה חידון באזפיד ויניח לנו. והדקות הכי מביכות לצפייה: השיר "סמלי קאט" של פיבי הופך להפקת ענק עם אורחת מפתיעה ולגמרי מיותרת.
מובן למה HBO מקס מרגיש צורך ליצור הפקת ענק. כל אחד מששת הכוכבים קיבל 2.5 מיליון דולר על השתתפותו באיחוד הזה, ולשם כך יש להפוך אותו למוצר מושקע ועשיר. במשך השעה ו-45 הדקות של הספיישל ישנן מהמורות שבקלות אפשר וכדאי היה לוותר עליהם, אלא שזה הקטע: דווקא נוכחותם ממחישה את חוזקה של הדרך.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ספיישל האיחוד של "חברים" עמוס במרכיבים שהפכו את הסדרה מלכתחילה ללהיט כל כך גדול בזמן אמת, ואז גם שימרו אותה כך לאורך השנים בשידורים חוזרים, וביתר שאת עם עידן הסטרימינג. כמו הסדרה גם הספיישל לא מושלם, כפי שמעידים קטעים מעין אלה, אבל הם נשטפים בגלים של כנות, כימיה וחיבה שאי אפשר לכפות או לזייף אותה. לא סתם אני משתמש במונח הזה, "נשטפים בגלים", זה פחות או יותר ההרגשה שמקנה הספיישל. כל תותחי המים מכוונים לכיוון אחד ויורים. אולי לא הכל יפגע, אבל אי אפשר לא להירטב.
הספיישל - לטובת מי שעדיין לא יודע או לא הבין - הוא לא פרק איחוד מתוסרט החוזר אל שש הדמויות 17 שנים אחרי שנפרדו, אלא מפגש בין ששת השחקנים על סט הסדרה, וסביב לו כל מיני קטעים נוספים שמעשירים את החוויה. ג'יימס קורדן מראיין את השישייה מול קהל מרוחק-חברתית ליד המזרקה שבפתיח, יוצרי הסדרה מתראיינים בנפרד ומספרים כמה חוויות מכוננות, מעריצים מרחבי העולם, אבל באמת מרחבי העולם, מספרים כיצד הסדרה שינתה את חייהם וכן הלאה.
יש חן ברוב הדברים שמסביב. קורדן מציג לקאסט כמה הפתעות שכיף לראות את התגובות שלהם כלפיהן, בפרט שחקנים אורחים משמעותיים של הסדרה שמפציעים כדי להגיד שלום - וחלקם גם כדי לספר כמה פכים מעניינים מאחורי הקלעים. כמו מגי ווילר הנהדרת, שגילמה את ג'ניס, ומספרת למה נולד הצחוק של דמותה, שלא היה כתוב בתסריט. בשלב מסוים החברים זוכים לראות תצוגת אופנה של מיטב התלבושות הבלתי נשכחות מהסדרה.
זאת מתקפת נוסטלגיה, אבל לא באמת נוסטלגיה. זה כך יותר עבור השחקנים, שחיו את הדברים האלה לפני הרבה שנים. עבור כל היתר, עבור הקהל, "חברים" היא עדיין סדרה מאוד נוכחת כאן ועכשיו. עבורנו, אף שראינו את כל השחקנים האלה בנפרד בפרויקטים אחרים גם בשנים האחרונות, מוזר בהרבה לראות אותם בבגרותם, ובפרט ביחד, מאשר כל דבר אחר.
זאת הפעם השנייה בלבד שכל השישה נפגשים בחדר אחד מאז שהסתיימה הסדרה. הפעם הקודמת הייתה פרטית, ארוחת ערב בשלהי 2019 בביתה של ג'ניפר אניסטון. היו מפגשים חלקיים בעבר גם מול מצלמות, הבולט שבהם, שכלל חמישה מהחברים, היה בספיישל אחר - לכבוד הקריירה של במאי הסיטקומים האגדי ג'יימס בורוז (שהיעדרותו הפעם בלטה). רק מת'יו פרי נפקד מהמפגש ההוא מאחר שהיה בצילומים ביבשת אחרת.
ולמרות מיעוט המפגשים בהרכב מלא, מפתיע עד כמה הספיישל מצליח להעביר את הכימיה, או שמא אלכימיה, שהפכה את "חברים" למה שהיא. הם מיד מרגישים בנוח אחד עם השני. זו בדיוק האמת שנבעה וממשיכה לנבוע מ"חברים", ובזה בדיוק טמון חוזקו של הספיישל: עצם האיחוד. ששת החברים האלה, שותפי הגורל שחוו ביחד משהו שאיש מסובביהם לא חווה, קשרו ביניהם ברית לנצח. קטעי עבר מאחורי הקלעים מציגים את השחקנים מתרועעים וצוחקים על הסט, הרגעים שלפני האקשן ואחרי הקאט, כשרואים אותם עצמם, אמיתיים ואוהבים ממש כמו הדמויות שלהם. ובהווה הם יושבים באותו סט, או שחזור מדויק שלו, וניכר שההיסטוריה הזו, שכאמור עדיין נוכחת תמיד בתודעה הקולקטיבית, נמצאת מאחורי כל עיקול וכל קיר עץ בתפאורה.
כשרק שישתם יושבים ביחד על הסט בסלון של מוניקה ורייצ'ל או בסנטרל פרק, מעלים זכרונות, צופים בפספוסים של עצמם או יושבים מסביב לשולחן עגול וממחיזים כמה סצנות בלתי נשכחות - אז העוצמה גדולה מאין כמוה, פשוט כי היא ניכרת עליהם עצמם. כל דבר מועבר בפילטר הזה, של ההתרגשות והחיבור הכנים שלהם, ויש בכך כוח גדול בהרבה מכפי שפרק מתוסרט ומאולץ כלשהו יכול היה להניב. ברגעים האלה מובן איך למרות ש"חברים" מעולם לא הייתה הסדרה הכי מצחיקה על המסך, או הכי שנונה או מבריקה, היא בכל זאת הייתה ונותרה מיוחדת ונבדלת מכל סדרה אחרת, עד כדי כך שהיא ממשיכה להיות הצלחת ענק גם שני עשורים אחרי כן.
מכאן והלאה ספוילר לגילוי הכי גדול שעלה במהלך הספיישל:
דוגמה אולטימטיבית - ומרגשת - לאמת שמבעבעת מתחת לבדיון, התגלתה כאשר קורדן שאל את החברים אם היו רומנים על הסט. אניסטון פנתה אל דיוויד שווימר ושאלה אם ירצה לענות על זה. הוא בתגובה חשף שהיה דלוק לגמרי על ג'ניפר בשנים הראשונות, ואניסטון הוסיפה וחשפה שזה היה הדדי. בזמן אמת, בשנתיים הראשונות, השניים היו מאוד קרובים ודיברו על זה, אבל לא יכלו לממש את החיבור מאחר שכל אחד מהם היה עם מישהו אחר בזמן שהשני היה פנוי - די בדומה לרוס ורייצ'ל. "זאת תהיה כזאת באסה אם הפעם הראשונה שאתה ואני נתנשק תהיה בטלוויזיה לאומית", אמרה אז לשווימר - וכך אכן קרה.
בשיחה בין ששת החברים, בלי קורדן והקהל, שווימר נזכר איך תמיד הוא ואניסטון היו מתכרבלים על הספה בהפסקות של הצילומים, ותהה איך אף אחד מחבריהם לקאסט לא קלט. לכך השיבו האחרים שהם בהחלט ידעו. ברקע דבריו מוצגים לנו קטעים של הקירבה בין השניים מאחורי הקלעים. קסם אמיתי ומציאותי של התאהבות ושל יחסים, שגם אם לא התממשו במקרה הזה, מעידים על הרוח הכללית שנשבה במפרשי "חברים".
קטנה
אחד הדברים המצחיקים/מגוחכים הוא ההתעלמות המוחלטת מהעלילה שאחרי "חברים". בספיישל מתארחת לרגע ריס וויתרספון שמתארת איך כל אחד מהחברים היה דמות ראשית בפני עצמה וכל אחד יכול היה להחזיק סדרה. ובכן, לא. כולם שוכחים, או שנוח להם לשכוח, מהספין-אוף, "ג'ואי", שעקב במשך שתי עונות (!) אחרי דמותו בעודה מנסה לקיים קריירת משחק בלוס אנג'לס. מאוחר יותר בספיישל נשאל כל אחד מחברי הקאסט איפה לדעתו נמצאת כיום הדמות שגילם. מאט לבלאנק פסח בקלילות על ההרפתקאות הפושרות של ג'ואי מהסדרה ההיא, אבל בכל זאת השאיר אותו בקליפורניה: לדבריו הוא בטח פתח חנות כריכים בווניס ביץ'.