מעניין להיות בימים אלה זבוב על הקיר של משרדי HBO בניו יורק. ענקית הכבלים הכריזה כבר בקיץ שעבר על עיבוד עדכני למיני-סדרה הקלאסית, שהפכה גם לסרט, של אינגמר ברגמן, "תמונות מחיי נישואין". לא אחר מאשר חגי לוי הישראלי (יוצר "בטיפול") כותב ומביים אותה, ויככבו בה מישל וויליאמס ואוסקר אייזק. והנה מגיעה היום (ראשון) העונה השלישית של "מומחה לכלום" ("Master of None"), הדרמה הקומית של נטפליקס, והיא פשוט בפני עצמה גרסה עכשווית ומפורשת לאותה יצירה איקונית.
הסדרה של ברגמן, שמנתה שישה פרקים ושודרה בשוודיה ב-1973, הפכה כל כך משפיעה עד שלכאורה הובילה לגידול במספר הגירושים בשוודיה. עלילתה השתרעה על פני עשר שנים ותיארה את סיפור האהבה והנישואים המושלמים, כביכול, של שני בני זוג, אולם עד מהרה החזית הזו נסדקת ומתחתיה הכל מתפורר. את העלילה הזו מחילים עזיז אנסרי ולינה וויית' על דמותה של דניס בעונה החדשה של "מומחה לכלום". אפשר לנחש בזהירות שההשפעה שלה תהיה פחותה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
בעונות הקודמות של "מומחה לכלום" דניס, בגילומה של וויית', הייתה חברה קרובה של הגיבור, דב. היא הייתה דמות משנית שקנתה את עולמה באחד הפרקים הנפלאים של הסדרה, "חג ההודיה" מהעונה השנייה, שתיאר את דב ודניס חוגגים בקביעות את חגי ההודיה בבית משפחתה לאורך השנים, מאז ילדותם ועד היום, כולל יציאתה מהארון בפני אמה (אנג'לה באסט). "חג ההודיה" היה מענג, מרגש, חינני, מצחיק, מחכים, קצבי ומרחיב לב, ובהתאם זיכה את אנסרי ו-וויית' בפרס האמי על כתיבה לסדרה קומית, מה שהפך את ווית' לשחורה הראשונה שזוכה בפרס בקטגוריה הזו.
כל זה קרה ב-2017. מאז אנסרי הספיק להסתבך עם האשמה בחוויה מינית מפוקפקת ולהיעלם למשך זמן רב מאור הזרקורים (עד שחזר ב-2019 עם ספיישל סטנד אפ שבמסגרתו התייחס גם לפרשה ההיא), ולאחר מכן העולם נתקל במגפת ענק שאילצה אותו לשנות המון תהליכים מובנים מאליהם, כמו האפשרות להתקהל, לצאת למסעדות, לבלות עם חברים ולטייל בעולם. אלה הובילו אל עונה שלישית שונה בתכלית של "מומחה לכלום". הסדרה הניו-יורקית במפגיע הזאת מיגרה כמעט לחלוטין את כל מה שהפך אותה למה שהיא.
הפעם, תחת הכותרת "רגעים של אהבה", אנחנו מוצאים את דניס חיה לה חיי כפר שלווים עם רעייתה הבריטית אלישה (נעמי אקי, "סוף הפאקינג עולם") במרחק של שעת נסיעה מהעיר. דניס כתבה ספר מצליח שהפך אותה למפורסמת, זוגתה היא מעצבת פנים, מה שהופך את המעון שלהן לתצוגת תכלית אסתטית במיוחד. אנסרי עצמו, כוכב הסדרה עד כה, כמעט לא מופיע בעונה החדשה. הוא רק מגיע לבקר פעמיים ובזאת מסתיים תפקידו מול המצלמה. מאחוריה, לעומת זאת, הוא פעיל כמו בעבר: יחד עם וויית' הוא כתב את כל חמשת פרקי העונה וביים לבדו את כל פרקיה.
יש טעם לשבח בעצם הרעיון של החלת סיפור נישואים ויחסים כל כך איקוני כמו "תמונות מחיי נישואין" על זוג לסבי שחור. זאת גם לא הפעם הראשונה שבה "מומחה לכלום" עושה מחווה מפורשת לקלאסיקה קולנועית אירופית - העונה השנייה נפתחה עם הומאז' חמוד (בשחור לבן!) ל"גונבי האופניים". אבל איפה החביבות של הפרק ההוא ואיפה מה שקורה הפעם.
"רגעים של אהבה" לא מסתפקת רק בסיפור כללי דומה, אלא שואבת השראה כמעט בכל מרכיב שלה, כולל מהלכי עלילה זהים ומחוות ברמות הסצנות. המקור השוודי נפתח עם ריאיון עיתונאי של בני הזוג - סצנה דומה ניתן למצוא גם בפרק הפתיחה של "רגעים של אהבה". ממש כמו במקור, בפרק הראשון מגיעים לביקור בני זוג - דב וחברתו הנוכחית - שיחסיהם המעורערים משמשים כניגוד להרמוניה הקיימת למראית עין בין הגיבורות. בשתי הסדרות הסיפור חולש על פני שנים, בשתיהן יש עיסוק בהפלות, והפרק האחרון של "רגעים של אהבה" כמעט זהה לזה של "תמונות מחיי נישואין". המחוות ניכרות גם בבחירות הטכניות, כמו שימוש בפילם, רזולוציית 4:3 כמו בטלוויזיות המרובעות של פעם, ואם זה היה תלוי באנסרי גם היינו נדרשים בוודאי לצפות בה במכשיר מסיבי משנות השבעים.
בכל זאת יש הבדל טכני, וקריטי, גדול במיוחד בין שתי הסדרות: "תמונות מחיי נישואין" התאפיינה בתקריבים של גיבוריה, ואילו "רגעים של אהבה" נמנעת מזה במופגן כמעט כל הזמן. מלבד בפרק הרביעי, שבמקרה הוא גם הכי סביר בעונה, נדמה שאנסרי והצלם שלו, תימיוס בקטקיס ("שיני כלב", "להרוג אייל קדוש"), מציבים את המצלמה על חצובה מרוחקת מההתרחשות ופשוט מאפשרים לסצנה להתרחש. מין זבוב על הקיר - או על המזווה או על השידה - שנועד להגביר את תחושת הריאליזם. בפועל זה בלתי נסבל.
למעשה, כמעט הכל כאן בלתי נסבל. רק חמישה פרקים יש לעונה השלישית של "מומחה לכלום", המתלכדים במצטבר לשלוש שעות, ובכל זאת הם מקנים תחושה מייסרת של נצח. מרחק עצום מהעונג של שתי העונות הקודמות, בטח ובטח שמהתעלות כמו בפרק "חג ההודיה". "רגעים של אהבה" נראית כמו תרגיל אולטרה-יומרני ומלא מעצמו של סטודנט נלהב-מדי לקולנוע. סצנות ארוכות ומפרכות שבהן דניס ואלישה רוקדות ביחד במשך דקות שלמות, או עושות כביסה ביחד ולחוד (כן, הפואנטה של הסצנות האלה ברורה, לא, זה לא משפר אותן), פנסי רכב מאירים כביש חשוך וכן הלאה. ואם זה לא מספיק, היא מעוטרת לאורכה במוזיקת אופרה שכנראה אמורה לצבוע את המינוריות בצבעים אפיים, על-זמניים, ובפועל רק מחדדת את הנלעגות שביומרנות.
כל אירועי "רגעים של אהבה" מתרחשים בבית ובחצר וקצת ברכב ובבית חולים. גם המקור היה מאוד קאמרי עם לוקיישנים מועטים, מה שתרם לתחושת האינטימיות, אך הבחירה של אנסרי להביט בגיבורות דווקא מרחוק ובלי תנועה, משיתה על הסדרה הרגשה צרה, מדשדשת, מונוכרומטית, נטולת חיות וחן. בדיוק ההפך מכל מה ש"מומחה לכלום" הייתה בשתי העונות הראשונות. אולי היה קל יותר לקבל את זה אילו היה מדובר בסדרה אחרת מאת אותם יוצרים. היא אמנם עדיין הייתה סובלת מאותם תחלואים, אבל לפחות לא הייתה נלווית אליה תחושת הבגידה ברוחה של סדרה אהובה. ובאשר לגלגול ראוי ל"תמונות מחיי נישואין" - נקווה שחגי לוי ו-HBO יעשו איתה חסד גדול יותר.