באחד מפרקי העונה השלישית של "משפחת סימפסון", עורך מיסטר ברנז טקס פרסים מזויף אך מאוד יוקרתי כדי לשכנע את הומר סימפסון להימנע מתביעה נגדו. לאחר שהומר זוכה ב"פרס להישג מיוחד בתחום המצוינות", בתו ליסה מגיבה בזעם: "הטקס הזה הוא הפארסה הכי גדולה שראיתי!". אחיה בארט שואל אותה בתמימות: "מה לגבי טקס פרסי האמי?". ליסה, נבוכה, מודה שהיא טעתה.
ובכל זאת, אם פרסי האמי הם עדיין מדד כלשהו לאיכות טלוויזיונית, אז "שיט'ס קריק" הקנדית עומדת בשורה אחת עם הקומדיות הגדולות בהיסטוריה. זאת לאחר שקטפה בשנה האחרונה תשעה פרסים - כולל את כל שבעת הפרסים החשובים בז'אנר: הסדרה הטובה ביותר, השחקן ושחקן המשנה הטובים ביותר, השחקנית ושחקנית המשנה הטובות ביותר, פרס הבמאי ופרס התסריט. זו הפעם הראשונה אי פעם שסדרה אחת גורפת את כל הפרסים האלה בטקס אחד. לצורך השוואה, "סיינפלד" המיתולוגית זכתה ב-10 פרסים בכל עונותיה. "חברים" זכתה בארבעה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
למעשה, "שיט'ס קריק" קיבלה על העונה השישית והאחרונה שלה 15 מועמדויות, יותר מכל עונת סיום של קומדיה (או דרמה) אחרת אי פעם. היא גם נכנסה למועדון היוקרתי של "הכל נשאר במשפחה", "בנות הזהב" ו"וויל וגרייס", בהן כל אחד מהשחקנים הראשיים זכה לפחות בפרס אחד. אחרי שגם הוסיפה זכיות יוקרתיות בטקס בחירת המבקרים ומטעם MTV, קשה היה שלא לתהות: איך יכול להיות שהסדרה הזאת מעולם לא שודרה בישראל? עם דיליי ברמה של מנורת פלורסנט מקולקלת, "שיט'ס קריק" מגיעה היום (ראשון) ל-HOT, וזה הזמן של חובבי הומור מעודן שלא מפחדים מהשקעה לזמן ארוך לצלול לתוך אחת מהסדרות הכי מיוחדות ששודרו בעולם בשנים האחרונות.
ראשית, יש לציין שקצת מוזר לכתוב על סדרה שהייתה מועמדת בשנתיים האחרונות לפרס האמי, אחרי שהמעריצים הנאמנים הספיקו כמעט לשכוח כמעט כמה הם נהנו ממנה בזמן אמת. כמה מזמן זה היה? כשהעונה הראשונה של "שיט'ס קריק" שודרה, למפלגת העבודה היו 24 מנדטים. ובכל זאת, זו הזדמנות נהדרת להפסיק להמליץ לאנשים לראות סדרה בצורה פיראטית (פשוט כי לא הייתה אופציה אחרת) ולשלוח אותם למסע מאוד מתגמל.
הסדרה התחילה משני רעיונות שהולחמו יחד, של היוצרים דניאל לוי ואביו יוג'ין לוי. כן, שניהם יהודים, ואת יוג'ין אתם אולי מכירים מהצוות הקבוע בסרטים המוקומנטריים של כריסטופר גסט, או לפחות בתור האבא המביך של גיבור "אמריקן פאי". דניאל, או דן לחבריו ולצופים הנאמנים שלו ב-MTV קנדה, סיפר לאביו על רעיון לסדרה שתלווה את קורות חייה של משפחה עשירה ומקושרת "כמו הקרדשיאנז" שירדה מנכסיה וצריכה לעבור לגור בעיירה קטנה עם פשוטי העם. זה הזכיר לאבא את סיפורה של קים בסינגר, השחקנית האמריקנית שרכשה עיירה קטנה צפונית לאטלנטה ב-20 מיליון דולר במחשבה שתהפוך לאתר תיירות, אך נאלצה למכור אותה בסכום של מיליון דולר לאחר שכמעט פשטה רגל.
וכך נולדה בעצם משפחת רוז שעומדת במרכז "שיט'ס קריק". המשפחה, שמסיבות לא כל כך חשובות מאבדת את כל הונה, נאלצת לחיות כדג מחוץ למים במוטל דרכים רעוע של עיירה פרברית קטנה. זה סיפור פשוט ולא מסעיר בדיוק כמו שהוא נשמע. האב ג'וני הוא איש עסקים ממולח שצריך להתרגל לחיים כתפרן, האמא מוירה היא כוכבת אופרות סבון עם אוסף פאות הוליוודי עשיר, הבן דיוויד הוא מעצב עם טעם אקלקטי וחדשני שאפילו ניו יורק לא עומדת בקצב שלו, והבת אלקסיס היפהפיה היא נסיכה שטחית שהתרגלה להיות מחוזרת על ידי כוכבים מפורסמים. בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, בשש העונות של הסדרה כל הדמויות ייאלצו לעבור שינויים גדולים - לפעמים זה יהיה מצחיק, לפעמים מעורר רחמים - אבל תמיד נוגע ללב. קשה להיזכר בסדרה שכל כך אהבה את הדמויות שלה, והתייחסה אליהן בצורה כל כך מלאת רגש וחסרת ציניות.
הסדרה קיבלה את שמה מהעיירה הקטנה והפשוטה שג'וני קנה במתנה לבנו דיוויד כבדיחה ליום הולדתו ה-16. העיירה "שיט'ס קריק" נקראת שם מייסדיה "משפחת שיט", דבר שמתכתב עם האמירה האנגלית לפיה אנשים שנמצאים בצרה צרורה הם: "Up Shit Creek", או מילולית: מתבוססים עמוק בנהר של חרא. באופן מפתיע, הטייטל המעט וולגרי של הסדרה לא מאפיין את הסגנון של הסדרה, ולא את ההומור שלה. אלא שדן ויוג'ין לוי התעקשו על השם המוגזם הזה. בדיעבד אפשר לומר שההתעקשות הזאת עשתה את הסדרה למה שהיא.
האב והבן למשפחת לוי ניסו להציע את הסדרה למספר רשתות טלוויזיה וחברות כבלים אמריקניות. HBO ושואוטיים ויתרו על העונג, ולא רק הם. רושם ראשוני הוא דבר קריטי בעולם הבידור, וכשהאבא של הבחור שקיים יחסי מין עם עוגת תפוחים חמה בלהיט של הניינטיז מציע לך סדרה עם המילה "חרא" בכותרת, נוצר רושם ראשוני מפוקפק. ובכל זאת, רשת ABC החליטה לתת אור ירוק לפרויקט ואפילו להשתתף בהפקת הסדרה, אלא שאז הגיעה הבקשה המפורשת לשנות את שם הסדרה. קשה להאמין שהיוצרים לא ציפו לדרישה הזאת. דיסני, חברת האם של ABC, לא תלכלך את המותג שלה עם שם כל כך בוטה, בטח לסדרה עם פוטנציאל מאוד מוגבל. הלוי'ז הרגישו שאם יתנו לרשת לשנות להם את השם, זה יהיה פתח לעוד שינויים אמנותיים שדיסני תרצה להכניס לסדרה, והם החליטו להפיק את הסדרה בצורה בלעדית ב-CBC, המקבילה הקנדית של תאגיד השידור כאן.
המשמעות, האמיצה מאוד בדיעבד, הייתה שהעונה הראשונה של הסדרה הופקה רק בשיתוף התאגיד הקנדי, והתקציב התבסס בעיקר על מכירת זכויות ההפצה בארה"ב לערוץ Pop הצעיר מבית ויאקום (שמפעילה בין השאר את ערוצי MTV, ניקלודיאון ועוד), שהחל לשדר את הסדרה בארצות הברית. זו הייתה סדרת הדגל של הערוץ החדש, שחיפש למתג את עצמו מחדש כבית לתכניות אדג'יות יותר על תרבות הפופ. ספק אם אנשי הערוץ האמינו שכבר הסדרה הראשונה שהם ישקיעו בה תביא להם את פרס האמי היוקרתי.
התכנית זכתה לשבחים רבים במכורתה, אבל מכיוון ששודרה בערוץ כבלים נישתי בתשלום בארה"ב, והעובדה שלא שודרה בשאר העולם, גרמה לה להפוך לאנונימית כמעט לחלוטין. מצד שני, זה גם הוריד ממנה לחץ. "שיט'ס קריק" לא הייתה צריכה "לספק" קבלות או לנפק מספרי רייטינג גבוהים. חוסר הלחץ אפשר ליוצרים לבנות את הסדרה בצורה נכונה, עם התפתחות טבעית ואותנטית של כל הדמויות, שעוברות דרך ארוכה במהלך הסדרה, בלי טוויסטים או אפקטים. כמו בחיים האמיתיים.
"היינו אנדרדוג, וזה מה שגרם לנו לעבוד קשה", הסביר יוג'ין לוי לגרדיאן הבריטי לאחר שהסדרה עשתה את דרכה לבסוף למולדת הישנה. "זה היה כמו האפקט של ג'סטין ביבר. כמו שאנשים גילו את ביבר ביוטיוב והרגישו איזו תחושת שייכות מגוננת כלפיו, כאילו שמדובר בסוד שהם זכו לגלות ויש להם את העונג לשתף אותו עם העולם. אנשים ממש הרגישו שהם 'גילו' את התכנית. הם רצו לכרוך את החברים שלהם ואת המשפחה שלהם ולהביא אותם לצפות בסדרה".
הכל השתנה אחרי העונה השלישית, כאשר נטפליקס החליטה לרכוש את זכויות ההפצה של הסדרה בארצות הברית. בשלב הזה הסדרה כבר קיבלה חיים וקצב משלה, והייתה מוכנה לקהל גדול לקבל אותה. זה בדיוק מה שקרה. הסדרה התפוצצה בלי יותר מדי יחסי ציבור, בעיקר דרך הרשתות החברתיות. זה כמובן לא הזיק שכמעט כל פריים ממנה הפך ל-Meme, דבר שעורר סביבה הרבה סקרנות ומשך אליה צופים צעירים (בדומה מאוד ל"חזרות" הישראלית). האפקט של נטפליקס היה גם סוג של של סגירת מעגל פואטית - הסדרה הפכה להיות אחת הסדרות הכי מוזרמות ברשתות הסטרימינג בשנה האחרונה בארצות הברית, יותר מכל תכנית של המתחרה הגדולה דיסני, שפספסה את ההזדמנות להיות הבעלים של המותג המצליח עם השם "המלוכלך".
הרחק מהטלפיים המטונפים של הוליווד, משפחת לוי (גם אחותו של דן מככבת בסדרה) הצליחה ליצור סדרה שלא רודפת אחרי רייטינג גבוה, סערות רשת או דרמות של מאחורי הקלעים. סדרה "מוזרה" במובנים של המאה ה-21. כזאת שלא מתבססת על כוכבים גדולים, גימיקים או הומור קיצוני. סדרה של דמויות שמעוררות סלידה ממבט ראשון, וסיפורם אפילו מעורר קצת לעג בהתחלה - אך לאט לאט הן מתפתחות, וקשה שלא להתאהב בהן.
זו לא אהבה ממבט ראשון. זו סדרה שצריך להשקיע בה. כמו רומן רוסי. זו הכתיבה המעודנת, המשחק המופתי ואפילו עיצוב התלבושות והתפאורה, שנראה שכל ניואנס בהן הופקד בידיים אוהבות. הקסם של הסדרה מתחיל להנביט כבר בעונה הראשונה, אבל בחצי השני שלה (החל מהעונה הרביעית) הוא מלבלב במלוא הדרו, אז גם ההומור שלה הופך להיות ממיס, והחיוך לא יורד מהפנים לרגע. כמו להיפגש עם חבר טוב שראית אותו עובר שינוי לטובה, ואתה כל כך גאה בו. ההתמדה משחקת פה תפקיד מפתח. בעידן ה-FOMO שהרגיל אותנו לתוכן שכובש אותנו מהרגע הראשון ושולח אותנו לבינג' מהיר במטרה לצרוך את הכל בהקדם, "שיט'ס קריק" מציעה לנו להתרפק על הדרך, וזה כל כך משתלם.
העונה הראשונה של "שיט'ס קריק" עולה היום ב-HOT VOD ואז עונה נוספת מדי יום ראשון. כמו כן תשודר בימים א'-ה' ב-21:00 ב-HOT3.