משהו חדש, חדיש ומחודש: 13 שנים לאחר שדני רובס הוציא את הלהיט הענק "משהו חדש מתחיל", שאת מילותיו כתבה בת זוגו, הזמרת אילאיל תמיר-רובס והוא הלחין וביצע, רובס מוציא שיר חדש, "מחשב מסלול חדש", וזו הפעם השנייה שאשתו כותבת לו שיר. השיר (האזינו לו מעל) הוא מתוך אלבום חדש של רובס שמפיק גל פדה, והוא יוצא לקראת מופע חגיגי שרובס יעלה ב-10 ביולי בזאפה אמפי שוני.
למה חיכיתם 13 שנה עד להוצאת שיר חדש שאילאיל כתבה לך? זה בגלל חשש לא לעמוד ברף הציפיות הגבוה שיצר הלהיט הענק הקודם שיצרה עבורך?
"העניין הוא שאני בנאדם מאוד דעתן, ואני מאוד רוצה להגיד דרך שירים דברים על החיים, על העולם, על אהבה, על בני אדם ועל רגש. אז כל חיי כתבתי את כל המילים של השירים באלבומים שלי. למעשה 'משהו חדש מתחיל' היה שיר כמעט יחיד בחיים שלי שלא כתבתי את המילים שלו. כשקיבלתי מאילאיל את המילים של 'משהו חדש מתחיל' זאת הייתה ממש יציאה מחוץ לקווים הרגילים של הקריירה שלי. וזה היה נפלא. אחרי זה מאוד רציתי להגיד דברים, אז המשכתי לכתוב שירים. אילאיל, דרך אגב, כותבת לעצמה ומוציאה שירים בעצמה, ועובדת עכשיו על כמה שירים נפלאים חדשים.
"אני אף פעם לא מתייחס למה שאני עושה כאל רף ציפיות. אני בדרך כלל עושה משהו, מניח לו לעשות את האימפקט שלו. חלק מהדברים עושים אימפקט גדול, חלקם פחות, ואני מתקדם לדבר הבא. אז באלבום שאחרי 'משהו חדש מתחיל' כתבתי את כל השירים, ואלבום אחרי זה כתבתי את כולו. יש שירים על אילאיל, כמו 'אני לא מפסיק להתרגש ממך' או שירים שהיא מופיעה בהם כמושא אהבה. אבל שירים שאילאיל כתבה מאז ועד היום לא היה. והנה זה קורה. אבל הפעם זה היה הפוך - במקרה של 'משהו חדש מתחיל' קיבלתי טקסט של אילאיל והלחנתי אותו, והפעם כתבתי לחן ואמרתי, יו, זה אילאיל צריכה לכתוב, נתתי לה אותו והיא כתבה את המילים לתוך המנגינה".
השיר החדש כולל את המילים: "כל פנייה, הסכמי כניעה / כמו במעגל חוזרים אלי / מתנה, הזדמנות להיות / הגיבור בהצגת חיי". לאיזה מקום לוקחות אותך המילים הטעונות, "הסכמי כניעה", שמובילים אחרי הקושי למתנה?
"תשמע, אני כבר ילד גדול עם הרבה תלאות ואסונות וגם הרבה דברים מוצלחים ואושר גדול. עברתי אהבה, שמחה וכאב, כל הדברים שכל בן תמותה עובר. ולפעמים אתה שוקע למקומות שהעולם גורר אותך אליהם, כמו עצב גדול או פרידה כואבת. אז במקום הזה אתה צריך לעשות הסכמי כניעה עם עצמך. אתה נכנע למה שיש לא מתוך זה שאתה מרפה ידיים ועוזב, אלא כניעה בתנאים שאתה רוצה. אתה אומר לעצמך, יהיו לי עכשיו כמה ימים קשים אבל בהסכם הזה כתוב, כמו בהסכם ורסאיי, מה בונים, מה עושים ואיך חוזרים למקום מואר. הכוונה כל הזמן למצוא את הדרך אל האושר".
ספר על מקרה ספציפי שבו ניסחת לעצמך "הסכם כניעה" כזה.
"תשמע, אני איבדתי שני אחים, אח ואחות, שניהם מתו בגיל מאוד צעיר ממחלת הסרטן. בשני המקרים זאת הייתה תקופה לא ארוכה של דיכאון מאוד קשה. היו ימים שבהם אתה לא רוצה לצאת מהמיטה בבוקר, אתה בכאב נוראי, וזה משהו שיש בו אי הגינות נוראה, שמזכיר לך כל הזמן את הרנדומליות של העולם. אני לא בנאדם מאמין. אני גם לא אתאיסט. זה לא שאני מאמין שאין אלוהים, אני פשוט לא מרגיש שום קיום של איזה כוח עליון בחיי, שקובע שאם אני אעשה משהו טוב אני אקבל שכר, ואם אני אעשה משהו רע אני אקבל עונש.
"בגלל שאני מרגיש ככה, אני צריך בעצמי, כמו הברון מינכהאוזן, לתפוס את הצמה שאין לי ולמשוך את עצמי החוצה מתוך המקומות האלה, שבהם אתה אומר, בשביל מה? זה הכל הרי רנדומלי, זה יכול לקרות גם לך מחר. אי אפשר אף פעם לדעת מתי זה מגיע, זה לא תלוי במה שאתה עושה. כמובן שיש השפעה לאיך שאתה מתנהג, איך שאתה חי, מה אתה אוכל ואם אתה עושה ספורט, אבל בגדול החיים רנדומליים, לטובה ולרעה, לפעמים הם מדהימים ביופיים ולפעמים אסוניים ביותר. אתה בוחר איך אתה מסתכל על הדברים, ואתה מושך את עצמך החוצה. אחרי כל 'הסכם כניעה' שכזה אני שבוע לא מדבר עם אף אחד, נשאר במיטה, ורק מתגעגע וכואב ובוכה. בתוך הסכם הזה כתוב ששבוע אחרי זה חוזר להקלטות, להופעות, לנגן וחוזר למה שאני הכי אוהב, וחוזר לחיות בדרך שבה אני הכי מנצל את האושר שאני יכול להשיג, כי אין אלטרנטיבה אחרת".
בלהיט "משהו חדש מתחיל" מופיע משפט אפל שתכליתו בשיר לא ברור: "חתול רחוב קטן גווע ברעב". מה עושה, בשיר כל כך מתוק, שורת האימה הזאת על חתול קטן שגוסס?
"מאחר שאילאיל כתבה את המילים, אני אדבר פה בשמה, ויש לה שתי תשובות בעניין הזה. תשובה אחת - שגורלו של החתול הוא בידי המאזין. האמירה שהוא 'גווע מרעב' אומרת שהוא מאוד מאוד רעב אבל לא אומרת שהוא גוסס. והתשובה השנייה והטובה יותר בעיניי היא שהחיים הם מאוד יחסיים. זאת אומרת, אנחנו מודדים את הרגעים הכי שמחים שלנו לפי העולם שסביבנו. אם אתה משותק בכל הגוף ופתאום אתה מזיז אצבע - זה טירוף של אושר, בזמן שלאדם אחד הדבר הזה לא משמעותי בכלל. אז האושר של הזוג החדש הזה שמתחיל ושל הדברים החדשים שמתחילים, מקבלים פרספקטיבה לעומת החתול הקטן שגורלו קצת פחות שפר עליו. אין לבן בלי שחור, ואין שחור בלי לבן".
אחרי החתול הגווע מרעב, מה הדבר הבא שאילאיל עשויה לכתוב עליו? כלב שחלילה טבע באמבטיה? תוכי שנשרף באופן טרגי?
(צוחק) "אני חייב לציין שבשיר החדש לא עלינו על גל הצלחת אזכורי בעלי החיים, ולא ניצלנו בעלי חיים. האמת שזה שיר אחר. 'משהו חדש מתחיל' הוא יותר שיר תקווה למשהו שמגיע, ובשיר החדש יש הסתכלות סביבתית יותר מפותחת של בנאדם יותר מבוגר, עם קצת פחות עליצות רומנטית של זוג צעיר. אני מוכן לחשב מסלול חדש, אבל אני לא מוכן להגיד 'אינני הנהג'. אני תמיד רוצה לקבוע לאן החיים שלי מוליכים, ולדאוג שאף חתול קטן בסביבתי לא יגווע מרעב לעולם".
השיר "מחשב מסלול חדש" יוצא היום (ראשון), שבו - אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון - גם השלטון מחשב מסלול מחדש. איך אתה מרגיש עם חילופי השלטון?
"משהו חדש מתחיל! אני בסדר גמור עם זה. אני חושב ששינוי זה דבר מבורך באופן כללי. הדעות שלי הם באזור מאוד קרוב לחלקים גדולים בממשלה הזאת. אני חושב שצריך לעשות שינוי במדינה שלנו. אני חושב ששנות השלטון האחרונות היו לא טובות. ואני חושב שכל פעם שיש מישהו חדש, שמנסה משהו חדש, מסלול חדש, שמנסה לקחת אותנו למקום אוהב אדם, רחום, ליברלי והומני, אני מאוד מאוד בעד. אני שמח מאוד על הממשלה הזאת".
ואגב חוסר שביעות רצונו מהממשלה היוצאת, באוגוסט האחרון הוציא רובס את השיר "כמה אפשר" המוקדש לאנשי התרבות והמוזיקה שסבלו במיוחד ממשבר הקורונה. בקליפ מופיעים אנשי תעשיית המוזיקה וצוות ההופעות הקבוע של רובס. "כל הצוות שלי היה במקום אחר ממני בתקופת הקורונה", אומר רובס, "לי יש את עולם היצירה ואת עולם ההקלטה, ויש לי אפשרות לעמוד עם גיטרה בחצר ולהופיע מול עשרה אנשים, אפשרות שאין לסאונדמן, לתאורן ולנגן תופים. המצב היה לא נעים, והתחושה הכללית הייתה שהשלטונות והממשלה יכולים בלעדינו, ואני לא מתכוון לשר התרבות שהוא איש מאוד טוב. כלומר, התחושה הייתה שעבור השלטונות, התרבות זה פחות חשוב. על כל חנות רחוב אפשר לדון המון שעות, ועל כל חדר כושר דנים בצעקות, ותרבות? חכו. אז לא יהיה תיאטרון, ולא תהיה מוזיקה. ואחרי שהדבר הזה נגמר והגיעה ההסלמה הביטחונית, מישהו אמר בהומור 'סיימנו את הקורונה וחזרנו לשגרת הטילים'. זה חלק מהדבר הטוב והדבר הרע שיש פה".
במהלך ההסלמה הביטחונית הוציאה פנינה רוזנבלום שיר שהוא בין משעשע למזעזע. מקווה שבמקרה הזה, בניגוד ללהיטה "תמיד אישה", לא שימשת ככותב הצללים שלה.
"הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על זה, שאני חושב שהיא שיפרה את הכותבים שלה".
יחסית למישהו שלא רצה לקחת קרדיט על "תמיד אישה", אתה לא מפסיק לדבר על זה.
"זה לא מדויק שלא רציתי לקחת קרדיט. ההסכם שלי עם מי שהפיק את השיר הזה, שקראו לו סולו יורמן, שאני כותב את השיר ונותן לה אותו בעילום שם, וזה כתוב כאילו זה על שמה. זה היה חלק מהתנאי. זה כמו שאתה יולד ילד ונותן אותו לאימוץ. גם באקו"ם אני לא רשום על השיר, ולא מקבל עליו תמלוגים. כשהשיר יצא קיבלתי על המילים והלחן אלפיים שקל, וזה היה הכי הרבה כסף שראיתי עד אז. אני רק רוצה לציין בעדינות על 'תמיד אישה', שבעוד 53 שנה או יותר, כשאיאסף אל אבותיי, אני מבקש שעל מצבתי יבחרו שיר אחר".
איך הייתה נשמעת המוזיקה שלך אלמלא ג'ון היה פוגש את פול והיה מקים איתו להקה?
"אני לא יודע אם המוזיקה שלי הייתה נשמעת בדיוק אותו דבר, אבל אני חושב שעדיין הייתי כותב שירים. אני חושב שהביטלס זה פלא העולם הכי גדול שהיה באמנות אי פעם. הם התנ"ך של המוזיקה. הרבה דברים שהביטלס עשו, אנשים אחרים צמחו מהם, ואני צמחתי מהם, זה מין מרוץ לפיד כזה. אני לא בטוח שאת הלפיד שלי קיבלתי ישירות מהביטלס. קיבלתי אותו מאנשים אחרים שפיתחו את מה שהביטלס עשו למשהו נוסף. אני לא צריך להכביר מילים על כמה זה חשוב וכמה אני אוהב את זה. אבל תשמע, אני חושב שיש השפעות יותר גדולות מהביטלס על הקריירה שלי. למשל, פול סיימון בכתיבה שלו על גיטרה ובשירים המאוד אמיתיים ואישיים שלו, סטיבי וונדר בהרבה דברים שהוא עשה, סשה ארגוב ומתי כספי - כל אלה השפיעו על המוזיקה שאני כותב לא פחות ואולי אפילו יותר".
התחושה היא שעם כל השינויים, ההתפתחויות וההתבגרות שעברת - נשארת נאמן לעצמך, וזה דבר מקסים וראוי להערכה.
"תודה על המחמאה. אני באמת מרגיש מאוד טוב בעור של עצמי. ואני גם לא רוצה להשתנות. אתה יודע, יש תמיד את מבקרי המוזיקה שמגדירים כל הזמן אמנים, 'המציא את עצמו מחדש' או 'לא המציא את עצמו מחדש'. אני לא חושב שאני צריך להמציא שום גלגל חדש. אני חושב שבגלגל הפרטי הספציפי שלי אני צריך לדאוג שהוא יהיה כל הזמן יותר מבריק, יותר יפה ויותר מיוחד. אבל אני לא צריך להמציא גלגל חדש. אני חושב שאנשים שאוהבים אותי, אוהבים את המוזיקה שלי, לא מצפים שאני אעשה פתאום היפ הופ פרוע או איזושהי מוזיקה אלקטרונית למסיבות רייב. זה לא הכיוון. אני מקווה שבתוך מה שאני עושה, אני אצליח לשחרר כמה שיותר עד נשימתי האחרונה. העניין של להיות שלם עם עצמך הוא מאוד מאוד חשוב. זה קצת מה שהשיר מדבר עליו, 'היעד האמיתי - לא לאבד אותי'. ובכל זאת מחשב מסלול חדש, מבלי לאבד את מי שאתה".
ארז טל, עמו שיתפת פעולה בימי התכנית "מה יש" בגלי צה"ל, יחגוג בחודש הבא יומולדת 60. מה דמותך מהתכנית המיתולוגית ההיא, ג'ימי אוחנה, תאחל לו ליומולדת 60?
"שלא יהיה בטל בשישים!"
אילאיל אשתך צעירה ממך ב-25 שנה. הרכב הנגנים שלך צעיר ממך בשנים רבות. פערי הגילאים הגדולים האלה גורמים לך להרגיש יותר צעיר או יותר זקן?
"הם גורמים לי להרגיש הרבה יותר צעיר. כל האנשים האלה שאתה מדבר עליהם נמצאים איתי המון שנים. יש בינינו פער גילאים אבל הפער הזה נשאר יציב וקבוע. אלה אנשים שאני מאוד אוהב, החברים הכי טובים שלי בעולם. ואילאיל האהובה היא האור הגדול של חיי.
"אני עושה המון כיתות אמן בבתי ספר, במרכזי אמנות ובמקומות של מוזיקה, אני מאוד אוהב את זה. ואני תמיד אומר בפגישות האלה, ואני מתכוון לזה, שהדבר היחיד שאני מקנא בו באנשים צעירים זה שיש המון דברים מופלאים בעולם שהם יחוו אותם בפעם הראשונה, שאני לא אוכל כבר לחוות בפעם הראשונה. שמע, אני לעולם כבר לא אשמע שיר של הביטלס בפעם הראשונה. אני אשמע אותם, אבין ואראה אותם מהעומק של גילי, אבל המכה הזאת של הפעם הראשונה לא תחזור. לרוץ בפעם הראשונה בגשם בפריז - זה לא יקרה יותר. קורים דברים טובים ונפלאים אחרים אבל החוויה הזאת, לעשות משהו פעם ראשונה, בעיניי יש לה קסם מאוד מאוד גדול. בגלל זה כתבתי את השיר 'אני לא מפסיק להתרגש ממך'. זה כאילו שאתה קם בכל בוקר אותו דבר, אבל עדיין מתרגש מזה בכל פעם כאילו שזאת הפעם הראשונה. אם אתה מצליח לחיות ככה, אז החיים שלך טובים יותר, ותהיה מאושר יותר וגם בריא יותר, אני חושב".