ביבי הלך, אריק חזר: ארבע שנים וארבעה חודשים לאחר שהוציא את אלבומו האחרון, "אהבה ואלוהים אחרים", המוזיקאי אֶריק ברמן מתקמבק היום (ראשון) עם שיר חדש, "שיכרון כוח", המלווה בקליפ המתאר את ירידת נתניהו מכס השלטון. השיר לא ייצא לרדיו ("אני לא חושב שזה שיר שמתאים לרדיו"), ומוגדר על ידי ברמן כ"בונוס טראק" לקראת סינגל אחר שיוציא בעוד שבועיים.
ברמן כתב את השיר לפני כמה חודשים בכלל על עצמו ועל תחושות שכרון הכוח שלו, אבל בקליפ החליט לייחס את שיכרון הכוח לראש הממשלה לשעבר, אותו מגלם ברמן בסיטואציה שבה נחזה בקרוב במציאות - יוצא מהמקום שהפך לסמל שלטונו, מעונו בבלפור. בקליפ, שהפיקה וביימה מיה אלה ומופיע כאן בבכורה (מעל), נראית העמסת הארגזים עם חפצים ו"מזכרות" כמו דיסקים מפרויקט הגרעין האיראני, טלפון אדום למבצעים מיוחדים ועיתון "ישראל היום". מי שמנהל בקליפ את מעבר הזוג נתניהו הוא לא אחר מאשר איש העסקים רוני מאנה, שהיה בעבר חבר קרוב של משפחת נתניהו עד שהפך לאויבם המר.
ברמן כתב את השיר כשישב בבית כמו כל האמנים בזמן משבר הקורונה. "אנחנו במצב של פוסט טראומה, עברנו תקופה מאוד קשה פוליטית וחברתית", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות. "כל מי שראה טלוויזיה בשנה שנתיים האחרונות הבין שאנחנו בכאוס ובמדינה פצועה. אני רוצה לחשוב שאנחנו בפתחו של עידן חדש, שיש בו משהו יותר אופטימי, ושאפשר יהיה לאחות את החברה. עקבתי אחרי מה שהתרחש במדינה וראיתי המון תחושה של שכרון כוח. בעבר לא חשבתי שזה יכול לקרות גם לי, אף פעם לא הרגשתי שאני באיזו עמדת כוח או השפעה ולא חשתי שאני יכול לנצל אנשים או להשתמש בהם לצרכיי. ואז היה איזה רגע שפתאום תפסתי שגם אני מרגיש שכרון כוח, וזה הפתיע אותי. כשקלטתי את זה, תפסתי שיש בי המון חמלה גם כלפי האנשים האלה שראיתי בטלוויזיה".
איפה שכרון הכוח של נתניהו הפך מהבעיה שלו לבעיה של כולנו?
"אני חושב שזה התבטא במערכות הבחירות הרבות. אני לא יודע מה יהיה בסוף עם כל הפרשיות, כתבי האישום, הצוללות והמניות. עכשיו הוא גם גרס דברים לכאורה. אני חושב שאחרי כל כך הרבה שנים בתפקיד ביבי התקשה לדמיין שהוא לא יהיה ראש ממשלה יותר, ולא יישאר בעמדה שבה הוא מחליט דברים על מדינה שלמה".
רוב העם סבור שמשאיות ההובלה מגיעות לפנות את בלפור מאוחר מדי.
"כמובן שמי שמתנגד לשלטון חושב שהיה צריך לעשות את זה קודם. מי שבצד השני לא יכול היה לחשוב אחרת. אתמול דיברתי עם חבר, שדווקא מתנגד לביבי, שראה את הנאום שלו ביום השבעת הממשלה, והוא אמר לי - 'יו מה אני אעשה בלעדיו'. אחרי 12 שנה אתה כבר מתרגל ולא יודע לדמיין מציאות אחרת מזו שבה ראש הממשלה הוא אבא של כולנו, לטוב ולרע. אז אתה אוהב את אבא, אתה סומך עליו, הולך אחריו באש ובמים, וקשה לדמיין מציאות אחרת ממה שאנחנו חיים. זה נכון לא רק לממשלות אלא גם למערכות יחסים שלנו ולמקצוע שלנו. אנחנו מאוד מתקבעים על מציאות מסוימת וסיפורים שאנחנו חיים אותם. ואם אתה רוצה לבצע שינוי בכל פרמטר, נדרש ממך המון אומץ ואתה צריך לדעת לדמיין מעבר למה שקיים כרגע, וזה לא פשוט".
הקליפ נראה עוקצני וביקורתי כלפי ביבי. אתה מגלם אותו כמי שנאחז בכיסא שלו ומתקשה לשחרר; ברקע מילים שמדברות על אדם עם שכרון כוח, שעלה לו, שאיבד את זה, כלשונך; ומככב בו אויבו הגדול, רוני מאנה. איך זה מתיישב עם הטענה שלך שהקליפ "לא מתריס" נגדו?
"אני מבהיר שהשיר נכתב בכלל עליי ולא על ביבי. בקליפ חשבנו שיכול להיות מעניין, בעיתוי הזה, להציג את הרעיון דרך הדמות של ראש הממשלה לשעבר. אבל בקליפ אין שום דבר כועס ובועט. זה באמת מחויך, שאיזה קטע שאנחנו יכולים להרגיש גם ככה פתאום. ולגבי רוני, חיפשנו מישהו שיתאים לתפקיד מנהל המעבר, מישהו שמזוהה עם המאבק בביבי לאורך השנים, ורוני היה קלאסי לזה. מאוד שמחתי שהוא הסכים. ואני חייב להגיד שכשצילמנו אותו אומר דברים על הפינוי ועל ההובלה הוא השתמש רק בביטויים מכבדים, לא היה מילים כמו 'יאללה, שיילכו קיבינימט'. אני באמת הייתי רוצה שהשיח ישתנה, ושגם מי ששמח על החלפת השלטון - זו אחריות שלנו עכשיו זה פחות להתלהם, פחות לשמוח לאיד ולהזכיר לכולם שאנחנו מדינה אחת ועם אחד".
אתה חושש מהתגובות של הביביסטים לקליפ?
"אני מקווה שלא יתנפלו עליי פיזית. ברשתות, אני מניח שאנשים יכתבו דברים. אני כבר המון שנים לא קורא טוקבקים. אז מה שיהיה יהיה. אני רוצה שוב, דרך הריאיון הזה, יותר להושיט יד לשלום. אני לא רוצה להתריס ולא לשמוח לאיד. כל המדינה זקוקה להחלמה, ולראייה - הממשלה החדשה שקמה היא לא רק שמאל, לא רק ימין ולא רק מרכז. יש שם הכל, וזו הדרך הנכונה כרגע. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה להסתכסך בתוכה. אני מניח שגם החרדים יצטרפו באיזשהו שלב".
היית בהפגנות בבלפור?
"לא. הייתי בהפגנת האמנים הראשונה בקורונה מחוץ לכנסת. אחר כך ממש עקבתי אחרי החדשות וחיזקתי את המחאה הזאת מרחוק אבל לא השתתפתי בה באופן אקטיבי. כל הזמן הרגשתי איזה דז'ה-וו כי לקחתי חלק מאוד אקטיבי במחאת האוהלים. גם שם הייתה את אותה תחושת התגייסות ושינוי. ואחר כך כשזה התפייד ולא היו לזה תוצאות נכמר לי הלב. ועכשיו כשזה קרה שוב הרגשתי שעכשיו תור הדור הבא, אני כבר תרמתי".
אתה אמן מוכשר מאוד אבל יש מי שיראו בקליפ החדש גימיק, כמו גם בקליפ שהוצאת בשנה שעברה לשיר "הלא כלום" שבו משתתפים ליהיא גרינר ואורן חזן.
"אולי אנשים אמרו על הקליפ 'הלא כלום' שזה גימיק, אבל זה לא הגיע אליי. כל מה שיגידו זה בסדר. אני פחות מתעסק בזה. אלה הדברים הנכונים לשעתם, גם הקליפ 'הלא כלום' וגם הקליפ החדש. במילה גימיק יש מין קונוטציה שלילית אבל אפשר להשתמש במילים אחרות. אפשר להגיד שזו התחכמות חביבה, אפשר להגיד שזה מצחיק. זה הקטע, אתה יוצר דברים, מוציא אותם לאוויר העולם, ולכל אחד יהיה מה להגיד".
איפה הרגשת בחייך הפרטיים או המקצועיים את שכרון הכוח?
"היה שכרון כוח במקומות כמו קריירה, מערכות יחסים, משפחה, חברים, כסף. כל מיני דברים שצברת עם השנים ועכשיו אתה יכול להיות שיכור מהם ולהיבהל שמא תאבד אותם".
ארבע שנים אחרי אלבומך האחרון, עכשיו אתה חוזר בחזרה. מה היו מעשיך בזמן הזה? התפרנסת רק ממוזיקה?
"התמזל מזלי בחיים ואני חי רק ממוזיקה. האלבום האחרון יצא אחרי שגרתי שלוש שנים בניו יורק, ואז חזרתי לארץ, מצאתי דירה, ריהטתי אותה, חזרתי לחברים ופגשתי חברים חדשים. וכתבתי. כתבתי המון שירים בהם חקרתי מערכות יחסים ואהבה. תמיד עשיתי את זה, אבל עכשיו אני נכנס לזה יותר לעומק".
יש לך בת זוג בימים אלו?
"לא. אני לא מאמין בקונספט הזה יותר, גם מהחוויות שלי וגם מההסתכלות סביבי - זה נראה לי משהו כמו משהו שכבר פחות עובד".
ומה כן עובד מבחינתך? פוליגמיה? פוליאמוריה?
"אני חושב שכל המילים האלה, גם מונוגמיה וגם פוליגמיה וכל זה, הן מילים שמצמצמות את האפשרויות. אני חושב שככל שנגדיר בפחות מילים ככה ייטב לנו".
הקיץ הזה מציינים 15 שנים לסינגל הראשון של ברמן, "מה עוד ביקשת" שזכה להצלחה גדולה, מאלבום הבכורה שלו. האלבום, שיצא כמה חודשים לאחר מכן בהפקת משה לוי, זכה להצלחה אדירה וכמחצית מהשירים (שישה) נכנסו לפלייליסט של גלגלצ. עם זאת, חלק ממילות השירים היו שנויות במחלוקת בגלל יחסו לנשים. כך, למשל השיר "המתוקות האחרונות" (שכלל שורות כמו "היתה אחת עם תחת משגע" ו"הכל עומד ומתנדנד ומתעודד לי בתחתונים") נפסל לשידור ברשת ג' בטענה שהוא גס ושוביניסטי.
"תראה, הרבה השתנה מאז", אומר ברמן על תחילת דרכו. "אני זוכר שכשזה יצא היו כמובן כאלה שפירגנו, והרדיו השמיע המון. והיו הרבה אנשים שהתנגדו ולא אהבו. קיבלתי את שני הצדדים. אני חושב שהרבה השתנה מאז. זה היה עוד לפני המי טו. אני לא בטוח איך זה היה מתקבל היום. אני חושב שאולי זה לא היה מתקבל טוב היום".
שורה כמו "כל השאר בטח עשו אותך בעמידה באיזה מועדון בפראג", שמופיעה בסינגל הבכורה שלך שחוגג 15 "מה עוד ביקשת", זה משהו שאתה מתחרט עליו? היית כותב ככה היום?
"אני לא חלק מהגל של המי-טו. אני מכבד אותו, אני לומד ממנו על איך צריך להתנהל, טוב שלנשים יש קול ושהן מדבררות את התחושות שלהן. אבל אני יותר אוהב את הגישה ההומוריסטית לחיים. כל העניין הזה שהכל בכובד ראש ומלא איסורים ופירמוט האדם לפי תבניות התנהגות מסוימות - את כל זה אנחנו עושים בכל מקרה. אני אוהב להסתכל על החיים בצורה יותר הומוריסטית, וגם כשהשורה בשיר הזה מושרת זה בעיקר אמור להעלות חיוך ולא אמור להקטין אף אחת. אני לא חושב שזאת שורה יותר קשה מהשורה 'אמן תישארי לבד לנצח' שכתב ושר ואביתר בנאי. אלו שורות שנכתבו מאיזשהו כאב. ממצוקה רגשית של מערכת יחסים. צריך לקחת הכל בקלות ועם יותר חיוך, זה יעזור לכולם".
האגדה מספרת שהאישה שעליה נכתבה השורה הזאת לא לקחה את זה בחיוך בכלל.
"כן, נכון. שמע, אני לא יודע מה להגיד לך, אנחנו לא בקשר. גם לא היינו כל כך בקשר כבר אז, אני רק שלחתי לה את זה כדי שתשמע את זה קודם כל ממני. אני תמיד חשבתי שהמחמאה בזה שלמישהו כל כך אכפת ממך, כל כך אוהב אותך וכל כך כואב את הפרידה עד כדי כתיבת שיר כזה, היא יותר גדולה מהצריבה של משפט כזה או אחר".
ההצלחה הנדירה של אלבום הבכורה שלך, משהו בסדר גודל העצום הזה אתה רוצה ולדעתך יכול לשחזר?
"אני לא יודע אם אפשר, ואני לא יודע אם צריך. לעתים יש לי מספיק בקנה, כשאני עושה הופעה גם ככה קשה לי לבחור איזה שירים לבצע. הקהל תמיד מתאכזב שלא ביצעתי שיר זה או אחר. מבחינה זאת התמזל מזלי מאוד. האם אני רוצה לעשות עוד משהו שמהדהד בלבבות האנשים? כן. זה משהו שבא לי היום, להוציא מוזיקה. בשניים-שלושה אלבומים האחרונים שהוצאתי התעסקתי בדברים שהם ביני לביני, ולא בהכרח התעסקתי באיך הם יתקבלו. עכשיו יותר מעניין אותי להכניס את הזולת לחיים שלי מאשר לעשות אלבום מרתפי".
בנובמבר 2017 מדווח ערן סוויסה במדור הרכילות של "ישראל היום": "שני בבוקר, אריק ברמן וגיא פינס כל כך שקועים ברכיבה על האופניים בתל אביב, שהם לא שמים לב שהם חולפים אחד על פני השני". זהו כמובן רגע מקרי, שולי וחסר חשיבות, אבל עולה הרהור אם אולי יש ברגע הזה משהו סימבולי. אם פינס מסמל את התהילה, אז אתה והתהילה חלפתם מבלי לשים לב אחד על פני השני. זה מבחירה שלך?
"אני בהחלט לא פול גז במשחק הסלבריטאות. עשיתי איזו בחירה, אני לא יודע אפילו אם היא חכמה. אחרי ההצלחה של האלבום הראשון, הרגשתי שניתנה לי אפשרות ללכת הכי רחוק שאני יכול עם המוזיקה והאמנות, ולבחון את הגבולות שלי כיוצר. בתוך העולם הזה שנקרא לו שואו ביזנס, התרכזתי בעיקר בכתיבה, מרגע שאני קם ועד שאני הולך לישון. זו מתנה גדולה. ויכול להיות שלא הקדשתי מספיק תשומת לב לצדדים האחרים של השואו ביזנס, כמו השקות, מינגלינג, ללכת לאירועים, לראות ולהראות, צדדים שפחות באים לי טבעי ולא הולמים את מבנה האישיות שלי. אם אתה רוצה להיות אמן אתה באמת לא צריך לעשות את הדברים האלה, אבל אם אתה רוצה להיות בשואו ביזנס אז יש לזה עוד אספקטים שלא קשורים לאמנות ולכתיבה. אני צריך לראות עד כמה אני יכול להשתתף במשחק הזה ועדיין להיות אותנטי לעצמי".
"אני חייב לומר", מוסיף ברמן, "שכשנכנסתי לתחום הזה הדברים שנדרש ממני לעשות שלא קשורים למוזיקה היו מעטים. זאת אומרת, אתה מוציא אלבום פעם בשלוש שנים, מופיע, מתראיין פה ושם. לאן שזה הגיע היום לא יכולתי לדמיין, ואני מדבר על האינסטגרם והרשתות החברתיות. אם פעם היית מתחבא מהפפראצי, היום אתה צריך להיות הפפראצי של עצמך. מאוד התאים לי בעבר להיות מסתורי ומרוחק, אלה היו פעם כללי המשחק. הכל השתנה, והיום כללי המשחק זה להיראות כמה שיותר, ולייצר בעצמך את התכנים בקצב מאוד מהיר".
מירי מסיקה, שכתבת לה להיטים וגם שרת איתה, אמרה לי בריאיון לוואלה ב-2017: "ריאליטי זה דבר דוחה". מה שלא הפריע לה במשך 11 השנים האחרונות להצטרף ללא פחות משש תכניות ריאליטי מוזיקלי. אתה היית רוצה לעשות ריאליטי כמו חברותיך מסיקה ופלס?
"גם אם תשאל אותה עכשיו על ריאליטי היא תגיד את זה. זה לא שהיא שינתה את דעתה. היא בטח תגיד שזה דבר דוחה אבל אני עושה את זה. אני לא שותף לאמירה הזאת שלה, שריאליטי זה דבר דוחה. אני לא רואה שום דבר נחות בלהיות שופט בריאליטי".
שמרת על קשר עם חברותיך לכנופיית רימון?
"כן. לא קשר הדוק אבל אנחנו מתכתבים מדי פעם, וגם נפגשים מדי פעם. זה פחות מתאפשר בגלל שכולם נהיו מאוד עסוקים וגם בגלל המצב המשפחתי".
באיזה מקום בחייך חשת חרדות?
"אני בן 41 עכשיו. סביב גיל 40 פתאום חוויתי את המשבר הזה שמדברים עליו. עברתי סביב זה איזשהו תהליך שכלל גם סוג של חרדתיות מסוימת, שלא חוויתי לפני. מה שמעניין בחרדה, לעומת פחד, שהיא לא תלויית דבר אובייקטיבי במציאות. ובאמת חוויתי חרדה שאין משהו שבהכרח אפשר לקשר אותה אליו. אבל אתה מנסה עם המוח הרציונלי להבין מה עובר עליך, ואחד הדברים שעלו מהמחקר הזה הוא שכרון כוח. אמרתי לעצמי שיכול להיות שמה שאני חווה כרגע זה איזשהו פחד גבהים. צמד המילים הזה, פחד גבהים, גם מופיע בשיר החדש. כי פתאום אתה, במרומי גילך, באיזשהו מעמד סוציו אקונומי ועם דברים שהגעת אליהם בקריירה, אחרי כך וכך שנים, ואתה עכשיו מסתכל על הסביבה ויכול להיבהל, ולשאול את עצמך - רגע, מה יקרה אם הדברים שאני כל כך אוהב ונקשרתי אליהם יילקחו ממני?"
לעולם לא אתחרט ששאלתי את השאלה: על מה אתה מתחרט?
"להתחרט זה לא משהו שאני עושה באופן כללי. אני אוהב את הדרך שלי as is כמו שהיא קורית. היה לי המון מזל ואני אוהב את הדרך שעשיתי. אבל יש המון דברים שהיום הייתי עושה אחרת, כי הזמן עובר ואתה משתנה. בהקשר של השואו ביזנס, אני סינגר סונגרייטר, השקעתי המון אנרגיה ביצירת השירים. את החלק של להיות זמר הזנחתי. אני לא מדבר על ללכת לפיתוח קול ולהיות זמר יותר טוב. אני מדבר על זמר כמקצוע - לקום בבוקר כזמר, לקדם את עצמי, ללכת לכל מיני מקומות, לעשות כל מיני טלפונים, לראות איפה ההופעה הבאה, כמה אנשים יגיעו, להתעסק בצד הקרייריסטי של המקצוע שלי. את זה אני חושב שאני יכול לעשות אחרת".