הדרמה הקומית של נטפליקס, "לא טיפוסי" ("Atypical"), המציגה את קורותיו של צעיר על הרצף האוטיסטי, מסיימת את מחזור החיים הטלוויזיוני שלה במסלול שהוא - ותסלחו לי הקלישאה - הכל חוץ מטיפוסי. אחרי שלוש עונות שזכו לנתוני צפייה יפים אך לא הפכו אותה לתופעה תרבותית' ובלי שהייתה מועמדת לשום פרס משמעותי, נטפליקס בחרה לתת לה עונה אחת אחרונה והזדמנות לסגור את כל קווי העלילה. דבר שאין להקל בו ראש בתקופה שבה ענקית הסטרימינג ומתחרותיה מבטלות סדרות בקלילות רבה ובלי סנטימנטים מיותרים.
אז מה הסיבה לכך? לאחר צפייה בשלוש עונות ובחלק נכבד מפרקי העונה האחרונה, ניתן לקבוע שאם יש ל"לא טיפוסי" 'רכיב סודי' הוא טמון בכך שלמרות שהגיבור שלה סובל מקושי בתקשורת, הסדרה על אודותיו היא בסך הכל מאוד תקשורתית ומלטפת. עלילות משפחת גרדנר ובראשה סם (קיר גילכריסט), אחותו קייסי (ברידג'ט לונדי-פיין) וההורים אלזה (ג'ניפר ג'ייסון לי) ודאג (מייקל רפפורט), הוכיחו לצופים בכל פרק מחדש שיש עוד תקווה לאנושות. דווקא בסדרה שמיסודה עוסקת בקושי, בדגש על שילובם של אנשים שונים בחברה, התחושה תמיד הייתה של "בסוף יהיה בסדר".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
אחרי הפסקה ממושכת יחסית בעקבות מגפת הקורונה, הסדרה ממשיכה מאותה נקודה בה עזבנו אותה - סם (גילכריסט) עושה את הצעד הגדול ביותר לעבר עצמאות וניתוק מהתא המשפחתי המחבק, שלא לומר חונק, שלו, הוא עובר להתגורר במעונות של הקולג' ביחד עם החבר הטוב זאהיד (ניק דודאני). גם מערכת היחסים עם פייג' (ג'נה בויד) שהתחילה כחברה הטובה ביותר והפכה לבת זוגו, לובשת צורה חדשה ומנסה לענות על השאלה: האם מערכת יחסים שבה אחד מבני הזוג על הרצף יכולה לעבוד?
אחרי שבעונה הראשונה "לא טיפוסי" נתנה זמן מסך כמעט רק לסם, בעונות האחרונות גם דמויות המשנה זוכות להתעמקות ונעשות עגולות ומעניינות יותר. קייסי (לונדי-פיין) אחותו הצעירה של סם, מקבלת זמן מסך כמעט שווה ואנחנו מלווים מקרוב את תהליך הקבלה העצמית שלה כצעירה קווירית ואת הזוגיות המלבלבת שלה עם איזי (פייבל סטיוארט), כאשר על הדרך היא גם מנסה להתקבל לנבחרת הריצה של הקולג'. הנישואים של אלזה ודאג עדיין מעורערים, מה שמתחזק עם עזיבת הילדים את הקן, ונשאלת השאלה האם האהבה שלהם חזקה מספיק.
"לא טיפוסי", שיצרה רוביה ראשיד, היא ממש לא הסדרה הראשונה שמציגה גיבור על הרצף האוטיסטי. מתבקש לציין את "פלפלים צהובים" שלנו, שעלתה כמעט עשור לפניה ואף זכתה לגרסה בריטית בשם "סוג א'" ("The A Word"). אך גם "הרופא הטוב" המצליחה, שהחלה במקביל ל"לא טיפוסי" ועוסקת בצעיר גאון שנמצא על הרצף האוטיסטי, או במונח המקובל יותר היום - הרצף תקשורתי. וזה אפילו בלי שהזכרנו את שלדון ו"תיאוריית המפץ הגדול".
הייחוד של "לא טיפוסי" היה בכך שרצתה להציג לנו את העולם דרך העיניים של הגיבור שלה, ששואף לנהל חיים נורמטיביים לגמרי, ופחות באתגרים של המשפחה והחברים שלו (למרות שגם אלה היו נוכחים). העובדה שלתפקיד הראשי לוהק שחקן לא תקשורתי, עוררה הרבה ביקורת כלפיה בעונה הראשונה, מה שהוביל לכך שהחל מהעונה השנייה הסדרה נתנה לא רק תפקידים לשחקנים על הרצף התקשורתי, אלא גם צירפה אנשים על הספקטרום לצוות הכותבים.
למרות זאת, גם בעונתה האחרונה מציגה "לא טיפוסי" רגעים סטריאוטיפים שהקימו עליה ביקורת בעבר. למשל, התעקשות של הגיבור להניח את האשפה במקום מסוים גם כשהפח איננו, או שיחת טלפון עם אימו כשהוא מסתתר בתוך האמבטיה בתסכול משותפו, אחרי שזה לא שילם את חשבון החשמל. עם זאת, יש פחות מהם הפעם, ובשאר הזמן סם מתנהל כבחור ה'לא רגיל' הכי רגיל על המסך: מוטרד מהצלחה בקולג', מהחברה התלותית מדי שלו ובאובססיה שלו לפינגווינים.
ברגעים לא מעטים הצפייה ב"לא טיפוסי" הזכירה לי גרסה תקינה פוליטית של הקומדיות המשפחתיות האמריקאיות משנות השמונים והתשעים, אלה שראינו בערוץ שש פלוס: "להתבגר ולהתגבר", "אבא חורג, אמא חורגת", "אריזה משפחתית" ועוד. לא משנה כמה גדולות ומאיימות המהמורות שעומדות בפני הגיבורים שלנו , ברור לכל שבסופו של דבר הם יצאו מהצד השני מנצחים או לפחות חכמים וחזקים יותר.
בדומה לאותן סדרות, גם "בלא טיפוסי" אין באמת אנטגוניסט, איזו דמות משמעותית שמתנגדת לגיבור, מאיימת עליו וגורמת לנו להישאר במתח רב לאורך הסדרה. אפשר לומר שקשיי התקשורת של סם ממלאים כאן את התפקיד הזה, אך גם אותם הוא לומד לאמץ, להכין לימונדה מהלימונים כמו שנהוג לומר.
בראיון שהעניקה לאתר TVLine עם סיום הסדרה, סיפרה ראשיד כי את סצנת הסיום של הסדרה היא ידעה כבר בעונה השנייה. מדובר ברגע פיוטי למדי שעוסק באחד התחביבים הכי גדולים של סם ומשלב גם את אביו, ומצליח לסגור כמה קווי עלילה על הצד הטוב ביותר. לא כל הגיבורים זוכים כאן לסוף כזה מפרגן, ויש סיכוי שחלק מהצופים יתאכזבו (במיוחד מעריצי פייג'), אך בשורה התחתונה, בסופה כמו בתחילתה, "לא טיפוסי" נפרדת מאיתנו בחיבוק קל (אך לא לוחץ מדי בבקשה, זה לא נעים לנו).