הקומיקסאי, האמן והאקטיביסט זאב אנגלמאיר עומד להגיש תביעה אזרחית נגד המשטרה בטענה למעצר שווא ולכליאת שווא, ושוקל גם לטעון שהוטרד מינית על ידי השוטרים - כך מגלה אנגלמאיר בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות.
התביעה תוגש על ידי עו"ד גונן בן יצחק מיד לאחר פגרת הקיץ של בתי המשפט, כשנה לאחר התקרית המתוקשרת בהפגנת האלפים נגד השחיתות שהתקיימה ליד מעון ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בירושלים, ב-5 בספטמבר 2020. אנגלמאיר הגיע להפגנה בתחפושת דמות הקומיקס העירומה שלו, שושקה, נעצר למשך כמה שעות ונחקר, בנימוק ההזוי שהתחפושת "עלולה להוות הטרדה מינית כלפי הציבור" - עבירה שאינה קיימת בחוק העונשין.
אנגלמאיר אמר כי המעצר מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי וטען כי נערכה לו בדיקה משפילה במשטרה, שבמסגרתה אף הופשט. באופן מוזר, במשטרה אין רישום של האירוע שבו נעצר ונחקר. אנגלמאיר גם הגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים, ומגלה כי שלשום (רביעי) קיבל הודעה ממח"ש שהתלונה שלו נסגרה, להפתעתו, מבלי שההחלטה נומקה. כעת בכוונתו להגיש גם ערר למשנה לפרקליט המדינה על סגירת התלונה.
"החודשים הראשונים אחרי האירוע היו לא קלים ולא ישנתי במשך הרבה לילות", אומר אנגלמאיר השבוע בריאיון לוואלה! תרבות. "מאוד הציק לי שנפתח לי תיק באשמת הטרדה מינית של הציבור, למרות שמיד משפטנים שמתמחים בנושא כתבו שאין דבר כזה, הטרדה מינית של הציבור. עם הזמן התברר שנעצרתי כי חשבו ששושקה היא פרודיה על שרה נתניהו, בשעה שנורא קל להבין שזה לא, כי שושקה קיימת הרבה שנים לפני. ההאשמה הזאת מאוד הציקה לי, כתבתי הרבה מכתבים ופוסטים ופניתי למשטרה דרך עורך דין. רק אחרי ארבעה חודשים קיבלתי תשובה - שהתיק לא קיים! אין לא את ההאשמה ולא את התיק. אין רישום שנעצרתי! אמרו לי שזה כמו במדינות בדרום אמריקה. למרות שאמרו לי קודם שפותחים לי תיק, לקחו לי טביעות אצבעות, צילמו אותי והעבירו אותי תהליך של פתיחת תיק. למחרת דוברת המשטרה אמרה שזאת כנראה טעות נקודתית".
בעוד שהמשטרה טענה שהטרדת מינית את הציבור, אתה אומר למעשה - לא רק שזה לא נכון, אני הוא זה שהוטרד מינית, על ידי המשטרה עצמה.
"כל ההתנהלות של המשטרה הייתה פגומה ועם שורת דברים שאינה תקינה, ובהם ההפשטה שלי. היתה אמורה לייצג אותי עו"ד גבי לסקי (מרצ), ומכיוון שהיא הפכה לחברת כנסת מייצג אותי עו"ד גונן בן יצחק. גבי אמרה שכנראה שמה שאני עברתי זאת הטרדה מינית לפי החוק. היא אמרה, תאר לך ששני אנשים ברחוב היו לוקחים אותך הצידה, ומפשיטים אותך. זו הייתה הטרדה מינית. עם שוטרים זה אותו דבר. מבחינת החוק אסור להם לעשות את זה באותה מידה. המצב היחיד שמותר להם להפשיט זה רק אם יש להם עילה הגיונית שאתה מסתיר משהו על הגוף שלך. לקח לי זמן להבין את ההשפלה שחוויתי. בימים הראשונים הייתה לי איזה סוג של הכחשה. כל הדבר הזה קרה בשירותים ציבוריים, בקומה השנייה של תחנת המשטרה מוריה בירושלים. זה לא היה בתוך תא אלא ברחבה המרכזית. הפשיטו אותי וכל מי שהיה נכנס לשם היה רואה אותי שם עומד, מפושק רגליים. בוא נגיד, אני לא חושב שיש איזושהי הצדקה לעשות את זה. אני אמן, יוצר, יש לי מצפן שמכוון אותי לטובת החברה, אני עסוק בדברים שנראים לי טובים".
"במהלך המעצר נעשתה עוד עבירה על ידי המשטרה שהם יצטרכו להסביר אותה - שוטר חנק אותי. בהתחלה מיד אמרתי את זה. הם הכחישו. ואז כתבתי בפייסבוק שישלחו לי סרטים מהאירוע. קיבלתי אולי 50 סרטונים. אפשר לראות שם ששוטר שם לי יד על הגרון".
מישהו מהמשטרה התנצל בפניך על היחס שלה כלפיך?
"התנצלו אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. זה לקח זמן, אחרי ארבעה חודשים בהם לא ישנתי. בזמן הזה כל פוסט שכתבתי תייגתי את המשטרה ואת תחנת מוריה וגם כתבתי להם מכתבים. אם הם היו רוצים הם היו מתייחסים לזה הרבה לפני. אני הייתי רוצה להגיע למצב שבו לפני ששוטר מכוון מכת"זית על מפגין ולפני שהוא נותן אגרוף, שיהיה לו את השנייה של המחשבה שיכולות להיות לזה השלכות, שיחשוב פעמיים. רק אחרי כארבעה חודשים, הגעתי לאחת ההפגנות, ולפני ההפגנה חיכה לי נצ"מ קובי יעקובי, מפקד תחנת מוריה, דיבר איתי ואמר לי שהוא מתנצל על מה שקרה בתחנה".
"כיוצר טוטאלי, יצרתי סדרה של יותר מ-30 קולאז'ים על נושא האלימות המשטרתית, שכרגע חלקם מוצגים במוזיאון 'על התפר' בירושלים. תאר לך שקובי יעקובי, מפקד תחנת מוריה, ראה את הקולאז'ים האלה בפייסבוק ואמר לי: אנחנו נראים אלימים. והקולאז'ים האלה הם מתוך תמונות אמיתיות של שוטרים אמיתיים ששמו ברך על מפגין. זה לא משהו שהמצאתי".
ככה ראוי להתייחס לאמנים במדינה דמוקרטית?
"מדינה נאורה לא אמורה להתייחס ככה לאמנים ולאזרחים בכלל. מדינה אמורה להבין שאמנות משרתת אותה. כמו ששמאל הפך לשם נרדף לאויב, כך גם אמנים שמקושרים פעמים רבות לשמאל. משטרה אמורה להגן על האזרחים. אבל במשך חודשים המשטרה היתה מאוד אלימה. ראיתי לידי זוג שדיבר קצת קרוב מדי ושוטרים התנפלו עליהם. וראיתי את ניסו פורץ לתוך מפגינים ללא הצדקה (הכוונה לסנ"צ ניסו גואטה, שהואשם בתקיפת מפגין נגד נתניהו וצלם באחת ההפגנות בבלפור - ש.ב). אני חושב שהמשטרה הייתה במצוקה, עם השר הפוליטי אוחנה ששירת את אדונו. נוצר מצב בעייתי למשטרה שאמורה להיות נקייה מפוליטיקה. אבל לקראת סיום המחאה היה שינוי לטובה".
נראה שהמשטרה פעמים רבות לא מבינה מהי הטרדה מינית אמיתית ואיך צריך להתנהג. כשהדוגמנית גל גברעם באה למשטרה להעיד שהסוכן שי אביטל הטריד אותה - שוטר שאל אותה למה באה רק עכשיו, ולא מיהרו לקחת ממנה עדות. כשאתה מפגין באופן חוקי בתחפושת פרובוקטיבית אך לא מטריד איש - המשטרה עצרה אותך בטענה הזויה שהטרדת את הציבור.
"השימוש במונח הטרדה מינית כלפי שושקה עושה עוול להוקעה של תופעת ההטרדות. עוד לפני שהייתי שושקה עיצבתי את הסמל של עמותת 'אחת מתוך אחת' שנאבק בהטרדות מיניות. ומתחילתה של שושקה אני מופיע בהפגנות ומצעדים למען זכויות נשים. יזמתי פעולות אקטיביסטיות נגד הדרת נשים באוטובוסים. יש לי רגישות לזה".
עו"ד גונן בן יצחק, המייצג את אנגלמאיר בתביעה שתוגש בשבועות הקרובים, מסביר כי "מטרת התביעה הזאת היא בעיקר לפתוח את הדבר לדיון, כי נדמה שהמשטרה מנסה להשתיק את הדבר הזה ולא לטפל בו". לדבריו, "זה אירוע שבו אזרח הגיע בצורה חוקית, להפגנה חוקית, לבצע מחאה חוקית, ומוצא את עצמו נעצר ומושפל. יש פה גם שאלה עקרונית על חופש הביטוי וחופש המחאה. אפילו דובר המשטרה אמר שמדובר בתקלה נקודתית. ומה זה אומר? שזה היה מעצר שווא, ועוולה אזרחית".
"ברגע שהמשטרה עשתה את זה היא צריכה לשאת במשמעויות של זה", הוא ממשיך. "אתה רואה ארגון שלא רק שלא לומד הוא גם לא רוצה ללמוד, אף פעם המשטרה לא אשמה. נטען למעצר שווא ולכליאת שווא. שוקלים לטעון גם להטרדה המינית. טיפלתי בהמון מקרים של פעילי ופעילות מחאה אבל זה אחד המקרים הבודדים שבהם אחרי מעצר מגיע אדם לתחנת משטרה ומפשיטים אותו. אני לא מצליח להבין את הסיבה למעשה הנוראי הזה. ההפשטה הזאת נעשתה בניגוד לנהלים של המשטרה, במקום ציבורי שבו יכלו לראות אותו, ודי ברור שמטרת ההפשטה לא הייתה קשורה לעבודת המשטרה אלא מעשה שנועד להשפיל אותו בפומבי".
מה תדרשו בתביעה?
"מאוד יכול להיות שהמשטרה תצטרך לשלם על זה, אבל הכסף זה לא מה שמניע את זאב. העיקרון והריקבון זה מה שמעסיק אותנו יותר. המטרה של זאב היא לנסות לתקן את הדברים הקשים שקרו שם. בחלומות שלי הייתי רוצה שיבואו מהמשטרה ויגידו תשמע, עשינו טעות, אנחנו מבקשים סליחה, ומעבר לסליחה יקחו אותו לקורסי קצינים וקצינות בבית ספר לשוטרים כדי להסביר להם מהי מחאה, מהו חופש ביטוי ומהי אמנות ואיך הדברים האלה משתלבים", אומר עו"ד בן יצחק.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לדברים כי "בניגוד גמור לנטען, משטרת ישראל פעלה ללא משוא פנים בהתאם לסמכויותיה. נדגיש כי מרבית מהטענות שצוינו בפנייתך נבחנו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים ונמצא שאין בהם ממש".
בנוסף ליחס הנוראי שספג מהמשטרה, לדבריו, אנגלמאיר גם קיבל לא מעט איומים על חייו. "בתקופת אחרי המעצר והגשת התלונה קיבלתי הרבה מאוד איומים ברשתות, כמו 'צריך לתלות אותך בכיכר מלכי ישראל'. כי הם לא קוראים לזה כיכר רבין. או 'צריך לשרוף אותך'", אומר אנגלמאיר, "באמת היה לי חשש לחיי. הגשתי על זה תלונה, יש שמות של אנשים ספציפיים שהשמיעו את האיומים החד משמעיים, אבל זה נסגר אחרי כמה חודשים מ'חוסר עניין', וזה מאוד מקומם. זה היה לא קל".
מצד אחד התקרית ההיא הייתה קשה לך בגלל ההשפלה במשטרה, האיומים על חייך, ולילות בלי שינה. מצד שני בוודאי שמחת מהחשיפה הענקית בארץ וגם בעולם שקיבלתם אתה ושושקה.
"נכון, הייתה שנה אינטנסיבית בטירוף. האירוע סוקר בכל מיני ארצות. עקב החשיפה של זה נוצרו לי קשרים עם יוצרים אחרים בארץ וגם בחו"ל. החשיפה של שושקה בתקשורת בעולם הייתה חסרת תקדים. עוד לפני האירוע שושקה צוירה על הקיר החיצוני של מוזיאון שופן בוורשה. פנו אליי מהמוזיאון, ביקשו איור לציור קיר, וציירתי שושקה מרחפת, ומתחת כתבתי 'המוזה של שופן'. אחרי כמה חודשים שלחו לי ישראלים שביקרו בפולין צילום שלהם על רקע שושקה, על הבית שבו גדל שופן. בכנס אופנה בינלאומי במוסקבה, בנושא הומור באופנה, היה סשן שהוקדש לשושקה, עם הרצאה ומצגת. המתורגמנית כל הזמן צחקה. הייתה כתבה גדולה של 60 עמודים על שושקה במגזין אופנה אקדמי בריטי, וכתבות על שושקה גם בעיתונים בארצות אירופה, ברוסיה ובאמריקה. הכי הרבה בגרמניה, שבה הופיעו כתבות בעיתונים ארציים, שמאליים כמו TAZ, בעיתונים ימניים וגם במגזין עיצוב. שלט הפגנה שנשאה שושקה הופיע במאמר המערכת בניו יורק טיימס. בעקבות כתבה בעיתון תרבות בפינלנד הגיע צוות צילום שליווה אותי עשרה ימים ויצר סרט תיעודי שהוקרן בטלוויזיה הפינית".
אחרי ההפגנות הרבות שלכם נגד נתניהו וממשלתו, נהיה לך קצת משעמם עכשיו כשביבי כבר לא ראש ממשלה? תפגינו גם נגד הממשלה החדשה?
"אני מייחל לאיזה שיעמום. אני מאוד עסוק. יש כל הזמן פעילות מכל מיני סוגים. בוא נגיד שאני מקווה להיות אופטימי והשינוי באמת הולך להיות שינוי. אני רוצה לתת ימים של חסד לממשלה החדשה. די ברור לי שאם אני אראה עוולות וחוסר צדק - אפגין שוב. אני לא פוליטי במובן של פועל נגד מפלגה מסוימת. ראיתי פעם כרזה של תערוכה שהציגה את נתניהו כערפד נוטף דם. התקשרתי לאוצרת ואמרתי לה שהיא לא יכולה לפרסם כזה דבר, ושאם תפרסם אצטרך לפעול נגד הכרזה ונגד התערוכה. כי זאת הסתה. לא הייתי רוצה לראות אף מנהיג בתור ערפד, בין אם אני אוהב אותו או לא אוהב אותו. זה סוג של שיח שלא מוביל אותנו לשום מקום. אם אני אגיד עליו שהוא רוצח נוטף דם, והוא יגיד עליי רוצח נוטף דם, שנינו לא נצא טוב".
בחודש שעבר התקיימה בכיכר רבין בתל אביב התערוכה "עם חופשי בארצנו", שבאה לסכם בתמונות ובסרטונים את שנת המחאה. אתה נעלבת מכך ששושקה, שבלטה במחאה, לא הוצגה כחלק מהתערוכה מלבד תמונה קבוצתית אחת בודדת, והיו תגובות שאמרו לך שצריך לוותר על האגו, שהמחאה היא המונית ולא ביטוי אישי.
"כמובן הייתי שמח להיות נוכח שם. חלק מזה נובע מכך שכל אדם יוצר רוצה את הבמה. אני מכיר בזכותו של אוצר תערוכה להחליט מה הוא מציג. אבל הבעיה הייתה היומרה ליצור תערוכה היסטורית. מבחינתי הדמות של שושקה מייצגת את הנוכחות של האמנות במחאה הזאת. אני חושב שיהיה לזה תיקון. דווקא היופי שבמחאה הזאת היה היצירה שלה. יש בזה יופי שזה אישי".
שושקה במחלוקת
האמן זאב אנגלמאיר נולד בקריית אונו, עבר לקנדה, שב לארץ ושירת בהנדסה קרבית וכבר במהלך שירותו הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו. לאחר השחרור למד עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות בצלאל. עבד כמאייר בעיתונים רבים, בהם חדשות וידיעות אחרונות, הוציא לאור ספרים והציג תערוכות רבות. במקביל פירסם חוברות קומיקס, שבהן נולדה דמותו, שושקה, שהחלה להופיע כבר בשנות ה-90. בתערוכת "הארץ המובתחת" (כך במקור) בבית העיר, לפני כחמש שנים, הופיעה לראשונה שושקה כדמות תלת-ממדית, בגילומו של אנגלמאיר עצמו כמובן, ומאז הגיעה הדמות לשורת הפגנות ואירועי תרבות.
הריאיון עם אנגלמאיר מתקיים לקראת השתתפותו בפסטיבל אנימיקס הבינלאומי של תל אביב, המוקדש לאנימציה, קומיקס וקריקטורה וייערך זו השנה ה-21, בין 10 ל-14 באוגוסט בסינמטק תל אביב בניהולו האמנותי של ניסים (נוסקו) חזקיהו. הפסטיבל צפוי לכלול עשרות אירועים, מפגשים, הקרנות, סדנאות ומפגשי אמן, ובהם מחווה מאוירת מיוחדת לחלוצת הקומיקס העברי לאה גולדברג, בהשתתפות דרור קרן ושמיניית ווקאל; הומאז' מצוייר לגשש החיוור בהשתתפות שייקה לוי והמנצח דודי זבה; טריוויה מאוירת עם הצ'ייסר איתי הרמן; ערב מחווה מצויר בליווי תערוכה לציפי שביט; סיכום עידן נתניהו על ידי קריקטוריסטים פוליטיים (ובהם אורי פינק, מושיק לין, שלמה כהן ואיתמר דאובה); ומחווה נוספת שתוקדש למלכת הדיבוב שפרירה זכאי.
אנגלמאיר עצמו יהיה חתום על סדנת כרזות מחאה אישיות, דו ממדיות, בטכניקת קולאז'. הסדנה תיפתח בהרצאה על מסרים ודרכים להעברת מסרים, ולאחר מכן כל משתתף ייצור את כרזת המחאה הפרטית שלו, ובסיום העבודה על הכרזה תתקיים תהלוכת מחאה בסינמטק תל אביב.
לקראת הסדנה שלך באנימקס, תן עצה לצייר המחאה המתחיל.
"אני אתחיל בזה שמדובר בסדנה למחאה לא פוליטית. מבחינתי אתה יכול למחות נגד זה שהשותפה שלך לדירה משאירה את משחת השיניים פתוחה. אפשר למחות על זה בפתק, בשלט קטן, שמשאירים לה ליד החדר. זו מחאה אישית. ברגע שתרגיש שמחאה יצירתית שלך השיגה את מה שרצית, אתה יכול לגדול מזה. והטיפ שלי זה להיות רגישים למה שקורה מסביב, כשאתה רואה משהו שאתה רוצה למחות עליו - תביע מחאה. תגיע לאופני מחאה יצירתיים. אל תזרוק אבן. בשום אופן אל תהיה אלים. אם יגיעו הרבה יותר אנשים למחאה שהיא מעניינת ויצירתית - יהיה לנו עולם טוב יותר".
לצד הברכה שהביאה לך שושקה, נראה כי במידה רבה פרויקט שושקה מאפיל על שאר פועלך כקומיקסאי ואמן.
"קשה לי להגיד האפילה. יש לי פעילות רחבה שהיא לא שושקה. כנראה שיש משהו מאוד מושך בשושקה, שמושך עניין ותקשורת. אגב כל הפעילות הפוליטית שלה הוא טוויסט בעלילה, היא התחילה כזמרת ופרפורמרית ושיתפה פעולה עם יוצרים ואמנים, מוזיקאים, מעצבי אופנה, שחקנים, למשל עם רבקה מיכאלי. שושקה לא נשארה רק בתחום אחד כמו אופנה", הוא אומר.
"תראה, כזאב, הייתי בעיתונות הרבה שנים. התקיימתי שם, יצרתי איור דו-מימדי, אנימציה, פרסום", הוא מוסיף. "שושקה פותחת אותי ליצירה חסרת גבולות, ואני כל הזמן יוצר מייצר. בכל נקודת זמן אני משתתף בכמה תערוכות. השבוע חזרו אליי עבודות שיצרתי ממוזיאון עין דור, שנקראות 'חמסושקה' - זה חמסות שושקה גדולות מעץ. יש לי סדרה של עבודות שמוצגות קבע בבית התפוצות, לדוגמא דייג בתוך צלחת קניידלך".
הצגת הווגינה בדמותה של שושקה הפכה אותה לשנויה מחלוקת. זה באמת היה חיוני מבחינתך? אי אפשר היה להעביר את המסרים גם בלי זה?
"בעיני, שושקה נוצרה כמכלול. בפעם הראשונה שציירתי אותה היא נראתה ככה, בעירום. העירום שלה מבחינתי הוא לא עירום מיני. יש לנו התניה חברתית - כשאנחנו רואים עירום, מחוץ למקלחת שלנו, זה לרוב בפורנוגרפיה ובהקשרים מיניים. אבל יש ארצות ותקופות שבהן עירום לא היה בהכרח מיני. אני רואה את העירום של שושקה כמשהו הרבה יותר תמים. הוא אומר - אני כרגע נאמנה לעצמי, אני חיה את החיים כמו שאני. בקומיקס היא יום אחד התלבשה והחברים שלה לא זיהו אותה. העירום הוא חלק ממנה. אם יש לכם בעיה עם זה - תשאלו את עצמכם למה. כאמן, אלה הדברים שאני רוצה להתעסק איתם. להעלות שאלות. למשל, רציתי להעלות שאלה - אם הדבר הזה מקומם או מרגיז אותך, תחשוב טוב למה תלבושת בד של עירום מקוממת אותך יותר מנשים בביקיני שאנחנו רואים בהקשרים מיניים בפרסומות שמדגישות איברי גוף".
"בנוסף, שושקה לא עונה לסטראוטיפים של המודל הגברי ליופי. היא לא דוגמנית על. היא שמנמנה. יש כאלה שזה מעורר אצלם אי נוחות. ושאלו אותי כמה פעמים למה אני לא מתגלח כשאני שושקה, ונשאר עם זיפי הזקן. שאלו אותי, אתה רוצה להיראות נשי, אז למה אתה לא מתגלח? והתשובה היא - כי הכל בסדר. שושקה בעצם אומרת - איך שאני זה איך שאני, תקבל אותי איך שאני".
האבא של מתעמל המכשירים ארטיום דולגופיאט אמר לאחר שבנו זכה במדליית זהב באוליפיאדה כי לא היה מרוצה מהתרגיל שהבן שלו ביצע. וההורים שלך מרוצים ממך ומשושקה?
"ההורים שלי לא צעירים, בני 83. הם תומכים באופן כללי. אבל לקח להם זמן לקבל את שושקה. בהתחלה לא היה להם קל. אני זוכר למשל שאימא שלי הזמינה אוטובוס עם חברים שלהם לתערוכה בבית העיר, ואמרה לי: אבל אל תהיה שושקה. ההורים שלי היו נוכחים בטקס שהעירייה נתנה לי אות על אקטיביזם. לאבא שלי יש זיקה לציור בעצמו, הוא אפה לי עוגת שושקה נהדרת בעצמו".
היית פעם בטיפול?
"אני חושב שהיצירה שלי זה הטיפול הפסיכולוגי שלי. אני יוצר את התסכולים שלי ומקבל עליהם הרבה מאוד תגובות. הרבה אמרו לי אחרי האירוע ההוא - אל תשאיר את זה אצלך, לך לטיפול פסיכולוגי. איכשהו יש לי הרגשה שאני מעביר את זה לאפיקים יצירתיים וזה מקל".
איפה הזהות הכפולה הזאת שלך - מצד אחד זאב, מצד שני שושקה - הגיעה לנקודת קיצון?
"חוויתי ארבע או חמש פעמים הטרדות מיניות. זו חווייה שאני מבין אותה אחרת היום ממה שהבנתי אותה כשהייתי שושקה. פעם, למשל, הלכתי אחרי הפגנה במצב רוח מצוין ליד הבימה. איזה גבר ניגש אליי ושאל אותי מה זה שושקה. התחלתי לספר לו, אני אמנית ועושה ככה וככה. ואז באיזשהו שלב הוא התחיל כבכל מיני הצעות מגונות. אני גר כאן, בואי איתי לבית שלי. שם עליי יד ולא הרפה. לאיזשהו זמן הבלגתי עד שצעקתי עליו. אמרתי לו, תעיף ת'יד. התחלתי להתעצבן. אמרתי לו תעוף ממני. זה חווייה שהשאירה אותי עם רגש אשמה איך לא העפתי לו מיד את היד. הייתה לי אשליה שבתוך שושקה אני מוגן. שזה משחק. ששושקה היא שחווה את ההטרדה ולא אני, וכאן הרגשתי שקשה לי. הרגשתי שזה חילחל גם לזאב והשפיע עליי. זה קרה לי מספר פעמים. גם מה שעברתי עם שני השוטרים עורר בי תחושות דומות. הם היו אמורים להסביר לי שהם עושים עליי חיפוש, אבל הם לא אמרו לי מה הם עושים".
איזה שחקנית היית רוצה שתגלם את שושקה אם יופק עליה סרט?
"נראה לי שהייתי רוצה לשחק אותה בעצמי. אבל אולי מדונה".
מדונה המשיכה לחשוף שד גם בעשור השביעי בחייה. עד איזה גיל תמשיך להסתובב עם התחפושת הפרובוקטיבית והמינית של שושקה?
"כאמן ויוצר, הגיל הוא לא שיקול מבחינתי. זה יחזיק כל עוד היצירה מחזיקה. כל עוד זה מעניין אותי. שושקה חסרת גיל. והכושר הגופני שלה כל פעם מדהים אותי. היא בכושר שונה משלי. היא רצה במרתון תל אביב, שיחקה כדורגל נשים. שושקה גם עשתה פארקור. אין לה פחד גבהים, ולי יש. הדמות מאוד אינטנסיבית, לפעמים קצת מתישה אותי. כי אני איש משפחה, אני מלמד בבצלאל, ושושקה לא מתחשבת, עושה מה שהיא רוצה, מבלה ומאוד פעילה. למשל, השבוע הנחיתי ארבע תצוגות אופנה. היה לי חם. מעניין אותי גם תהליך ההתבלות של שושקה, מה יהיה כשיימאס ממנה קצת, כשהיא תהיה קצת בלויה".
דמויות קומיקס לרוב לא מזדקנות אלא נשארות באותו גיל. מה יקרה עם שושקה?
"שושקה המצויירת כנראה לא תזדקן ותישאר באותו גיל. שושקה במציאות - כנראה הזמן כן יעשה את שלו. זה מעניין אותי כאמן מה קורה לדמות כזאת אחרי שנים, [הכיוון הזה] מעניין אותי לחוות אותו וגם ליצור אותו. אני חושב הזאב שבתוך השושקה מפעיל אותה. היא יצירה שמתחדשת ומשתנה ויש לה כל הזמן עוד כיוונים של ביטוי".
יש מקומות שהם טאבו מבחינתך ולא תופיע בהם בדמותה של שושקה - הדיון בבית משפט בתביעה שלך, שכונה חרדית, טקס יום זיכרון, הלוויה?
"אני לא אגיע לאיזשהו מקום כפרובוקציה. אבל לדיון בתביעה שלי בבית משפט אגיע בתור שושקה. כשהלכתי למח"ש להגיש תלונה על מה שעברתי עם המשטרה - באתי כשושקה. הייתי בכנסת כשושקה. הגעתי כשושקה להלווייה של גילה גולדשטיין, שהיתה הטרנסית הראשונה. זה עורר מצד אחד התרגשות, ומצד שני היו גם שתיים שאמרו שזה לא במקום. למאה שערים לא התכוונתי להגיע, זה קרה בטעות. הגעתי לתערוכה במוזיאון על התפר, זה גובל במאה שערים, חניתי וירדתי שושקה. לא הייתי יורד שם בכוונה. זה היה מפחיד נורא. ניגשו אליי כמה חרדים שיצאו מתפילה, אחד אמר לי: 'לא טוב להיות כאן'. תוך שנייה ראיתי עוד ועוד אנשים, ופשוט ברחתי משם. טסנו משם במהירות".
לקינוח, מה מברכת שושקה את גולשי וואלה! תרבות בפרוס השנה החדשה?
"שהשנה תהיה טובה, ורודה כמוני. שניפטר מהקורונה, שהטמפרטורות ירדו כבר, כי כשחם בחוץ, לוהט לשושקה. שנוכל להתמקד בחיים הפרטיים שלנו, לממש את עצמנו, ליצור, להתאהב, שתלתלים יחזרו לאופנה. ושימציאו פטנט שמאפשר לאכול עוגות גבינה כמה שרוצים בלי להשמין!"