כבר מהדקות הראשונות של "תשעה זרים מושלמים", בלתי אפשרי לנתק בינה לבין "הלוטוס הלבן". הסדרה של HBO, שאוכלסה על ידי קאסט שחקנים מסחרר באיכותו, עקבה אחר מספר אורחים עשירים בכפר נופש יפהפה בהוואי, הסתיימה ממש השבוע אחרי שהשתלטה על שיח תרבות הפופ בששת השבועות שבהם שודרה. והנה, עם עזיבת האורחים הלאה לדרכם, "תשעה זרים מושלמים" נפתחת עם שורה של אורחים אמידים אחרים, אף הם מגולמים על ידי קאדר שחקנים פנומנלי, שמגיעים אל כפר נופש יוקרתי ומרהיב אחר.
בין אם התחברתם אל "הלוטוס הלבן" ובין אם לא, אי אפשר לקחת ממנה את הרעננות והמקוריות. היא לא סתם שילבה בין סיפוריהם של מספר זרים שפגשו זה בזה בנקודה יפה על הגלובוס, אלא אמרה באמצעותם משהו מושחז ואכזרי על הנצחתם של מעמדות בחברה האנושית, על האופן שבו הלבנים העשירים תמיד יגברו על אלה שידם אינה משגת, בכלל זאת העובדים באותו כפר נופש.
לעומת זאת, "תשעה זרים מושלמים" ("Nine Perfect Strangers") - שעולה בישראל באמזון פריים וידאו מדי שבוע החל מהיום (שישי), בסמוך לשידור בהולו בארצות הברית - נראית כמו תוצר מפס ייצור. במידה רבה היא אכן כזאת. זו הסדרה השלישית שבה משתפים פעולה היוצר דיוויד אי קלי והשחקנית ניקול קידמן, שגם נמנית על מפיקיה הבכירים של היצירה. קדמו לה "שקרים קטנים גדולים" ו"היית צריכה לדעת", שתי סדרות מצליחות מאוד של HBO. וממש כמו "שקרים", גם "תשעה זרים מושלמים" מבוססת על ספרה של ליאן מוריארטי. במילים אחרות, כולה זועקת ניסיון לשכפל פרסטיג' מוכח ומלכודת לטקסי פרסים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
קידמן מגלמת את מאשה, מנהלת אתר הבראה עם השם המקרטע "טרנקוויליום", שמטרתו לעזור לבאים להחלים ולהשתפר. היא בחרה בעצמה תשעה אנשים שרובם זרים זה לזה, וכל אחד נושא מעמסה פסיכולוגית שהוא מקווה להשיל. פרנסס (מליסה מקארתי, "מסיבת רווקות") היא סופרת שנכוותה מרות מקשר אינטרנטי עם נוכל. משפחת מרקוני (מייקל שאנון, אשר קדי וגרייס ואן פאטן) מתמודדת עם מות הבן שלוש שנים קודם לכן. כרמל (רג'ינה הול, "נפילות חדות") רוצה להיות יותר בטוחה בעצמה ולהשתחרר מכמה טראומות משל עצמה. לארס (לוק אוונס, סרטי "ההוביט") מסומן כנרקיסיסט שאך זה יצא ממערכת יחסים שבה פגע בצד השני.
בקיצור, הבנתם את הרעיון. כל האנשים האלה מתקבצים לעשרה ימים בטרוקנוויליום, שבו גם הצוות - שמלבד מאשה כולל גם את עוזריה, יאו (מני ג'קינטו, "המקום הטוב") ודליילה (טיפני בון, "ציידים") - לא בדיוק מתגבר על בעיות פסיכולוגיות משל עצמו. ואם זה לא מספיק, בזמן שהם שם מקבלת מאשה איומי מוות אנונימיים על חייה. מי עומד מאחוריהם? מישהו מהאורחים? מהצוות? מישהו מעברה?
האמת היא שזה לא מאוד מעניין. למעשה, נדמה שכל קו העלילה הזה נועד להכניס עניין לסיפור שמודע לאווריריותו היתרה, וגם הוא לא מצליח בכך. רוב רובו של הזמן, לאורך ששת הפרקים שנשלחו לביקורת (מתוך שמונה), "תשעה זרים מושלמים" פשוט משעממת. אפילו קצת מצחיק לראות את הנקודות שבהן היא בוחרת לסיים פרקים - מין שיאים, או רגעים שאמורים להיות שיאים, כאלה שיחזיקו אותנו במתח עד הפרק הבא, ובפועל הם לא מלהיבים כלל ורק מעידים על שממונה הכללי.
יותר מדי פעמים לאורך הצפייה עולה התהייה למה בעצם נדרשים לה שמונה פרקים. דקות שלמות של מדיטציות שונות, ריקוד, תחרות קפיצה בשק - גם אלה מקנים תחושה שהסדרה דוחפת אותם כדי להוסיף לנפח שלה, ובפועל מן הסתם משיגה את האפקט ההפוך.
המצער הוא שמדי פעם ניצת דבר מה, הפוטנציאל שחבוי מאחורי סיפור על מנהלת אתר הבראה שבחרה אורחים ספציפיים מסיבותיה העלומות, כך שייווצרו ביניהם התנגשויות שיציפו משהו. הסדרה מקלפת עוד ועוד שכבות מנפשם ומעברם, חושפת את הליבה - הן של האורחים והן של המארחת. זו טיוטה ליצירה דרמטית פנטסטית, כזו שתחדד איבות בין גיבוריה, תפתח פצעים ישנים על מנת לשכך אותם ותיצור תזמור מדוקדק שיקדם את כל הדמויות אל מקומות מרתקים.
הפוטנציאל הזה מתממש במידה מועטה להפליא. למעשה, רק מקרה אחד מובהק עולה על הדעת: היחסים השבריריים שנרקמים בין פרנסס לטוני (בובי קנאבלי, עמו מקארתי כבר שיתפה פעולה בסרטים "כוח רעם" ו"מרגלת"), גבר בעל נטייה להרחיק מעליו אנשים באמצעות השמוקיות שלו. החיבור ביניהם הוא הדבר היחיד שבאמת עובד לאורך שלושת רבעי הסדרה. שאר הדמויות מדשדשות ולפעמים ממש מעיקות, על אף העיסוק המעמיק בהן חלקן לא מצליחות לשמר נפח, וחיבורים אחרים שנרקמים ביניהן נדמים כפויים ולא משכנעים.
שלא במפתיע ביצירה שנדמית כשכפול מעצם היותה, יש משהו מאוד מלאכותי ב"תשעה זרים מושלמים", ולא רק בגלל הפאה הצהובה והמבטא הרוסי של קידמן. בהתחשב בכל הכוחות הפועלים, כולל ספר שכבר ברא עבורם את העולם, אפשר היה לצפות לפחות לסדרה מגובשת ואפקטיבית, אבל אפילו זה לא קורה. "תשעה זרים מושלמים" נראית כמו תרגיל בדרמה שלא צולח, יורה להרבה יותר מדי כיוונים מתוך תקווה נואשת לפגוע במשהו, ומפספסת כמעט בכולם.