כשג'ואנה הוג ליהקה את סרטה הסמי-אוטוביוגרפי "המזכרת", היא מצאה את הפנים המתאימות לכל התפקידים - חוץ מהתפקיד הראשי. מועד תחילת הצילומים הלך והתקרב, והבמאית הבריטית המוערכת נכנסה ללחץ, עד שהבינה כי התשובה חיכתה כל הזמן מתחת למנורה - הונור סווינטון-ביירן, בתה של חברת ילדותה ושותפתה הוותיקה טילדה סווינטון, אותה כבר ליהקה לתפקיד אמה של הגיבורה.
סווינטון ג'וניור לא למדה משחק ולא היו לה שאיפות בתחום. מלבד תפקיד קטנטן בילדותה ב"אני אהבה", גם כן בצד אמא שלה, היא מעולם לא הופיעה על המסך - אבל הוג, שהכירה אותה כל חייה, השתכנעה שהיא הבחירה הנכונה, ושכנעה גם אותה. ההימור השתלם: "המזכרת", שהצטרף לאחרונה לקטלוג של נטפליקס, יצא לפני כשלוש שנים והפך לאחד הסרטים המהוללים של השנים האחרונות, הרבה בזכות התצוגה של השחקנית הראשית.
אחרי הצילומים, סווינטון-ביירן נסעה לשליחות כמורה מתנדבת בנמיביה. בשובה, היא נרשמה ללימודי פסיכולוגיה, אבל הוג ביקשה ממנה לככב גם ב"המזכרת 2", שיצא לאוויר העולם לפני חודש בפסטיבל קאן. מחרתיים (שישי) הוא יערוך את בכורתו המקומית בפסטיבל ירושלים, במה שככל הנראה תהיה ההזדמנות האחרונה לראותו כאן על מסך גדול.
"המזכרת" התבסס על היומנים שהוג כתבה בצעירותה, כסטודנטית פריבילגית לקולנוע, המנהלת קשר רעיל עם גבר מפוקפק, ומנסה לגבש את זהותה האישית והאמנותית. "המזכרת 2" אמנם ממשיך מן המקום שבו הסרט הקודם הפסיק, אבל חשוב מאוד (מאוד!) להבהיר: זה לא סרט המשך מהסוג של "ספיידרמן 2". הוא לחלוטין עומד בפני עצמו, ואפשר וכדאי לצפות בו גם אם לא ראיתם את הקודם.
סווינטון ג'וניור שוב מגלמת כאן את בת דמותה של הוג, קולנוענית צעירה הפועלת בתחילת שנות השמונים, ומנסה להבין איזה מין סרטים היא רוצה לעשות ואיזה מין חיים היא רוצה לחיות. היא נעה בין שכתובי תסריטים, מפגשים מיניים מגושמים, התמודדות ראשונה עם אבל ואובדן וגם רגעי התעלות - בניגוד לסרט הראשון שהיה מלנכולי למדי, "המזכרת 2" אופטימי הרבה יותר.
יש כאלה שחלמו ולמדו כל חייהם להיות שחקנים, וגם מתיימרים להיות טובים בכך - אבל הם לא. ויש את המקרים הנדירים יותר, של מי שאין להן כל שאיפות או יומרות בתחום, אבל הן מתגלות כמתנה למסך הגדול. כזו היא סווינטון-ביירן, עם פניה מלאות ההבעה, שמסוגלות להעביר רגש ולייצר עוצמה דרמטית גם בלי לומר מילה.
"הונור פשוט מדהימה", אמרה לי הוג בריאיון שקיימנו בפסטיבל קאן האחרון. "כשהמצלמה מסתכלת בה, את יכולה לדעת מה עובר לה בראש. זו תכונה יוצאת דופן. גם כשהיא סטטית ודוממת, כל כך הרבה גועש בנשמה שלה".
השחקנית הצעירה מקבלת מחמאות דומות ואף גדולות יותר גם בתקשורת וברשתות החברתיות, אבל שיחה עמה מגלה שהיא נותרה צנועה ולבבית להפליא. "אגו זה דבר מורכב, אני לומדת על זה הרבה בשיעורי פסיכולוגיה", אומרת הצעירה הסקוטית בריאיון המתקיים לאחר בכורת הסרט בריביירה. "לראות את עצמך על המסך יכול להוביל לאובר-אינפלציה של אגו. כשצפיתי אתמול בסרט, אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לראות ולו עוד פריים אחד שלי".
המצלמה אוהבת אותך.
"הלוואי שיכולתי להסכים".
את חושבת שלימודי הפסיכולוגיה ישפרו אותך כשחקנית?
"אני עוד לא רואה את עצמי כשחקנית. אני לומדת פסיכולוגיה כי אני רוצה להבין טוב יותר את מי שמסביבי. אני אדם אמפטי, וזה עוזר לי עם האמפטיה".
מניסיון, אמפטיה היא מעמסה.
"לחלוטין, זה נטל, אבל אני מעדיפה להרגיש יותר מדי מאשר פחות מדי".
איך את מרגישה עם כל התגובות החמות לשני הסרטים?
"אני שונאת צניעות מזויפת. אגיד רק, שאני שמחה אם הסרט העביר את המסר שמותר לטעות. אם אישה צעירה צופה בסרט וצריכה לקבל ממנו דבר אחד, אשמח שתבין עד כמה חשוב להיות החברה הכי טובה של עצמך. אני מצטערת שאין לי מסר טוב יותר, אבל זה באמת מסר חשוב לדעתי".
סווינטון-ביירן דומה באופי לאמה שלה, הידועה כאישה הנחמדה בתעשייה, אבל כלל לא דומה לה פיזית. היא הבת המשותפת שלה ושל המחזאי ג'ון ביירן. למשפחה יש חמישה כלבים, שמופיעים בסרט - אחד מהם אף זכה בפרס המחולק מדי שנה בקאן לכלב המצטיין מבין אלה שכיכבו בסרטי הפסטיבל. "אני כל כך אוהבת אותם, היה כל כך כיף לשחק איתם", היא אומרת.
ואיך היה לשחק עם אמא שלך?
"זה היה מצחיק, כי הדמות שלה שונה לעומת המציאות, וכך גם היחסים בינינו בסרט ובחיים האמיתיים. בסרט, היא נורא מזכירה לי את סבתא שלי, וזה משעשע".
מה את חושבת שירשת ממנה?
"אני מקווה שאת הכל. אני מקווה שירשתי ממנה את החיוביות, ואת ההתרגשות מלנסות דברים חדשים. אני מקווה ומאמינה שירשתי ממנה את התבונה הרגשית, שהיא הרבה יותר חשובה בעיני מתבונה אינטלקטואלית".
יש לך אח תאום, איך היחסים ביניכם?
"אנחנו מאוד שונים. הוא לא אוהב לדבר על רגשות, ולדבר על רגשות זו הפעילות האהובה עליי. כשיש סרטי אימה בטלוויזיה, הוא מפנה את המבט, אבל אני מתה עליהם. אימה הוא אחד הז'אנרים האהובים עליי. אני אוהבת אלימות גרפית, רצח ודם - וכמה שיותר מזעזע, ככה יותר טוב. גם הייתי רוצה לשחק פסיכופתית, או לפחות את האישה הרעה. אני לא יודעת מאיפה זה בא. אני לא מפחדת מאנשים, אז אולי בגלל זה אני גם לא מפחדת מסרטים על אנשים, ולא משנה מאיזה סוג. מה שמפחיד אותי זה העל-טבעי".
מדיה חברתית גם מלחיצה אותך?
"חוץ מלראות תמונות של כלבים של חברים שלי, אני משתדלת להיות פעילה בה כמה שפחות. אנשים רוצים שיהיו להם מערכות יחסים כמו באינסטגרם, וזה חולני. אני גם לא אוהבת טלוויזיה. פרסומות וריאליטי משפיעות עליך לרעה. גדלתי בלי טלוויזיה, ובמקומה ראיתי סרטים. זה תוכן שמספר סיפור, שמעביר אותך למקום אחר, ולומדים ממנו המון".
ואיך את עם ציונים באוניברסיטה?
"בפעם הראשונה שקיבלתי תשעים, הייתי שמחה לחמש דקות, ואז יום לאחר מכן קיבלתי שבעים. החלטתי לא להתעניין בציונים שאני מקבלת, לטוב או לרע. אני לא חושבת שזו דרך נכונה להעריך את האיכויות שלך".
תופעה מעניינת בפסטיבל קאן האחרון היתה ריבוי של סצינות מין אוראלי בנשים, וגם ב"המזכרת 2" יש אחת כזו, ועוד כשהגיבורה במחזור - לא משהו שראינו תכופות על המסך הגדול. השותף של סווינטון-ביירן לסצינה הזו הוא צ'רלי היטון, המוכר מ"דברים מוזרים". "זה היה מצחיק לעשות את הסצינה הזו, צ'רלי ואני צלחנו אותה יחד", אומרת השחקנית. "ג'ואנה מתארת כאן את הסקס כפי שהוא באמת לאנשים צעירים, עם השתיקות המביכות, ההחלטות המהירות והחרטות".
איך עברו עלייך הסגרים?
"אכלתי הרבה, ולמדתי לבשל. הלוואי שהייתי עושה דברים יותר פרודוקטיביים. גם ראיתי המון סרטים - לפחות סרט ביום. עשיתי מרתונים של סרטי היצ'קוק".
מה הטופ 3 של היצ'קוק בעינייך?
"קודם כל, 'Dial M for Murder'. אחר כך גם 'פסיכו', 'לתפוס גנב', 'ורטיגו'....קשה לבחור רק שלושה".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"אני עדיין לא מאמינה שאני יכולה לשחק, אבל זה לא אומר שאני לא גאה בעבודה שלי. אני הרבה יותר בטוחה בעצמי עכשיו, אבל האם זה אומר שאשחק גם בעתיד? דבר אחד בטוח - הייתי רוצה לעבוד כפסיכולוגית בכלא".
"המזכרת 2" יוקרן בשישי 26.8 ב-17:00. להזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי.