יותר מכל, ג'וליאן שגרן מתגעגע לבמה. "ההופעה האחרונה שלי על במה הייתה ב-2016. על הבמה הרגשתי הכי בטוח. מול הקהל הרגשתי הכי מוגן. הבמה חסרה לי". לאורך השנים עבר שגרן שני צנתורים והוא מתקשה היום מאוד בהליכה. "עבדתי כפעלולן והיו לי יותר מדי נפילות ופעלולים לא טובים, אז דפקתי לעצמי את הרגליים ועכשיו אני לא יכול ללכת. אני מרגיש נורא. הקשר שלי עם עולם התרבות היום הוא בעיקר דרך הכתיבה מהבית שלי בעין הוד".
"כתבתי רומן, ספר ילדים וכתבתי גם קומדיה שעוסקת בבית חולים מטורף, שיכולה להפוך למחזה או לסדרה שאני מקווה שאצליח למכור", מגלה השחקן, הקומיקאי, הבמאי והפנטומימאי. "זה מאוד טיפשי, זה פרודיה על אופרת סבון שקורית בבית חולים. צילמתי לזה פיילוט אבל אף אחד לא רוצה להרים את זה. צריך כל כך הרבה אנרגיה למכור את היצירה שלך, הרבה יותר אנרגיה מהכתיבה. אני מעדיף בזמן הזה לכתוב עוד משהו".
בסוף כל פרק של התוכנית המיתולוגית "מסיבת גן" ששודרה בערוץ הראשון, הזמין ירון לונדון את הילדים שאותם ראיין לקום מהספה המנוקדת וקרא לסייד קיק שלו, השחקן ג'וליאן שגרן, להתחיל בטקס חלוקת המדליות לילדים על השתתפותם. כ-30 שנה לאחר מכן, יקבל שגרן מעין מדליה בעצמו, כשיוענק לו מחרתיים (רביעי) פרס על מפעל חיים מטעם אמ"י (איגוד אמני ישראל) באירוע בהיכל התרבות בפתח תקווה, ויקבל את הכבוד המגיע לו לצד שמות כמו שלמה ארצי, דני סנדרסון, גברי בנאי וחבורת זהו זה. "זה מאוד מפתיע לקבל פרס מפעל חיים", אומר שגרן. "זה מפתיע שזה לא קרה כבר לפני שנים".
עשית כל כך הרבה דברים בחייך - היית מועמד לאוסקר פעמיים על סרטים קצרים שהפקת בשנות השבעים - "הקונצרט" ו-"The Morning Spider"; יצרת סדרה קומית בשם "התזמורת" ששודרה בערוץ הראשון וזכתה בפרסי ורד הזהב במונטרה ודוב הזהב בפסטיבל ברלין; ביימת את הצגת הלהיט "ציצים" ועוד הרבה הפקות; ולמרות הרזומה המפואר - זוכרים לך כמעט רק את דמותך מ"מסיבת גן". זה מבאס או שזה יותר ברכה מקללה?
"זה נכון שזוכרים בעיקר את 'מסיבת גן', כי אנשים צפו בטלוויזיה כילדים וזה השפיע על חייהם בדרכים משונות. זה היה בלתי צפוי. לא חשבתי שדבר כזה יקרה. כך שזה יותר ברכה מקללה. אני רואה את הפנים של אנשים מוארים כשהם נזכרים ב'מסיבת גן'. וזה נפלא ומאוד מיוחד".
ג'וליאן שגרן נולד לפני 81 שנה בלונדון, בן למלחין והמנצח היהודי-רומני פרנסיס ולאמא אלין המורה. בגיל 6 נשלח לפנימייה ממנה ברח לאחר שנה. כבר בילדותו נמשך לקומדיה, ובנעוריו הצטרף לקומיקאי ויק אוליבר ויחד הופיעו כצמד באנגליה, באירלנד ובדרום אפריקה. אחת ההופעות ההזויות יותר שהיו לו בנעוריו הייתה במועדוני חשפנות. "תמיד, כבר מגיל חמש, רציתי להיות קומיקאי ולכן חיפשתי קהל בכל מקום. במועדון החשפנות עשיתי מערכון עם שותף שלי, שנקרא 'שתי הנסיכות', שעוסק בשני לוחמים סינים שתוקפים אחד את השני. במקום להתעלם אחד מהשני הם ממשיכים להכות זה בזה בטעות. לימים חזרתי על המערכון הזה עם ספי ריבלין, אבל לא במועדון חשפנות אלא ברחוב. הוא היה פנטסטי".
בגיל 19 עבר לפריז שם למד פנטומימה במשך שלוש שנים אצל השחקן והפנטומימאי ז'אק לקוק. בצרפת נישא לקלוד ונולדו לו ממנה שלושה ילדים. בהמשך, שב ללונדון להופיע בהצגה הסאטירית "צ'אגאנוג" שזכתה להצלחה בפסטיבל אדינבורו בשנת 1964. לאחר מכן השתתף בסדרות טלוויזיה, בפרסומות ובכמה סרטים, בהם "יצרים" שיצא בשנת 1966 בבימויו של מיכלאנג'לו אנטוניוני, סרט שנחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים, בו שיחק בתפקיד פנטומימאי לצד אשתו, ו-"The Bliss of Mrs. Blossom" לצד שירלי מקליין וג'ון קליז.
בחודש הבא ימלאו 55 שנה לצאת סרט המופת "יצרים" של אנטוניוני, שבו שיחקת. איך מסתכלים על הסרט בפרספקטיבה של הזמן?
"כשאתה מצלם סרט אתה אף לא באמת מודע למה שאתה עושה. יש הרבה צילומים ואתה לא חושב מה יהיה. הצטלמתי יום או יומיים, וזהו. התבקשתי בסרט לשחק טניס בלי כדור. וכשהסרט יצא אנשים התחילו לדבר על הסצנה הזאת והיא נהייתה כל כך מפורסמת. נדהמתי. זה סידר לי המון עבודה בפרסומות, וזה אירוני, כי הסרט הזה הוא כזה מאסטרפיס ואני מקבל ממנו פרסומות. לא אשכח את אנטוניוני גם בגלל הטיקים שהיו לו".
כאמור, שגרן היה מועמד פעמיים לאוסקר על שני סרטים קצרים שהפיק. גם בהם יצר רגעים איקוניים:. "בסרט 'הקונצרט' ניגנתי על מעבר חצייה, עשיתי קונצרט ברחוב למכוניות, ועשיתי את זה עוד לפני טום הנקס ב'ביג'. יכול להיות שטום הנקס גנב לי את הרעיון".
הגעתו לארץ בסוף שנות השבעים קרתה, כמו לא מעט דברים בחייו, באופן משונה ומקרי. "אשתי לשעבר קלוד, שהייתה מאוד דתייה, גרה באנגליה, ולמרות שלא היה לה שום קשר לישראל היא פתאום אמרה לי: 'אני חושבת שעומדת להיות מלחמה וירושלים תהיה המקום הבטוח היחיד'. אני אדם שמאלתר, זה מה שאני עושה, אז אמרתי - אוקיי, בוא ניסע לשם ונראה מה יהיה. עלינו לספינה והגענו לחיפה. 'ועכשיו מה נעשה?', חשבנו לעצמנו. כי לא תכננו מראש. אז אמרנו, ניסע לבית לחם. החלטנו לשים את הילדים בבית ספר כאן. ביקרתי בבית ספר בבית לחם והמנהל שם אמר: 'עוד יתברר שהיטלר היה בעצם איש טוב'. ברחתי משם. אחר כך עברנו לנווה אילן, והיה שם יפה, והתחלתי להופיע בקיבוצים".
בשנת 1985 כתב, הפיק, ביים ושיחק בסדרה הקומית "התזמורת", ששילבה בין מוזיקה קלאסית להומור ללא מילים, שכללה עשרה פרקים ושודרה בערוץ הראשון. היא זכתה בפרסי ורד הזהב במונטרה ודוב הזהב בפסטיבל ברלין. ייתכן שזו הייתה הסדרה הישראלית הראשונה שנמכרה והופצה בעולם. שגרן גילם בסדרה דמות של מנצח, כעיסוקו של אביו במציאות.
"אבא שלי עבר מרומניה לצרפת, ואז מצרפת לאנגליה, ושם הוא עשה קריירה", אומר שגרן. "הוא היה מנצח ומלחין מפורסם, שיצר מוזיקה לסרטים רבים. באופן טבעי רציתי לעשות אותו דבר אבל הפוך, כלומר לעשות מזה צחוק. כמה שהאוטוריטה יותר חזקה ככה הקומדיה יותר מצחיקה. ואגב מוזיקה, פעם התחזיתי לעיתונאי כדי שאוכל לדבר עם אדית פיאף. היא כל כך מתוקה. עשיתי אותו דבר עם ג'ודי גארלנד, שהופיעה בתיאטרון בלונדון. ניגשתי מאחורי הקלעים והתחזיתי לעיתונאי מ'איבנינג סטנדרט' והיא הייתה מאוד נחמדה".
יותר מכל מזוהה שגרן עם תוכנית הילדים "מסיבת גן" בערוץ הראשון, שבה השתתף משנת 1989 והופיע עם חולצות שבחזיתן הדפס פו הדב. "מה שהפך את 'מסיבת גן' לתוכנית טובה ומצליחה זה שירון לא התנשא מעל הילדים. הוא דיבר אליהם בגובה העיניים. אני, אגב, גם דיברתי, בקול גבוה. הרבה אנשים לא זוכרים שדיברתי בתוכנית, וזה מעניין כי דיברתי כל הזמן".
בשנת 2010 היה איזה קאמבק חד פעמי ל"מסיבת גן", שבו התארחו עובדי ילדים זרים המועמדים לגירוש. בכאן נשקלה בעבר האפשרות להחזיר את התוכנית אבל כרגע זה לא על הפרק. סדרה כזאת יכולה לחזור היום?
רעייתו רולנדה שגרן: "זה היה משהו עם המון מחשבה. שבוע שלם עבדו על תוכנית של חצי שעה. עברו מאות ילדים עד שבחרו ילד שמתקשר לאורך זמן. שלושה ארבעה ימים כתבנו את הטקסטים של הילד האורח. כל המפורסמים רצו להשתתף בזה. המוזיקאית גם עבדה שבוע שלם על התוכנית. זאת הייתה רמה מאוד גבוהה".
לירון לונדון היו כמה וכמה תקריות והתבטאויות מביכות בשנים האחרונות. הוא אמר על הערבים שהם "פראי אדם". אחרי אסון מירון אמר "זה לא האבל שלי כי אנחנו לא בני עם אחד". וסיפר על מקרה שבו לדבריו הטריד מינית כשחפן שד של אישה במעלית בגלל שהיא נגעה לו קודם בכרס. מה חשבת על זה?
רולנדה מבקשת שוב את רשות הדיבור: "זה קורה לאנשים שנמצאים בעמדת כוח יותר מדי שנים. אתה נעשה חסר רגישות לאחרים. זה לא טוב להיות בעמדת כוח יותר מדי שנים".
ג'וליאן: "אני לא מכיר את ההתבטאויות שלו. לגבי המקרה עם האישה במעלית, אני אוהב את זה. אני חושב שירון צודק. אנשים מנצלים אותך כשאתה מפורסם. הם חושבים שהם מכירים אותך. הן מתנשאים עליך וחושבים שהם יכולים לחמוק מזה".
בנוסף ל"מסיבת גן", שגרן פעל עוד רבות בעולם הילדים, בין השאר שיחק לצד אשתו רולנדה שגרן בהצגת הילדים המיתולוגית "אלף הפרצופים" שרצה שנים רבות, התארח בסדרות "הופה היי", "פרפר נחמד" ו"רחוב סומסום", השתתף בקלטות וידאו לילדים, ובתחילת שנות התשעים יצאו שני ספרים שכתבה חגית מאור בהן הופיעה דמותו של שגרן מ"מסיבת גן". גם בעולם המבוגרים הצליח שגרן. הוא ביים את ההצגה המצליחה "ציצים" שבה שיחקה אשתו רולנדה. "ההצגה הזאת שינתה את הפנים של הקומדיה, כי זה היה קברט של שלוש נשים, יצרנו הכל ויצא לנו שם שאנחנו וולגריות למרות שלא הוצאנו מילה גסה", אומרת רולנדה. "עשינו 800 או 900 הצגות. אולמות מלאים מפוצצים. ג'וליאן היה בא לראות כל הצגה, ואחרי כל הצגה אמר לי שהוא צחק ממני. זה מה שהחזיק אותי - זה שהוא צוחק ממני בכל הצגה".
חלק מההתרחקות שלך מהתודעה הציבורית קשור למצבך הרפואי. מה הסיבות הנוספות להחמצה מסוימת בקריירה של אמן ויוצר מוכשר כל כך כמוך?
רולנדה מבקשת לענות: "נכון, המצב הרפואי שלו הוא רק בשנים האחרונות. היו הרבה שנים שהתעלמו ממנו. שנים רבות מדי. אחרי שהוא עשה את הסדרה 'התזמורת' הוא כתב המון תסריטים לטלוויזיה אבל לא התייחסו אלינו. היחס אלינו היה כזה - מאיפה הגעתם, מהבוידעם? מאיפה נחתתם? התייחסו אלינו כאילו שזמננו עבר, וזה כבר בשנות התשעים קרה, כשהתחיל ערוץ 2. אנחנו באנו ממקום שמאוד רצה לעשות אמנות. ופתאום זה נהפך למצב שבו כולם מאוד רוצים לעשות כסף. ולא עשינו את המעבר. כי קומדיה ללא מילים היא לא זולה. צריך להשקיע, באביזרים ובתלבושות. זה לא פקה פקה. וזה לא היה סטייל שבכלל התייחסו אליו אז. רצו לעשות אז הכל חדש. ולאט לאט התרחקנו מהקטע שלא יכולנו להתאים את עצמנו למשהו מסחרי. היינו רגילים לעשות את 'התזמורת', 'מסיבת גן', דברים אמנותיים. ולא תפסנו את הידית של הרכבת".
ג'וליאן: "אני מסכים איתה. האמנות שלנו דרשה הרבה יותר עבודה מ'פקה פקה'. ו'פקה פקה' נהפך לסגנון".
רולנדה: "למרות שהוא ביים את ההצגה המצליחה 'ציצים', שבה שיחקתי, לא לקחו אותו לביים. אתם לא רואים שהוא מבין עברית, למרות שהוא לא מדבר עברית?"
ג'וליאן: "אנשים מפחדים מהשונה. אני אנגלי, חוש ההומור שלי אנגלי, וזה כבר שינוי גדול. אני חושב שאנשים פוחדים מהלא נודע".
ואולי זה קשור לכך שגם לא מספיק עשית לעצמך יחסי ציבור? קח למשל את גזיר העיתון הזה מספטמבר 1992, שכותרתו ותוכנו "חנוך רוזן מילא אולמות וקצר שבחים בפסטיבל אדינבורו". אחר שמהללים את רוזן במשך כ-200 מילים, מציינים בשורה קצרה בסוף, שמגיע לשם ישראלי נוסף, ג'וליאן שגרן.
"חנוך מאוד טוב ביחסי ציבור".
רולנדה: "ג'וליאן נסע לאדינבורו לבד, מטעם עצמו, בלי אף איש יחסי ציבור. בתקופה ממנה באו היה ערוץ 1, לא היה צריך כל כך לעשות יחסי ציבור. הכירו אותנו, היינו הפאוור קאפל הראשון".
ממה אתה מתפרנס?
ג'וליאן: "יש לנו כסף ממכירה של בית בתל אביב. עשיתי סדנאות לקומדיה אבל זה כבר לא קרה שנתיים בגלל הקורונה. ורולנדה עושה סטנדאפ. היא סטנדאפיסטית נפלאה, שמוזמנת לבתים של אנשים, גם אם מדובר ב-50 או 75 אנשים. ביימתי חלק מזה. היא מאוד מאוד מצחיקה, קומיקאית ענקית".
מוקדם יותר השנה ציינתם 40 שנות זוגיות. איך שואלים בלאישה: מה הסוד?
ג'וליאן: "יש לנו הרבה דברים משותפים. אנחנו אוהבים לצחוק ביחד. זה הבסיס של להיות ביחד - לאהוב לצחוק אחד עם השנייה".
רולנדה: "זה נכון. אי אפשר להישאר מולו רצינית יותר מדי זמן".
לג'וליאן שלושה ילדים מנישואים קודמים. אתם שלמים עם ההחלטה לא להביא ילד משותף?
רולנדה: "אני מאוד שלמה עם זה. אצלי זה מבחירה".
ג'וליאן: "יש לי גם שני נכדים. אני שמח במצב הנוכחי".
במבט לאחור על חייך - במה אתה גאה במיוחד? ועל מה אתה מתחרט?
"אני גאה בסדרה 'התזמורת', גאה בשני הסרטים שלי שהיו מועמדים לאוסקר, במופע שלי עם רולנדה לילדים שלא השתנתה במשך 30 שנה וזה סימן שהייתה טובה. וכמובן גאה במופע 'ציצים' שביימתי, גיא מרוז ויוני להב כתבו את המוזיקה, והייתה מאסטרפיס. ואני מתחרט שלא למדתי עברית. העברית שלי באותה רמה כבר עשרות שנים. הלכתי לאולפן, זה היה כל כך משעמם, ומיד עזבתי. זה נורא. אני מתבייש בזה".
אתה מפחד מהמוות?
"לחלוטין לא מפחד מהמוות. אני אנרגיה. אנרגיה לא מתה. הסתכלתי ביוטיוב, ויש שם המון עדויות של 'חוויית סף מוות'. זה קרה גם לאבא שלי: היה לו התקף לב, והוא אמר לי שהוא יצא מהגוף שלו, ראה הכל ממעל ונמשך לאור. אם יש מאות עדויות כאלה ביוטיוב - זה לא יכול להיות שקר. אז אני לא מפחד בכלל".
ואגב פחדים, קשה לשכוח את המתיחה שביצע יגאל שילון ב-1997 בתוכניתו "פספוסים" לאהוד מנור ז"ל ורולנדה שגרן, כשגרם להם להאמין שמטוס עליו עלו בדרכם להופעה בצפון נאלץ לבצע נחיתת ביניים בדמשק. את מנור המתיחה לא הצחיקה בכלל, והוא מסר אחריה: "השעה שעברתי בסוריה הייתה מהקשות בחיי, לא עושים דבר כזה לאח שכול וצריך להקים ועדה שתדון איפה הגבול. פעם הבאה יאנסו בחורה ויגידו לה שזו הייתה מתיחה".
ג'וליאן: "אני ידעתי על זה. רולנדה לא ידעה. היא קיבלה הזמנה לבוא לקיבוץ איפשהו בצפון, ושתוטס במטוס קטן. נכנסנו למטוס, טסנו, ולפתע הטייס אומר שאנחנו צריכים לנחות. כשנחתנו שחקנים מחופשים לחיילים סורים הופיעו. אני לא מתפלא שאהוד לקח את זה קשה. רולנדה הייתה מדהימה כי היא סיפרה בדיחות. היא חשבה שנעצרה על ידי חיילים סוריים, ולמרות זאת היא סיפרה בדיחות. היא הייתה פנטסטית וכל כך אמיצה".
רולנדה: "סיפרתי בדיחה על ביבי".
ג'וליאן: "יגאל היה מאחורי הקלעים, יצאתי מהחדר, והוא אמר - בוא נשים על ג'וליאן קצת 'דם'. אמרתי, אין מצב, אתה רוצה שהיא תחטוף התקף לב? אין לו גבולות, ליגאל, לא ייאמן. ורולנדה יצאה מזה בהומור".
לו במציאות חמאס או חיזבאללה או טרוריסטים אחרים היו לוכדים אותך באמת בשבי, אתה מאמין שהיית יוצא מזה בהומור?
ג'וליאן: "כן, כי הומור זה הדבר היחידי שאני מכיר".