מראה שחורה: סוף סוף "דקסטר" קיבלה את פרק הסיום שהייתה אמורה לקבל

שימו לב, הביקורת כוללת ספוילרים לפרק האחרון של "דקסטר: דם חדש". אל תקראו אם אתם לא מעוניינים להיחשף לפני הצפייה לפרטי מידע על עלילת הפרק האחרון.

במהלך עשרת הפרקים של "דקסטר: דם חדש", קשה היה לא לחוש שהעלילה מתקדמת במהירות. בסדרה המקורית החשדות של הסמל ג'יימס דוקס בנוגע לדקסטר הגיעו רק בעונה השנייה. לעומת זאת, בסדרת ההמשך אחת ההפתעות הגדולות הגיעה כבר בפרק החמישי, כאשר אנג'ל בטיסטה הפציע בכנס בניו יורק והביא למפקדת בישופ (ג'וליה ג'ונס) מידע פוקח עיניים בנוגע לג'ים לינדזי, הידוע גם כדקסטר מורגן (מייקל סי הול).

היינו צריכים להבין עוד אז את היעד שהסדרה החדשה מכוונת אליו. אפילו לפני כן. "דקסטר: דם חדש" נוצרה לא רק בשביל לסלק את הטעם הרע שהשאיר סוף הסדרה המקורית, שנחשב לאחד הגרועים בתולדות הטלוויזיה, והגיע גם ככה אחרי ארבע עונות שאיכותן הלכה ופחתה ככל שהתקדמו; אלא כדי להתקין לסאגה הזו סוף חדש. לעשות תיקון לאחת הדמויות האיקוניות של שנות האלפיים, ובפרט לאחרית דרכה. קלייד פיליפס, שיצר את הסדרה המקורית (על פי ספריו של ג'ף לינדזי, ששמו הבדוי של דקסטר הוא מחווה לו) ועזב אחרי ארבע עונות, לקח שוב את המושכות בסדרת ההמשך בניסיון למחות את העוול שעוללו יורשיו - ובפרט סקוט באק, שהיה אמון על שלוש העונות האחרונות - לדמות שהביא אל המסך וניווט בהצלחה במשך ארבע שנים.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

דקסטר הגיע בשלב שבו סדרות הפרסטיג' בטלוויזיה הציבו במרכזן דמויות שקראו תיגר על דמות הגיבור. זה החל כמובן ב-1999 עם סדרה על מאפיונר ("הסופרנוס"), המשיך עם שוטר מושחת ("המגן"), הגיע למורה לכימיה שהופך לברון סמים כדי לכלכל את משפחתו אחרי מותו ("שובר שורות"), וכן הלאה וכן הלאה. אם היית גבר לבן שנושא מטען פסיכולוגי עצום ועושה מעשים איומים, אפילו אם המניעים היו ראויים, היה מקום בשבילך בטלוויזיית היוקרה.

בין לבין, ב-2006, הגיע דקסטר. אמנם רוצח סדרתי, אך כזה שיש לו קוד: הוא צד וטורף רק רוצחים אחרים שחמקו מעונש. זו נקודת פתיחה מאוד משלהבת אבל גם לא מאוד אמיצה, וזו בדיוק ההגדרה של "דקסטר" המקורית מתחילתה ועד סופה. גם בשיאה, תחת פיליפס, היא חסרה מורכבות או עומק של ממש, סבלה מאין-ספור חורים, והגיבור שלה נהנה מהמוני צירופי מקרים והתערבויות גורל שסייעו לו לחמוק מכל מי שדלק אחריו, בין אם הפושעים ובין אם השוטרים, ממש עד לסוף המר ההוא ב-2013. כל כך הרבה מיתות ראה דקסטר בשל מעשיו או ביצע בעצמו, כולל של האנשים הכי קרובים לו, בשעה שהוא עצמו חמק מהדין בכל מובן.

אף על פי כן, כסדרת מתח "דקסטר" הייתה - שוב, בארבע העונות הראשונות - כיף אחד גדול ומורט עצבים, כזו שיודעת היטב איך לבנות עלילה, דריכות ושיאים. זה בדיוק מה שעשתה "דקסטר: דם חדש", לטוב ולרע, מה שהפך אותה לאחת הסדרות המהנות של החודשיים וחצי האחרונים. הייתה הרבה פיקחות בסיפור שמאחד בין דקסטר לבין בנו, שכמוהו "נולד בדם" וכמוהו סובל בשל כך מאותה לקות נפשית.

כבר מההתחלה נוכחותו של הריסון (ג'ק אלקוט) אילצה את דקסטר לעשות חשבון נפש, כזה שהסדרה עושה ביחד איתו, ולשם שינוי בלי לגרד רק את פני השטח ובלי להירתע מההשלכות. אחד האלמנטים שהכי הציקו לצופים, נוכחותה של דב המנוחה (ג'ניפר קרפנטר) כמלאך שעל כתפו של דקסטר, הייתה חלק מההכאה הזו על חטא. דקסטר היה מוקף בתזכורות להרס שזרע, ואפילו זה לא מנע ממנו להמשיך. מקסימום שיבץ כמה התחבטויות קטנות בדרך.

אולם כל הזמן הזה היקום סגר עליו. על פניו הפרק האחרון השאיר קושיות שדורשות מענה, בראשן בואו של בטיסטה להיפגש עם בישופ, אבל זה לא באמת היה האישו - למרות שבהחלט עשוי היה להיות נחמד לראות עימות בינו לבין עמיתו שחשב למת. המעורבות של בטיסטה בסוף הסיפור קשורה למורשת של דקסטר וזיהויו הוודאי כקצב מביי-הרבור, גם אם לא בהכרח בדעת הקהל וגם אם חמק מעונש בעצם מותו.

לאורך חייה של "דקסטר", רוב הזמן הדמות שבמרכזה לא באמת צוירה כאנטי-גיבורה. עבורנו הצופים דקסטר היה לוחם צדק שקשה לא להריע לו. אך זה מה שהזכירה העונה האחרונה בכלל והפרט האחרון בפרט: הנזק ההיקפי האנושי שהוא אחראי לו פשוט עצום. השוטר לוגן היה הפיסה האחרונה והאכזרית בפאזל הזה. כעדות נוספת לבנייה הנבונה של "דם חדש", לוגן לא היה רק שוטר אלא גם מאמן, אדם חביב ושוחר טוב, מישהו שהריסון באמת חיבב. במקרה הזה היה קשה מאוד להריע לדקסטר על הבריחה הנועזת.

הנער קלט מיד את הצביעות של אביו, ואז גם גרם לדקסטר עצמו להבין. בשורה של פלאשבקים מהירים ומכווצי-לב, בדעתו של דקסטר עלו כמה מהקורבנות התמימים שלו, כאלה שאין להם שום קשר לקוד מלבד הכלל "אל תיתפס". אבל באיזה מחיר לא להיתפס? ועד מתי ימשיך ככה? מאז שהגיע הריסון הוא שימש כדמות מראה עבור דקסטר, כזו שהוא נאלץ להביט בה ולראות את עיוותיו. את המראה הגדולה מכולן מציב הריסון בפני אביו בסוף דרכו, מפרשן עבורו את הבבואה שנשקפת ממנה ושדקסטר פשוט לא הצליח לפענח. דמות מפלצתית בעלת נפש שהושחתה ואיבדה מזמן את דרכה. בדיוק מסוג האנשים שדקסטר עצמו נוטל את חייהם בשם הצדק. ואת זה עושה הריסון עכשיו, ממש כמו שדקסטר לימד אותו.

על אף שנדמה שנותרו קצוות פתוחים, זו סיומת שלמה ואפקטיבית לסיפורו של דקסטר מורגן. לא זאת בלבד שהיא מוחה את זכר הסוף הקודם והנורא, אלא עושה חסד עם הסדרה כולה בכך שהיא - אולי לראשונה - מקנה לעצמה מורכבות ועומק אמיתיים. סוף סוף "דקסטר" ודקסטר הישירו מבט אל האמת והבינו שהדין אחד ובלתי נמנע.

זה לא אומר שבכך הסתיימו חייה של "דקסטר" כזכיון. כמו בחייה הראשונים, גם סדרת ההמשך זכתה לרייטינג מעולה ברשת הכבלים שואוטיים, שבוודאי התעצם בצפיות בוויאודי ובשירות הסטרימינג של החברה האם, פרמאונט פלוס. אך האם יש לסדרה זכות קיום בלי דקסטר עצמו (כדמות חיה, כלומר, לא כזו שנמצאת ברקע ומשיאה עצות להריסון)? האינסטינקט אומר שלא, אבל כמו שקורה בדרך כלל, התשובה שתנצח היא כנראה זו שעשויה להניב הכי הרבה רווחים.

כל פרקי "דקסטר: דם חדש", כולל הפינאלה, זמינים ביס ויאודי.