"נחשפתי במשהו שלא נעים להיחשף בו אבל לפחות רתמתי עוד גלגל בעגלה של מי-טו"

קרוב ל-30 שנה אחרי הסרט "שירת הסירנה" המיתולוגי, 20 שנה אחרי הסרט "מרס תורכי" הבועט ו-15 שנה לאחר הסדרה "מתי נתנשק" המצליחה, חוזרת השחקנית והיוצרת דלית קהן בגדול עם סדרת המתח "ילדים ביער" ב-yes. קהן חתומה על הסדרה כשחקנית הראשית, יוצרת, כותבת, במאית (לצד אילן עבודי) ומפיקה שותפה. היא מגלמת בסדרה את ההומלסית חיה, שכמעט ולא מוציאה מילה, ומגויסת בניגוד לרצונה להיות סוכנת סמויה במלחמה בסחר בינלאומי בתינוקות, ולצדה חוקר ישראלי (יפתח קליין) שמנסה להכניס אותה לחוות ילדים שנמצאת במעבה יער באירופה. תוך כדי שהם מנסים להיכנס למקומות האפלים באנושות - הם מאירים מקומות חשוכים בנפש שלהם. זו אמנם סדרת מתח מורטת עצבים עם קצב מטורף אבל גם סדרה שמאכלסת דמויות צבעוניות, שמוסיפות רובד אירוני ומעוררת פרצי צחוק במקומות לא צפויים.

"חווה של תינוקות זה דבר אמיתי וקיים ומזעזע ברמות הכי עמוקות שיש", אומרת קהן בריאיון לוואלה! תרבות, "תינוקות שנמכרים בדארקנט לאו דווקא הולכים לזוגות שרוצים לאמץ ילדים. אני לא יודעת לאן הולכים התינוקות האלה, שנסחרים ב-1,000 דולר. בתחילת הצילומים, כשלא היינו בטוחים שנצליח לצלם תינוקות אמיתיים, חיפשנו ברשת בובות תינוק ריאליסטיות, שנראות ממש אמיתיות, וזה היה נוראי לגלות שבובה של תינוק עולה יותר מתינוק אמיתי שנמכר ברשת גם הוא. נחשפתי לנושא בעקבות כתבה שבמקרה נקלעתי אליה ועסקה בחוות ילדים, באפריקה, שבה עשרות ילדים עד גיל חמש נמכרים בתור עבדים למפעלים או לכל מי שפשוט חפץ בילד לכל מטרה. הייתי אז אימא טרייה לשלוש ילדות קטנות וזה הרעיד את עולמי. הרגשתי שאני חייבת להכניס את זה לסדרה שממילא התחלתי לכתוב על הומלסית, שילבתי הכול פנימה והתחלתי מחדש. רציתי שכל האכזריות הזו תהיה בשליטתי, זה נתן לי תחושה שאם אני כותבת על זה אני באמת יכולה לעזור לעולם הזה להשתנות.

"כשהתחלתי להיכנס לעומק לתחקירים על הדארקנט וחוות התינוקות, אני לא יכולה להגיד שנשארתי אותו אדם. אתה קורא ורואה דברים, שגורמים לך להבין שגבולות החולי האנושי רחבים ממה שמישהו יכול להעלות על הדעת. כמובן שבסדרה לא נכנס כל הרוע הזה, רק חלק ממנו. בסדרה הכול מסוגנן מאוד ומונגש לחוויית צפייה כיפית, למי שאוהב את הטלוויזיה שלו אינטנסיבית ועל הקצה. לקחתי מהדברים שראיתי השראה, כמו שמצאנו תמונות של ילדים שמשחררים מחווה כזו בפשיטה משטרתית, וכל הילדים היו ארוזים כמו חבילות קטנות עטופות בלבן, אז לקחתי את הדימוי הזה של הילדים הארוזים לסדרה".

במה את מזדהה עם דמות ההומלסית שאת מגלמת?

"אני מזדהה עם תחושת התלישות הגדולה של חיה. אני מכירה את התחושה הזאת היטב, חוויתי אותה בתור ילדה, כמו נולדתי לתוכה. גם בגלל שעברנו מדינות, וגם בגלל אירועים כאלה ואחרים. אני מזדהה עם חוסר ההבנה איך העולם מתנהל, ועם התבוננות שלה מהצד על העולם, עם הניסיון להבין למה אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים. היום אני כבר גדולה, למודת טיפולים, ומבינה די טוב איך העולם הזה מתפקד ומה מניע אותו. היום כבר אין לי תחושת תלישות אבל אני זוכרת מה זה. אני רואה ומזהה אנשים תלושים. אני חושבת שלימודי המשחק חיברו אותי מאוד. בחיים שלי עברתי הרבה גלגולים, הייתי כמו גולם וכל פעם יצא ממנו דבר חדש, ואני עוד מחכה לגלגול הבא".

קהן המוכשרת מודה שהיא גם פרפקציוניסטית וטוטאלית ויש שיגידו אובססיבית. "אני לא חושבת שעל גבר פרפקציוניסט יגידו שהוא אובססיבי. אני פשוט יוצרת טוטאלית שמדקדקת בפרטים הקטנים, שם שוכן אלוהים". הקוקטייל הזה הוביל ללא פחות מאשר תשע שנות עבודה על הסדרה, ודחיות חוזרות ונשנות של השקתה (הסדרה משודרת בימי חמישי ב-22:00 ב-yes אקשן). "yes היו מאוד סובלניים כלפיי יחסית, כשהם הבינו שבאפריל 2020 אין סדרה, ואז בספטמבר באותה שנה אין סדרה, וגם שנה אחרי זה לא, היו שיחות מאוד קשות אבל המציאות היא המציאות, ואני הבטחתי להם שאני אביא להם את הסדרה הכי טובה שאני מסוגלת. לא הייתה בי היכולת לתת להם את הסדרה לפני שאני מפנשת אותה במקסימום שאני מסוגלת לו. הייתי חייבת להחזיר את החומר המצולם שהתקבל ולא תאם את הציפיות שלי, לחזון שהיה לי בראש. היה הרבה לחץ והיו לדחייה בשידור הזו הרבה השלכות וכעסים, אבל אין לי יכולת למסור הלאה משהו שהוא מבחינתי לא מוכן. אני אדם ששועט קדימה לטוב ולרע עם כל האנרגיה שיש לי. שחררתי רק כשידעתי שאין לי יותר מה לתת לה ולפני שהיא תכלה אותי לגמרי, ואני עדיין בחדרי עריכה משלימה את הפרקים האחרונים".

הטוטאליות שלה גרמה לכך שבאופן יוצא דופן בתעשייה היא לקחה על עצמה כמעט הכול בהפקה - קהן גם מככבת בתפקיד הראשי, גם יצרה וכתבה את הסדרה, גם ביימה ביחד עם אילן עבודי, גם הייתה שותפה בהפקתה וגם ישבה שלוש שנים ארוכות בחדר עריכה יחד עם העורכים שלה. "אני לא יכולה אחרת. זו היצירה שלי, ויוצרים הם מראש יותר פרפקציוניסטים כי הם יודעים לאיזה עולם אוטופי הם רוצים להגיע בתוך הראש שלהם. תראה, מכיתה א' בתעודות שלי היה כתוב 'פוטנציאל לא ממומש'. זו הגדרה שרודפת אותי, 'פוטנציאל לא ממומש'. עכשיו אני רואה שאני כן יכולה לממש את הפוטנציאל שלי בעולם הגשמי אבל זה מאמץ גדול, כמו להפוך יש מאין.

"עבדתי נורא קשה, הכי קשה שאפשר, הפקת סדרה ישראלית זה לא משהו קל, בעיקר בגלל ענייני תקציב. מתתי שבע פעמים במהלך הפקת 'ילדים ביער' וקמתי לתחייה מרוב שהייתי מותשת ועמוסה. לא האמנתי שאראה את האופק. גם בסדרה 'מתי נתנשק' היה שלב שרציתי לתלות את עצמי בחדר עריכה מרוב שחומרים לא סיפקו אותי, הוצאתי לעורך שלי בועז את המיץ ובסוף התקבל מה שרציתי אבל אחרי זה נשבעתי שאני לא עושה עוד סדרות. בגלל זה גם לא עשיתי עונה שנייה בארץ. בחו"ל כן היו עונות שניות. אבל בארץ לא עשיתי. כל תהליך ההפקה, כשזה יוצא מהראש שלך, ומתנגש עם המציאות, הוא אירוע טראומתי עבורי".

ואיך זה בא לידי ביטוי בהפקת הסדרה, בימי הצילום?

"אני מדמה את עצמי לאנייה גדולה ששטה בבטחה, ואני לא מתכוונת לטיטאניק", היא צוחקת, "אני לא מישהי שמתבלבלת יותר מדי ואני יודעת מה אני רוצה ובעיקר מה אני לא רוצה. הסערות הן מאוד תת קרקעיות והן לא באות לידי ביטוי על פני השטח. אני בת אדם חזקה שיודעת מה היא רוצה וגם אם זה קשה ולפעמים נראה בלתי אפשרי להשיג מה שאני רוצה אני בכל זאת תמיד מנסה בכל העוצמה להשיג את הדבר בעיקר כשזה קשור ליצירה שלי או למשפחה שלי. אני תמיד אנסה לחתור, להגשים את החזון שלי, גם אם זה נראה לא מציאותי ולא הגיוני. 'לא' זה לא תשובה בשבילי, גם אם זה נראה שאני נכנסת בקיר, אני מגלה לא מעט פעמים שקירות הן רק דלתות כבדות במיוחד".

יפתח קליין, המגלם את התפקיד הגברי הראשי בסדרה, מאשר גם הוא שקהן בשליטה מוחלטת על כל פסיק. "דלית יודעת הכול", אמר לוואלה! תרבות. "היא ישבה בבית שנים וכתבה את הסדרה. כשהגענו לצילומים היא ידעה בדיוק איך היא רוצה שזה יראה, ישמע וייעשה, וכל מה שהייתי צריך לעשות זה להישמע ולהתמסר. נכנעתי והתמסרתי די מהר. האגו שלי לא היה בתמונה בכלל. ידעתי שאני בידיים בטוחות. היא פרפקציוניסטית. וזה השתלם. שמע, ישבתי בבית, ראיתי שלושה פרקים, ועפתי".

צילומי הסדרה חולקו בין ישראל, ספרד והונגריה, מה שהוביל להתמודדות לא קלה לקהן גם בגלל שהיא אימא לשלוש בנות. "הייתי שלושה חודשים בחו"ל בלי המשפחה. פעם הבנות הגיעו אליי לשם. אבל לא כל כך הייתי זמינה". למזלה של קהן, הצילומים באירופה הסתיימו כחצי שנה לפני התפרצות הקורונה. "אבל את צילומי ההשלמות היה ממש מורכב לעשות בגלל המגפה", היא אומרת.

בסוף השבוע "ילדים ביער" קטפה שבחים בביקורות, ונכתב עליה בין השאר כי הוא סוחפת, מרתקת וכזו שתגרום לנטפליקס להתלהב. הסדרה מאירה זרקור חשוב על ניצול החלשים בחברה: חוות הסחר בתינוקות שמנצלות נשים מרקע מוחלש במיוחד באופן מזוויע; דמותה של חיה ההומלסית שנאנסה בעברה, ומותקפת מינית בהווה; ודמות השוטר שמנצל נשים העובדות בזנות. החיבור של קהן לנושא ניצול החלשים נובע מתוך הזדהות שלה לנושא. "עברתי מקרים מאוד מפחידים בחיים", אומרת קהן. "כשהייתי בת שמונה עברתי ניסיון חטיפה בדרך לבריכה. הניסיון לא צלח כי חילצתי את עצמי בגלל יצר ההישרדות החזק שהיה בי. חוסר מזל גדול הביא לזה שכשהייתי בת 14, נמוכה לגילי ולא מפותחת, בחדר מדרגות של הבניין שלי, ביום שישי בצהריים, בהפתעה גמורה, גבר מאוד גבוה, שם יד על הפה שלי מאחורה בחוזקה, ואמר: 'אל תצעקי, אם תצעקי אני יודע איפה את גרה, ואני אחזור עוד פעם'. גם מזה הצלחתי להיחלץ אחרי כארבעים דקות מורטות עצבים, ללא פגע פיזי אבל עם שריטה נפשית ומחשבות לא טובות על מאזן הכוחות בעולם".

הקול המשמעותי, המהדהד והחשוב שמשמיעה קהן נגד ניצול ופגיעה באנשים התבטא לא רק ביצירתה אלא בדרך מעוררת השראה נוספת, כשהייתה בפברואר 2016 אחת העדות האמיצות המרכזיות בתחקיר וואלה! תרבות שחשף את פרשת איבגי, ועליו חתום כותב שורות אלה. קהן העידה אז בעילום שם שאיבגי תקף אותה בהפקה בה שיחקה בסוף שנות התשעים, על סט צילומי הסדרה "דו"ח איבגי סוויסה" ששודרה בערוץ הראשון, כפה עליה נשיקה עם הלשון ללא שום קשר אינטימי ביניהם, וזמן קצר לאחר שהדפה אותו - פוטרה מההפקה. בבדיקת פוליגרף אליה נשלחה קהן היא נמצאה מאה אחוז דוברת אמת. קצת יותר מחמש שנים לאחר שהעידה לראשונה בוואלה! נחשפה קהן בפנים גלויות בתכנית "עובדה" בקשת בתחקיר נוסף על איבגי.

כשעבדתי על תחקיר איבגי, הרגע שבו הבנתי שהשגתי פריצת דרך הוא כשהגעתי לסיפורה של קהן. לתדהמתי, היא תיארה לי דפוס התנהגות מחליא וזהה לזה שתיארה לי מוקדם יותר השחקנית אנה סטפן. את שתי השחקניות תקף מינית, בכפיית נשיקה עם לשון לפה, שתיהן התנגדו לו (סטירה במקרה של קהן, הדיפה במקרה של סטפן), ושתיהן קיבלו הודעה על פיטורים כמה ימים לאחר המקרה. גם סטפן נמצאה דוברת אמת בבדיקת פוליגרף.

כשהתקשרתי לקהן בפעם הראשונה, לאחר שהתברר שהוטרדה מאיבגי, נדהמתי מהמהירות שבה אמרה לי "אני איתך לגמרי". האומץ הנדיר והנכונות המידית לשתף פעולה הפתיעו אותי. הייתי אז אחרי חודשים של עבודה מאומצת על התחקיר, ואמנם הצלחתי להגיע לנשים רבות שסיפרו לי שאיבגי פגע בהן - חלק באופן מפורט מאוד - אבל רובן המוחץ סרב להעיד לפרסום אפילו בעילום שם, מתוך פחד גדול מהשחקן הכי חזק בתעשייה, חשש מנקמה, וקושי רגשי. קהן נרתמה מיד אבל היה לה תנאי לפרסום - שלא תהיה בודדה בצריח, שיהיו לפחות ארבע נשים בתחקיר יחד איתה. באותו זמן, שנה וחצי לפני שפרץ "מי טו" ובעוד איבגי האיש החזק בתעשייה, זו נראתה משימה קשה מאוד. אבל הבלתי אפשרי קרה - עשרות נשים העידו לתקשורת על איבגי, מתוכן 12 לוואלה! תרבות שחשף את הפרשה.

דלית, מה גרם לך לגלות כזה אומץ ולהירתם לתחקיר ללא פחד, ולהגיד לי מיד בתחילת שיחתנו הראשונה: "אני איתך"?

"זה סיפור שהיה צריך להתגלות מזמן. זה לא דבר חד פעמי שקרה בעבר. זה דבר שהמשיך לקרות גם תוך כדי שהתקשרת אליי. זאת ההתנהלות של הבן אדם. היה צריך לעצור את זה, ואני לא פוחדת. אם הייתי שחקנית פעילה שצריכה להתפרנס ממשחק, אני לא יודעת אם הייתי כזאת אמיצה, זאת האמת, ולכן אני לא יכולה לשפוט אחרות. אני מכירה נשים מאוד חזקות ומאוד מוכרות, אם לא ה-מוכרות, שפוחדות לדבר על זה ועדיין פוחדות".

כמה ימים לאחר פרסום תחקיר איבגי בוואלה! שבו הייתה עדה מרכזית, איבגי קרא לכל הנשים שהעידו נגדו בעילום שם "רוחות רפאים". קהן התעצבנה מהתגובה של איבגי, אולי כי ציפתה להתנצלות. בעקבות תגובתו של איבגי לחשיפה, כתבה דלית קהן מכתב פתוח שפרסמנו בוואלה! תרבות תחת הכותרת "אני אמתית - לא רוח רפאים", עדיין בעילום שם - ורק לאחר שנים ולאור בקשתי, הסכימה לחשוף שהיא עומדת מאחורי הטקסט החזק. במכתב התייחסה בין השאר לביקורת שהוטחה במתלוננות, לנורמות שבין נשים וגברים בישראל ולקושי הגדול ללכת להעיד במשטרה. וסיימה בבקשה אישית לאיבגי: "ואם אפשר, גם פנייה אישית ממני - רוח הרפאים שבזמנו הייתה מאוד מוחשית עבורך, מר איבגי: אולי תצא בן אדם הומאני באמת ובאופן אותנטי תודה ותתנצל ותפסיק להמשיך ולהשפיל אותנו?".

שש שנים חלפו מאז שכתבת את הטקסט הזה, והבקשה שלך עדיין לא נענתה - איבגי לא התנצל באמת. בריאיון שלו ב"המקור" רגע לפני גזר דינו לכאורה ביקש "סליחה" אבל זו לא באמת הייתה סליחה אמיתית ואישית, לא חרטה אמיתית, והוא גם לא הודה באף אחת מעשרות הטענות להטרדות והתקיפות שלו. הוא אמר על העדויות הרבות שהן שקריות או שהוא לא זוכר או שהדברים נעשו בהסכמה.

"תראה, לא באמת ישבתי בבית וחיכיתי להתנצלות שלו. אני אישית לא צריכה את ההתנצלות שלו. האיש הזה לא פונקציה בעולמי משום בחינה. הרצון בהתנצלות נובע אך ורק מהרצון בהכרה של הפושע בפשע שהוא ביצע כגאולה לנפגעות. פגעת בכל כך הרבה נשים, תכה על חטא, תתוודה, תודה בהכול בלי זיבולי שכל, ותתנצל קיבינימט, פשוט תתנצל. מה, הוא לא מבין שכמה שהוא ינסה לכסות את הכל במילים יפות, ויטייח, יצוצו עוד ועוד בנות ששתקו עד עכשיו וזה מעצבן אותן ברמה שגם הן לא יוכלו להמשיך לשתוק?"

עד כמה את קושרת את ההטרדה מצד איבגי והפיטורים שספגת בגללו - לירידה שלך מה"אולימפוס" של המשחק?

"מאיך שאני ראיתי את הדברים, הבנתי מייד שהפגיעה הזאת תשפיעה לי על הקריירה. בזמנו איבגי עשה הכול, היה בכל מקום, היה האדם האהוב על המסך, לא הייתה הפקה נחשבת בלעדיו, קונצנזוס. ברגע שחזרתי הביתה אחרי האירוע, ירד לי אסימון גדול, ממש הבנתי שאני יכולה להגיד שלום לפחות לכמה שנים למשחק וללכת לחפש לעצמי עבודה אחרת. לא בזבזתי זמן, תוך כמה שבועות התחלתי לעבוד כקופירייטרית במשרד פרסום. תמיד כשעושים דברים - יש להם תגובה ומחיר. וזה המחיר של הסטירה שנתתי לו. עשיתי את זה אינסטנקטיבית - וכן, הייתי עושה זאת שוב".

האירוע הזה ערער משהו מהאמון שלך בתעשייה?

צוחקת. "מה זה 'ערער את האמון בתעשייה'? נולדתי אתמול? בוא, יש יותר מדי שחקנים מעל גיל 60 שבאו לחפש 'חיבוקי' מאחורי הקלעים. איבגי הוא לא היחיד. הוא פשוט יותר אגרסיבי".

אמרת לי על העדות שלך בפרשת איבגי ועל ההחלטה להיחשף בפניך שזה "אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי בחיי".

"זה נתן תחושה כאילו שהלבשתי את כל הנשים בעולם בשכבת מגן. נכון, נחשפתי במשהו שלא הכי נעים להיחשף בו, ומי שחושב שמישהי נחשפת בשביל פרסום הוא חתיכת אימבציל. פשוט אידיוט. זה הדבר הכי מפחיד ולא נעים שיכול להיות. מצד שני, עזרתי, רתמתי עוד איזה גלגל עזר בעגלה הזאת של 'מי טו'. הרגשתי שעשיתי משהו משמעותי אמיתי. נשים אחרות שנחשפו היו ההשראה שלי, יש נשים יותר אמיצות ממני, אבל הצטרפתי לאמיצות האלה. אני מאמינה שצריך להאיר, להוציא החוצה, לשנות את השיח".

ומה חשבת על כך שאיבגי ביקש השבוע שחרור מוקדם מהכלא מועדת השחרורים, כפי שפורסם בכאן 11, ואם בקשתו תיענה הוא ישוחרר פחות מחצי שנה לאחר שהחל לרצות את עונשו?

"מה חשבתי? אבסורד".

בחודשים האחרונים פרץ גל "מי טו" של הקהילה הגאה בארץ, שכלל עדויות שטענו להטרדות ותקיפות מיניות מצד גל אוחובסקי (שפורסמו בכאן 11), איתי פנקס-ארד (שפורסמו ב"ידיעות אחרונות"), ואת העדות האמיצה של השחקן יהודה נהרי שטען שאסי עזר הטריד אותו מינית ונקט במעשה מגונה, שפרסמתי בוואלה! תרבות. מה דעתך על זה?

"כל חשיפה כזאת, כל 'מי טו', הוא דבר מבורך. וזה לא משנה לאיפה זה מתגלגל. אני מאמינה לך או לך, בנקבה או בזכר - כי אני יודעת על בשרי כמה זה מפחיד להיות במקום של לפתוח ולהתוודות על דבר כזה, ואני חושבת שזאת רק ההתחלה של ההתחלה. זה עוד לא ממש תהליך אפילו, אלו ניצנים ראשוניים".

דלית קהן נולדה לפני 53 שנה בתל אביב, להורים ארגנטינאיים, וגדלה ברמת אביב. במשך ארבע שנים מילדותה חיה עם משפחתה בקוסטה ריטה וניקרגואה, ולכן בימוי חלק מהסדרה "ילדים ביער" בספרד, עם שחקנים דוברי ספרדית, היא סגירת מעגל מרגשת עבורה. "לביים בספרדית היה הרגע המענג ביותר עבורי, השפה חזרה אלי, שפת האם שלי, וזה סגר אצלי הרבה דברים, שלא נדבר על זה שכמה שהשחקנים הישראלים נהדרים, המשמעת והמקצועיות של השחקנים הספרדים הייתה כמו לאמן כמה חודשים את ריאל מדריד. יש כמה שחקנים מוכרים ספרדים בסדרם ובראשם השחקנית הספרדייה, נאוסיקה בונין, שראיתי אותה לפני מספר שנים בסדרה של yes בתפקיד משנה וליהקתי אותה אפילו מבלי לעשות לה אודישן, היא כבשה אותי כליל. היא בתפקיד ראשי אבל היא מופיעה החל מפרק 2".

לאחר שובה ארצה עברה דלית גיל התבגרות אינטנסיבי למדי: היא הייתה חלק מלהקת "צעירי תל אביב" עוד בטרם פריצתה הטלוויזיונית, ובהמשך גם שימשה כסולנית להקת הפאנק "דיבור עקיף" שהופיעה במועדון הפינגווין. בכיתה י"א סולקה מבית ספר אליאנס. "הרגשתי כלואה כל יום למשך שמונה שעות, על כיסא עץ קשיח, במקום הכי משעמם שיכול להיות, נטרפתי מהשעמום, הברגים השתחררו לי מרוב שעמום. אחרי שהייתי חוזרת בארבע-חמש בבוקר מהפינגווין ,הייתי הולכת לבית ספר ומתנהגת בהתאם".

סיפרת בעבר שהייתה לך הפרעת קשב.

"זה משהו שהפך ליותר קל בשנים האחרונות. אני חיה עם הפרעת הקשב. אני חושבת שלמרות שהיא הקשתה עלי במשך רוב החיים - היא הברכה שלי, לפחות בעולם היצירה. נדמה לי שהפרעת קשב זה סוג של אישיות ולא בעיה. אני חושבת שהפרעת קשב נותנת לי יצירתיות ויכולת גבוהה על גבול הקיצונית להכיל המון כדורים באוויר ברמה שאדם אחר היה אולי נכנס לפאניקה מהכמות ומאינטנסיביות, אבל היכולת שלי לקפוץ ממקום למקום בתזזיתיות, כי זה מבנה האישיות שלי, מאפשרת לי דברים שאנשים בלי ההפרעה הזו לא מסוגלים לה. נכון, אני לא מספיק מסודרת ובוא, בלי עיין הרע, לא חסרים לי באגים. אבל זה קו אופי, קו אופי שאני מזהה אצל הרבה מחבריי היוצרים שגם להם יש הפרעות קשב. היום כל דבר מגדירים כמחלה או כהפרעה. אני חושבת שיש סוג אנשים, למשל כמוני, שלא התאימו לבית ספר. אני חושבת שצריך להיות בית ספר לאנשים כמוני, שמעניינים אותם דברים אחרים".

לאחר שירות צבאי ביחידת 8200 למדה משחק בסטודיו של ניסן נתיב. וקצת אחרי סיום לימודיה פרצה בסרט "שירת הסירנה" בבימוי איתן פוקס על פי ספרה של עירית לינור. בסרט היא שיחקה את דמותה של טלילה כץ, הרווקה היאפית והבוטה, לצד יאיר לפיד בתפקיד האקס, בועז גור-אריה ואורלי זילברשץ. קהן לוהקה בעודה אנונימית, זמן קצר לאחר שסיימה את לימודי המשחק, וזה היה תפקידה הגדול הראשון, אחרי שגברה על מועמדות מוכרות ומוערכות כמו קרן מור ואיילת זורר.

השבחים הרבים והפרסום המטורף שקיבלה לוו גם בקולות צורמים. בריאיון ל"7 ימים" באוקטובר 1994 אמרה עירית לינור שהיא זעמה על ליהוקה של קהן, והוסיפה שממש העדיפה לתפקיד אישה בוגרת יותר עם העדפה לעידית טפרסון או לדפנה רכטר. "אבל איתן פוקס נורא רצה את דלית. לא הצלחתי ממש להתרשם ממנה", ציינה.

"עירית לינור שלחה לי אז זר פרחים הביתה עם ברכה. גם היינו בקריאות ביחד. אחרי כמה חודשים, באמצע יום צילום, נודע לי שיש כתבה שלה נגדי", אומרת קהן. "לא הבנתי מאיפה זה מגיע פתאום. אמרו לי ביום חמישי: 'אל תיבהלי, מחר תראי את השם שלך מרוח בכתבת שער במוסף סוף השבוע'. הייתי בשר התותחים הכי זמין. היא הורידה עליי תחמושת. לא ראיתי את זה מגיע, ודאי שזה לא היה לי נעים. הייתה כזאת המולה סביבי מכל כיוון, וזה היה עוד רעש רקע חזק".

לקראת הריאיון עם קהן דיברנו השבוע עם עירית לינור, ובמפתיע היא ביקשה להעביר דרכנו התנצלות: "אני חושבת שגרמתי לדלית עוול גדול כשהסתייגתי מהליהוק שלה. מצטערת שנתתי לזה ביטוי פומבי. אמנים זה אנשים שעולים על גדותיהם. אני מניחה שדלית היום יותר מכירה את סערת הרגש שמציפה אותך כשאת יוצרת וחרדה. זה קצף על המים. עליתי על גדותיי. אישית פגעתי בה, ואני מאוד מצטערת על זה. דלית היא מקסימה ומאוד מוכשרת. 'מתי נתנשק' הייתה נהדרת, אני שמחה שהיא לא רק שחקנית אלא גם יוצרת דברים, זה אפילו פטרוני שאני אומרת את זה". (קהן: "ברור שאני מקבלת את ההתנצלות").

כשכיכבת לצד יאיר לפיד, יכולת להעלות על דעתך שהבחור יהיה שר החוץ וראש הממשלה החליפי?

"מההיכרות הקצרה שהייתה לי איתו זה לא נראה לי משונה. למה משונה? הוא אדם רציני וסימפטי ונוסיף לזה שאבא שלו היה דמות פוליטית".

מה את זוכרת מצילומי סצנת הנשיקה עם לפיד?

"מה אני זוכרת לפני עשרים וחמש שנה? הגזמת, וזו הייתה גם נשיקה קולנועית".

לקהן לא היה קל עם התדמית ועם הפרסום. "רק סיימתי בית ספר למשחק, התפרסמתי בן לילה וכולם היו בעליהום עליי. לי, כנראה בגלל מבנה האישיות שלי, זה לא היה נעים. זה קצת כמו ללכת עם אות קין, כשכולם מצביעים ומסתכלים עלייך כל הזמן. סתם דוגמה קיצונית אחת, חזרתי מהלוויה של סבא שלי כולי בדמעות, בחיפושית החבוטה התכלת שלי, ואז מישהו עוצר לידי ברמזור ואומר לי: 'תגידי, מה, את כל כך מפורסמת ואין לך כסף לאוטו יותר טוב?!'. תודה לאל לא היה אז אינטרנט, אם היה - לא יודעת איך הייתי שורדת בכלל. זה הוביל אותי לאיזו השתבללות".

אחרי פרשת ההטרדה והפיטורים שגרם לה איבגי בסדרה ששיחקה לצדו, קהן אמנם המשיכה לשחק אבל במינון מופחת - בלט במיוחד תפקידה בסרט "מרס תורכי" בבימוי עודד דוידוף שיצא ב-2001 ועל תפקידה בו זכתה בפרס אופיר בקטגוריית שחקנית המשנה. אבל הסיפור עם איבגי היה המנוע שהוביל אותה להתמקד ביצירה. את התסריט הראשון שלה כתבה לסרט "ריקי ריקי" בו גם כיכבה ואיתן ענר ביים (2005), והיא בלטה במיוחד כיוצרת מוכשרת בסדרה "מתי נתנשק" בערוץ עשר (2007) שגם עליה היא חתומה ככותבת וכוכבת. הסדרה זכתה להצלחה רבה, נמכרה ל-HBO אירופה והופקה ושודרה בצ'כיה, סלובקיה, הונגריה, רומניה, רוסיה ואוקראינה וגרסאות נמכרו גם ל-HBO ארצות הברית.

רצה הגורל, ובזמן הריאיון עם קהן בבית קפה בתל אביב, עבר במקום השחקן והיוצר ליאור רז ("פאודה"). הוא שמח מאוד לראות את דלית, אשר ליהקה אותו לשחק מולה ונתנה לו את תפקידו הגדול הראשון בסדרה "מתי נתנשק" שיצרה וכתבה. אני מנצל את ההזדמנות של הפגישה המקרית ומבקש מרז לתת טיפ לקהן איך למכור את הסדרה שלה בעולם. "דלית לא צריכה שום עצה ממני, שמעתי שיש לה סדרה מדהימה, אומרים עליה דברים נהדרים ואני בטוח שהסדרה תימכר מעצמה. דלית והצוות של 'מתי נתנשק' היו הראשונים שהאמינו בי כשחקן ובחרו בי לגלם את מיקי, התפקיד הגדול הראשון שלי בטלוויזיה, ועל כך אני מודה לה ממש. דלית יוצרת מדהימה שהיה תענוג לעבוד איתה".

דלית, מכיוון שבעברך כתבת וראיינת לעיתון "תל אביב", אולי לקינוח תשאלי את עצמך שאלה - ותעני לעצמך.

"וי, עכשיו סיבכת אותי עם עצמי, טוב, הייתי שואלת שתי שאלות. שאלה: מה זאת הפאה הזאת? תשובה: זו לא פאה, מה נעשה, זה השיער שלי, יש לי מלא מלא שיער בלי פרופורציה לכלום. ושאלה שנייה, מה את הכי היית רוצה שיקרה עכשיו עם הסדרה 'ילדים ביער'? והייתי עונה לי - שהיא תשפיע".