בשיר החדש והמוצלח "יום חדש" שמוציאים היום (ראשון) מוקי והראפר שקל, כותב מוקי בין השאר: "וכל מה שכתוב באתרים, בעיתונים, וכל אותם שקרים שרק מוכרים לנו, מוכרים". זהו הסינגל השלישי מאלבומו הבא של מוקי, שייצא בקרוב בהליקון-ארומה מיוזיק, ובפזמון הוא כבר רומז לאילו שקרים בדיוק הוא מתכוון ("פסיכוזת המונים, כן?" / "מכסים את הפנים, כן?"). "השיר מנסה לנסח הלך רוח ותפיסת עולם. אני יכול להביא לך מאות מקרים וראיונות של שקרים שנכתבו גם עליי וגם בכלל", מסביר מוקי בריאיון לוואלה! תרבות. "זה שיר שנכתב בזמן הקורונה והוא יצא משם. השנתיים של הקורונה שמו זרקור.
"אני חושב שהנזק הגדול האמיתי מהקורונה זה לא החולים וגם לא הנפטרים. הנזק האמיתי שנשאר ויישאר הוא אובדן מוחלט של אמון בין הציבור לנבחרי הציבור, ובין הציבור לתקשורת. אף אחד לא מאמין יותר לכלום. אנחנו חיים בתוך לופ של שקר אינסופי ואנחנו כבר לא יודעים. אנחנו צורכים תקשורת שאין לה משמעות, שכולה שקר. אנחנו צורכים את מה שמאכילים אותנו כי אנחנו נאלצים לצרוך את זה. היכולת שלנו לצאת מהלופ הזה שואפת לאפס. איפה שלא תלך הוא שואב אותך אליו. תקופת הקורונה הביאה איתה ערימות של פייק ניוז. אנחנו בתקופה שיש בה נתק מוחלט בין הציבור לנציגי הציבור ובין הציבור לתקשורת. חוסר האמון זה הנזק האמיתי. כשנרצה לשקם יהיה קשה עד בלתי אפשרי".
לא הבנתי עדיין מה השקרים שלטענתך הופצו בתקשורת בימי הקורונה.
"מה, לא היה פייק ניוז בזמן הקורונה? לגבי הקורונה, אני בטוח שעד היום אנחנו לא יודעים איך זה קרה, למה זה קרה, האם זה תוכנן, האם זה הונדס, האם זה הופץ, האם זאת תאונה. אנחנו לא יודעים. ובגלל התפיסה הכוללת הזאת שאנחנו חיים בתוכה היום של פייק ניוז ושל חוסר אמון אנחנו גם לא יכולים לקבל תשובה ולא יכולים לקבל תמונה יעילה וברורה. אנחנו כל הזמן נשטפים על ידי אינטרסים של חברות, ממשלות ומדינות. האמת והשקר מעורבבים אחד בשני כל הזמן. וזה מצב מאוד לא בריא חברתית בישראל ובעולם. הקורונה הייתה זרז לתהליכים אנושיים חברתיים. בכל העולם אנשים התקוממו נגד הנחיות המדינות והממשלות, בקנדה, צרפת, גרמניה וישראל. נוצר נזק וחוסר אמון בין הציבור לבין הממשל, שנשאר איתנו. הקורונה עוברת אבל חוסר האמון והנתק הזה נשאר".
אפשר לשאול אם חוסנת?
"זו שאלה אישית שלא שואלים, זה כמו שאני אשאל אותך למי הצבעת".
אני מזכיר שמחקרים רבים קובעים שחיסוני הקורונה יעילים במניעת מחלות קשות ומוות.
"אומרים. יכול להיות שצודקים, אני לא יודע. העניין הוא שאנחנו, החברה הכלל עולמית, כבר לא מאמינים. אומרים לנו, ואנחנו אומרים - הבנו, אנחנו כבר לא מאמינים, אנחנו בודקים בעצמנו ורוצים לראות מקורות אחרים שיסבירו לנו. אנחנו לא מאמינים יותר, זה העניין".
בשירו החדש מוקי כותב גם: "ומי אמר שאין לי ארץ אחרת?". בשורה הזאת הוא מצטט בשיר מהקלאסיקה "אין לי ארץ אחרת" שכתב אהוד מנור. השיר נולד כשיר מחאה נגד מלחמת לבנון, שבחודש הבא ימלאו 40 לפריצתה, אבל בהמשך אומץ גם על ידי הימין, שהשתמש בו בין השאר בהתנתקות מגוש קטיף.
מה גרם לך לצטט מהשיר "אין לי ארץ אחרת"?
"ברמה האסתטית, כמעט כל הטקסטים באלבום שלי מלאים במחוות ובציטוטים של טקסטים עבריים שאני אוהב או שהם חלק מפס הקול שלי. ברמה הרעיונית, המחשבה הזאת מתרוצצת בראש של כולנו מדי פעם, 'ומי אמר שאין לי ארץ אחרת?'. אבל בשורה התחתונה, אין לי ארץ אחרת. עם זאת אני מתדיין עם עצמי על זה במהלך השיר".
אתה מתחבר יותר לפרשנות של השמאל או לפרשנות של הימין באימוץ השיר?
"הימין והשמאל, שניהם לא מעניינים אותי. החלוקה הזאת לימין ולשמאל בעיני נפטרה מהעולם, היא לא רלוונטית, מי שנאחז בה זה מי שזה משרת אותו. זה לא משרת אותנו".
ביולי 2020 עורר מוקי סערה לאחר שעזב בזעם את הפגנות המחאה מול ביתו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו בבלפור. מוקי הלך מהמקום לאחר שלדבריו בפוסט בפייסבוק נתקל ב"מפגן של שנאה שמכוון באופן אישי אך ורק אל מול ראש הממשלה ובני משפחתו". מוקי ספג ביקורת בעקבות הצעד: היו שתהו ממה מוקי הופתע כל כך והיו שטענו כי עשה זאת כדי לקרוץ לקהל הימני.
"אני חושב שהביקורות עליי השתמשו בדמגוגיה סופר עלובה", הוא אומר. "לא ראיתי הזמנה להפגנה. התקשרו אליי והזמינו אותי כאמן לבוא ולשיר באירוע הזה. לא באתי כדי לצעוק 'ביבי הביתה'. אני חושב שהמחאה לגיטימית. גם אני הייתי בעד החלפת ראש הממשלה, אבל הדרך שבה זה נעשה הייתה מכוערת בעיני. ככה לא רציתי שיתנהג המחנה שרוצה בהחלפת השלטון. אתה לא יכול לנצח שנאה בשנאה. אתה לא יכול לנצח אש באש. זה צריך לבוא ממקום אחר. אני אמן ואני מהפכן ואני נלחם עם מוזיקה ואני נלחם עם אהבה. אנשים יכולים לצקצק עד מחר. חבורת מתחסדים. שיצקצקו עד מחר. אני אומר את האמת. כשאני רואה מקום שבו האווירה היא מכוערת, והכל שם נוטף שנאה ושאין שם שום תוכנית סדורה לשינוי, ושהנושא היחידי הוא ביבי - אז לא בשביל זה באתי. באתי במחאה על התנאים הכלכליים פה, על חוסר ההתייחסות לעסקים עצמאיים, על האלימות ועל אלף ואחת בעיות אחרות. אני חושב שברגע שהפכו את כל הנושא ל'כן ביבי, לא ביבי' אז ביבי ניצח כי כל ההתעסקות היא בו, ואין יותר נושאים אחרים. המדינה גדולה מביבי ומכל אחד מאיתנו, והיא חשוב יותר ממנו ומכל אחד מאיתנו. וכל מה שהיה לאנשים להציע, - לא כולם - היה הדיבור הזה על ביבי. וכשאני מגיע ואומרים לי בוא תשיר 'ילד של אבא' ואנחנו נשיר 'ילד של חרא' - אז אמרתי לא רוצה. לא תשמשו בי לזה. ככה אני לא רוצה להיות".
היו כאלה ברשתות החברתיות ובתקשורת שטענו שההתנהגות שלך נבעה מחנופה לקהל הביביסטי ושעשית סיבוב יח"צני לא ראוי.
"כולם על הזין שלי. ההתחסדות והטהרנות של עלק אתה משרת את ביבי - על הזין שלי. אני רוצה שנילחם מתוך רצון לאהבה, לטוב ולשינוי. אנשים יכולים להגיד עד מחר 'אה, זו קלישאה'. זה לא מעניין אותי. אני ראסטפרי. ככה ראסטפרים נלחמים. הם באים, אומרים את האמת, וכשהאמת מכוערת ולא נעימה הם גם אומרים אותה. ואני לא בא להיות נער פוסטר של שמאל או ימין. שני המחנות האלה איבדו את הראש לגמרי. אני בעד מקום שבו נוכל לדבר, להתחבר, לנהל דיונים ולהתווכח עד מחר אבל לא נעשה את זה מתוך שנאה ולא מתוך רצון לשרוף את המקום. זה לא יקרה. אגב, אם היית יכול לראות את כמות האיומים ברצח שקיבלתי על חיי ועל חיי ילדיי, אשתי והוריי שקיבלתי אחרי הדבר הזה בבלפור - היית מבין שלטירוף, לטמטום ולרשעות אין מחנה".
מי איים עליך?
"אני לא חקרתי. אני לא יודע שמות. האיומים באו מאנשים שכעסו מהדברים שאמרתי שם, מזה שקמתי והלכתי משם, ומזה שטרחתי לחשוף את הצביעות שהייתה שם. דרך אגב, ב-2004 כשדיברתי בעד ההתנתקות קיבלתי את אותם איומים".
זו האשמה חמורה. איך הגבת לזה? הגשת תלונה למשטרה?
"לא. נראה לך שאני אתעסק עם אנשים כאלה? שאני אענה להם בכלל? או שאני ארוץ להתבכיין באיזשהו מקום? בחיים לא".
בחודש הבא תימלא שנה להקמת ממשלת השינוי. אתה מרוצה ממנה?
"קודם כל אני שמח שקמה הממשלה. הדבר המרכזי שכן קורה ואני שמח בו זה שינוי של תרבות ההתנהגות והדיבור בפרלמנט שלנו, מצד חברי הממשלה, בניגוד למה שהיה קודם. זה שינוי מבורך שעליו אני מברך חד משמעית. יש פה בעיני פחות הסתה, שיסוי ופילוג. וזה חשוב מאוד מאוד, ועל זה אני שמח. דבר שני, הציון שהממשלה כרגע מקבלת הוא עדיין לא ציון טוב. היא עדיין לא עושה עבודה מספיק טובה. התחבורה פה על הפנים, בנושא הביטחוני יש אינסוף בעיות, מחירי הדיור ועוד אינסוף בעיות ואתגרים. עם חלק מהנושאים מתמודדים יותר טוב ועם חלק פחות טוב. לממשלה יש עוד דרך ארוכה לעבור ואני מחזיק לה אצבעות שתצליח כי הצלחת הממשלה היא הצלחה שלנו, זה לא עניין של שמאל וימין. מה שרלוונטי זה היכולת של אנשים לחיות בכבוד, בשלום ולהתפרנס בכבוד".
בשנה הבאה ימלאו עשור לצאת הלהיט הענק שלך, "ילד של אבא". איך אתה מסביר את ההצלחה המטורפת של השיר?
"אם הייתי יודע מה הופך שיר לכזה שיישאר תמיד, כל השירים שלי היו כאלה. אין נוסחה. אני מניח שבשיר הזה הרבה מאוד דברים התחברו, גם הכתיבה וגם הלחן וגם האמירה. מבחינת נושא זה לא נושא שהוא נפוץ במוזיקה הפופולרית. אז אני מניח שהרבה מאוד דברים התחברו וגרמו לזה להפוך להיות מה שזה נהיה. מעבר לזה, סליחה, זה פשוט שיר טוב. מבחינתי, כל שיר שאני מוציא הוא בעיני שיר מצוין. לא טוב - אלא מצוין, אחרת לא הייתי מוציא אותו. אם שיר לא מצליח - זה מה שמפתיע. ההפתעה היא לא מההצלחה של שיר. כשהוא מצליח, אתה אומר לעצמך: סופסוף כולם יודעים שהשיר טוב. כשהוא לא מצליח אתה אומר לעצמך: איך כולם לא קולטים שזה שיר מצוין? זה עלול להישמע מתנשא, אבל זה ממש לא מהמקום הזה. זה ממקום של אמן, שמחליט שהוא משחרר שיר כי הוא מרגיש שהשיר הוא הדבר הכי טוב שהוא יכול להוציא, שהטראק מצוין והוא עומד מאחוריו והוא גאה בו ובטוח שזה יעבוד. מעבר לזה אין לנו שליטה על זה".
ליד הביטוי "חרב פיפיות" במילון ראוי לשים את השיר הזה. כי מצד אחד, "ילד של אבא" הפך למגה להיט, להמנון, הביא אותך חזק למיינסטרים. מצד שני, במידה מסוימת הרחיק חלק מהקהל הקודם שלך, רבים חשבו שהפכת לדמות הורית, לא מחאתית, הועברו ביקורות לא מעטות על השיר.
"אני לא יודע אם זה חרב פיפיות. אני חושב שקשה לתקשורת לקבל את היכולת של אמן להיות רב שכבתי, רב רבדים, רב פנים. רוצים אותך משהו ברור, מובחן וחד מימדי, שאפשר לנסח אותו במשפט. אני חושב שכל חיי המקצועיים והפרטיים אני בורח מהמקומות האלה. כי ברגע שאנשים אומרים 'אני יודע מה זה מוקי' או 'מוקי זה זה' - אני מיד הולך למקום אחר. אני כל כולי מתקומם נגד הדבר הזה. אם התקשורת רוצה להיכנס בזה - זה מעניין לי ת'תחת. התקשורת כותבת על מי שעושה. הם לא עושים בעצמם. אני עושה. אז אני אעשה ושאחרים ידברו. כל אחד עם התפקיד שלו. הכל בסדר. יש נטיה בעם ישראל ובתקשורת המקומית לרקוד על הדם. כל כך אוהבים פה להכתיר - ואז להשפיל ולדרוך. המעגל המרושע הזה, אני לא יודע את מי הוא מזין. הוא בטח לא מזין את היצירה ואת האמנות".
בנוסף לשיתוף הפעולה עם הראפר שקל, האלבום החדש יכלול שירים שביצירתם השתתפו גם ג'וני גולדשטיין, לואי להב, גלעד שמואלי, ג'ורדי, מתן דרור, ינון יהל, רוני בראון ואיתי צוק. "עבדתי עם נבחרת רחבה, מגוונת ומלאה באנשים מוכשרים שזכיתי לשתף איתם פעולה בתהליך יצירה ארוך, מרתק וכיפי מאוד. מה שקרה עד היום זה שהייתי כותב את כל הטקסטים של השירים שלי לבד, חלק הלחנתי והרוב נתתי לאמנים שונים להלחין. מה שקרה הפעם זה שחלק נכבד מהשירים קרה מתוך ישיבה משותפת של אנשים מוכשרים בחדר עם גיטרה, פסנתר, לופר ומחברת ועט, וכותבים ביחד שירים. זה סגנון אחר של יצירה ואני מאוד אוהב אותו ומאוד נהניתי, זה היה בשבילי מאיר עיניים".
שותפך לשיר החדש, הראפר שקל, עובד עכשיו עם פילוני, שותפך הוותיק לשעבר, שהיה חבר לצדך בלהקת שבק ס' וגם הפיק והשתתף ביצירת אלבומי הסולו הראשונים שלך. הוצאת השיר עם שקל מרמזת שיש סיכוי שתחזור לעבוד עם פילוני?
"תראה, אני בטוח שחזרה לעבודה עם פילוני זה משהו שיקרה, זה רק עניין של זמן ונסיבות נכונות. פילוני הוא חלק מהלב שלי, זה המשפחה שלי, זה חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי לאורך הרבה הרבה מאוד שנים. אני בטוח שאנחנו עוד נעשה דברים ביחד".
בנובמבר פורסם ב-ynet ששבק ס' סיכמה על מספר הופעות איחוד עם כל חברי הלהקה תמורת מיליון שקל, ונטען כי ברגע האחרון האיחוד הוקפא בגלל דרישות חדשות מצד נציגי מוקי. המנהלת האישית של מוקי, רונית ארבל, מסרה אז כי "לוח הזמנים לסיבוב ההופעות לאיחוד של שב"ק ס', לא התאים לתוכניות העבודה הנוכחיות של מוקי ולכן ביקשנו לדחות את האיחוד במספר חודשים". מוקי, מצדו, אומר לנו בתגובה: "לעולם אל תאמין למה שכתוב בתקשורת".
לא הבנתי. האיחוד הזה אכן יקרה?
"יהיה טוב, מבטיח. יהיה טוב, ובקרוב".