בארבע השנים שחלפו בין העונה שנייה לשלישית של "אטלנטה", בעוד הקורונה מעכבת את הצילומים אבל מאפשרת לכותביה לעבוד על שתי עונות ברצף, הצהיר דונלד גלובר מספר פעמים על גדולתה של הסדרה שיצר. "אחת הטובות אי פעם בטלוויזיה" ו"'הסופרנוס' היא היחידה שיכולה לגעת בנו", הוא אמר בין היתר. אחרי העונה השנייה המדהימה, "אטלנטה" בהחלט נראתה בדרך לשם. גם אנחנו בוואלה שיבצנו אותה במקום התשיעי בדירוג הסדרות של העשור הקודם. אבל אז הגיעה העונה השלישית.
מבחינות אובייקטיביות מסוימות אפשר לטעון שמדובר בעונה הכי טובה של "אטלנטה". היא עשויה ביד בוטחת ומיומנת (הבמאי הקבוע הירו מוראי אחראי לרוב הפרקים, דונלד גלובר אמון על שלושה), האמירה בה חדה גם כשהיא אמביוולנטית, היא גדושה עד להתפקע ברמיזות חכמות - חלקן מאוד מעורפלות ונישתיות - לתרבות השחורה ולעצמה. עצם ההתרחשות באירופה, ערש הגזענות הישנה, חיבר אותה לשורשים קמאיים ופתח בפניה אפשרויות מרתקות.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
במקביל הציגו גלובר ושות' פרקי אנתולוגיה שחרגו מהדמויות הרגילות וקורותיהן. הם החזירו אותנו לזמן מה אל העיר ששמה מתנוסס בשם הסדרה, לטובת סיפורי משנה שחידדו את התמות של העונה בפרט ו"אטלנטה" בכלל, בעיקר יחסי הכוחות בין שחורים ללבנים (וגם בין שחורים שהם לבנים ולבנים שרוצים להיות שחורים). שניים מהפרקים האלה, הראשון והתשיעי, היו מהטובים בעונה. אולם למרות כל מעלותיה, "אטלנטה" בתצורתה הנוכחית מתישה לצפייה כפי שלא הייתה בעבר.
לא מדובר רק בפרקי האנתולוגיה, ארבעה מהם שלא קשורים לעלילה או לדמויות הקבועות מתוך עונה של עשרה פרקים - בחירה שבפני עצמה מעידה על היוהרה והיומרה הגדולה של גלובר יותר מאלף ציטוטים של עצמו על עצמו. הבעיה של העונה החדשה - שהפרק האחרון שלה עלה אתמול (שבת) ביס בסמוך לשידור בארה"ב - היא שההתמסרות שלה להתחכמות באה על חשבון הלב. הלב הזה היה משהו שהפך אותה ליותר מאשר סיפור על שלישיית חברים שאחד מהם הוא ראפר עולה, כזה שעשוי היה ליצור קליק גם במרחקים של עשרות אלפי קילומטרים מאטלנטה, ג'ורג'יה, בקרב צופים שכמו גיבורי הסדרה גם הם מתחבטים עם חיי היום יום שלהם או עם זהותם.
הגיוני בסדרה כמו זו שההצלחה תאיר פנים לאל (בריאן טיירי הנרי) והוא אכן יהפוך לכוכב שיוצא לסיבובי הופעות ברחבי העולם. אין עם זה בעיה, אבל "אטלנטה" ניצלה את דריכת הכוכב של פייפר בוי כדי לרחף בעצמה אל האטמוספירה, מתנתקת מקרקע המציאות לחלוטין ומשילה כמעט את כל מה שעורר בה הזדהות. התבלין בה, הרגעים הסוריאליסטיים שהיו שם תמיד, הפכו למנה העיקרית.
לא רק בהיתקלויות של הגיבורים עם אנשים ואירועים תמהוניים, דוגמת אולי-טופאק-שאקור שעובר המתת חסד מחרידה או עוד מסע הזוי של אַל לתוך מעמקי נפשו, אלא בהתנהגות של כמה מהדמויות עצמן. בראשן כמובן ואל (זייזי ביטס), שריפרפה סביב המתרחש כמו פרפר - כזה שגונב מחנויות ומדי פעם דוחף מישהו לבריכה בלי שום סיבה. אפילו הפרק האחרון, שהוקדש לה, עשה את זה. אם עוד ניתן היה לקוות שהפינאלה יוריד את הרגליים אל הארץ, בדרך לשם היינו צריכים לעבור הרפתקאות אקסצנטריות א-לה "אמלי", רק שבמקרה הזה הן כוללות גולדן שאוורס, אלכסנדר סקארסגארד ופאקינג קניבליזם.
הכל נראה כמו ניסיון מודע ומכוון להיות כמה שיותר משונים. לא בכדי הרגעים - אפילו לא פרקים, רק רגעים - הכי טובים העונה היו אלה שפתאום הלב החסר הזה הפציע, ולא במקרה הוא חיבר אותנו אל העבר הפשוט יותר של הדמויות. זה קרה בדקות האחרונות של הפרק האחרון, כאשר ואל הפגינה פגיעות מרגשת וזכה שהייתה חסרה בסדרה זמן רב. למעשה, מאז נקודת האמצע של העונה, בפרק החמישי בה, כאשר אל התעמת עם מעריץ שרוף שהוא היה בטוח שגנב את הטלפון שלו. בשיאה של המעשייה השניים שוחחו אחד על אחד, אל פתאום היה חשוף כפי שלא היה הרבה זמן, והמעריץ ניגן ושר לו שיר שכתב. הוא אמנם עשה זאת בעל כורחו של אל, אבל עם כל פריטה על הגיטרה נראה היה שהוא פורט על משהו אמיתי בתוכו של הראפר. היה כל כך הרבה רגש פשוט ויפה ברגע הזה, שהצליח להיות מאוד כן בלי לגרוע מעצם המוזרות של הסצנה, זו שצובעת הכל בצבעים שהופכים את "אטלנטה" לייחודית.
אחרי העונה השנייה כתבתי שמה שכל כך מיוחד ונפלא ב"אטלנטה" הוא שהיא הרבה דברים בו זמנית. למרבה האירוניה הפעם, דווקא כשהיא לכאורה מתפרסת לעוד ועוד כיוונים, היא הרבה פחות אוניברסלית והרבה יותר חדגונית, ודווקא כשהיא מהוקצעת והומה ממשמעויות יותר מאי פעם, נדמה שהיא מלאה בעיקר מעצמה. הלוואי שהעונה הרביעית והאחרונה, שכבר נכתבה וצפויה להגיע בסתיו הקרוב, תיזכר שוב ברגש ובאמת שהיו לה עוגן חיוני בעבר, תמנף את ההתפכחות של ואל לטובת התפכחות של "אטלנטה" עצמה. לנוכח הסצנה שאחרי הקרדיטים, כמו גם ההתבטאויות של גלובר והתפיסה שלו את עצמו, כנראה עדיף לא לבנות על זה.