חמי רודנר ישיר לזכר דודו שנפל, דניאל ורדון: "הוא היה איש מופת של זמנו"

חמי רודנר רגיל להופיע מול קהל גדול של מעריצים במועדוני רוק ברחבי הארץ, ובכל זאת ההופעה הקרובה שלו תהיה אישית ומיוחדת במינה, ובסגנון מעט שונה: בעוד כשבוע ישתתף רודנר כאמן בערב "שירים לדני" המסורתי, המוקדש לזכר דודו.

את סיפורו של ערב "שירים לדני", אולי הערב המוזיקלי המסורתי הוותיק בישראל מסוגו, הבאנו באתר זה בהרחבה לפני כשנתיים: הוא מוקדש לדניאל ורדון, בן קיבוץ גבעת ברנר וממקימי קיבוץ בית גוברין, בעל עיטור הגבורה, שנפל במלחמת ששת הימים בניסיון לחלץ פצועים. כמי שהיה בעצמו זמר חובב, ורדון זכה להנצחה מוזיקלית יוצאת דופן: להקתו, רביעיית גבעת ברנר, הקליטה לזכרו תקליט נפלא בשם "שירים לדני", ומעל 50 שנה מתכנסים אוהביו מדי שנה לערב שירים לזכרו באותו השם במערות בית גוברין.

הערב עבר גלגולים רבים עם השנים, וכיום מרכז אותו בנו, ערן ורדון, שהיה רק בן שישה חודשים כשנפל אביו. לאחרונה המופע נערך בשותפות עם האקדמיה למוזיקה בירושלים, תוך מחווה ליוצרים הגדולים של הזמר העברי - והשנה יוקדש הערב, שאותו מנהל מוזיקלית מיכאל וולפה, לשירים של יורם טהרלב שהלך השנה לעולמו, כשאת המבצעים תלווה תזמורת בת 15 נגנים. ההופעה המסורתית בבית גוברין תיערך ביום שישי הבא, 17 ביוני, ובאופן משמח הערב יעלה לראשונה גם לתל אביב ב-19 ביוני, במועדון "צוותא" - ושם יצטרף גם רודנר למופיעים.

"זו באמת מסורת מאוד ארוכה ויפה", אומר רודנר. "דני ורדון היה דוד שלי. הוא היה נשוי לדליה, אחותו של אבי, ונהרג במלחמת ששת הימים. הוא היה מין מופת, כזה איש מופת של התקופה ההיא: גם חלוץ - הוא היה ממקימי קיבוץ בית גוברין למעשה - וגם לוחם, וגם זמר חובב ומוזיקאי".

כשורדון נפל, רודנר עצמו היה רק בן שנתיים וחצי. הוא זוכר שהיה נוסע כל שנה עם משפחתו לערב הזיכרון בבית גוברין. לפני שנים אחדות גם סגר מעגל והופיע בעצמו בערב. כעת יעשה זאת בפעם השנייה, כשהקשר המשפחתי במרכז העניין. "השנה ההשתתפות שלי היא מאוד מינורית: אני עומד לשיר שיר של אבא שלי עמוס, שהיה גיסו, שנקרא 'בבית הקברות הצבאי' - זה שיר שהוא כתב לאחותו אחרי שדני נהרג".

כבן גבעת ברנר בעצמו, רודנר זוכר היטב גם את האלבום "שירים לדני" של רביעיית גבעת ברנר, סוג של קלאסיקה ישראלית. "[זה אלבום] שהוא באמת תופס הווייה שכמעט לא קיימת בתרבות שלנו [היום], רביעייה קולית עם הרמוניות ומשהו מאוד פולקי כזה ישראלי", הוא נזכר. "האלבום נמצא גם בסטרימינג, הוא באמת נורא יפה. יש בו איזה קסם ותום מסוים שקשור לתרבות שנורא משמיצים אותה - היא באה מהקיבוצים ומהאליטות וכל מיני דברים כאלה. יש שם איזה יופי שאי אפשר להתווכח איתו, של אנשים ששרים יחד בקולות ובהרמוניה, ויש בו קסם ויופי שראוי שהוא יהיה חלק מכל הסלט הישראלי הזה".

בתשובה לשאלה אם המורשת המוזיקלית הזו השפיעה על הבחירה שלו להיות מוזיקאי בעצמו, רודנר לא שולל את האפשרות הזאת. "יכול להיות", הוא אומר, "גבעת ברנר זה קיבוץ שמוזיקה הייתה בו אובססיה, בעיקר מוזיקה קלאסית. גם אבא שלי היה מוזיקאי חובב וניגן בכל מיני תזמורות, המוזיקה הייתה ממש חלק של הדנ"א של המקום".

עם זאת, הוא מדגיש כי בחר במוצהר ללכת בדרך מוזיקלית שונה מאוד. "כשאני התחלתי לעשות מוזיקה - המוזיקה שאני עשיתי באה למרוד במוזיקה ההיא, באופן די גלוי. אני רציתי לעשות רעש ולא לשיר בקולות ערבים על כל מיני 'שדה תלתן' וכאלה. המוזיקה שעשיתי הייתה מאוד אורבנית ומאוד לא פסטורלית, אבל אתה יודע: כשבן אדם מתבגר הוא רואה את הדברים בצורה קצת יותר מאוזנת, אז ברור לי שהמסורות האלה הן גם כן חלק ממני".

בעשור האחרון רודנר מוצא את עצמו נפגש יותר עם המסורות האלה. באחד מאלבומיו האחרונים שר ביידיש. בתקופת הקורונה הוציא אלבום שכולו חידושים, וכלל גרסת כיסוי לשירים כמו "החיטה צומחת שוב", בין היתר. "אני לא קורא לזה חזרה. זה סוג של רוחב אופקים מסוים שהיום יש בי. הוכחתי שרוקנרול אני יודע לעשות מצוין, ואני תמיד מחפש דברים חדשים", הוא אומר.

על הייצוג הטלוויזיוני הטרי שלו בסדרה "שנות הירח", רודנר לא נלהב לדבר. "אותי זה הצחיק, ואני יכול להגיד גם שאין קשר בין דמותי איך שהוצגה והסיפור איך שהוצג והעובדות במציאות". בתשובה לשאלה אם יש גם לו רצון לגולל את הסיפור של הקריירה שלו בסדרה או ממואר, כפי שכמה מבני דורו עשו לאחרונה, הוא משיב בשלילה.

"אני תמיד מתעניין במה שקורה [בהווה], בעיקר שיש נטייה ישראלית להתווכח על ההיסטוריה כל הזמן ולהמציא נראטיבים - זה כל כך מייגע בעיניי. מה שאני עושה, בהתפייסות שלי עם מוזיקה שפעם מרדתי בה - בשבילי זה אומר מספיק על ההתייחסות שלי לעבר", הוא אומר.

השנה מציין רודנר 20 שנה לאחר מרגעי השיא בקריירה שלו, האלבום הנפלא - ולהיט הנושא מתוכו - "מלנכוליה אהובתי". אבל הוא מספר על ציון דרך גדול אחר שמעסיק אותו בימים אלה: חגיגה גדולה לאלבום הבכורה של להקת האם איתה פרץ, איפה הילד.

"אני מנהל את הקריירה המוזיקלית שלי בשני ערוצים עיקריים, שזה איפה הילד וחמי", הוא מסביר. "ובשנה הבאה אנחנו נציין 30 שנה ל'זמן סוכר' - נוציא ויניל והמון קטעים נדירים שלא פורסמו אף פעם, שירים שלא נכנסו וכל מיני דברים באמת מעניינים. אני יותר עסוק בזה, כי לפעמים בארץ הקטנה זה קצת לדרוך לך על הבהונות לעשות גם וגם". בינתיים, איפה הילד תופיע ב-3 ביולי באמפי שוני בפורמט חגיגי במיוחד, ותארח את אסף אמדורסקי ורונה קינן.