"תחת נס השמיים" (Under the Banner of Heaven) שעלתה לאחרונה בדיסני פלוס עוסקת בשני נושאים שנדמה לי שהטלוויזיה שלנו לעולם לא תשבע מהם - כתות ופשע אמיתי. רק בחודשים האחרונים עלתה בנטפליקס הסדרה "נופת צופים: מתפללים ושותקים" על פשעיו של וורן ג'פס בתוך זרם קיצוני של הכנסייה המורמונית, זאת אחרי שבשנה שעברה עלתה שם הסדרה "הזייפן" שעסקה גם היא בפשעים אמיתיים הקשורים בכנסייה. כן, לרעב לתכנים הקשורים בכתות ובפשעים אמיתיים אפשר להוסיף כוכבית ולציין בה את הדת המורמונית, שיש לה יותר מ-15 מיליון חברים וחברות בארה"ב והיא מהווה מוקד משיכה גדול במיוחד ליוצרים בשנים האחרונות.
המיני סדרה שיצר דסטין לאנס בלאק (זוכה האוסקר על התסריט לסרט "מילק") מבוססת על ספר פשע אמיתי שהתרחש בשנת 1984, אז נרצחו אם צעירה בשם ברנדה לאפרטי (דייזי אדגר-ג'ונס, "אנשים נורמלים") ובתה הפעוטה באכזריות רבה במדינת יוטה שבארה"ב. הקורבנות היו חברות בכנסייה המורמונית שיוטה היא המרכז הדתי שלה, וכמותן גם הבלש ג'ב פיירי (אנדרו גארפילד) שנקרא לחקור את המקרה ונאלץ להתמודד עם ההתנגשות בין אמונתו החזקה בכנסייה ובין אמונתו בחוקי המדינה. מי שנחשב לחשוד המיידי ברצח הוא בעלה של ברנדה, אלן לאפרטי (בילי האול), לא רק כי תמיד צריך לחשוד בבעל אלא גם כי הוא נמצא מגואל בדמן של הקורבנות, אבל מה שנדמה בתחילה כסיפור פשוט למדי מתברר במהרה ככאב ראש אמיתי.
שבעה פרקים בלבד יש ל"תחת נס השמיים" מה שהופך אותה למועמדת מובילה לבינג' סופ"ש מותח. הבעיה היא שכל הפרקים ארוכים מאוד ומצריכים סבלנות רבה, על גבול הבלתי אפשרית. אני רוצה להאמין שכולנו כבר הפכנו לצופים מתוחכמים שמסוגלים לשבת זמן ממושך מול המסך כאשר התוכן באמת שווה את זה, אבל כאשר אורכו של כל פרק עולה על 60 דקות ופרק הסיום הוא באורך שמתאים לסרט (כשעה וחצי), התוכן צריך להיות באמת, אבל באמת, שווה את זה. במקרה הזה זה פשוט לא קורה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
משפחת לאפרטי, שאחד מבניה הוא כאמור החשוד המיידי, הופכת במהרה למרכז הסדרה. דרך החקירות שמבצעים הבלשים ג'ב וביל (גיל בירמינגהם) באלן, אנחנו מקבלים פלאשבקים לתולדות המשפחה המורכבת והמופרעת הזאת שהפכה לשם דבר בקהילה המורמונית של סולט לייק סיטי, יוטה. אבי המשפחה האדוק והנוקשה איימון לאפרטי (כריסטופר היירדאל) הקים לו מעין שבט של שישה בנים שהוא מייעד להנהיג את הכנסייה המורמונית. ככל שהאב גווע, הבנים הולכים ומקצינים בדעותיהם ומתקרבים אל הזרמים הפונדמנטליסטיים של הדת.
אלן, שנמצא בידי המשטרה, הוא הבן הצעיר ביותר וגם זה שזכה לפחות תשומת לב מהאב, במהרה מבינים השוטרים שהם צריכים לחפש אחר דמויות בולטות יותר בשבט לאפרטי - האחים רון (סאם וורת'ינגטון) ודן (וויאט ראסל). לכל אחד מהאחים היו נסיבות חיים אחרות שהובילו אותו להקצין - אחד סומן מראש כיורש של האב והשני היה הכבשה השחורה שרק רצה להוכיח את עצמו. שניהם, כפי שמספרים אלן ושלל עדים נוספים שמתווספים במהלך העונה, הלכו והפכו מסוכנים לעצמם ולסביבה.
אם סיפור המסגרת נשמע לכם כבר עכשיו עמוס בפרטים, זה עוד ממש על קצה המזלג. כי "תחת נס השמיים" לא מסתפקת בכך אלא זורקת אל תוך חקירת הרצח הסבוכה, שמשולבת ממילא בהיסטוריה של משפחת לאפרטי, גם את תולדות הדת המורמונית ומייסדה ג'וזף סמית בחציה הראשון של המאה ה-19. מה שאומר בפועל שסצנה שמתחילה בחדר החקירות ועוברת לפלאשבק בימים שקדמו לרצח יכולה לקפוץ בין רגע אל ג'וזף סמית' ואשתו אמה במסעם לגייס מאמינים חדשים לכנסייה.
הזגזוג המתמיד הזה מעייף ומתיש ומוציא מריכוז בכל פעם מחדש. יש משהו כמעט מיסטי בעובדה ש"תחת נס השמיים" מרגישה תזזיתית ועמוסה ובה בעת איטית ומעייפת. האם זה מגע ידו של נביא המורמונים שהתערב כדי לחבל בסדרה שמוציאה אותו כל כך רע, או סתם רצף של החלטות אמנותיות לא מוצלחות? כך או כך, נראה שהכל ב"תחת נס השמיים" נועד לשרת את האמירה. אין טעם לייפות את זה, הסדרה הזאת היא טקסט קשה, ביקורתי ונוקב נגד הכנסייה המורמונית וחבריה, על האלימות נגד מי שלא מתיישרים לפי חוקיה, הזלזול במעמדן של נשים וההיסטוריה העקובה מדם שלה.
במידה מסוימת "תחת נס השמיים" נראית כמו קונטרה לשתי יצירות פופולריות ועדכניות יחסית שעסקו במורמונים, כאלה שלמרות שהציגו גישה ביקורתית, הראו גם צדדים יפים שלה. הראשון הוא המחזמר המגה מצליח "The Book of Mormon", שיצרו טריי פארקר ומאט סטון ("סאות' פארק") יחד עם רוברט לופז, ועוסק במסע מיסיונרי של מורמוני צעיר שמגיע לשבט אפריקני מרוחק. השני היא הסדרה "אהבה גדולה" ששודרה במשך חמש עונות ב-HBO בתחילת האלפיים (אצלנו היא זמינה ביס, הוט וסלקום טיוי) והביאה את סיפורה של משפחה מורמונית מזרם שמאמין בריבוי נשים (פוליגמיה), על הדינמיקה המשפחתית המורכבת אך הרגישה שבין בני ובנות המשפחה. אצל דסטין לאנס בלאק ההומור נשאר בחוץ והוא בוחר להתמקד בהיבט אחד של המורמונים: האמונה העיוורת שלהם בכתביו של ג'וזף סמית'. זה כנראה גם אחד הצידוקים הבולטים להצגת השחזורים ההיסטוריים לצד סיפור הפשע שמתרחש בהווה של הסדרה.
כנושא לדיון "תחת נס השמיים" היא מסמך מרתק שרלוונטי לא רק למורמונים אלא לכל מי שאמונה משחקת תפקיד בחייו. מבלי לחשוף פרטים נוספים על עלילת הסדרה, ניתן לראות איך הסמכות של המנהיג הרוחני עוברת מאדם לאדם בזכות פירוש קיצוני יותר ויותר של הכתובים. יותר מכך - ניתן לראות איך בני אדם משתמשים בדמות ערטילאית של אל כל יכול כדי ליישם את הצרכים הכי אפלים שלהם. לצערי גם נושא האמונה, שהיה יכול להיות מרתק כסדרת הרצאות או בסרט תיעודי מסוג 'ראשים מדברים', לא ממש עובד כסדרת דרמה.
אנדרו גארפילד, שזכה לשבחים מהמבקרים בחו"ל על תפקידו כבלש פיירי וגם קיבל עליו מועמדות לאמי, מנסה להעביר את ההתמודדות שלו בטווח שבין האמונה בחוקי המדינה לבין חוקיו של אלוהים במשחק שקט ומאופק מאוד. אך מעבר לכריזמטיות שלו וליופיו החיצוני, שום דבר מזה לא באמת עובר לצופים. גם הצימוד שלו לבלש חילוני, יליד אמריקאי אתאיסט שמסתכל על כל הסיטואציה הזאת מבחוץ, לא מביאה את הקליימקס הרגשי המצופה (אני מניח שהרפרנס שאליו כיוונו היו עונותיה הטובות של הסדרה "בלש אמיתי") והתוצאה דידקטית למדי.
אבל לא הכל רע ב"תחת נס השמיים" כי אם יש לכם סבלנות נצחית וסקרנות בלתי נגמרת למקרי פשע אמיתי, תוכלו לראות כאן תצוגות משחק מהפנטות של כל בני משפחת לאפרטי, בדגש על וורת'ינגטון, ראסל ואדגר-ג'ונס. בנוסף, הצילום והעיצוב האמנותי של הסדרה פשוט נהדרים, והיא בעלת מה שנהוג לכנות "איכויות קולנועיות".
אם תשרדו עד סופה, וזה בהחלט למיטיבי לכת, תזכו לראות גם כמה סצנות מתח לא רעות בכלל, אבל בשביל להגיע לשם תזדקקו לכל כך הרבה אמונה. אם יש משהו אחד שלמדתי מ"תחת נס השמיים", זה שאמונה ממש לא מספיקה.