"אנחנו חברה גזענית", אומר השחקן מאור שוויצר, "'למזלי', במרכאות, אני רבע אשכנזי ושלושת רבעי מזרחי, אבל שם המשפחה שלי נפל על הרבע האשכנזי. אז כביכול זכיתי מן ההפקר. אבל אני יכול להגיד לך שבשנים האחרונות זה מתהפך ויש גזענות גם כלפי אשכנזים. היום מזרחים בחזה מורם, לפעמים בצדק. היום אומרים 'יא אשכנזי' או 'אל תהיה אשכנזי'. אז גזענות זה משהו שקיים בחברה שלנו, לצערי. אבל אני חושב שהדורות החדשים חווים את זה פחות. יש לי בני דודים קטנים ואחיינים שאני לא בטוח שהם יידעו על מה מדובר".
שוויצר נדרש לנושא הגזענות בריאיון בעקבות השתתפותו בסרט החדש "בחורים טובים" בבימוי ארז תדמור, שעלה לאקרנים בימים אלה. מבקר הקולנוע של וואלה, אבנר שביט, הגדיר את הסרט הקומי כך, ובצדק: "מעל פני השטח זוהי מהתלה רומנטית מקסימה, אך למעשה היא עוסקת בגזענות הנוראה בחברה החרדית". הסרט עוסק בתלמיד המצטיין בישיבה מוטי, יפה ואשכנזי (עמית רהב), שהתאהב בצעירה מזרחייה בשם נחמי (ליאנה עיון). השידוך ביניהם לא בא בחשבון בקהילה הסגורה, אבל מוטי לא מוותר על אהבת חייו למרות שמנסים לשדך לו בחורות אחרות.
שוויצר מגלם בסרט את ברוך, תלמיד ישיבה מפוספס, המוצא את עצמו כיד ימינה של מלכי (עירית קפלן), השדכנית מספר אחת במגזר החרדי. ואגב דעות קדומות, בחברה החרדית היו מי שהעבירו ביקורת על ליהוקו בגלל שחשף כי בעבר היה מכור לסמים, וגם על ליהוקה של עדי ביטי לדמות חרדית בעוד שהיא מעלה תמונות לא צנועות לאינסטגרם. "זו חברה שמרנית בסופו של דבר. יש להם את הדברים שהם מאמינים בהם", אומר בתגובה לכך שוויצר, "המפיק יקי הוא חרדי, דמות חזקה בחברה החרדית, והם מרגישים שזה סרט שלהם, וזה אחד הדברים היפים - שיראו אותו גם חרדים וגם חילונים. יכול להיות שהם לא מבינים למה ליהקו אותי ואת עדי. אבל כבר בפרמיירה, שאליה הגיעו המון חרדים, והם נהנו, אהבו ופירגנו לי אישית ולעדי ביטי. בסופו של דבר אתה רואה את המוצר ולא חושב על השטויות האלה".
איזה תחקיר עשית לקראת גילום הדמות שלך?
"המפיק ואחד היוצרים של הסרט, יקי רייסנר, הוא חרדי מבני ברק. הפכנו להיות חברים מאוד טובים. הבן שלו לקחת אותי לסיבובים בבני ברק, טיילתי והסתובבתי שם, ראיתי שם את הניואנסים, דיברתי עם אנשים. הייתי שם בימי חמישי. הטירוף והחגיגות שקורים ברחובות בבני ברק בימי חמישי לא קורה בתל אביב במצב הכי טוב שלה".
הסרט עוסק בשידוכים. ברוך השם אתה כבר לא שם ונשוי לשחקנית ניב סולטן, אבל דווקא מנקודת המבט הזו, לדעתך זו שיטה טובה יותר מטינדר? מה אתה ממליץ לחבריך הרווקים?
"קודם כל - זה עובד. אני בטוח שיש גם מקרים שזה לא עובד. אבל הרבה פעמים זה עובד. יש בזה משהו מאוד נכון. אתה יכול להיפגש עם מישהי במסיבה, להתאהב בה בטירוף באהבה ממבט ראשון, אתם יוצאים למסע מדהים, אתם שנתיים ביחד, אהבה מטורפת, ופתאום אתה אומר - אני רוצה חתונה, והיא אומרת אני לא מאמינה בחתונה. או שסבבה, מתחתנים, ואתה רוצה ילדים אבל היא לא רוצה ילדים. או שמספיק לה ילד אחד והוא רוצה חמישה ילדים. או להפך. דברים מאוד רלוונטיים לחיים לא תמיד עולים בהתחלה, כי יש את כוח האינרציה, אתה בזוגיות ואתה מתאהב וכל זה. לעומת זאת, בשידוכים אצל החרדים, קודם כל פורסים את החיים, האם אנחנו רואים עין בעין את העתיד, בגישה של 'להתאהב תמיד אפשר'. ויש בזה משהו די נכון. כי אם אתה פותח את הלב שלך, אתה יכול למצוא בכל בן אדם משהו להתאהב בו. אהבה לא חייבת להיות הדבר הכי מסעיר והכי מטורף בעולם. זה לאו דווקא יותר חזק מזוג שהם החברים הכי טובים.
"הדת, עם כל המגרעות שלה, יש בה דברים טובים. זה בסך הכל ספר חוקים לחיים הטובים, ככה אני קורא לזה. קח לדוגמא את שמירת השבת, למרות האיסורים שמונעים ממני למשל לנסוע לים - קיבלנו יום אחד לנוח. אתה לא חייב לקחת את השבת עד הסוף, אבל זה טוב לא לעבוד בשבת ולתת יום אחד מנוחה לגוף ולנפש שלך. אם אתה מפענח את התורה ואת הדת כמו שאתה רוצה זה יכול להיות אחלה ספר חוקים לחיים. מבחינת דתיים - אני כופר. אבל אני קם בבוקר ואומר 'מודה אני לפניך' - ומבחינתי זה לא משנה אם אני אומר את זה לפי איך שהם אומרים שצריך להגיד, או שאני קם ואומר תודה על הבריאה, תודה שהתעוררתי ותודה על היום החדש. אם לפני שאני שותה אני אומר 'שהכל נהיה בדברו' - זאת אמירת תודה על חומר שנכנס לי לגוף, זה מהמקום היותר חיבורי. כשאני מסתכל על החוקים של הדת בצורה לא דתית אפשר למצוא בהם הרבה דברים".
אתה אדם מאמין? בהקשר זה נציין מה שרק מעטים יודעים: אתה אחד מהבעלים של חוף שפועל גם בשבת.
"נכון, החוף שלי פועל בשבת. יש חלק אחד למעלה שהוא כשר. אני בנאדם מאוד מאמין אבל אני לא מסתכל על הדת ומפענח אותה יותר לעומק, לפי נקודת המבט שלי. אני באופן אישי כמעט ולא הולך לחוף בשבת. כי אני בשבת נח. אני כן נוסע להורים שלי או להורים של ניב, אני מעשן סיגריה בשבת ורואה טלוויזיה. אני לא שומר שבת, אבל זה כן יום מנוחה בשבילי אחרי שבוע של טירוף. בשנים האחרונות יש המון דיבורים על נידה. ואני חושב שזה דבר שיש בו היגיון - ליצור עוד משיכה וגעגוע בין בני זוג. הספר הזה ניתן לעם היהודי, לא לדתיים ולא לחרדים. זה שיש תחושה שהאמונה היא של דתיים או חרדים - זה לא נכון. יש פה חכמים על גבי חכמים והיסטוריה שאי אפשר להתייחס אליה כאל פח זבל ולהתעלם ממנה. אני לא מתחזק, האמונה שלי היא הדבר. אמונה היא לא דת. והתורה היא לא של הדתיים. היא של היהודים".
שוויצר הוא לא רק שחקן מצליח ומוערך אלא כאמור גם שותף בבעלות של חוף אקולוגי בחבצלת השרון, שנפתח לפני שלושה חודשים. במקרה הזה הוא לא פרזנטור אלא משקיע. "לפני כמעט שנתיים, חבר ילדות שהוא בעל מועדון גלישה בחוף בחבצלת השרון הציע לי לגשת למכרז על החוף, בגלל שבזמנו גרתי שלוש שנים בפיליפינים ועשיתי עסקים שם, בבית מלון ומסעדות", מספר שוויצר. "הגעתי לשם וראיתי חוף הכי יפה בארץ אבל מאוד מוזנח, רואים שכמה שנים לא עבר טיפול. חבר הילדות שגר שם באזור אמר לי שהמועצה מאוד רוצה להפוך את המקום לאקולוגי, וזה בדיוק מה שמדבר אליי ומה שעשינו בפיליפינים. בניתי קבוצה של שותפים. זכינו במכרז מול מועצת עמק חפר. השקעתי הרבה זמן וכסף כדי שנהיה החוף האקולוגי האמיתי הראשון בארץ. אחד הדברים הנוראיים שאפשר לראות בחופים זה את הזיהום, הפלסטיק והלכלוך במשאב הגדול שיש שלנו. אז אצלנו יש אפס פלסטיק. הצמחייה על מיחזורים של מים. העובדים שלנו עוברים ימי עיון בנושא. חיברנו לזה את עניין ה-wellness - ספורט, גוף ונפש. המסעדה היא מסעדת בריאות, לא תמצא צ'יפס במקום. זה מקום שנותן המון אור ולמידה, הרצאות וקהילתיות".
מאיזה מקום נובעות אצלך היזמות והמעורבות בעסקים שאינם קשורים בהכרח בתעשיית הבידור? זה מתוך רצון לשים ביצים בכמה מקומות כי למרות שאתה מצליח ומוערך בתעשייה - היא יכולה להיות הפכפכה ואכזרית?
"יכול להיות שזה נבע בתת מודע גם בגלל זה, אבל באופן מודע זה אף פעם לא נבע אצלי מסיבה כלכלית. לא שאני לא רוצה להתפתח ולגדול, אני בחור צעיר ורוצה להקים משפחה. אבל זה מגיע אצלי מכך שאני אוהב לעשות המון דברים. לשמחתי, בשנים האחרונות קיבלתי החלטה שאני לא עושה שום דבר שאני לא אוהב. אם בתחילת שנות העשרים היו לי ברים בתל אביב - זה משהו שאין סיכוי שאני אעשה היום. גיליתי שאני לא אוהב לעשות את זה. זה לא מדבר אליי, לא באורח החיים שלי וזה לא מספר שום סיפור טוב לעולם. וזה כנראה קשור לאבא שלי, האופי היזמי שלי".
"תראה, לעולם המשחק התגלגלתי מתוך עולם הטיפול בעצם, לא הייתי ילד שרץ על במות וחולם להיות שחקן. בוער בי עוד דברים, ואני לא האמן שבזמן שהוא לא עובד הוא מיוסר, וכשהוא עובד הוא מיוסר, וכל הזמן רוצה את חיידק הבמה. אצלי זה לא ככה. אני מאוד אוהב את המשחק, אבל זה תחביב בשבילי. תחביב ממוקצע, אבל זה לא הקרבה של חיי".
כשהקמתם את החוף, התייעצת עם מוש בן ארי, ששותף בחוף של מוש באילת?
"יש לנו חברים משותפים אבל האמת שלא ביקשתי את עצתו, אבל מוש הוא ממש השראה, בטח לאיך עושים מקום סופר מיוחד. הוא הראשון שעשה פה חוף אחר".
שוויצר הוא אחד הכוכבים הצעירים החמים ביותר על המסך בתקופה זאת. הוא נולד בירושלים לפני 33 שנה, שוחרר מצה"ל מסיבות רפואיות ולמד משחק. אחד מתפקידיו הראשונים היה בסדרה "המיוחדת", ומאז שיחק בין השאר גם בסדרות "חצויה", "אופוריה", "גאליס", "פרופיל 64", "איש חשוב מאוד", "שטיסל", "עמוק במים", "שחקן זר", "להרוג את הסבתא", "פולמון", "יש לה את זה" - שבצילומיה הכיר את אשתו לעתיד, ניב סולטן - "השוטרים" ו"שעת נעילה". בנוסף שיחק בסרטים "איביזה", "עמק", "דרייבר" וכיכב במספר פרסומות.
לפני שנתיים חשף באומץ שוויצר בריאיון לידיעות אחרונות כי היה מכור למריחואנה, קוקאין, סמי הזיה וממריצים, שהובילו אותו לדיכאון ולמחשבות אובדניות, אבל נגמל. "הרבה אנשים שמתנסים בסמים לא יודעים שהם במצב קשה. זו אחת הבעיות הכי חמורות של מכורים. שהם לא מודים בכך שהם מכורים וחושבים שהם יכולים להפסיק בכל רגע, אבל זה שקר גדול. ודבר שני, שהם לא מבינים כמה עמוק הם בתוך הדבר. זה מה שקרה אצלי - במשך שנים, אני לא חשבתי והסביבה שלי לא חשבה שאני במצב לא טוב. עד שביום אחד הדבר הזה התפוצץ. צריך טריגר אחד כדי שהדבר הזה יתפוצץ. טריגר אחד כמו - לא עלינו - מוות במשפחה, פרידה או עניין אישי, יכול להפוך לך את כל החיים".
מה היו הטריגרים שלך שגרמו להתמכרות להתפוצץ?
"היה שבוע שבו קרו לי שלושה דברים לא פשוטים. היה מוות אצל חברים, היה איזה מקרה משפחתי, והייתה פרידה. שלושת הדברים האלה באו אליי בבום ופשוט גרמו לקריסת מערכות. הקריסה הזאת נבעה מכך שהכלי היחידי שהיה לי לאורך החיים היה סמים, ולא בניתי שום כלי התמודדות עם הדברים. כשאמרתי, אוקיי, אני צריך רגע להתאפס ולהפסיק עם הסמים - הקריסה רק המשיכה, כי פתאום גם הכלי הזה לא היה קיים. ואז הבנתי שאני צריך לבנות כלים. ולבנות כלים בגיל 27 זה משהו לא פשוט. זה אפשרי אבל זה תהליך. כשאתה קורס מערכתית, ואתה מאבד שפיות ליטרלי, אתה אומר לעצמך שאתה לא רוצה לאבד את השפיות שוב".
יש בך חרדה מכך שתחזור לצרוך סמים?
"אצלי יש אפס פחד. המוח שלי השתנה טוטאלית בדבר הזה. אני יודע עד כמה הייתי בחיים אחרים, ובמקום לא טוב. אני לא מסתכל על החיים שלי בעבר ואומר, היה לא טוב. על פניו היה בסדר - נהניתי, היו לי מערכות יחסים, היו לי חברים, טסתי לחו"ל - אבל אני יודע לאן הגעתי נפשית. וכשאני מסתכל על המקום הכי נמוך שהגעתי אליו נפשית אני רואה כמה לא שמתי לב לאורך הדרך. אצלי יש אפס פחד כי אני ממש איבדתי שפיות, ליטרלי, בשלב מסוים. מקומות של גמילה וריפוי של נפש הרבה פעמים לא מקבלים אותך אם אתה לדעתם לא נמצא כבר בתחתית. כי כשאתה נוגע בתחתית אתה נכווה בצורה כזאת שאתה לא יכול לחזור אחורה".
אתה מרצה בנושא הסמים בפני בני נוער. מה משמעות ההרצאות האלה מבחינתך?
"אני עושה המון הרצאות שמכוונות באופן ספציפי לבני נוער, כי הם האנשים שאני רוצה לעזור להם לשנות את ההרגלים, לתת להם אור או נקודת מבט שונה. אני מעריך ש-80 אחוז מבני הנוער היום מתנסים בצורה כזאת או אחרת בסמים. לפעמים הם חושבים על הדבר הזה שהוא מגניב. גם אני חשבתי שהוא מגניב בצורה מסוימת ונהניתי ממנו, אבל בסופו של דבר זה חור שחור ללא תחתית. ההרצאות האלה הן דו צדדיות: בכל פעם שאני עושה הרצאה זה עוד אחוז לריפוי שלי, מעצם זה שאני משתף אותם. ויש המון ריפוי גם בשבילם. זה משהו מדהים. הרבה פעמים אני נתקל בהרצאות בילדים שאנחנו מפנים אותם אחר כך לעזרה במקומות שצריך. והרבה ילדים, גם בגילאים מאוד צעירים, מספרים שהם נמצאים בסיטואציות שאני הייתי בהן ומבקשים את העזרה. זה הדבר הכי מדהים שאני עושה. זה ווין ווין, ועסק טוב, במירכאות, הוא עסק שבו שני הצדדים מרוצים".
אשתך, ניב סולטן, אמרה לפני כמה חודשים בריאיון: "מאוד פחדתי להיות הסיבה שבגללה מאור לא עושה סמים".
"אני יכול להבין למה היא התכוונה. כשבנאדם לא רוצה לעזור לעצמו אי אפשר לעזור לו. ניב ואני נפגשנו ממש בסוף הגמילה שלי ובתחילת השינוי, והתחלנו לצאת. היא מאוד הייתה עוגן בשבילי. אני חושב שהיא התכוונה שאם הייתי עושה את זה בשבילה אז סביר להניח שהייתי נופל בזה שוב. אם אתה לא עושה את זה ממקום פנימי שלך, אם אתה לא מחליט שזה בשבילך - אז המקום הזה שברירי. אני חושב שניב פחדה שהדבר הזה שברירי. היא לא רצתה להיות הסיבה, היא רצתה להיות חלק מהדרך".
היה שלב שבו לניב הייתה קצת רתיעה מקשר איתך על רקע העבר שלך כמכור לסמים?
"בדיעבד אני יודע שכן. כשנפגשנו על סט 'יש לה את זה' היינו אנשים מאוד שונים, היום אנחנו כבר דומים. אני הייתי מכור בתחילת הניקיון שלו, קרחניסט. והיא ילדה טובה ירושלים פר אקסלנס, בחיים שלה לא עשתה סמים, כמעט ולא שותה אלכוהול אפילו, לא עישנה סיגריה בחייה. הדבר הזה יצר רתיעה. מצד שני, היא ראתה בי את הבפנים של הבפנים של הבפנים ואהבה את זה, והחליטה ללכת על זה. אבל ברור שבהתחלה הייתה רתיעה".
שמונה חודשים אחרי שהכרתם על הסט הקשר ביניכם התממש. והייתה גם תקופה שבה נפרדתם, ואחר כך חזרתם והתחתנתם.
"כן, הייתה תקופה של פרידה. אחרי הצעת הנישואים היה לה התקף חרדה שהחזיק איזה חודש, חודש וחצי. אבל זה הסתיים טוב".
ניב כיכבה ב"טהרן" לצד גלן קלוז. לצד איזה כוכב או כוכבת אתה היית רוצה לככב?
"זה היה סופר מרגש שהיא שיחקה עם גלן קלוז. הן מאוד התחברו. הייתה חוויה מדהימה בשבילה. אמרתי לה, זה כמו שאני אשחק כדורסל עם לברון ג'יימס. אחד השחקנים הכי טובים בעולם שהייתי מת לשחק איתו הוא טום הארדי, הוא באמת תופעה, ויש עוד לא מעט".
במקביל לכיכובה של ניב ב"טהרן", כיכבת אתה בסדרת דגל אחרת של כאן - "שעת נעילה". העונה השנייה של הסדרה שנמצאת בפיתוח תתרחש על רקע מלחמת לבנון הראשונה. אתה יודע אם הדמות שלך תמשיך לעונה הזאת?
"סביר להניח שכן. אני אחת הדמויות היחידות ב'שעת נעילה' שנשארו בחיים. אם לא אני, אז מי? (צוחק) זה עוד בפיתוח. אני אמור להיות בפנים. אני בתקשורת עם רון לשם, עושה איתו דרך ארוכה, עכשיו סיימתי להצטלם לסדרה נוספת שהוא כתב, 'שמיים אדומים'. זו סדרה מדהימה שביים אלון זינגמן, שעשה את 'שטיסל'. זו סדרה על חברות, בגדול. שני חברים הכי טובים, ערבי ויהודי, מרוב שהם חברים טובים הם על גבול הזוגיות, לא בקטע מיני. הם ממש בחברות הכי מדהימה וטובה שיכולה להיות. ואז מגיעה האינתיפאדה השנייה לירושלים, ולאט לאט הם הופכים להיות מחברים לאויבים".
בנוסף לצילומים שקרו או יקרו לסדרות על רקע מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון והאינתיפאדה השנייה, שוויצר הצטלם בין השאר גם לסרט "קרב אוויר", המתרחש על רקע מלחמת ששת הימים ונתפס כ"סרט ימני". כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות לפני שבע שנים, הסרט עורר סערה לאחר שלא נתמך על ידי קרן הקולנוע הישראלי, הממומנת מכספי משרד התרבות. במכתב של הבמאי רועי הורנשטיין לשרת התרבות לשעבר מירי רגב, הוא כתב כי למרות שהסרט זכה לשבחים בחוות הדעת של הלקטורים הם דחו אותו מסיבות כמו "מינון נמוך של הממד האנטי מלחמתי" וכי הוא "לא שואל שאלות מוסריות", והבמאי טען כי זוהי "אפליה משיקולים פוליטיים". מנגד, נטען כי רגב התערבה באופן פוליטי בפנייה למועצת הקולנוע וביקשה ממנה לבחון את הנושא. מי שכן תמך בסרט היא קרן שומרון השנויה במחלוקת.
"הסרט 'קרב אוויר' אמור לצאת בקיץ הבא, הוא יהיה מין 'אהבה בשחקים' ישראלי", אומר שוויצר. "ברמת העיקרון הוא כביכול סרט ימני בגישה שלו, באג'נדה שלו ובבמאי שלו. וזה בסדר. יש הרבה סרטים שמביאים השמאלי של המפה, ואז הימנים קופצים, ויש סרטים שמביאים את הצד הימני של המפה וסביר להניח שהשמאלנים יקפצו. לרצות את כולם אי אפשר אף פעם".
בחודש שעבר הצהירו יותר מ-140 יוצרי קולנוע כי לא יפנו לקבל מענקים מקרן קולנוע שומרון, לא יועסקו בה ולא ישתתפו באירועים שלה. "לא נלבין את הכיבוש", הם אמרו. מה חשבת על זה?
"חבל. זו זכותם להגיד את זה אם זה נוגד את הערכים והאג'נדה שלהם. שיחקתי בסרט בתמיכת קרן שומרון, 'קרב אוויר', ואין פה משהו שנוגד את הערכים שלי או את האג'נדה שלי. אני חושב באופן כללי שגם ככה אנחנו תעשייה קטנה. אני חושב שזה מבורך שיש עוד קרן שרוצה לתת כסף ולהיות חלק מהקולנוע. בסופו של דבר זו מדינת ישראל, חיים שם ישראלים ויהודים, אלה שטחים שנחשבים שלנו. אני בוחר שלא להיכנס למקומות האלה, אני מנסה לא ליפול לזה".
שוויצר סיפר שבעבר הגיע למשקל של 107 קילו, לאחר מכן ירד 45 קילו וכיום הוא אחד הפרזנטורים של חברת פוקס. "אני אוהב את הגישה שלא לקחו דוגמנים פר אקסלנס. ארבעת הפרזנטורים - אני, דנה פרידר, מאיה ורטהיימר ועופר חיון - לא אנשים משורטטים. לקחו אנשים שכולם מעל גיל 30, בגלל השחקנים שהם והאנשים שהם. יש איזה מקום שהעולם הולך אליו, לפחות בובתיות ופחות פלסטיקיות. יש המון אמת בתוך הדבר הזה".
לפני עשור בדיוק, כשנפגשת עם מבקר הקולנוע של וואלה! תרבות אבנר שביט בפסטיבל קאן, היית שחקן צעיר ואלמוני שבא לשם ליומיים עם סרט קצר. היום אתה אחד הכוכבים הגדולים בישראל. זה משהו שהאמנת שיקרה? זאת רק ההתחלה?
"אני חושב שזה משהו שמאוד האמנתי שיקרה. אם לא הייתי מאמין לא הייתי ממשיך בדרך הזאת. מהיום שהתחלתי ללמוד משחק, ואחרי כמה חודשים זה השתנה מטיפול למשהו שראיתי בו כמקצוע, כבר אז ידעתי שאני אצליח. הייתה לי אמונה פנימית במקום הזה. אני לא עוצר הרבה פעמים להסתכל על העבר. אבל אם אני עושה את זה עכשיו בגלל השאלה - אז זה מהמם. ואני יכול להגיד שאחד התפקידים הראשונים בחיים שלי, ויום הצילום הראשון בחיים שלי, היה לתפקיד בפרק בסדרה שנקראה 'המיוחדת' ששודרה בערוץ 2. אני זוכר שהגעתי ללוקיישן בראשון לציון, נכנסנו לאיפורית כזאת, הושיבו אותי ואמרו לי תחכה פה. גל תורן, ששיחק שם את אחד התפקידים הראשיים, ישב על הכיסא. מאפרת אחת קיצצה לו את הזקן וסידרה לו את השיער, ומאפרת אחרת בינתיים איפרה אותו, ואדם שלישי החליף לו נעליים. אני רואה שלושה א.נשים על בנאדם אחד שיושב שם, והוא בשיא הרוגע. אני ישבתי שם על ספסל בצד, אין לי מושג מה הולך להיות, אף אחד לא יודע מי אני, אף אחד לא פונה אליי. אני זוכר שהסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי: יום אחד גם בי יטפלו ככה. אז הגענו לימים האלה. זה מרגש. להצליח זה כיף".
ואיך שומרים שההצלחה לא תעלה לראש?
"זה חינוך מהבית. יש לי את אשתי ניב בבית, הבנאדם הכי צנוע בעולם הזה, ברוך השם. אני שמור מעצם האופי שלי, הבית שממנו באתי והבית שבו בחרתי. אבל לפעמים כשאני מול עצמי, אני אומר לעצמי, צ'יל, תוריד, לא מגיע לך שום דבר. אבל תהילה זה לא משהו שאני מפחד ממנו. אני לא הולך ברחוב ומצפה שיכירו אותי. זה אפילו מפתיע אותי כשמזהים אותי ברחוב".