"שורט" (Short), מכירה בחסר, הוא בעולם הפיננסים מושג שמבטא את ההפך מקניית מניה. בפעולת קנייה אדם רוכש מניה במחיר כלשהו. אם המחיר עולה הוא מרוויח על הנייר, רווח שהופך למעשי כשהוא מוכר. אם המחיר יורד, הוא מפסיד כמובן. בפעולת שורט, לעומת זאת, המשקיע קודם מקבל בהשאלה את נייר הערך ומוכר אותו, ורק לאחר זמן מסוים הוא רוכש בחזרה. המשמעות: במקום לשאוף לעליות הוא מעוניין שערך המניה ייפול. ככל שהנפילה חזקה יותר, כך התמורה גדולה יותר.
על אף ששורט הוא כלי לגיטימי לחלוטין, הפרקטיקה הזאת מעוררת אנטגוניזם בקרב הגופים המוסדיים. האידיאולוגיה העומדת מאחורי המשקיעים היא פסימית, ובוול סטריט לא אוהבים פסימיות. בסרטים "מכונת הכסף" (The Big Short) ו"להמר על אפס" (Betting on Zero), מוצגים השורטיסטים דווקא כאנשי ההיגיון, כאלה שצעקו שהמלך הוא עירום, אבל באופן כללי מדובר באוכלוסייה שנהנית, הלכה למעשה, מצרות של אחרים. לאוכלוסייה הזאת יש שם מאגד - קוראים לה "קרנות גידור", והיא המטרה המהלכת של דור המילניאלס, שיזם את אחת המרידות הכלכליות המוזרות והמעניינות ביותר של המאה ה-21.
"לאכול את העשירים: סאגת גיימסטופ" (Eat the Rich: The GameStop Saga) הוא דוקו בן שלושה פרקים בנטפליקס, המתאר אירוע ויראלי רחב ממדים שהחל בסוף 2020 ולמעשה עדיין מתרחש, אם כי בווליום נמוך יותר: ההשקעה של צעירים חסרי מושג כלכלי במניה הקיקיונית של גיימסטופ, כדי להיכנס חזיתית בכרישי שוק ההון שהם רואים בהם אוכלי נבלות.
השורשים ניטעו במשבר הסאב-פריים של 2008, כשילדים היו עדים להוריהם מפוטרים מהעבודה בזמן שאחרים עושים כסף, והרבה. התמונות שבלטו אז יותר מכל היו של מנהלים מחויכים ומדושנים, שהמשיכו לקבל תמיכה ממשלתית למרות מחדליהם, ושמו קצוץ לכאורה על צרותיהם של אלה שהיו כפופים להם. מי שבמיוחד גרפו הון בימים ההם היו מנהלי קרנות הגידור. קרן גידור היא קרן השקעה שמטרתה לייצר רווחים בכל מצב שוק - בין אם הוא בעליות ובין אם בירידות, בין אם יציב ובין אם תנודתי. לשם כך, הפרקטיקה של שורטים מנחה את כל מנהלי הקרנות הללו.
קרנות הגידור חגגו והדור הצעיר המשיך לאצור זעם. יותר מעשור הוא תדלק את הכעס הזה, עד שהגיע הרגע לפעול. "לאכול את העשירים" הוא סרט המתאר היטב, במונחים בסיסיים ועם עלילה פשוטה ומובנת, כיצד הצליחו הרשת ותרבות הטיקטוק להכניס במנהלי הקרנות הללו חרדה ולהרעיד את וול סטריט.
הכול החל בפעולה דווקאית של מספר חברים ברשת הפורומים Reddit, שבאופיה עדיין יש גרעין מחתרתי. אותם אנשים, משתמשים רגילים שאינם קשורים בהכרח לשוק ההון, החליטו להשקיע במניית GameStop, רשת חנויות גיימינג כושלת שהגיעה להפסדים כספיים עצומים והייתה על סף פשיטת רגל. למה? ככה. כי זה מה שהם רצו בשביל הקטע. במהרה הפכה התופעה לוויראלית בקנה מידה פסיכי. באמצעות אפליקציה בשם "רובין הוד", המפשטת את האפשרות להשקיע גם עבור אנשים שאינם מנוסים בתחום, נרכשו כמויות עצומות של מניות גיימסטופ. זאת בניגוד לכל היגיון ולמורת רוחם של מנהלי הקרנות, שפשוט לא ידעו איך לאכול את התופעה ונאבקו בזן חדש לחלוטין של יריבים.
הסדרה מציגה תופעה חברתית מדהימה, של אנשים פשוטים, צעירים וחסרי הבנה בשוק, שהצליחו להזיז את הלוחות הטקטוניים שמתחת לוול סטריט. טרנד השקעות מסוג זה (לא רק בגיימסטופ) יכול לגרום לשוק לקרוס, אבל למשקיעי רדיט זה לא ממש אכפת. מבחינתם הם האזרח הקטן שנלחם בכוחות האופל. "לא משנה כמה מסוכן המצב, אף אחד לא יתמוך בגוליית", מבטא אחד המרואיינים את הסנטימנט שפשה ברשת, סנטימנט שאותו תדלק בשלב מסוים אפילו גדול שונאי השורטיסטים על הפלנטה, אילון מאסק.
קשה לייצר דוקו כלכלי שירתק את הצופים. אפילו בסדרת "כסף מלוכלך", שליוותה פשעים אמיתיים בעולם הפיננסים, היו מספר פרקים משמימים. "לאכול את העשירים" היא סדרה קטנה, קלילה וקצרה (זמן כולל של כשעתיים), המציגה תופעה חברתית מרתקת ויוצאת דופן של עולמות מתנגשים. אגב, בניגוד למה שניתן אולי לצפות, ראש הנחש אמנם נקטע באמצעות פעולות כוחניות של הממסד שניתן להתווכח על הלגיטימיות שלהן, אבל מניית גיימסטופ חיה וקיימת וכמוה מניית רשת בתי הקולנוע AMC, שגם היא כיכבה בתרבות ה-Meme-stock של רדיט. כדאי לצפות בסדרה, כדאי להמשיך גם לעקוב אחרי ההתפתחויות במציאות.
סרט נוסף שנוגע במשקיעי השורט ועלה לאחרונה בנטפליקס הוא "סקנדל! נפילתה של Wirecard" (בלעז Skandal! Bringing Down Wirecard), המתעד את עלייתה והתרסקותה של ענקית הפינטק הגרמנית, שביצעה הונאות כלכליות בהיקף של מיליארדי דולרים ופעילותה הלא חוקית נחשפה על ידי עיתונאי הפייננשל טיימס הבריטי. גם כאן למשקיעי השורט יש תפקיד, אם כי הוא קצת שונה - פה הם היו כלי המשחק של ויירקארד, שטענה שקשריהם עם הפייננשל טיימס הובילו לתחקיר ה"כוזב" נגדם כדי להפיל את ערך המניה.
את "סקנדל!" פחות אהבתי, אולי בגלל ההגשה הגרמנית המתכתית שלו, ובמיוחד מהסיבה שנראה שצפינו בעשרות סרטי תרמית כאלה לפני כן. אין שום קו ייחודי בעלילה, ולמרות זאת הסרט מצליח לייצר חומר למחשבה. בניגוד לתופעת גיימסטופ שכולה צפה מעל פני השטח ומשמעויותיה ברורות, כאן הכול נעשה במחשכים. תעשיית הפינטק (Fintech - קיצור ל-Financial Technology) היא קרקע פורייה להונאות ענק, ודי מדהים לראות שגם בעולם השקוף של ימינו, כשהכול גלוי וכל פעולה חשודה יכולה להקפיץ מיליוני משתמשים ברשת, עדיין ניתן להוליך שולל בהיקף כזה.