ברוך שפטרנו: פרידה מאחד הנבלים הטלוויזיוניים הטובים של השנה, ואולי אי פעם

למרות גילו הצעיר ומותו הפתאומי, טקס הלוויה של ג'ון פול וויליאמס לא היה אירוע עצוב. מלבד אלמנתו גרייס וביתו בלאנד שאר הנוכחים באירוע נראו בעיקר מופתעים. 'אמור לי מי רצה במותך ואומר לך מי אתה', בפרפרזה על דברי חז"ל, ובמקרה שלנו - מעטים האנשים שהכירו את ג'ון פול ולא רצו לראות אותו בתוך ארון. בראש רשימת האויבים שצבר אפשר למצוא את גיסותיו - אווה, אורסולה, ביבי ובקה, שביחד עם גרייס מרכיבות את האחיות לבית משפחת גארווי ועומדות במרכז הסדרה "Bad Sisters" (להלן "אחיות רעות").

ככה נפתחת עונתה הראשונה של הדרמה הקומית של אפל טיוי פלוס, שפרק סיום העונה שלה עלה לשירות ביום שישי. מהפתיחה היא נעה על שני צירי זמן - החודשים שקדמו למותו של ג'ון פול והימים שאחרי המוות, בהם האחים תומאס ומת'יו קלאפין מחברת הביטוח Claffin & Sons, מי שצריכים לשלם את ביטוח החיים של ג'ון פול, חוקרים חשד שהוא לא מת בתאונה אלא נרצח, מה שיחסוך להם את הצורך לשלם.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

שרון הורגן, שחקנית ותסריטאית אירית שאחראית בין היתר גם לקומדיה המצוינת "קטסטרופה", יצרה את "אחיות רעות" בהתבסס על סדרה בלגית בשם "Clan". הורגן גם מגלמת כאן את אווה, האחות הבכורה של משפחת גארווי שלקחה על עצמה את הטיפול באחיותיה אחרי שהוריהן מתו בגיל צעיר. כשאווה והאחיות רואות את מגוון הדרכים שבהן ג'ון פול מתעלל באחותן גרייס (לה הוא קורא בשם המקטין 'מאמי'), הן מחליטות לעשות לו סוף ומנסות לפצח דרך שבה יוכלו להרוג אותו מבלי שיסיימו בכלא (אם צפיתם ב"שקרים קטנים גדולים" יש סיכוי שחלק מקווי העלילה יראו לכם מוכרים).

את ג'ון פול מגלם השחקן הדני קלייס באנג, והוא עושה כאן את אחד התפקידים המצוינים שראיתי על המסך בשנים האחרונות. כמה מצוין? בזמן הצפייה, תחושו שנאה עזה כל כך כלפי ג'ון פול עד שיש סיכוי סביר שתרצו להיכנס אל המסך ולהרוג אותו בעצמכם. למעשה, העובדה שהסדרה נפתחת בלוויה שלו, מזכירה לצופים שהקתרזיס יגיע בסופו של דבר והם רק צריכים להמתין. אך ההמתנה הזאת לא קלה כלל.

בחיים האמיתיים רובנו לא מחבבים נבלים וכנראה היינו מעדיפים שלא יהיו בסביבתנו, אך בחיים שעל המסך אין הצדקה לסדרה שאין בה דמות נבל חזקה. ג'ון פול הוא אחד הנבלים הטלוויזיונים הבולטים שראיתי על המסך בשנה האחרונה ואולי אף יותר. הוא נותן פייט לדמויות כמו ג'ופרי באראתיאון מ"משחקי הכס" והומלנדר מ"הבנים" (מוזמנים להכניס כאן את הנבלים שעולים לכם לראש).

מה שהופך את הרשעות שלו לעוצמתית כל כך, היא שבשונה משתי הדוגמאות שציינתי, ג'ון פול לא מתקיים בתוך עולם פנטסטי. הוא חי בינינו, מחזיק בעבודה משרדית ועוקב אחרי משחקי כדורגל, אבל התחביב הכי גדול שלו הוא לאמלל את כל הסובבים אותו. בין אם מדובר בבנות משפחה או שכנים, ג'ון פול יעשה הכל כדי לגרום לאנשים להרגיש רע. בציר הזמן שקדם למותו, אנחנו רואים איך ההתנהגות הנבזית שלו לא רק שלא מביאה למפלתו אלא גם עוזרת לו להתקדם על פני אנשים שמתנהגים בצורה מוסרית, למשל כשהוא מתחרה על קידום מול אווה, שעובדת איתו באותה החברה. קלייס באנג, שתפקידו כאן בוודאי מצדיק מועמדות לפרס האמי, מצליח לבנות בצורה מדויקת דמות של גבר סוציופת, נרקסיסט ומגלומן שלא אוהב אדם אחד בעולם מלבד עצמו.

השנאה כלפי ג'ון פול היא אולי הכוח שמניע את הדמויות, אבל "אחיות רעות" היא בעיקר סדרת אנסמבל מצוינת. קרדיט על כך מגיע לקאסט הנהדר: אן מארי דאף בתפקיד גרייס הכנועה, אווה בירת'סטיל כאורסולה שמנהלת רומן עם המורה שלה לצילום, שרה גרין כביבי שמסתובבת עם רטייה על עין אחת ונראית כאילו נלקחה מסרט של טרנטינו, ואיב יוסון ("דה ניק", "מאחורי עיניה", הבת של בונו) בתפקיד בקה, האחות הצעירה שחולמת להיות מעסה מקצועית. עבודת משחק מצוינת בצד, הקרדיט הגדול ביותר מגיע להורגן ושותפיה ליצירה, דייב פינקל וברט בר, שכתבו כאן דמויות מאופיינות, מדויקות ועגולות כל כך, עד שתרצו לדעת מה קורה עם האחיות גארווי גם בזמן שעובר בין הפרקים. קל לזהות את הכתיבה של הורגן, שמצליחה לגעת בנושאים קשים כמו תקיפה מינית, אלימות בתוך המשפחה, אלימות כלכלית וגזלייטינג, ולעשות את זה בצורה רגישה ומצחיקה מאוד. בסדרה כמו בחיים עצמם, קושי ועצב מלווים לא פעם בצחוק והומור, ואת זה היא מיטיבה להביא אל המסך.

סצנות של ארוחות חג או קפיצה משותפת למים הקרים שבחופי אירלנד לא באמת תורמות להתקדמות העלילה, אבל הדיאלוגים בין האחיות משעשעים ומשכנעים כל כך עד שלא תרצו שייגמרו. לכן, כאשר מעל כל האחווה המשפחתית הזאת נמצא גבר מתועב כמו ג'ון פול, כצופים ממש תרצו באופן יזום לעזור לאחיות להביא למותו. הדרך אל המוות הזה, ידוע ככל שיהיה, עדיין מרגישה ארוכה ומתסכלת, ואנחנו מלווים את האחיות גארווי בזמן שהן עוברות על כל הדרכים האפשריות לביצוע הרצח המושלם.

כדי להוסיף לאלמנט המתח, לצופים בכלל לא ברור האם האחיות גארווי הן אלה שהצליחו להרוג את ג'ון פול או שאולי היה זה מישהו אחר משלל האויבים שצבר במהלך חייו - בין אם זה רוג'ר השכן החביב שהוא האשים בפדופיליה או הקולגה למשרד שהוא התעקש להוציא מהארון - ואולי הוא בכלל מת מוות טבעי. את חקירת נסיבות מותו מבצעים כאמור האחים תומאס (בריאן גליסון, "פיקי בליינדרז") ומת'יו (דריל מקורמק) קלאפין, שאמנם עומדים בדרכן של האחיות גארווי לעבר חיים טובים יותר, אך כתובים גם הם בצורה שתגרום לכם לחבב אותם. מערכת היחסים בין האחים קלאפין מזכירה לפעמים את זאת של האחיות גארווי - גם הם משפחה לא מתפקדת אך אוהבים ודואגים זה לזה.

עלילת המתח של "אחיות רעות" עובדת נפלא כמעט עד הסוף. כל פרק ישאיר אתכם בתחושה שאתם יודעים מי או מה הרג את ג'ון פול רק בשביל להתבדות בפרק הבא. הפרק העשירי והאחרון (לצערי, כרגע אין כוונה להמשיך את הסדרה לעונה נוספת), הוא ככל הנראה היחיד בו תנחשו את התקדמות העלילה עוד לפני שהיא קרתה אך אחרי המסע שעברתם לאורך העונה, יש בכך קתרזיס כה גדול עד שזה יותר מהנה מאשר מאכזב.

כפי שכבר הבנתם, "אחיות רעות" עשירה בדמויות ועלילות משנה אבל יש בה עוד שני אלמנטים חשובים ששווה להתייחס אליהם. הראשון הוא אירלנד, שבה צולמה הסדרה, ונופיה הממלאים את המסך (בין אם זאת הנקודה בה האחיות קופצות לשחייה קפואה או הפאב השכונתי) יגרמו לכם לסגור חופשה בדבלין. המרכיב השני הוא הפסקול הנהדר שלה. שיר הפתיחה, ביצוע של פי ג'יי הארווי האגדית ל-"Who by Fire" של לאונרד כהן האגדי לא פחות, יתפוס אתכם מהפרק הראשון, אבל לכל אורכה היא רצופה בשילוב בין יצירות פולק ורוק (למשל, ננסי סינטרה וביקיני קיל) ומוזיקת פופ עדכנית יותר (צ'ארלי XCX ו-Wet Leg). בקיצור, אם תרצו לקחת את "אחיות רעות" איתכם הלאה, לגמרי שווה לחפש את הפסקול בשירותי הסטרימינג.