אישה אמריקאית צעירה, חרדית מברוקלין, שעומדת על סף הגשמת החלום היהודי של חתונה עם שידוך טוב שמשפחתה אוהבת, מחליטה לפתע לברוח, ובלי לגלות לאף אחד עולה על מטוס לארץ הקודש. ממה היא בורחת? לצעירה הזאת יש, מסתבר, חלומות אחרים, והיא קרועה בין העולם המגביל שבו גדלה לבין הצורך שלה בחופש ומימוש עצמי. לכאורה זהו סיפור ששמענו פעמים רבות וראינו אותו מתגלגל בסרטים וסדרות לא פעם ולא פעמיים. אבל הסדרה שלפנינו לא מנסה לרגע להסתיר שהגיבורה שלנו לא נמלטת מחיים אכזריים, ולא מונעת מאיזה חיפוש נעלה אחרי תשובה רוחנית, אלא ממניע הרבה יותר פשוט - חרמנות.
מהר מאוד מתברר שחאנשי, בגילומה המצוין והמורכב של יוצרת הסדרה עליזה חנוביץ', לא בורחת ממשהו, אלא רצה לכיוון משהו - היא שואפת להתרחק מהחיים שלה, הקהילה שלה והחוקיות שבתוכה גדלה, כדי להתקרב לכל מה שהיא מדמיינת בתור האושר האולטימטיבי - החיים בישראל. כן, בעיניה של חאנשי יש למדינה הקטנה שלנו, שרבים מתושביה מוצאים בה אין ספור פגמים ורק מחפשים איך לברוח ממנה, סקס-אפיל בלי סוף.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
היא מגיעה לישראל ומסתכלת מסביבה, והכל מהמם בעיניה - ירושלים המכוערת, שווארמה בפיתה באיזה דוכן, ובעיקר, כל גבר ישראלי חולף, גם אם רק ירד להוריד את הזבל, עושה לה את זה בענק. יש לה בראש איזו דימוי של עצמה בתור ישראלית "אמיתית", כזאת שיושבת ומעשנת על אדני חלונות ומפלרטטת עם גברים בעלי חזות מזרחית בחופשיות, והיא לא מבזבזת שנייה מהרגע שנחת המטוס שלה על אדמת הקודש ומיד מתחילה להיות האישה הזאת. תאמינו לי, הגברים של ירושלים לא יודעים מה נפל עליהם, עכשיו כשחאנשי משוטטת לה ברחובות העיר במטרה ברורה למצוא אותם ולממש את פנטזיית החייל-הישראלי-הלוחם-החתיך שלוקח את בתוליה כנגד הטנק.
אבל אל תטעו ותחשבו שיש משהו רומנטי בחלום שלה. אחד הדברים המעניינים בדמות המאוד מרתקת גם-ככה הזאת, הוא שהיא לא רומנטית בכלל. היא שועטת לכיוון מימוש הרצונות שלה כמו קרנף באמוק, לא רואה אף אחד ממטר. לא פלא שהסדרה קרויה על שמה - חאנשי היא הגיבורה היחידה בסיפור של חייה, והיא לא רואה אף אחד אחר, גם לא את אלה שהיא טוענת שהיא אוהבת. לא מדובר באישה חלשה שהגיע ממקום שהקטין אותה והגביל אותה, להפך, נראה שהיא באה מחיי שפע ומשפחה אוהבת (את אבא שלה מגלם הנרי ווינקלר בתפקיד אורח מרגש, ולצידו קרוליין אהרון המופלאה מ"גברת מייזל המופלאה", שניהם שחקנים אמריקאים ותיקים ובולטים). החתן המיועד שלה הוא לא איזה גבר נוראי שמאלצים אותה לקבל, אלא בחור (לפחות לפי ארבעת הפרקים הראשונים שהועברו לצפייה) חתיך, מתחשב ואוהב אותה. ובכל זאת, חאנשי לא רוצה להסתפק בלהיות רק חלק ממה שהיא, היא רוצה להיות עצמה ב-130%. והיא תמיד מקבלת מה שהיא רוצה.
חאנשי היא בדיוק מסוג הדמויות האלה שהן לגמרי בלתי נסבלות, אבל מתחבבות עליך תוך כדי צפייה, ומנגנבות ללבך כנגד רצונך. היא אנוכית להכעיס, מניפולטיבית, מאכזבת את הקרובים לה, כמו למשל את נוקי (מרנינה שון), חברתה הטובה ביותר, שהיא התירוץ הרשמי של חאנשי לביקורה בארץ. נוקי היא בעצם בדיוק אותה הדמות הקלאסית שהזכרנו בהתחלה - האישה החרדית שעומדת להתחתן עם מישהו שהיא לא ממש מכירה למרות כל חששותיה. היא מאוד זקוקה לחברה טובה כרגע, אבל לצערה יש לה את חאנשי, שמעוניינת יותר למצוא חייל צה"ל פצוע וחתיך שתוכל לנחם, מאשר ללוות אותה למדידות שמלה או למקווה. אז אם היא כזאת איומה, למה היא גם כזאת כיפית? איך זה שאנחנו בכל זאת נשבים בקסמה?
כי יש הרבה מה ללמוד מחאנשי. היא חסרת פחד. היא לא רואה בעיניים. מעטים מאיתנו מסוגלים, שלא לומר מסוגלות, לכזאת מחויבות להיות "עצמנו האותנטיים", וללכת אחרי מה שאנחנו רוצים בכזה להט. כולנו מתישהו מתפשרים בחיים. אבל לא חאנשי. כן, היא אנוכית אבל קשה לא להזדהות איתה כי ברור שהיא משקרת גם לעצמה. בו זמנית היא גם מעצבנת ומגוחכת בכמה היא מוקסמת מישראל, וגם פשוט חמודה ומשעשעת בבולדוזריות שלה. הדמות עובדת על הקהל וגורמת לנו לאהוב אותה בדיוק באותה שיטה שחאנשי בסדרה עובדת על האנשים סביבה ומקבלת כל מה שהיא רוצה - היא מתישה אותם עד שהם נכנעים. אין לה שום מודעות לגבולות של אחרים, או שפשוט לא אכפת לה. אז היא מזיזה את הגבול עוד קצת ועוד קצת עד שהוא נחצה. כך היא תמיד הדומיננטית בכל מערכת יחסים, בכל סצנה בסדרה.
קל להתמקד בצד החרמני של הסיפור ולראות רק את המסע המיני של הצעירה החרדית שהגיעה לעיר הקטנה של חלומותיה, אבל הסדרה הזו הרבה יותר עמוקה משהיא מנסה למכור לכם. למרות שחאנשי כדמות חותרת תחת הייצוג המקובל של האישה שבורחת מהחיים בחברה החרדית (או כל חברה שמגבילה אותה), הסדרה עדיין בודקת את גבולות החופש מכל צד, לגברים לעומת נשים, לרווקים לעומת רווקות, ובמיוחד בנקודות שונות בחברה היהודית הדתית.
בשלב מסוים אנחנו מקבלים הצצה לסוג של אורח חיים שמייצג את החופש המוחלט כביכול, בשטח ההפקר של ההתנחלויות, שם אנחנו פוגשים גבר שחי את החופש המוחלט מבחינתו, באיזה חור באמצע שום מקום שבו הוא השליט היחיד (ולצידו אשתו השותקת והמקבלת). המפגש בינו לבין חאנשי - שהיא בדיוק ההפך מהאישה הקטנה ולא באמת מסוגלת לסתום את הפה, אבל בהחלט מעוניינת לבדוק חיים בלי שום מגבלות - מעניין ומסוכן.
עליזה חנוביץ' לוקחת את המורכבות הזאת ומחזיקה את הסדרה בחן מעורר התפעלות, כשלצידה קאסט נפלא של שחקנים (תומר מכלוף המעולה שמעורר כמויות של אמפתיה; מרנינה שון המדויקת והמקסימה, ועוד רבים ומפתיעים). "חאנשי" היא שילוב מעולה של הפקה ישראלית ואמריקאית, היא מצליחה להיות הרבה מאוד משתיהן, ולהרגיש נכונה ואותנטית בשתי השפות, בשתי התרבויות. חנוביץ' יצרה סדרה מצחיקה ושנונה, שמצליחה כל הזמן להפתיע, והיה ממש מבאס כשנגמרו ארבעת הפרקים (מתוך עשרה) שקיבלתי לצפייה מוקדמת מהוט.