בלעדי: כותבת הלהיט הענק "רונה" שביצע סמיר שוקרי תובעת את אקו"ם ואת "הליקון סונגס" בטענה שלא קיבלה את כספי התמלוגים המגיעים לה במשך יותר מ-30 שנה. יוצרת השיר, המפיקה לשעבר יפית אביטן, טוענת כי מאז שנת 1991 ועד היום לא קיבלה שקל אחד של תמלוגים על ההשמעות ברדיו ועל זכויות השידור של הלהיט הגדול, הנאמדים על ידה בלמעלה משני מיליון שקלים. אביטן טוענת שזויף הסכם שבו כביכול העבירה את כל זכויותיה בשיר "רונה" לידי חברה צרפתית, בעוד שלדבריה לא חתמה על המסמך הזה מעולם. לפני שנה הגישה יפית, באמצעות עו"ד יוחאי חי, תביעה נגד אקו"ם ואת "הליקון סונגס" להכרה בזכויותיה על השיר, ובשלב הבא בכוונתה להגיש תביעת ענק להשבת כל כספי התמלוגים שנגבו על ידי אקו"ם.
יפית סיפרה לוואלה! תרבות שכתבה את השיר "רונה" בשנת 1986 על פי לחן של שיר-עם בערבית. היא קראה לשיר "רונה" על שם בתו של הכנר וזמר השיר סמיר שוקרי, שהשיר הפך למזוהה ביותר עמו. בשנת 1987 נרשם השיר במאגר אקו"ם על שמה של יפית. זמן קצר לאחר יציאתו, הפך השיר "רונה" ללהיט ענק, ששודר רבות ברדיו, בטלוויזיה ובאירועים, זכה לגרסאות כיסוי רבות על ידי אמנים אחרים, נכלל בפרסומות ונוכח עד היום בתקשורת וברשתות.
למרות כל זאת, אביטן טוענת כי מאז 1991 ועד ליום הגשת התביעה לפני כשנה, אקו"ם לא העבירה לה תמלוגים על השימושים שנעשו בשיר אלא העבירה אותם לדבריה לחברה הצרפתית "אסקוט מיוזיק" ("Ascot Music") אשר נרשמו כמו"לים של היצירה - לטענת אביטן בניגוד לידיעתה - ול"הליקון סונגס", המו"ל הישראלי שייצג עד הגשת התביעה את החברה הצרפתית.
אביטן הגישה בתחילת שנה שעברה את התביעה נגד אקו"ם ו"הליקון סונגס" בבקשה "לתיקון היסטורי" של רישום זכויותיה ביצירה "רונה", להשבת כספי תמלוגים שלא שולמו שלה משנת 1991, הנאמדים להערכתה בלמעלה משני מיליון שקלים, וכן למחיקת רישום זכויות והשבת כספים מחברת "הליקון סונגס" וחברת "אסקוט" הצרפתית.
לאחר שלטענתה לא קיבלה תמלוגים על השיר ניסתה לברר מה הסיבה לכך - ללא מענה מצד אקו"ם. בשנות התשעים עברה לארצות הברית בעקבות ניתוח שעברה, ושהתה שם מספר שנים. בניסיונותיה לברר גם משם את הסיבות לאי תשלום התמלוגים, חוותה לטענתה "תחושת התעלמות והסתרה מכוונים מצד נציגי אקו"ם". עו"ד יוחאי חי הוסיף: "מעבר לתשובות לקוניות של 'את לא זכאית לתמלוגים' לא הצליחה יפית לתקשר עם נציגי אקו"ם ותחושתה הייתה כאילו התקבלה הוראה שלא לשתף עימה מידע". גם לאחר חזרתה לארץ, בשנת 2013, המשיכה יפית לנסות לברר למה היא לא מקבלת תמלוגים על השיר - ללא הצלחה.
בכתב ההגנה שהגישה אקו"ם היא טוענת שקיימות שתי סיבות למניעת תמלוגים מהיוצרת הישראלית: הראשונה שהשיר "רונה" הוא יצירה זרה, "יא-זחמה" שמה, שמקורה במצרים, וכי יוצריה הם לכאורה אזרחים מצרים - כותב המילים הערביות האני חמודה והמלחין חסן מוחמד אבו איתמן, וטענו כי יפית הייתה צריכה לקבל את הסכמתם לגרסה העברית. הסיבה השנייה היא כי בשנת 1991 התקבל באקו"ם באמצעות הפקס הסכם בשפה הצרפתית שבו יפית כביכול העבירה את כל זכויותיה ביצירה לידי חברה צרפתית בשם "אסקוט מיוזיק" שמקום מושבה בפריז. על פי רישומי אקו"ם, מרגע שהתקבל אצלה ההסכם, נמחקה יפית מרישומיה וכל תמלוגי השיר הועברו לחברה הצרפתית.
יפית נדהמה מהתשובה של אקו"ם משום שלטענתה ההסכם מזויף לחלוטין. היא סיפרה כי למדה על קיומו לראשונה רק ביולי 2020 בשיחה עם מחלקת חוזים בינלאומיים באקו"ם. "ההסכם מטושטש ובלתי קריא לחלוטין באופן שגם באקו"ם לא היו מסוגלים לקרוא אותו", אמר עו"ד חי, "זהו הסכם מזויף. יפית מעולם לא פגשה את החברה הצרפתית, אינה דוברת צרפתית, אינה מכירה את אנשיה וכלל לא הייתה בפריז בזמן תאריך החתימה המתנוסס על גבי ההסכם. פלט כניסות ויציאות מנתב"ג תומך בטענת יפית כי בזמן החתימה לכאורה על ההסכם היא הייתה בישראל".
יעניין אתכם גם:
הזמר ניסן (ניסו) סימן טוב ("כוכב נולד", "הכוכב הבא") הלך לעולמו בגיל 41
היא כתבה את השיר הכי עצוב בעברית ומתה באחד הימים העצובים בתולדותינו
לטענת אביטן, אקו"ם הסתירה ממנה למעלה מ-30 שנים את דבר קיומו של ההסכם. אקו"ם, היא טוענת, לא פנתה אליה לבדיקת אמינותו ומהימנותו של ההסכם ולא ביצעה בעצמה בדיקות מהימנות על פי דרישות החוק והדין הישראלי הנוגעות למסמכים זרים.
"בניגוד לתחושת הצדק, שמתקוממת כנגד עוול מתמשך של למעלה מ-32 שנים בהן נגזלת מיפית הכרה בזכויותיה כמחברת של היצירה 'רונה', עושה אקו"ם - שהיא כידוע ארגון שאמור לשמור על יצירות ישראליות, יוצרים ישראליים וזכויות יוצרים בישראל - כל שביכולתו כדי להקשות על היוצרת בכל דרך משפטית אשר עומדת לרשותה", אומר עו"ד חי. "החל מהסתרת ההסכם המזויף וההסכמים האחרים שנחתמו מעל לראשה של התובעת, דרך חיוב לברר את התביעה מול בוררים שעלותם השעתית מגיעה לאלפי שקלים, סירוב להעניק לה פטור מאגרת תביעה, סירוב לחשוף את סכומי התמלוגים של היצירה ועד לטענת התיישנות - והכל כדי למנוע מיפית מלזכות בהכרה כיוצרת של 'רונה', למצות את זכויותיה ביצירה ולהיות מתוגמלת בתמלוגי היצירה מ-32 השנים האחרונות".
"להערכת יפית מדובר במניעת תמלוגים בסכום של למעלה משני מיליון שקלים לפחות", מדגיש עו"ד חי, "ההסכם המזויף הוא גם הסיבה שבגללה מנעה וממשיכה למנוע אקו"ם מהתובעת את התמלוגים של היצירה 'רונה'. עד לשנת 2020 לא סיפקה אקו"ם כל הסבר לעצירת התמלוגים ולא גילתה את קיומו של ההסכם הזר בעוד שבפועל העניקה רישיונות לשימוש ביצירה, גבתה תמלוגים, קיזזה מהם את עמלתה והעבירה את יתרת התמלוגים לכל העולם - חוץ מליוצרת של היצירה - יפית".
בסמוך להגשת התביעה שינו באקו"ם את מעמדה של יפית ממתרגמת למחברת, "וכעת היא מוכרת סוף סוף כמחברת של 'רונה'", אומר עו"ד חי. "בעקבות התובענה הזדרזה 'הליקון סונגס' למשוך את ידה מהיצירה ולבטל את זכויות המו"לות שהיו רשומות על שמה באקו"ם. נכון להיום, כבר למעלה משנה מאז שהוגשה התביעה, נמצאת התביעה בשלבים של בירור טענות מקדמיות. אקו"ם והליקון סונגס מסרבות לגלות ליפית מסמכים אשר יגלו בדיוק כמה כסף מתמלוגים יצר השיר 'רונה' והן נתלות בבקשות מקדמיות של התיישנות וחוסר סמכות הבורר לדון בתביעה - הכל בתקווה שיפית תזנח את תביעתה".
יפית, בכל אופן, לא מתכוונת לוותר, ולאחר שהצליחה בתביעתה להכרה בזכויותיה על השיר "רונה", בכוונתה בשלב הבא להגיש תביעה נגד אקו"ם ו"הליקון סונגס" להשבת כל כספי התמלוגים שנגבו על השיר.
"הלב נשבר, קשה לתאר את תחושות העלבון", אמרה יפית אביטן לוואלה! תרבות. "לילות שלמים לא ישנתי מאז שנשלח אליי החוזה המזויף. ניסיתי להבין מה הסיבה שאקו"ם לא הביאה לידיעתי כי התקבל החוזה הזה. אם הייתי יודעת הייתי פותרת את זה באותו רגע. אקו"ם מקזזים את חלקם ביצירה, אז מה הסיבה לא ליידע אותי? מי בחש בקדירה לפני יותר משלושים שנה? מה מסתתר מאחורי התנגדותם לגלות את המסמכים? מה הם מסתירים? אני מנסה למצוא מרגוע ואין לי תשובות לכל השאלות. הרי היצירה הזו שלי ואך ורק שלי. למה לבזוז? למה לעשוק? האם האימרה 'וכסף יעוור עיני חכמים' - כי צדיקים אין - מתאימה לגזל ולמירמה שנעשתה לי?".
"עקרון העל, אשר עומד מעל לכל נורמה משפטית שקשורה בהכרה ומיצוי זכויות, ובזכויות יוצרים במיוחד, הוא עקרון 'הימים הגשומים'", מוסיף עו"ד יוחאי חי. "בימים אלה, כאשר המוזה אינה שורה על היוצר, נכסיו הרוחניים הם אלו שאמורים להמשיך ולפרנס את היוצר ובני משפחתו. המקרה של יפית הוא ביטוי ודוגמא מובהקת לגזילת זכותה של היוצרת להסתמך על נכסיה הרוחניים בימים גשומים".
תגובות
מאקו"ם נמסר בתגובה: "טענותיה של אביטן מתבררות בהליך בוררות פנימי של אקו"ם בפני שופט בדימוס ושם יוכרעו, ואין זה המקום לברר את הטענות בתקשורת. הדברים שצוטטו בכתבה כביכול מכתב ההגנה של אקו"ם מסולפים ומטעים. ראשית, אין שחר לטענות בדבר מניעת תמלוגים מיפית אביטן. אביטן לא היתה כלל חברה באקו"ם עד שנת 2020, למרות שפעמים רבות לאורך השנים הוצע לה להצטרף, ואקו"ם לא יכלה ואינה יכולה לגבות תמלוגים עבור מי שאינם חברים בה. שנית, מדובר בתביעה שהתיישנה שכן אביטן ידעה מאז שנות התשעים על כך שהיצירה מבוססת על יצירת יוצרים מצריים וכי הדבר מעורר קושי - לרבות בנוגע לחלוקת תמלוגים - וידעה כי היא אינה חברת אקו"ם וכי אינה יכולה לקבל תמלוגים, אך במשך שנים לא עשתה דבר ולא פעלה כדי לפתור קושי זה.
"כיום, למעלה משלושים שנה מאז קרות האירועים הרלבנטיים, כשהיצירה כבר אינה פופולרית כשהייתה, נזכרה לתבוע ומובן מאליו כי לא ניתן לברר את מלוא העובדות ואת טענותיה של אביטן שכן חלק ניכר מהמסמכים הרלבנטיים לא נשמרו ולא ניתן לאתרם. הטענות בדבר שינוי מעמדה של אביטן באקו"ם בעקבות התביעה כביכול הן השמצות חסרות שחר, שכן מעמדה שונה לאחר הצטרפותה כחברה באקו"ם. הטענות שמובאות בכתבה מפי בא כוחה של אביטן אינן מדויקות עובדתית או משפטית, והמקום הראוי להכריע בהן הוא במסגרת הבוררות".
מחברת "הליקון סונגס" נמסר בתגובה, באמצעות עו"ד רון קלגסבלד, המייצג אותה בהליך הבוררות: "כאשר קיים הליך משפטי תלוי ועומד, 'הליקון סונגס' לא נוהגת להתגונן ולטעון טענותיה בתקשורת. את טענותיה לגופם של דברים טענה ותטען הליקון במקום הראוי ולא בתקשורת. התיק מתנהל מזה כשנה ואביטן שטחה את טענותיה בפירוט רב במסגרת הבוררות המתנהלת (והדברים ידועים היטב לעו"ד יוחאי חי). על רקע זה, פנייתה של אביטן לוואלה! תרבות תמוהה מאד ונעוצה במניעים זרים. בפנייתכם מופנות רוב הטענות כלפי אקו"ם וכלפי חברה צרפתית 'אסקוט מיוזיק' אשר בכלל איננה צד להליך, ולא כנגד 'הליקון סונגס'. הליקון הסבירה כי איננה צד להליך, והיא שורבבה על ידי אביטן רק משום שהליקון ייצגה במשך תקופה קצרה את החברה הצרפתית 'אסקוט מיוזיק', שאיננה מיוצגת יותר על ידי 'הליקון סונגס'".