העייפות ניכרה על פניהם של גאולה אבן-סער וחבריה לפאנל - ניסים משעל, דידי הררי וסתיו שפיר - בתכנית הבכורה שלה כמגישת "העולם הבוקר" ברשת 13. הם גם דיברו על זה. אפשר להבין: השעה קצת אחרי שש בבוקר, וכולם כמובן השכימו עוד קודם כדי להתייצב בזמן לפרלמנט הטלוויזיוני החדש. אלא שנדמה היה שבלאות הכללית בצבץ גם דבר מה נוסף, בלתי מפוענח עד הסוף. אולי: עייפות מהשיחה הסתמית שעמדה להתנהל, או: מהאינטראקציה הצפויה בין כל הגורמים, או: מכל מה שעל סדר היום.
כי, אמנם, זאת השקה של תכנית במהדורה חדשה, יש הרבה חיוכים והרבה מחמאות, אבל אין בה שום דבר מעניין. לאורך שלוש וחצי שעותיה, אבן-סער וחבריה המתחלפים לא סיפקו דעה אחת שאינה משומשת, צפויה ובלויה מרוב שימוש על אירועי הזמן. איך אפשר שלא לפהק.
אבן-סער הגיעה לרשת אחרי סיום דרכה בתאגיד. העיתונאית הוותיקה והמוערכת, שהיא, מה לעשות, גם אשתו של פוליטיקאי בכיר, נדרשה שם שלא לעסוק בנושאים שמעמידים אותה בניגוד עניינים, עד שמאסה בכל הפליק-פלאקים מסביב לכך ועברה שני מספרים קדימה בשלט - למקום שבו כל זה כנראה לא ממש אכפת לאף אחד. היא נחתה על הכסא שקודם ישבו עליו מירי מיכאלי, רותם ישראל וצביקה הדר, ובאורך האימתני של התכנית היא חילקה את השיחה לשניים - פאנל פוליטי שפותח את התכנית, ופאנל "לייף סטייל" בחלקה השני.
כאן יכולה אבן-סער, אשתו של שר המשפטים היוצא, לנהל באין מפריע פאנל שלם על התכנית הקיצונית של השר הנכנס, יריב לוין, להחלשת מערכת המשפט. זו לא בהכרח ההתעלמות מניגוד העניינים שפוגעת בשיחה, שהיא ממילא, כאמור, מדוקלמת וצפויה לעייפה. נכון שבהשוואה לפאנלים הפוליטיים של הערב, כל דבר, באמת כל דבר, הוא סוגה עילית - מה גם ששלושת האורחים כאן לא צועקים זה על זה ונותנים לחבריהם להשלים משפטים לפני שהם מפריחים בדיוק את מה שמצופה מה. כשאלה נקודות האור, התמונה ברורה.
הפאנל הפוליטי תופס את רוב הזמן. אחרי תכנית ההפיכה המשפטית, נפח עצום של זמן אוויר הוקדש לריב הנוכחי בליכוד בין ח"כ דוד אמסלם לראש הממשלה בנימין נתניהו, כאילו שלמישהו שאינו חיה פוליטית אכפת מזה בכלל. הריאיון של מיקי זוהר, שר התרבות הנכנס, עסק בשני הנושאים האלה בהרחבה. רק דבר אחד נשכח: נושא משרדו. אבן-סער אמרה לו שהייתה שמחה לדבר איתו גם עליהם בהזדמנות.
שווה להתעכב על הנקודה הזאת, מפני שהיא ממחישה עד כמה עקום סדר היום של "העולם הבוקר", תכנית באורך הגלות, שיש בה כביכול זמן לגעת במה שאף פעם לא מגיעים אליו - תרבות למשל - אבל משחיתה זמן מסך ארוך במיוחד לשיחות פוליטיות לעוסות ומקנה לנושאים אחרים בקושי כמה דקות, כולל שעון עצר, לשיחות בזק.
ואמנם, אבן סער הבטיחה אייטם תרבותי אחד ויחיד - האם עברי לידר צריך לארח את מנהיג המפלגה ההומופובית נעם אבי מעוז לארוחה אצלו בבית. שוב פוליטיקה, לא תרבות. זה כבר היה בשלב פאנל הלייף סטייל, שאירח את מוטי רייף, ציפי רפאלי ואירית רחמים. אפשר להגיד על השלושה האלה הרבה דברים, אבל דבר אחד בטוח - בניגוד לקודמיהם, הם לפחות לא חצי-אוטומטיים. מדהים שגם זאת סוג של מחמאה.
כמעט שום תכנית של רשת אינה שלמה בלי מנה של קידום עצמי, וכך מצאה את עצמה אבן-סער משנסת מותניים ומראיינת גם את המודח הטרי מהישרדות, שהוא, איך לא, גם חבר שלה ושל בעלה משכבר הימים, יועץ פוליטי. לא ברור מה יותר מגוחך, לראות את המגישה המתעקשת לעסוק בפוליטיקה נדרשת להתבזות בקידום ריאליטי, או ההתעקשות שלה לשאול גם אותו על הריב בליכוד. אחר כך, בשלב שבו גם להפקה כבר נגמר הכוח, עוד הייתה שיחה אווילית על השפה העברית שבה נשאלו גיל חובב ועוד איזה טיקטוקר מה זה בומר וצ'וצ'ה וציח וצח. זה אולי מתמצת את כל הסיפור של התכנית הראשונה של "העולם הבוקר": להפריח מילים לאוויר לא הופך שיחה בטלוויזיה לבעלת ערך.
בקטנה:
אדם צועק את שחסר לו, וקשת היא זכיינית שיודעת לצעוק. "אנחנו בעולם אחר, זאת עונה אחרת, זה סיפור אחר, משהו אחר לגמרי" - אלה רק חלק ממבחר הניסיונות של מגישי ופרשני העונה החדשה של "נינג'ה ישראל", שגם היא הושקה אמש, לטשטש את העובדה שמדובר בדיוק באותו דבר.
השינוי הגדול בעונה הנוכחית הוא שהמשתתפים מתמודדים ישירות מול יריביהם באותו זמן. לפי הציטוטים שלמעלה, הדבר העיקרי שמוכפל הוא היעדר הפרופורציה.
בדומה ל"הכוכב הבא", התכנית עדיין באובססיה כלפי יובל שמלא, הנינט שלה, ואתמול, לצד מתמודד שנחגג ככפיל שלו, הוא גם השתתף כפרשן. ואמנם, את זה דווקא אפשר לחגוג: למתמודד לשעבר נוכחות מקסימה, צנועה ואיטליגנטית, גם בעמדה הזאת. אפשר לקוות שבניגוד לשאר הדברים בתכנית הזאת, הוא יסתפק במידוריאמה ולא יטפס לכולנו גם על העצבים.