אביחי מנדלבליט, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי, המזכיר של אחת מממשלות נתניהו ולבסוף היועץ המשפטי לממשלה שהגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים - נראה בריאיון שהעניק אמש לאילנה דיין לתכנית "עובדה" בקשת 12 כאיש די משעמם ואפרורי. לא מרבה בדיבור. לא פוצח במונולוגים. לא עורך חשבון נפש, למרות שבשני הצדדים הניצים בישראל, כל אחד מסיבותיו, סבורים שהוא צריך. הוא לא מסגיר הרבה פרטים. לא מתמסר למראיינת, שמנסה לקושש ממנו מסקנות נחרצות בלי הרבה הצלחה. שתקן. מרואיין בעייתי, כמו שאומרים עיתונאים לפעמים בינם לבין עצמם.
דווקא לכן, כשמנדלבליט כן בחר להיות ישיר, הדברים שהוא אמר מחרידים פי כמה וכמה: מחרידים במשמעותם, אבל בעיקר באופן שבו הם נאמרים - ישירות אגבית, עייפה, ללא זעם. "זו לא רפורמה, תקראי לזה איך שתרצי, הפיכה, מהפכה משטרית לחלוטין וזה שינוי מוחלט של הדי אן איי שעליו גדלנו. הדבר הזה הוא ביטול עצמאות מערכת המשפט מקצה לקצה", הוא אומר בשקט על מה שמונח על הכף. לא מפגין בבלפור, גם לא יריב פוליטי, אלא איש שעדיין שופע מחמאות לבוס שלו לשעבר. לא בהתלהמות או בהתרגשות או מתוך עלבון, אלא בבירור: הוא רואה מול עיניו מהפכה מוחלטת. ככה. ביובש בלתי נתפס.
מילא. זה לא העיקר. בוויכוח הבלתי נגמר, שרק הולך ומסלים, מי שגיבש כבר את דעתו בנושאים האלה לא ישנה את דעתו כי מנדלבליט אמר או לא אמר משהו לאילנה דיין. מי שמסכים - מסכים; ומי שלא - לא יסכים גם עכשיו לדברים שממילא כבר נאמרו בצורות שונות. אבל היובש הנורא הזה בכל זאת מקנה להם אופי אחר, מיואש יותר, חסר אונים. וזה עוד כלום לעומת מה שהגיע אחר כך.
"זה יידרדר עוד, זה לא נגמר. הם לא יוותרו (שני הצדדים). זה ייגמר באלימות. מישהו או מי שהם ישלמו את המחיר בדם. זה מה שיקרה", אומר מנדלבליט על האווירה הרעילה כמו שאנשים מדברים על מזג האוויר. פניו נודדות ממקום למקום, פיו פולט את הדברים כמו היו מובנים מאליהם לחלוטין, כמעט אנקדוטליים. תשימו לב למילים האלה ולסגנון: "מישהו ישלם את המחיר בדם". כמה זה ברור לכל מי שעיניו בראשו שזה מה שהולך לקרות כאן: אלימות. אנחנו צופים בהתנגשות שעומדת להתרחש, והסיכוי למנוע אותה כבר לא קיים. המזעזע הוא שאנחנו לא מזועזעים כבר.
כל השאר, חשוב ככל שיהיה, משני ואולי צפוי. מול שאלות הכרחיות ענה מנדלבליט רובם בתשובות קצרות, מבלי לפתוח תיבות פנדורה. המרואיין שיעמם, אבל גם הכתבה של דיין לא הייתה חפה מבעיות. במחילה, סמול טוק במגרש כדורגל בגלל עברו של היועמ"ש כשחקן - זו בחירה די מטופשת, וכפי שהתברר גם חסרת ערך, למשל. חסרו גם שאלות נדרשות, ורלוונטיות לא פחות לנושא, על ההליכים נגד דרעי וליצמן והסדרי הטיעון המקלים שנחתמו איתם. אחד מהם מחולל כעת סערה חריפה בפוליטיקה הישראלית, אבל הסיפור הזה לא קיבל במה משמעותית אצל "עובדה" בריאיון הזה.
אחר כך, כמובן, הגיעה תגובת לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכללה האשמות פרועות נגד מנדלבליט, והזכירה במשהו תגובה קודמת ששוגרה פעם לעבר התכנית. גם הפעם הגיבה דיין במילים "לא אומרים", אבל הפריכה טענה כוזבת אחת. גם זה כבר מתקבל באדישות.