רחוב נרודני בפראג הוא רחוב מיוחד. הוא מתחיל בגשר הליגיון ההיסטורי, שעובר מעל הנהר הוולטאבה שחוצה את העיר שבוית החלום, וממנו עולה הלאה. לפני יותר מ-30 שנה, זה היה הרחוב שבו דוכאה באלימות הפגנת סטודנטים, שתהפוך לאחד האירועים המחוללים של "מהפכת הקטיפה" שהפילה בסופו של דבר את הממשלה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה. היום האווירה בו הרבה יותר שלווה, אפילו שההיסטוריה נוכחת בו: תיירים רבים יכולים לחלוף על פני בניין התיאטרון הלאומי שנבנה במאה ה-19, או להיכנס לקפה לובר, שפועל מאז 1902 ומתגאה בלקוחות היסטוריים כמו הסופר היהודי תושב העיר פרנץ קפקא, המדען אלברט איינשטיין והסופר קארל צ'אפק, הראשון לטבוע את המונח "רובוט".
מול הקפה, ממש מעבר לכביש, בין שתי מסעדות וייטנאמיות, שוכנת עוד תחנה קבועה במסלול של תיירים רבים: האולם של קבוצת התיאטרון השחור "אימאג'" - שם מופיעים רקדנים ופנטומימאים בסגנון מקורי ומלא שמחה, שהפך לסמל עירוני: הם רוקדים בצללים, מבלבלים את הצופים ומהתלים בהם, ומצחיקים אותם בלי לומר מילה באמצעות פנטומימה מקורית.
בחודש הבא לא תצטרכו להרחיק עד פראג כדי לראות אותה: כפי שאירע כמה פעמים בעבר, הם יגיעו ללא פחות מ-15 הופעות בישראל בסיבוב שצפוי להימשך כשבועיים, תחת הכותרת "The Best of The Best of IMAGE". כפי שניתן להבין מתוך שמו של המופע, הוא כולל את לקט הקטעים האהובים ביותר של הלהקה, ובצידם גם כמה קטעים חדשים.
לפני הכול, נתחיל בהתחלה. התיאטרון השחור הוא ז'אנר בימתי ייחודי, המבוסס על אשליה - על התעתועים שיכולים לייצר רקדנים ושחקנים בחשיכה, תוך שימוש נרחב באור אולטרה סגול. זהו פלא: להביט אל הבמה ללא יכולת להבין מה באמת מתרחש עליה, כשבחסות האפלה הדמויות רצות, קופצות ומעופפות. הסגנון הזה התבסס בפראג בעשרות השנים האחרונות, וכמה קבוצות כאלה פועלות ומתחרות בה. "אימאג'" היא מהמצליחות שבהן.
המופעים של הלהקה מורכבים משני חלקים שונים באופיים אך משלימים ושלובים זה בזה. החלק העיקרי הוא תיאטרון שחור במובנו המוכר, מלווה במוזיקה אלקטרונית ותנועה ללא הפסקה. החלק השני מתבסס על מקטעי משחק ופנטומימה קומיים, פשוטים בתכלית ויעילים להפליא. כך למשל, קטע שלם ומשעשע בהצגה שאנחנו רואים שם - שעוד צפויים לה כמה גלגולים לפני שתגיע לגרסה שתוצג בישראל - מתאר מאבק איתנים בין אדם שמבלה על חוף הים לבין יתוש. אם כן, זהו מופע בידור עליז וידידותי, משוכלל אך לא תובעני, שיכול לשמח מבוגרים וצעירים גם יחד. את צחוקו של הילד שישב באולם בזמן ההצגה, אי אפשר היה לפספס.
בקבוצה מסבירים כי אותה נוסחה - השילוב של קומדיה ללא מילים ומחול מקצועי - היא-היא סוד הקסם שמחזיק אותה רעננה ורלוונטית. "היתרון הגדול שלנו הוא שזהו מופע לא מילולי", אומר אלכסנדר ציהר, מנהל התיאטרון, בשיחה עם עיתונאים מישראל. "יש בפראג הרבה מחזות זמר, הפקות גדולות יותר מאיתנו, אבל הפוטנציאל שלהם יכול להגיע לעשרה מיליון בני אדם. הפוטנציאל שלנו הוא 8 מיליארד - אם הסיטואציה בעולם היא נורמלית, ואנשים לא מפחדים לנסוע, לא מפחדים לראות דברים חדשים, אז פראג מלאה בתיירים".
זהו עסק משפחתי מבחינות רבות. לצד ציהר, 74, אנחנו פוגשים גם את אשתו אווה אסטרובה, 67, המנהלת האמנותית של הקבוצה, הכוריאוגרפית הראשית שגם מעצבת את התלבושות. השניים, ילידי פראג, נפגשו לפני כמעט יובל בקונסרבטוריון: הוא היה אז מוזיקאי; היא - רקדנית בלט מקצוענית. אחרי שהתחתנו והביאו לעולם שני ילדים, החליטו להקים בשלהי העידן הקומוניסטי משהו משל עצמם, שיאפשר להם לבטא את היכולות המשותפות שלהם. זה היה בסוף שנות ה-80. חלק מהפרפורמרים והעובדים מלווים אותם מאז - והשאר היסטוריה. בשיא הצלחתה העלתה הקבוצה 582 הופעות בשנה אחת, לא כולל הופעות בחו"ל, וכשמדובר למעשה בשבעה מופעים שונים שרצים במקביל. גם אחרי יותר מ-33 שנה, אסטרובה וציהר עדיין מנהלים את ההצגה מקרוב.
הקורונה, כמובן, האטה את הקצב. בזמן המגיפה החזרות נפסקו, הרקדנים הלכו הביתה, וגם אחרי הסרת המגבלות - כפי שאנחנו כולנו זוכרים היטב - לקח זמן עד שאפשר היה לקיים מופעי תרבות מול קהל בהיקף משמעותי ולא רק מול עשרות בודדות של אנשים. התעשייה, הם מסבירים, עוד לא חזרה לעצמה מאז, והתיאטרון פועל במרץ כדי לחזור להספק של שבע הופעות בשבוע.
התפשטות הנגיף גם הובילה לדחיית סיבוב ההופעות של הלהקה, שאמור היה להגיע לישראל כבר בשנת 2020. ישראל היא תחנה חשובה עבור חברי הלהקה, שכבר ביקרו כאן כמעט עשר פעמים. הסיבוב הזה יחל ב-17 במרץ ויסתיים ב-1 באפריל, ויעבור דרך מודיעין-מכבים-רעות, המועצה האזורית אשכול, הרצליה, באר שבע, נתניה, פתח תקווה, כרמיאל, חיפה, תל אביב, אור עקיבא, ירושלים, קרית מוצקין וראשון לציון. אורך המופעים עומד על כשעה ועשרים.
"אנחנו רוצים להביא לקהל הישראלי את הכי טוב שיש לנו", אומרים השניים, "מאז סוף שנות ה-90 אנחנו מגיעים בכל שנה או שנתיים. זאת המדינה הראשונה שאליה אנחנו רוצים להגיע". כשאנחנו שואלים את ציהר למה, בראש הסיבות הוא מצהיר, כבעל ניסיון וללא היסוס: "הקהל מושלם".
לרכישת כרטיסים
הכותב שהה בפראג בהזמנת הפקת המופע