הלהיט הענק "ילדות נשכחת" של נורית גלרון חוגג בימים אלה 40 שנה. את השיר, המופיע באלבומה הרביעי והנהדר "אני ראיתי יופי", כתב יעקב גלעד שלמד עם גלרון בתיכון וכתב את השיר על הילדות שלהם. ומה מהילדה שהייתה עדיין נותר בה? "הילדה שהייתי בטוח נשארה בי, אולי אני אפילו מכחישה את זה", אומרת גלרון בריאיון לוואלה! תרבות. "אני חושבת שכילדה הייתי קצת ביישנית, והביישנות עדיין בי. הייתי ילדה מאוד רגישה, ואני עובדת על זה גם היום. אני רואה את עצמי המון בילדה שהייתי, ראיתי את זה גם בילדים שלי והיום אני רואה את זה בנכדים שלי. ברור שבהרבה מאוד אספקטים אני לא ילדה. יש לי תובנות רבות על החיים ועל העולם בכלל".
קצת מפתיע אותי שאת ביישנית, אבל זה מזכיר לי משהו שאמרו לי פעם: "יש שלוש מציאותיות שונות - המציאות התדמיתית, המציאות הרגשית והמציאות העובדתית". איפה מתחדד אצלך הפער בין המציאויות האלה בחייך?
"אני לא שבויה במציאות התדמיתית, אני חיה את הרגשית והעובדתית. תדמית זה איך שרואים אותי, איך שאתה רואה אותי, זה לא בא ממני. אני עושה מה שאני באמת מרגישה ואוהבת ומאמינה בו, ולא בגלל שעכשיו צריך להיות ראפרית מבחינה תדמיתית. האמת שלי היא אמת רגשית. האמת העובדתית היא עובדתית: אני מהדור ההוא, הקודם. אבל לא חייתי אף פעם במציאות תדמיתית. אף פעם לא".
הביישנות שנותרה בך וחוסר העניין שלך בתדמית שלך מתכתבות לי עם משהו שאמרת בתחילת דרכך, באחד הראיונות הראשונים שקיימת, לפני 45 שנה, לעדית נאמן בידיעות אחרונות: "אני לא כוכב". עם השנים, הגדרת את עצמך אחרת? היחס שלך לכוכבות השתנה?
"מה זה כוכבות? אני חיה הרבה שנים, כשהציבור רואה אותי. אני לא חושבת שאני חיה חיים כוכביים יותר מ... אולי כן. אני כן חיה עם איזו פרבילגיה, אולי ייתנו לי את השולחן היותר טוב במסעדה, אבל אני לא מרגישה שאני איזו 'כוכבת'. אני חושבת שאני מדור כזה, שהוא לא כל כך של כוכבים. לא היינו כל כך כוכבים. הארנו - אבל לא נצנצנו כל כך, אני חושבת, בעיקר האמנים שמתעסקים במוזיקה כמו שאני התעסקתי, ולא בפופ או בדברים יותר נוצצים, אלא בז'אנר אחר של מוזיקה, של מילה, של מלודיה ושל הרמוניות. יכול להיות שאני טועה. אתה יודע, אם הייתי רואה עכשיו ברחוב את בוב דילן הייתי רודפת אחריו ומבקשת לעשות סלפי. אבל מה זה כוכבות בעצם? אני שואלת אותך".
האמירה שלך "אני לא כוכב" הלמה אותך אז - והולמת אותך היום. כשאני חושב מהי אמנית אמיתית, אני חושב על מישהי כמוך. את נתפסת בעיני כאמנית ענקית ואמיתית - ולא כרודפת פרסום.
"קודם כל זאת מחמאה מאוד גדולה, כשאתה קורא לי אמנית אמיתית. זה לא 'כוכבת'. בכוכב, מבחינתי, יש משהו שהוא קצת גדול יותר מכל החלקים שלו, ואני לא מרגישה כוכבת. אני לא כוכבת".
החודש מציינים 20 שנה לעליית התכנית "כוכב נולד". אני מניח שהעובדה שלא ראינו אותך יושבת כשופטת בתכנית ריאליטי - זה לא במקרה. זה בגלל שזה לא האיזור הטבעי שלך?
"תראה, קיבלתי פה ושם הצעות ודחיתי אותן כי אני לא מרגישה שאני יכולה לשפוט מישהו אם הוא זמר ואם מגיע לו להצליח או לא להצליח. אני לא יכולה להכאיב למישהו שמרגיש שזה בנפשו, ולהגיד לו, תשמע, תעזוב את החלומות, תלך לעשות משהו אחר. זה קשה לי באישיות שלי. זה לא שאני לא יודעת לשפוט אבל זאת הדעה שלי. לפעמים אני שומעת משהו, ואומרת מה זה? איזה מין דבר זה? ואחר כך זה נהיה להיט גדול, ואני כאילו לא מבינה כלום כבר".
אחרי כמעט ארבע שנים בהם לא שיחררה שיר מקורי חדש, מוציאה היום (ראשון) נורית גלרון שיר חדש ומרטיט לב בשם "קורא לי לבוא" (האזינו - מעל). על המילים, הלחן וההפקה המוזיקלית של השיר חתומים היוצרים הצעירים אלעד שלמה טרי ומאור שושן. זהו שיר כמיהה לבית ולאהבה. גלרון אומרת שהרצון הזה מתחבר ל"כמיהה לביטחון, לשקט, לארבעה קירות. אני בחיים שלי יודעת את זה כבר אבל מסביבי אנשים קרובים או מאבדים את זה או עדיין מחפשים את זה. זה השקט הזה של החיים. ארבעת הקירות המגנים. בית".
עברו ארבע שנים מאז השיר המקורי הקודם שהוצאת. כתבים נוהגים לשאול אמנים: למה לקח לך כל כך הרבה זמן?
"אני לא פועלת למתי 'כדאי' או 'צריך' להוציא שיר. אני מקבלת הרבה חומרים, וזה מאוד תלוי במצבי רוח, בהתאהבות שלי לשיר מסוים. בשיר הזה פשוט התאהבתי, ואמרתי שאני רוצה להשמיע אותו. זה הכל. אין שום חוקים ואין שום רצון לחכות לאיזה זמן מסוים או לעיתוי מסוים".
יפה שלאורך השנים, לצד העבודה עם ענקי תרבות, עבדת לא פעם גם עם צעירים, אם זה אביב גפן שהיה יחסית בתחילת דרכו או עופר מאירי כמפיק מוזיקלי, ובשיר החדש את עובדת עם הכותבים הצעירים מאור שושן ואלעד שלמה טרי.
"זה מספק אותי. באמת הרבה יוצרים צעירים שולחים לי יצירות שלהם. אני מאמינה שליוצרים הצעירים יש איזשהו רעב ובתוליות שאותי ממש מסקרנת ומקסימה. אני שמחה שלא טעיתי במהלך השנים. אני לא זאת שהמציאה את אביב גפן אבל ידעתי לגעת בו ברגע הנכון או ארקדי דוכין. זה עושה לי סיפוק מאוד גדול, שאני יכולה לפתוח איזה צוהר ליוצר חדש".
השיר החדש יוצא רגע לפני סיבוב הופעות חדש של גלרון, בהפקת גיא ויהל, שייפתח בערב ט"ו באב, 3 באוגוסט, באולם צוקר שבהיכל התרבות בתל אביב. "זה סיבוב אחרי עשר שנים של הופעות שעשיתי, והרגשתי צורך טיפה לרענן, טיפה לנסות לגעת בשירים שלי, שאני נוגעת בהם כל כך הרבה שנים, באופן שיעניין אותי. גיא ויהל עושים את זה ממש מרגש. אני מחכה לסיבוב הזה ומחכה גם לראות איך הקהל יקבל את זה. זאת תהיה הפקה אחרת ממה שהייתה לי עד עכשיו".
כאמור, אחד היוצרים שקיבלו הזדמנות גדולה מגלרון בתחילת דרכם הוא אביב גפן. הוא כתב לגלרון, ביחד עם אחותו שירה גפן, את להיטה "אתה פה חסר לי", שציין לפני מספר חודשים יומולדת 30. לא רבים יודעים שהחלק של הסי-פארט לא היה כלול בגרסה המקורית ונוסף רק בעקבות בקשת גלרון. "כששמעתי את השיר, הוא היה מאוד קצר, היו בו שני בתים ופיזמון. הרגשתי אז וגם היום אני לפעמים מרגישה, שהסי-פארט הוא איזשהו שיא שיכול לעשות איזה טוויסט בשיר. הרגשתי שחסר שם גם בית וגם סי-פארט. אביב אז היה בתקופת 'אור הירח', הוא היה עסוק ומאוד היה לו קשה להביא עוד דברים לשיר הזה, אז שירה אחותו כתבה את הבית הנוסף והשלישי. מאוד התעקשתי על סי-פארט. אביב לא הצליח כל כך. ואז עופר מאירי ושמוליק בודגוב הביאו בסקיצה את הגיטרה המדהימה הזאת שהוא עושה שם, השמענו את זה לאביב והוא אמר וואו, זה יכול להיות סי-פארט והוא כתב על זה מילים לסי-פארט הזה, ואני חושבת שיצא בסוף שיר עם התחלה, עם שיא ועם סוף ואני מאוד מבסוטית עד היום על השיר הזה".
הקריירה של גלרון כוללת גם כמה שירים הנוגעים באומץ בעצבים המחוספסים של הארץ הזאת. המקרה הבולט ביותר בחזית זאת אירוע בשנת 1989, שבה הוציאה את אלבומה "אחרינו המבול", ושיר הנושא שבו נכתב על ידה והולחן על ידי ארקדי דוכין. גלרון הביעה לראשונה בשיר את דעותיה הפוליטיות־חברתיות על אדישות הישראלים לאינתיפאדה הראשונה, והוא כלל את המילים הנוקבות "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה". השיר עורר סערה ונפסל להשמעה בגלי צה"ל.
כמעט 35 שנה אחרי סערת "אחרינו המבול", ועל רקע ההקצנה שחלה בשיח הפוליטי, מהרשתות דרך התקשורת ועד הכנסת, היית יכולה במציאות יותר דליקה היום להוציא שיר כמו "אחרינו המבול"?
גלרון שוקלת את מילותיה בקפידה. "אני חושבת שלכל שיר הזמן שלו. ואני הכי מצטערת שהבעיה שהשיר הציג אז לא נפתרה עד היום".
"המחאה היום בעיני מאוד מרשימה", מוסיפה גלרון. "אולי באמת זה זמן לעצור ולחשב מסלול מחדש, בכל נתיבי החיים שלנו כאן, החברתיים, הכלכליים, התרבותיים כמובן, החינוך. יש איזושהי תחושה שאנחנו דוהרים למקום לא כל כך טוב. המחאה, אני חושבת, עזרה לאנשים להבין את חשיבות המעורבות בבניית הצביון של החיים של המדינה בעתיד שלנו פה. אני חושבת שפעם הייתה איזה סוג של אפאטיות, היה איזה חוסר אכפתיות וחוסר רצון להיות מעורבים. ויותר מהכל היה איזה חוסר אמונה ביכולת שלנו להשפיע גם אם אתה מעורב. נדמה לי שהיום יש איזו מין תחושה כזאת שאפשר להשפיע, אפשר לעשות משהו. אני חושבת שהדבר הכי יסודי פה זה חוסר הכלה של אנשים את האנשים שלא חושבים כמוך, כל הערכים החברתיים והאנושיים שאתה מאמין בהם - הופכים לפוליטיים, והפוליטיקה מרעילה כל חלקה בחברה הזאת. אני חושבת שזאת תקופה מאוד מעניינת. אני מאוד מקווה שייצא מזה רק טוב, לכולנו כמובן".
שיר נוסף שלך שנוגע לחיים כאן ונשאר אקטואלי הוא "השיר המטורף של הארץ", שכתב סובול והלחין רכטר, וכולל את השורה "אנרכיסטים הולכים בדרכים, לעורם רק כותנת". אנחנו בתקופה שבה שלטון הימין קורא למפגינים נגד ההפיכה המשטרית "אנרכיסטים".
"זה מצחיק, כשאני שרה בהופעות את 'השיר המטורף של הארץ', ואני שרה אותו, אז כל פעם שאני מגיעה למילה 'אנרכיסטים' יש צעקות כאלה בקהל, 'הווווו', זה קצת אפילו תמוה, כי השיר הזה נכתב באמת מהצד השני, ההפוך לגמרי. כן, אתה יודע, זה מצחיק שקוראים למפגינים 'אנרכיסטים'. זה תמוה בעיני".
הריאיון מתקיים בשיחת טלפון מניו יורק, בה נמצאים נורית גלרון ורפי רשף לביקור נוסף אצל בנם ונכדיהם שחיים שם. בעבר אמרה גלרון שהקריירה שלה הושפעה במידה מסוימת מכך שאמא שלה נאלצה לוותר על קריירה של זמרת. בתשובה לשאלה האם הייתה השפעה הפוכה כלשהי, בהיותה של גלרון זמרת מצליחה, על כך שאף אחד מילדיה לא בחר ללכת לתחום המוזיקה, היא אומרת: "אני נתתי לילדים שלי את כל האפשרויות לבחור במה שהם אוהבים לעשות. הם אוהבים מאוד לשיר, אוהבים מאוד מוזיקה, הם שמעו הרבה מוזיקה בבית, אבל לא היו להם שום חלומות הצלחה בתחום הזה. תראה, בבית שלנו לא רק אני הייתי, הייתה עוד קריירה לידי, וגם לכיוון הקריירה של רפי הם לא הלכו. זאת הייתה בחירה שלהם. אנחנו עודדנו כל רצון שלהם להשקיע במה שהם אוהבים".
בהסתייגות קלה: בתכם מיכל נגעה בתחום התקשורת - עבדה תקופה בהארץ.
"נכון, הייתה לה נגיעה בתקשורת, זאת הייתה תקופה שהיא חיפשה את עצמה והיום היא פסיכולוגית".
לפני כחודשיים וחצי הלך לעולמו חתן פרס ישראל לספרות מאיר ויזלטיר, שביצעת את שירו "יש לי סימפטיה" ללחנו של שלמה גרוניך. מה המשמעות של השיר הזה ושל ויזלטיר מבחינתך?
"את 'יש לי סימפטיה' אני שרה עד היום. אין הופעה שלא מבקשים ממני את השיר. ויזלטיר היה כותב ענק. היה מאוד מאוד קשה להלחין אותו. אחרי 'סימפטיה' חיפשתי הרבה מאוד שירים שלו, שאפשר יהיה להלחין אותם, וזה היה בלתי אפשרי. הוא היה משורר ענק, מאוד תל אביבי. אני חושבת שהשיר הזה הביא את הצד הג'אזי שלי וגם הביא טקסט מאוד שירי-פיזמוני והעביר אותו לקהל רחב. אני חושבת שזאת נקודת ציון מאוד חשובה בדרך שעשיתי".
מה התחושה שלך כשזמר או זמרת מבצעים גרסת כיסוי לשיר שביצעת במקור וזוכה דרכם להצלחה מחודשת - אם זה "סימפטיה" שביצע אחריך מלחין השיר גרוניך, "נגיעה אחת רכה" שחידש גידי גוב בשינוי המין במילים או "הלילות הקסומים" שזכה לקאבר מהמכשפות. האם במקרים כאלה או אחרים אמרת לעצמך בתסכול מסוים: "היי, זה הלהיט שלי"?
צוחקת. "תראה, היות ואני גם עושה את זה עם שירים שהם לא שלי אז אני לא יכולה להביע דעה אמיתית. אני חושבת ש'הלילות הקסומים' היה הקאבר הראשון שעשו לשירים שלי, אם אינני טועה, וענבל לקחה את זה למקום אחר לגמרי, הרבה פחות ילדותי ופחות תמים. שמע, אני גם עושה קאברים לאחרים, כשאתה מוציא והוא נהיה להיט, הוא עובר קצת לידיים ולאוזניים של הציבור, והוא כבר איכשהו לא כל כך בידיים שלי. לפעמים את אומרת, 'וואו, איזה יופי של קאבר', ולפעמים את אומרת 'טוב מאוד שזה לא משהו'".
כמו בתחומים אחרים, אפליית נשים קיימת גם בתעשיית המוזיקה, בין השאר בפסטיבלים ובהשמעות ברדיו. ועם זאת, בשנתיים האחרונות יש ריבוי של קולות נשיים במצעדי ההשמעות. ומי מהזמרות החדשות את אוהבת במיוחד?
"קודם כל, המגמה טובה. זה רק אומר שכשיש איזושהי ביקורת ואנשים מתעקשים על כל מיני עקרונות, אז אפשר גם לשנות. והנה זה משתנה. אני מאוד מאוד מברכת על זה, אני מאוד שמחה. המגמה של נשים במוזיקה הישראלית היא באמת מגמה טובה. מבחינת הזמרות החדשות, יש זמרות מקסימות ונפלאות ורק שיצליחו".
אהבת את ההופעתה של נועה קירל באירוויזיון האחרון בליברפול?
"בהחלט. הדרך שהיא עושה ממש מרשימה, האמביציה והיכולת שלה להתמיד, המשמעת העצמית שלה. בהחלט מרשים".
ומאפליית נשים - לבעיית הגילנות. חתן פרס ישראל נוסף שעבדת איתו הוא נחום (נחצ'ה) היימן. בשנותיו האחרונות נקלע למצוקה כלכלית קשה, שטלטלה את עולמו וחשפתי ראשון בריאיון עמו למעריב, כשאמר בין השאר את המילים החריפות: "ישראל היא מדינה מזויינת שלא דואגת לאמנים הוותיקים שלה". זה נושא שמטריד אותך?
"בגדול, רוב האמנים, אני לא אומרת כולם, אפילו הגדולים והמצליחים, לא נהיים עשירים בארץ. אנחנו לא כמו בארצות הברית פה. הם עושים את הכסף שלהם בתקופה החמה, וכמובן שלא כל הזמן יש תקופה חמה, ואז פתאום זה נגמר. הם לא יחפשו מקצוע אחר. הם לא יילכו לבנות לעצמם קריירה חדשה בתחום אחר. אז צריך באמת לשמור על האמנים האלה, גם כשהם בתקופה די אחרונה של חייהם או בשולי הקריירה הזאת. אין להם שום ביטחון. אין להם עזרה. לפעמים הם גם לא כל כך שומרים על תשלומי פנסיות. צריך לשמור עליהם, צריך שהמדינה תחזיר להם. הם אבנים בתרבות המקומית הזאת. הם לא יכולים לסיים את החיים שלהם בחוסר כל. אם אפשר גם לתת להם משהו וגם לאפשר הופעות מכורות שהם יכולים להופיע בהם - אני חושבת שזאת ממש חובה מצד המדינה לתת להם את הביטחון הזה".
היו בחייך רגעים שבהם חשבת לפרוש מהמוזיקה?
"הייתה לי תקופה בחיים, כשכבר הייתי אמא, שאמרתי לעצמי שאולי אני מתאימה למשהו אחר. הלכתי לשלושה ימים של אבחון מקצועי, ובסוף בסוף, בשורה התחתונה, אמרה לי המאבחנת, תשמעי, את זמרת. יש לך איזושהי נתינה שהיא טובה לזולת. את יכולה גם להיות גננת. את צריכה להיות זמרת. יש לי הרבה תקופות שאני אומרת, 'רגע, לאן אני לוקחת את עצמי?'. יש תקופות של עייפות. ופתאום משהו מדליק אותך ואת הולכת עם זה עד הסוף. אבל להחליף מקצוע? אני כבר לא חושבת על זה. אף על פי שאני כבר יותר מעשר שנים מפסלת, והפיסול עושה לי משהו מאוד טוב. אני מאוד נהנית. אני לא חושבת שאני פסלת טובה. אבל יש משהו ביצירה הזאת של יש מאין שעושה לי את זה מאוד נעים. אני חושבת שהביטוי שלי הוא בזמרות ואני בחיים לא אפסל כמו שאני שרה אבל יש בזה איזושהי פינה שהיא רק שלי, לבד, בלי קהל, בלי כלום, שעושה לי מאוד מאוד טוב".
מי שלצערנו הפסיקה להופיע זאת יהודית רביץ, שדרככן הצטלבה לא פעם. אתן בקשר? עדיין קורה שמתבלבלים ביניכן לפעמים?
"אני לא חושבת שמתבלבלים בינינו. אנחנו בקשר אבל לא יומיומי".
כבר בצעירותך, בסוף שנות השבעים שירים, שרת את השירים המרימים "מה יהיה בסופנו" ו"עצוב למות באמצע התמוז". מחשבות על המוות מטרידות אותך?
"תשמע, הגיל זה משהו שאתה חי לצדו או מתכחש אליו. אני מאלה שקצת מתכחשים. אני מרגישה ממש בשיא היכולת שלי. הנכדים אמנם קוראים לי סבתא אבל אני לא קולטת שהם קוראים לי. אני ממש באנרגיות רגילות. אני מאוד מתרגשת. יש את המחשבות הטורדניות האלה על זמן ועל גיל, אבל בסך הכל אני מכחישה".
נורית גלרון תקיים את סיבוב ההופעות החדש שלה, הנושא את שם שירה החדש "קורא לי לבוא" בערב ט"ו באב, 3 באוגוסט, באולם צוקר של היכל התרבות תל אביב, ב-8 בספטמבר בגריי ביהוד, ב-12 באוקטובר בגריי במודיעין, ב-26 באוקטובר בזאפה חיפה וב-22 בדצמבר בזאפה הרצליה.