שמחתי לחמוק מסיקור הפרק הקודם, שבו התרשמתי כי זכינו לזיווג שהוא ממוצע כל הזוגות ב"חתונמי" עד עכשיו. רון וטל, שאפשר לזרוק עליהם כל ביטוי מבינגו התיאורים הכלליים של "חתונמי": חמים, שאפתנים, ביתיים, משפחתיים. שניהם גם חיפשו זיווג כללי כמוהם, כך שלא ברור לי למה נזקקו לתוכנית. אבל הם כבר פה, ועם זה ננצח. או נעשה עם זה משהו. תראו, זה לא שהליהוקים העונה רעים, אבל בואו נגיד, אחרי שנחשפתם לעונה הנוכחית של "האח הגדול", לחזור ל"חתונמי" מפתה כמו לחזור לבית הספר להשלים בגרות בספורט. חסרה לנו סתיו.
למה הן עובדות כל כך קשה? עונת הנשים הדחויות של חתונמי
רון וטל
הזוג שנולד מבלנדר "חתונמי" פותח ירח דבש במאוריציוס. היא מעריכה בו שהוא "מכבד וגבר" וגם "ג'נטלמן", אין לי מושג מה זה אומר ואיך זה מתבטא, אבל הוא כן גבוה ומוכן לישון על הספה, ויש לי תחושה שעל זה בגדול מושלכות התכונות האחרות. שימו לב, אגב, שהמילה "גברי" חוזרת על עצמה מצד הכלות העונה, ומופנית פחות או יותר לכל מי שזיפי הזקן שלו נהנים מצפיפות גבוהה. אפשר לחשוב, גם אני יכולה להגיע לתוצאה דומה עם גילוח אינטנסיבי מספיק.
רון אולי מכבד במובן המסורתי של המילה, כלומר לא נוגע בה בניגוד לרצונה, אבל כן מנג'ס לה לעשות דברים אחרים שהיא לא מעוניינת בהם, למשל לרכוש לה כובע במה שנראה כמו הצד המנודה של שוק הכרמל. הוא מפציר בה "לזרום", הם באו ליהנות ולמשנתו זוהי הנאה, אבל טל, בתור אדם עם חוש טעם, לאו דווקא תמצא הנאה ברכישת חולצת הוואי מחנות תיירים. וחוץ מזה, אין מזרים או זורם פחות מהמשפט, "את צריכה לזרום", כפי שאין מעצבן יותר מ"את צריכה להירגע". כמו שאומרים, היה הזרימה שאתה רוצה לראות בעולם.
מהצד השני, היא גם לא ממש ברורה בעניין הרצונות שלה. אנחנו בעונת הנשים המרצות, מלבד יואנה. וגם מלבד רותם, אבל זה לא ייצוג מוצלח מי יודע מה, כי היא כבר טרור מבית. בואו נגיד, גם דאעש מתעקשת על שלה, זה לא עושה אותה אישה חזקה. עכשיו, זה לא שרון מתקרב אל טל בכלל ברמת השיטור הטוטליטרי (כרגע), אבל העקשנות שלו כלפיה, בשילוב לחץ פיזי מתון, עושה לי קצת רע.
נדמה לי שגם לה, ושהיא פשוט לא מורגלת לומר את זה. לכן, משמח לראות אותה עומדת על סירובה להישאר בסירה. צודקת. עד שתפרה התארגנות בוקר בחשאי, בתנאי שטח, כדי שיחשוב שהיא נולדה עם מסקרה ופן, חראם לזרוק את זה למים. אחרי חמישה ניסיונות שכנוע, ריכוך שיער, אלחוש תודעה והיפנוזה - רון גם משלים עם החלטתה הכה גורלית לוותר על שנורקל. מאוחר יותר, יאמר לזכותו, הוא מבין שהגזים. ועכשיו, סדנה דחופה לנשות "חתונמי", "איך לומר 'לא'".
מוזר לחשוב שאליהם התכוונה ההפקה כשקראה לפרק "התאהבות על ספידים". אף אחד מהם לא מתאהב, הם פשוט לחוצי חתונה-משפחה-ילדים וזו הסיבה היחידה בגללה הם גם ממהרים לתכנן מגורים יחד. זו חתונה בסגנון ההורים שלכם, זאת חתונת "מכורח הנסיבות". כמו שסבא וסבתא התאהבו באורח פלא בתור לספינת המעפילים, התחתנו במקום ומאז לא החליפו מילה.
תחת הבהילות הזו הם ממהרים לבנות במאוריציוס חומה ומגדל. זהו לילה שני לירח הדבש, והיא פורקת עליו את כל תולדות השחלות שלה, כולל חוו"ד רפואי. נדמה שזה הכי הרבה זמן שהתאפקה אי פעם. אם לא ראיתם את התגובה של רון, לא ראיתם אדם בולע רוק בחייכם. באותו רגע נופל לו האסימון שכל האימון-האישי-לחיים שהשקיע בה היה לשווא. היא לא מחפשת בן זוג ולא קואצ'ר - היא מחפשת תורם זרע. מספיק שאין מחלות תורשתיות יותר מדי, ואפשר להתקדם. למזלה גם הוא רוצה ילדים עכשיו ומיד, או לפחות טוען ככה, על כל פנים שניהם ששים לבלות את הלילה האחרון במיטה אחת. בגלל כאב הגב שלו, ברור.
רז ועינב
זהו עוד ערב שבו רז נותן בראש עם "הטוויסט המשגע של להקת הצינורות", ועינב כה נרגשת שהיא חורגת מהרגלה ושומטת את ריקוד הרובוט לטובת תנועה חופשית. היא אוהבת את היותו מוזיקאי, אבל פחות אוהבת את השעות השעות ההפוכות של העבודות שלהם, כלומר העבודה שלה והצינורות שלו. מצד שני, אולי זה מה שמאפשר להם ליהנות מההאנימון תקופת זמן ארוכה יחסית. זה הסוד לזוגיות מצליחה, תאמינו לי: לא להיפגש. אפשר קצת, מדי פעם, בנגיעות.
נגיעות הן מסתבר בדיוק מה שחסר לעינב, רק שהיא מתקשה לומר את זה, באופן מובן, מול המצלמות. מכאן נולדת אולי השיחה המוזרה שלהם, המוזרה אף יותר מבדרך כלל, שבה עינב יושבת מולו תחת אור פלורסנטי ובוהה כמו תאומה מסרט אימה. כאילו שלהיות תאומה זהה זה לא מצמרר מספיק גם ככה. מזל שיש מי שיאמר את הדברים בשבילה, והישר למצלמות, כולל מילת המילים: "סקס". איזו הקלה. נדרש שידול מסוים מצד יעל, אבל הנה, בתום שש עונות של "אינטימיות", סוף סוף מישהו פשוט אומר את זה, אולי בפעם הראשונה ב"חתונמי" לדורותיה. ואף אחד לא מת.
בקצרה, רז לוקח דברים לאט יותר ולא אוהב לגשת למין "על הדרך". הפער בין הרצונות שלהם ומידת הדחיפות יוצר מתיחות ואפילו הוביל לריב, מתברר. מחוץ למצלמות, כמובן, כי למה להביא לנו עלילה בעצם. הם כן מביאים את השיח הזה לחדר המומחים, ובאומץ, יש לציין. במיוחד מצדו של רז, שהרשים אותי השיח הפתוח, הכן והבוגר בנושא רגיש כל כך. הדיוק של יעל היה במקום. "מיניות", "סקס" ו"אינטימיות" הן מילים שונות, שמרוב פחד לא מצליחים לדבר עליהן, ביחד או בנפרד. ויש זוג, דווקא הרובוטים הביישנים, שצלח את המבוכה ונותן דוגמה לאיך עושים את זה, ועוד בטלוויזיה. לדעתי מגיעות להם מחיאות כפיים סוערות על זה. או שקטות. אולי בלי מחיאות כפיים בעצם, לא להביך.
מור ושניר
מור שכנוע-עצמי מספרת לגלעד הפסיכולוג שהיא מבינה לגמרי למה שמו אותה ואת שניר ביחד. אפילו גלעד מופתע. שניר בטוח. בחיים לא נראה אדם משחק בזקן שלו כמו שניר בזמן שמור מדברת על התקשורת הפתוחה ביניהם. בו בזמן, הוא גם יודע שכבר לכלך עליה למצלמה בלי סוף. כדי לא לצאת צבוע מדי, הוא מרכך את ההכרזות: "מה שלא עלה, עוד לא עלה". יעני, רק במקרה הוא לא אמר לה עדיין שאין לו שום עניין בה. פשוט לא יצא עדיין.
בשיחה אחד-על-אחת, מור מפגינה קצת יותר מודעות למצב. היא כן שמה לב לייבושים של שניר. טוב, אפשר שלא? כשהיא מחמיאה לו הוא עונה לה: "תודה". אילו נדרש לייבש את אגם החולה כיום, אדם אחד היה מספיק למשימה. חוסר העניין שלו מובהק, ויש לי תחושה שמור מתחילה להבין את זה רק לפי התגובה של גלעד. לרוב, היא מתמודדת עם תחושות דחייה באמצעות סוג של הכחשה ושכנוע עצמי.
השכנוע הזה ממשיך גם כשהיא מתבקשת לספר מה היא אוהבת בשניר, ושולפת את כל ז'רגון מחמאות החתונמי: "אמיתי, יציב, גברי, עיניים טובות". מלבד עיניים טובות, בעצם, אין פה מילה אחת שבאמת אומרת משהו. הרגע הזה מחזיר אותי לגילאי העשרים המוקדמים, שבהם שאת מנסה לתרץ לחברות למה את דלוקה על אמן פקקי שעם שלא מתקלח ולא זרק לך מילה טובה אף פעם. גלעד מצביע בדיוק על המנגנון הזה שהיא מפעילה כדי להחזיק את עצמה מלהתפרק - וזה הקיו שלה להתפרק. תשמעו, גלעד הזה, הוא הדבר האמיתי. או כמו שאומרים אצלנו, אמיתי וגברי.
עם התובנות המדכאות הללו מור ממשיכה למגורים משותפים עם שניר, שלוקח מהבית שלה את כל התיקים האפשריים בעולם ועל גבי כולם את התיק של נוכחותה בחייו. שמתם לב, אגב, כמה פעמים הוא דיבר על תיק הגופות? אני בעיקר שמחה בשבילה שיש בדירה שלו מספיק מרחב מילוט. לזכותו אומרת מור, אלופה בליקוט מחמאות כמו היפסטרית בחנות יד שנייה, ששניר הוא "סטרילי ומסודר". נו, מור, ולמה לדעתך הוא סטרילי? אנשים מוכרחים לצפות ביותר דוקו פשע.
סיור כללי הבית שהיא עורכת לחברה אמור להיות מלווה בפסקול של "פסיכו". כמה אימה התעוררה בעיניים שלה מחשש לגעת בפח. זה פח, למען השם. החברה איכשהו מפספסת את עצמת הטרלול הזה, ומתמקדת במה שמור עושה או לא עושה בסדר כדי לקדם את הקשר. היא מעודדת את מור להאט, אבל לדעתי היא צריכה לרוץ. מהדלת, החוצה. ומה שהכי עצוב זה שעכשיו מור אוכלת את עצמה על זה שביטאה את העניין שלה בו, כאילו זה כל מה שהרס לה. שניר פסל אותה מהרגע הראשון, ועכשיו היא שבויה בכלא, כלא סטרילי וקפדני שבו היא פוחדת פחד אימים להביע רגשות מופרזים. או להוריד כפכפים, נגיד.
בעצם, מרגע ששניר הזמין אותה להרגיש בנוח, הוא עשה כל מה שאפשר כדי לגרום לה אי נוחות מירבית. לדברי מור היא מרגישה אצלו "במסיבת פיג'מות". אולי, אבל זו מסיבת פיג'מות אצל החבר עם ההורים שאוסרים לשבת על הספות הלבנות, ומכל פינה מציץ אבסטרקט מבעית שמסתכל עליך בלילה.
הפרעת הסדר והניקיון של שניר מאוד מייצגת אותו, בעיניי. את הקונטרול-פריקיות שלו, אבל זו שנאחזת בדברים החיצוניים, שקל לכאורה לשלוט בהם, כמו מראה ותארים וטייטלים מקצועיים. כי בתוך תוכו הוא יודע ומפחד פחד מוות מכך שהחיים הם כאוס אחד גדול, מלוכלך וכעור. לא משנה בכמה אקונומיקה תשטוף אותם, וכמה תזייף שהכל בסדר. רגע לפני השינה הוא מזכה אותה סוף סוף במחמאה יחסית; לדבריו, היא יפה יותר מרוני דלומי, אבל אז מוכרח להוסיף, "היא לא כזאת…". כי למה לא, אם אפשר לבאס שתיים במקביל.
משה ונעם
עוד זוג עם אפס כימיה מקבל את פנינו, והפעם בדרישה של נעם לשמוע את דעתו המנומקת של משה על הלק השחור שלה, אילו רק הייתה לו כזו. הוא אומר שזה יפה ונושא תפילה השמימה שבזה תסתיים השיחה, אבל נעם איננה אישה של רמזים. וחוץ מזה, היא לא באמת שואלת אותו על הלק. בדרכה הגמלונית, היא מנסה לחלץ ממנו התעניינות בה, דרך הנושא היחידי שהוא מתעניין בו אפילו פחות.
נעם חוששת; חוששת לפרק במילותיה את מה "שנבנה ביניהם" עד כה, אלוהים יודע מה זה, ושוב היא מוצאת את דרכה החוצה משיחה שלא נאמר בה כלום בצחקוק חסר פשר. לפני גלעד הפסיכולוג היא משתפת בחשש שמשה "לא בוגר מספיק". היא צודקת, ולהיעלב בשם הכלב שלך על הספק שיש לו פרעושים, זה ילדותי דרגת "יש לי אח עם חגורת שחורה".
לצד זה, גם לנעם מצפה תהליך התבגרות חשוב. לא יזיק לה ללמוד, למשל, להגיד גם את הדברים שקשה, כי אחרת לאף אחד אין מושג מה לעזאזל את רוצה. נדרש לה להיות כנה יותר, גם עם עצמה. כי האמת שהיא לא חוששת לגבי הבשלות שלו אלא לגבי הרצון, האם הוא רוצה אותה, ואת השאלה המפחידה הזו היא עוטפת בנימה סוציאלית וטענה ל"חוסר בגרות". כך, כביכול, היא משאירה את ידה על העליונה.
גם למשה לא חסר. מפריע לה, ובצדק, שהוא מהיר להתרגז. הוא יכול להיות תוקפני, אנוכי ומסוגר, אבל נדמה לי שאחוז מסוים מזה תלוי סיטואציה. משה תקוע בין הפטיש לסדן. הוא לא מעוניין בנעם, לפחות לא כמו שהיא הייתה רוצה, אך נתון ללחץ כבד לקיים איתה זוגיות. בלי המצלמות והמחויבות הוא היה חותך את הקשר הזה לפני שהתחיל, אבל עכשיו כבר נתן את המילה שלו, ויותר מהכל הוא חושש לפגוע בה ולהצטלם כפוגע. כפי שאני רואה את זה, העצבים שלו נובעים מהצורך להסתיר את רגשותיו האמיתיים. הוא גם פקעת עצבים מהלכת, בלי קשר, אבל על זה אפשר לעבוד בלי להידרש לתת פידבק על לק של אף אחד.