"חתונה ממבט ראשון": הריב בין רונן לרותם הוא כמו בין צ'יוואווה מפוחד לאמסטף רעב

תְּחִלָּה הֵם לָקְחוּ לָנוּ אֶת חתונמי, וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי קוֹלִי.

תראו, האם אני חוששת מתיאוקרטיה משיחית? ודאי. לצד זה, רפורמה תקום, רפורמה תיפול - אבל איש לא יפצה אותנו על הנזק שנגרם ללוח השידורים של חתונמי. ואם כבר ברפורמה עסקינן, גם אתם מנסים לפענח תוך כדי צפייה מה עמדת המשתתפים? לי יש הימורים, וזה לא כזה פשוט. בתומכים: משה, רותם (משגשגת בדיקטטורה), רונן כי רותם, חן, טל ורון. במתנגדים: הרובוטים, תומר, יואנה, נעם חריף-לי-לנשום. על הגדר או שלא אכפת להם: יוסי, מור ושניר, שכל עוד נקי הוא בעד כל הצדדים. הימורים משלכם - בתגובות, ועכשיו לפרק. שמו בישראל "לא לבעלי לב חלש", ולא בכדי. קלונקס והתחלנו.

ביקום של חתונמי לתומר יש שני חברים: מאי ומשה (עונה 5), למעט אלה שנשכחו אי אז בערב קריוקי בסלון בפרק הראשון. אני מתה על זה, מאי ומשה הם כמו השוטר המחוזי בסדרות מתח, שחוזר תמיד לטפל לבדו בכל האירועים בעונה כולל דו"חות תנועה. הם חברים אולטימטיביים לריאליטי, כי הם קולטים עליו הכל וגם חשים מחויבות מספקת לפורמט כדי לדובב אותו למצלמות. והם מרגישים שמשהו לא בסדר, אבל תומר עדיין לא מדבר על זה. לדברי משה לוקח זמן ללמוד "לדבר רגש", ומשה ללא ספק למד. תראו איזה תהליך הוא עבר, חזר אלינו כמנחה מעגלי גברים. הזוג הזה בכלל מתוק, ביחד ובנפרד וספציפית בסיטואציה הזו, כמו בוגרי תיכון שחזרו לבקר במדים ומתפז"מים על השמיניסטים.

יש כמה דברים דומים בין הקשר של מאי ומשה לקשר של תומר ויואנה. נגיד, מוטיב השעון המעורר הרצחני של בת הזוג. רק שלעומת משה תומר מכיל הכל, כולל סינג'ורים בשעה אפס בבוקר, מזמוזים ולחשושים. משה היה מביא לה נבוט, והאמת, גם אני. העמידות של תומר מרהיבה בעיניי, ואם זו לא אהבה - אז מה זה? ובכן, לא אהבה, מסתבר.

בחדר הפסיכולוגית תומר חושף שהוא עדיין לא שם, שאולי הוא בכלל לא יודע להתאהב, והאמת, אני מופתעת. האם העמידות לקפריזות של יואנה והמסירות לעבודות חשמל הן תוצאה של אופי נוח או אדיבות ותו לא? ואולי הוא פשוט אוהב להרגיש עסוק? אם כן, גם אני אשמח לכמה תיקונים.

במקביל, בתזמון מושלם, יואנה חוששת לחשוף את הסרטים שלה, סרטים של בחורה מתאהבת. בתפקיד החברה שנותנת לך את כל העצות הלא נכונות ליחסים - יעל, שמעודדת להגיד כל מה שמרגישים כאן ועכשיו. בחיי, עצות הדייטינג של יעל שוות ערך לסדנת העצמה נשית של מאי גולן. יעל כאן לקדם עלילה (ו"חתונמי" הייתה זקוקה לזה), וכמו שאמרה בעצמה, אין לה בעיה להיות הרעה. תכל'ס, אנחנו אוהבים אותה ככה.

כאנשים שבכל זאת שכל בראשם, תומר ויואנה שמחים להיפרד מכל העצות של יעל, וחוזרים לעוד ערב שבו נותנים לדברים זמן להיבחן, במידה של כנות ומידה רבה של הסתרה, כמו שעושים בני אדם סבירים בשבועות הראשונים להיכרות. יואנה מתרגשת לגלות את סידור החשמל וגם את החשמל הסטטי בשמיכה - אבל האם תמצא כזה בלבו של תומר? ימים יגידו. אני חושבת שכן.

יעניין אתכם גם:
"כל מי שהעז לכתוב את המילה "אלים" על משה, צריך להתבייש"
אחרי שש עונות של "אינטימיות", סוף סוף מישהו אומר "סקס" ב"חתונמי"
נמאס: מופע האימים של אברהם וסתיו חזר לעוד סיבוב, ואנחנו נאלצים לבחור צד

עוד בוקר עובר על חן ויוסי, בוקר מוצלח מבחינתה, שכן זכתה לדבריה לקפה ועוגייה. נראה שזה קצה גבול הוללות המתוקים שלה, כי רגע אחר כך היא אוסרת על יוסי לקחת סוכריות גומי בסופר בסצנה שמציפה זכרונות יפים מבית אמא. אבל יוסי ידע מה הוא רוצה כשביקש לא לקבל אחת ש"טעים לה", כי חן בהחלט חזקה בנושא הבריאות, ואת זה הוא דווקא מקבל בברכה. אם כן נראה שהסידור עובד, בינתיים. שתדעו, ללמוד לעשות קניות יחד זו מיומנות חשובה לשמירה על שלום בית. אם אני לא טועה, על מריבה בנושא סוכרים לבנים נחרב בית ראשון.

תמת קולינריה ומטעניה ממשיכה בביקור אצל המשפחה של יוסי, שמקבלת את חן בזרועות פתוחות, למרות חששותיו מפני המפגש בין ההורים הגרושים. לבי איתו, זר לא יבין זאת. אנשים חושבים שהחלום של ילדים להורים גרושים זה לראות אותם חוזרים, אבל זה תקף רק עד גיל 12, פלוס מינוס, ומשם ואילך מתויק לתיקיית הסיוטים. אין דבר מצמרר ומביך יותר מלדמיין את שני האנשים האלה בפריים אחד, עד שהתרגלת לחצוץ ביניהם במוח שלך.

אבל קסמה של הזוגיות הטרייה מחזיק את המפגש הזה היטב, ומוביל לווידוי דרמטי של יוסי במכונית, שמתחיל במילים "אפשר להגיד לך משהו?", ועובר דרך לעיסות מסטיק קדחתניות (שמישהו יקח לו את המסטיק הזה בבקשה) וגמגומי עולמים עד להכרזה, "ברוכה הבאה למשפחה". מה אתם אומרים, הם עדיין ביחד? כנראה מוקדם מדי לומר, אבל יש לי תחושה שכן. אם הם יודעים להיאחז בזוגיות כמו חן בתזונה נבונה, אני צופה להם עתיד בטוח.

הגענו למקצה הזוגות שמשקרים למצלמות שטוב להם. נתחיל ממשה ונעם, שמדווחים על התקרבות ולבלוב בו בזמן שהם מתקמצנים על המים החמים במקלחת זה של זו, ומשם נידרדר. רגע לפני נסיעה להוריו, נעם מוטרדת מהקושי הנשי העתיק בהיסטוריה, שמיטב המוחות לא הצליחו לפתור: יותר מדי בגדים, פחות מדי מה ללבוש. ברור שהעניין הוא לא באמת הבגדים; היא לחוצה מהביקור המשפחתי המתוכנן ומחפשת תמיכה מצד משה, שבאמת מספק תמיכה חמודה למדי, בטח ביחס לכך שהוא רוצה לברוח משם בכל רגע נתון. זה מספיק לנעם כדי לכנות אותו חד-קרן (חחחחחחחחח), והם יוצאים לדרך ממש כאילו היו זוג אמיתי.

אבל הסבלנות של משה מוגבלת, גם כי הוא משה וגם כי היא נעם, והוא מתחיל להתעצבן מהשאלות שלה בנסיעה. הדרך של נעם להרגיע את עצמה היא לדלות כמה שיותר פרטי מידע על האירוע הקרב, גם אם היא מבינה בעצמה שבסופו של דבר מפגשים אנושיים קמים ונופלים על כימיה וזרימה, ולא על תכנון מוקפד. השאלות הן בסך הכל משכך-חרדה, כמו כסיסת ציפורניים, ואני מנסה להבין למה הן מרגיזות אותו כל כך. התשובה המובנת מאליה היא שאין לו כוח אליה, אבל התשובה הנוספת היא שגם הוא בסטרס, רק שהסטרס שלו מתבטא באופן ההפוך. בזמן שנעם מלהגת את עצמה לדעת, משה נסגר ונאטם.

"מאמי, אנחנו לא נספר להם שאני שמאלנית כרגע, בסדר?", היא סוגרת קצוות אחרונים לפני המפגש. הפוליטיקה מחוץ לשולחן, ונעם מתקבלת בחיבוק. למעשה, בין נעם לאמא של משה נוצר חיבור כל כך יפה שחבל שהן לא ייפגשו יותר לעולם. כמעט אפשר לשכוח שהנוכחים מגיעים מצדדים שונים של המפה, ונעם אפילו מסכמת בחיוך שהמפגש החזיר אותה הביתה, ל"משפחה מזרחית חמה". אני מתה לראות את הפרצוף של אמא שלה אל מול ההשוואה ביניהן. למי ששכח, חזרו לפרק החתונה, הכל נצור במרשתת.

מוכנים? זו הולכת להיות חתיכת נסיעה תלולה.

הכל מתחיל כשרותם מתכננת לה ולרונן ערב שישי אינטימי ביחד בגולאג. היא רוצה להיות רק איתו בבית, על מנת להרוויח יחד זמן של שקט, אמירה שמלכתחילה מהווה דבר והיפוכו. העקיצות מתחילות להישלף כבר בשעות ההכנה, כשרונן חוזר עם פרחים הביתה, ורותם: "אמא שלך הביאה את הפרחים, או אתה?". אאוץ', אמנם, אבל תסכימו שיש צדק בדבריה. רונן בדמות אדם מבוגר זה באמת דבר משונה למראה. הבחור הזה בקושי מסוגל לזכור לצאת מהבית עם מכנסיים - מאיפה הוא יביא פרחים עכשיו?

למשל, את הפרחים הוא אמנם הביא, אבל את המשקפיים שכח אצל אמא שלו, ואני חותמת לכם שגם אם ילך להביא אותם יחזור בלעדיהם. יוסי, ילד שלי מוצלח. רותם שבכל זאת יודעת קצת עם מי יש לה עסק, עוצרת בעדו מלחזור לאמא, אך רונן נעמד על הרגליים האחוריות. הפעם זו מלחמה על הבית. "אני אעשה מה שאני רוצה", הוא מתקומם כמו שרק צ'יוואווה מפוחד מסוגל אל מול אמסטף רעב. בד בבד עם מקדם החיכוך הזה נרשמת תקלה באינטרנט של רותם, גורם מס' 1 למרחצי דמים. זה טיימינג גרוע בשביל רונן להתעקש על חופש התנועה שלו, ותוך שנייה הבית עולה באש.

זה הפרק הראשון מזה כמה פרקים טובים שאני מצליחה לראות גם את הצד של רותם. "אני אעשה מה שאני רוצה", זה באמת ניסוח מעצבן וילדותי. באופן כללי, רונן ילדותי מאוד. הוא ידע שחשוב לה ערב שישי, ובכל זאת גם הגיע באיחור וגם דפק לה מול הפנים נשנוש לפני האוכל, ומילא לחם עם חומוס, אבל מקופסה? אין גבול לעלבון. לפיכך היא פותחת בברכת שישי האהובה עליי, "אני קצת מבואסת עליך". גם אני הייתי מתבאסת במקומה. היא רצתה זוגיות, ובמקום זאת מוצאת את עצמה חונכת של ילד היפראקטיבי. עכשיו, אחרי שנעלב ממנה, היא צריכה גם ללכת לחדר כדי להפשיר אותו מהטנטרום, ולהגיד שאמא לא כועסת, היא רק התאכזבה.

רונן מסרב לקחת אחריות על הצד שלו, והולך על טקטיקת אבל-המורה-יש-לי-הפרעות-קשב-וריכוז. בכל זאת הם מצליחים להשלים בדיוק לדקה וחצי, עד שרותם קמה והולכת בדרמטיות כי רונן העז לחשוף שהיא הסכימה לו לגעת פעם בזרת שלה וזה היה בסדר. בעצם, שניהם ילדים בני שלוש. וזה העניין המתעתע אצל רותם: היא בוגרת למראית עין, היא 10/10 בניהול האדמיניסטרטיבי של החיים, אבל ביחסי אנוש, היא אימפולסיבית לא פחות מאשר רונן מול חומוס תעשייתי. יש לי איזו אמפתיה אליה, היא פשוט מוגבלת לסצנה אחת פר פרק, כי אז אני נזכרת שיש לה ראשים של מתנגדי שלטון בצנצנות.

והיא דווקא משתדלת, רותם, בדרך שלה. למשל, למחרת בבוקר היא מנסה לפתוח בשיחה עם רונן, אבל בקול התוקפני הרגיל שלה, שלדעתי היא אפילו לא מודעת אליו. משם הם בוחנים עוד לוקיישן מעניין לריב בו: פיקניק בטבע. שניהם מרימים את הטון, אבל לרותם יש את היכולת הייחודית לחתוך מילים באופן שמסמר גם את שערות הבוהן. היא מפילה עליו את כל האחריות למשברים שלהם, ופותחת במונולוג ה"אתה משקר" הרפטטיבי שהשתקע בסיוטים שלי לנצח. שום בית משפט בעולם לא מפחיד אותי כמו בג"ץ רותם.

כל אותו הזמן שהם רבים פנים אל פנים, מסתבר שהיא רבה איתו גם בווטסאפ, על מנת להחדיר את המסרים במערכת סראונד. ואתם מדברים איתי על הנדסת תודעה? תראו איך עושים את זה מקצוענים. אני מתארת לעצמי שהווטסאפ נועד כדי לשוחח על דברים שלא נועדו למצלמה, מה שאומר שמול המצלמה אנחנו מקבלים את גרסתה הטובה יותר של רותם, ואני באמת לא רוצה לדעת מה הגרועה יותר. גם ממשטור השיח הזה נשבר לו, ורונן מתחיל לפתוח. אממה, אסור לו לדבר על המגע ביניהם, ולכן אסור לו גם לדבר על כך שאסור לו לדבר על המגע ביניהם. לא צחקתי אתכם בעניין המשפט, כבר יצא לי להשתתף בדיונים תחת איסורי פרסום פחות מחמירים.

הדרישה של רותם לא לגיטימית בעיניי, ולא רק כלפינו, שנותרנו לצפות העונה בריבים בקוד מורס. כפי שלמדנו בפרקים האחרונים, אינטימיות איננה סקס. במקרה של רותם ורונן משמעותה מסאז', לצורך העניין, ובמובן הרחב יותר, אינטימיות כוללת כל מגע שיש בו קרבה רגשית. אינטימיות היא גם מבטים, החזקת ידיים, הקשבה, צחוק משותף. בעצם, אין שיח על יחסים זוגיים בלי שיח על אינטימיות. כשרותם מורידה את השיח על אינטימיות מהשולחן - היא חותכת אחוז נכבד ממה שיש לדבר עליו. זו לא בקשה קטנה, זו דרישה דרקונית. שנאמר, די לסתימת הפיות.

רותם מצדה בכלל תקועה עדיין על ארוחת שישי, ואת זה היא מביאה לחדר הפסיכולוג תוך עבודת גזלייט רצינית. גברת, יש מצלמות, ולפעמים הן אפילו מצליחות לתעד את מה שאמרת. רונן מבהיר את עצמו ככל שניתן בשפת מורס: הדבר הטוב היחידי שהוא מוצא בקשר שלהם זה המגע, ואסור לו לדבר על זה. אלף שאלות אמורות לעלות כאן, אבל רותם עסוקה בהאשמת רונן ש"מוציא אותה לא בסדר".

באופן פרדוקסלי, החשש שלה לצאת לא-בסדר בתכנית מוציא אותה הכי לא בסדר. במקום להקשיב ולתת מקום לבן הזוג שלה, היא עסוקה אך ורק בנראות שלה מול המצלמות, ואין דבר מעורר אנטגוניזם מזה. צופים לא מחפשים אנשים מושלמים, הם מחפשים כמה תכונות חיוביות ובעיקר אותנטיות, ואילו רותם אומרת לנו בפנים שאכפת לה רק מהתדמית.

גלעד הפסיכולוג שם כדי להרגיע את הרוחות וגם לומר כמה דברי טעם, אבל כאן נראה שהטיפול הנכון ביותר הוא הפרדת כוחות. התשובה של רונן לשאלה למה הוא נשאר כאן - כדי לנצח, להוכיח לעצמו - רק מבהירה עד כמה הוא צריך ללכת. רותם ממררת בבכי, גם היא רוצה ללכת בשלב הזה. "יש בך הרבה דברים טובים רותם", ממשיך רונן על ניוטרל, ורותם: "פסדר". מעולם לא ראיתי בכי מתחלף מהר יותר בסלידה. שניהם קרובים כל כך לצאת מהבור ולהיפרד איש איש לדרכו, אבל גלעד מביט להם בעיניים כסקאר בעיניו של מופאסה, ושולח אותם להידרס על ידי עדר אנטילופות.