המוזיקאית קורין אלאל, מהיוצרות המוערכות והאהובות במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים, הלכה לעולמה בגיל 69. בין שירים הנודעים אפשר למנות את "אנטארקטיקה", "זן נדיר", "כשזה עמוק", "מותק", "שיר לשירה", "הטבעת נפלה", "שיר בכיף", "תן לי קצת ממך", וכן את לחניה ללהיטים "חזקה מהרוח" ו"אין לי ארץ אחרת" של גלי עטרי ו"דרך הכורכר" של אריק סיני.
אלאל, שהייתה בין הנשים הראשונות שזכו להצלחה ברוק הישראלי ואחת המוזיקאיות הראשונות בישראל שיצאו מהארון כלסביות, השפיעה על דורות של אמנים. היא זכתה לאורך השנים בפרס אקו"ם על מפעל חיים, פרס לנדאו למפעל חיים, ובתואר אבירת המסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי.
אלאל, ילידת תוניס, עלתה לארץ בגיל 8. כחיילת שירתה בלהקת פיקוד דרום ובהמשך בצוות הווי סיני ובצוות הווי הנדסה קרבית. אחרי השחרור, בסוף שנות ה-70, השתתפה כזמרת בשורת הקלטות חשובות, ובין היתר שרה קולות רקע באלבום "פלונטר" של רמי פורטיס ובקלאסיקה "עטור מצחך" של אריק איינשטיין, והשתתפה במופע "ארץ טרופית יפה".
הפריצה הגדולה שלה הגיעה ב-1983 עם אלבום הבכורה שלה, שנשא את שמה, ממנו זכורים במיוחד שיר המחאה החריף "מותק", וכן "חיה בתוך קופסא" ו"תן לי קצת ממך". ב-1987 הוציאה את אלבומה השני, "פירות אסורים", ממנו זכור במיוחד השיר "כבשים". באותן שנים הלחינה את "אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור, שאותו שרה גלי עטרי והפך לאחד השירים הישראליים האהובים והמצוטטים ביותר בכל הזמנים.
בסוף שנות ה-80 הצליחה אלאל להגיע לקהלים חדשים עם האלבום המצליח "אנטארקטיקה" בהפקתה של יהודית רביץ, שכלל, מלבד שיר הנושא שכתבה חנה גולדברג וזכור בשורת הפתיחה שלו "אין סוסים שמדברים עברית", גם את הלהיטים "התעשייה האבירית", "ארץ קטנה עם שפם", "שיר לשירה" ו"הטבעת נפלה". הפרויקט הבא שלה היה מופע ייחודי בשם "שפת אמי", שכלל בעיקר שירים מתורגמים מצרפתית ובהשפעת התרבות הצרפתית - לרבות הקלאסיקות הצרפתיות "אי שם בלב", "החיים בוורוד" ו"המנון לאהבה", ו"קשר הירח", שגם אותו כתב אהוד מנור.
בקיץ 1992 הוציאה את "זן נדיר", אחד מאלבומיה המצליחים, שכלל לבד משיר הנושא המצליח גם את הלהיטים "ימי הפרח והאהבה" ו"מעיין". האלבום הבא שלה, בשנת 1997, היה "כשזה עמוק", ממנו בלט במיוחד שיר הנושא - דואט שנוצר במשותף עם ענבל פרלמוטר. כשנה לאחר מכן יצא האלבום "חברים שרים קורין", שכלל הקלטה של ערב מחווה מיוחד עבורה בהשתתפות יהודית רביץ, ערן צור, אביתר בנאי, אסף אמדורסקי ועוד.
בשנות ה-90 התבלטה אלאל גם כמפיקה מוזיקלית משפיעה בתקופת הפריחה של הרוק הישראלי, ובין היתר הפיקה את אלבום הבכורה של המכשפות, "עד העונג הבא", והאלבום המשותף של טל גורדון ורונה קינן "רציתי שזה לא ייגמר". היא גם הייתה שותפה להפקת האלבומים "פרח שחור" של כרמלה גרוס ואגנר (לצד ברי סחרוף) ואלבום הבכורה של אביתר בנאי (לצד אסף אמדורסקי).
בעשור הראשון של המילניום החדש אלאל המשיכה להקליט אלבומים נפלאים שזכו לשבחי הביקורת, אך קיבלו פחות תשומת לב ציבורית: "תנינענק" מ-2001, שבו חקרה דרכים חדשות ואלקטרוניות להקליט מוזיקה; "הכחול של השמיים" הנוגע ללב מ-2004, שמתוכו בלט "מה הפרח"; ו"פשוט כל כך", שבו שיתפה בין היתר פעולה עם המשוררת אגי משעול, וכלל את הלהיט "עד סוף אפריל". בנוסף השתתפה באלבום "לו באת - נשים שרות שם טוב לוי", וכן השתתפה בעונה של "האח הגדול VIP".
גם העשור הבא התאפיין בחיפוש אחר אתגרים חדשים: אלבום הילדים "ארנבות משוקולד"; מופע של עיבודים קאמריים חדשים לשיריה בשם "לתמונה נוספו המון צבעים" שגם יצא כאלבום; אלבום מרתק שבו הלחינה את כל מגילת קהלת לכדי רצועה אחת; ולבסוף "כאחד האדם", האלבום המקורי האחרון שלה, שיצא בשנת 2017.
אלאל, לסבית מוצהרת, הקימה משפחה יחד עם בת זוגה רותי, לשעבר זמרת בעצמה ומי ששימשה במשך שנים גם כמנהלת האישית שלה. לשתיים שני בנים.
ביולי 2023 ביטלה אלאל שורת הופעות הקרבות וסיפרה כי הרופאים חושדים שהיא סובלת מסרטן הלבלב. מאז הוציאה כמה שירים, ביניהם שיתוף פעולה עם מכלוף בשם "באתי קרוב", שיתוף פעולה עם פיטר רוט, "מיאו מון אמי", ובסוף נובמבר 2024 הכריזה על מיני-אלבום חדש שבדרך - "צמות קלועות", שיתוף פעולה עם המוזיקאי משה ולדמן. בנוסף העלתה גרסה מחודשת למופע "חברים שרים קורין", בניהולו המוזיקלי של שותפה הוותיק ערן צור, ובהשתתפות זמרים כאסף אמדורסקי ואביתר בנאי.