חמשת הסרטים הכי חדשים ושווים שכדאי לראות עכשיו

לפני שבוע עלה באולמות הסרט הישראלי "המנצחים", וכולם השוו אותו ל"לה לה לנד". השבוע מגיע לבתי הקולנוע סרט מקומי חדש אחר, "מלך החגיגת", וכולם ישוו אותו ל"שובר שורות" - כן, זו השוואה בנאלית, אבל גם מתבקשת ואפילו בלתי נמנעת. אחרי הכל, הוא עוסק בסיפורו האמיתי של הכימאי הישראלי שהמציא לפני שני עשורים את סם החגיגת, אחד מלהיטי הפיצוציות הגדולים בכל הזמנים - ובכך הוכיח שגם חנונים אקדמאים יכולים לטלטל את שוק הסמים.

את הסרט ביים אורי מרנץ, והוא מצטרף לרשימה קצרה של סרטי דוקו באנימציה תוצרת הארץ - מסורת שהתחילה עם "ואלס עם באשיר". עם זאת, כאן הסגנון אחר לגמרי, ומזכיר יותר את קטעי האנימציה של מונטי פייתון.

"מלך החגיגת" מצטרף גם לרשימה קצרה עוד יותר: סרטים ישראלים העוסקים בסמים. דרך סיפור ההסתבכות של הגיבור עם החוק, מרנץ מצליח להעלות שאלות מעניינות לגבי מקומם של סמים בעולמנו, ובאשר לדרך שבה מגדירה החברה מה חוקי ומה לא חוקי. כיאה לנושא, הוא עושה זאת באופן פסיכדלי ומלא שאר רוח. הסיפור מעניין, האנימציה מדליקה, והסרט נמשך רק 74 דקות, כך שגם אם תצפו בו פעמיים ברצף הוא עדיין יהיה קצר יותר מכמה מלהיטי האוסקר הבולטים של השנה.

הגיבור מעוצב בדמותו של אושרי כהן, שגם תורם לו את קולו, ומוסיף עוד תפקיד לקריירה המגוונת שלו, שהולכת ונרשמת כאחת הפוריות והעשירות של איזשהו שחקן ישראלי בדורנו.

אחד הסרטים המדוברים ביותר בפסטיבל סאנדנס שהסתיים לפני כחודש היה "A Real Pain". מדובר בסרטו השני כבמאי של ג'סי אייזנברג, שגם מככב בו בצד רורי קאלקין כשני בני דודים יהודים הנוסעים לטיול שואה בפולין. בעיני זה סרט מוערך יתר על המידה, מעצבן ואפילו מקומם, אבל עוד נדבר על כך כשהוא יגיע להקרנות בישראל.

בינתיים אפשר לצפות בסרטו הראשון כבמאי של אייזנברג - סרט יומרני ומעצבן פחות, וטוב הרבה יותר. האמת, זה סרט טוב בכל קנה מידה אובייקטיבי. שמו הוא "כשתסיים להציל את העולם". הוא לא הופץ מסחרית בישראל, ועכשיו עולה בלעדית ב-yes VOD.

כמשתמע משמו, התסריט השנון עוסק במשפחה פריבילגית שמחליטה להציל את העולם שמסביבה, אבל עושה זאת בצורה מגושמת ומן הסיבות הלא נכונות. אם המשפחה, בגילומה של ג'וליאן מור הנהדרת כתמיד, ממנה את עצמה למלאכית השומרת של נער מאוכלוסייה מוחלשת, אף שהוא לא מעוניין בפטרונות שלה; בנה, אותו מגלם פין וולפהרד ("דברים מוזרים") המצוין גם כאן, הוא תיכוניסט שמתחיל להוסיף למוזיקה שלו תכנים פוליטיים כדי לעשות רושם על חברה אקטיביסטית לספסל הלימודים. גם הסרט הזה ערך בזמנו את בכורתו בפסטיבל סאנדנס, וזכה בצדק לשבחים רבים.

לפסטיבל סאנדנס, אירוע הדגל של הקולנוע העצמאי בארצות הברית, יש תדמית ברורה: חממה לסרטי אינדי מחוספסים, שלאחר מכן מוצאים את מקומם בסינמטקים, אם מישהו בכלל שומע עליהם. אך יש לו גם פנים אחרות. דוגמה לכך היא אחד הסרטים שערכו בו את הבכורה שלהם לפני שבועיים: "חוף השמש" ("Suncoast"), דרמה קומוניקטיבית ומסחרית למדי לכל המשפחה, שכבר עכשיו עולה בסטרימינג. אצלנו, היא זמינה בדיסני פלוס.

בהיבט אחד, "חוף השמש" כן דומה לרוב הסרטים בסאנדנס: זהו סרט ביכורים של במאית, לורה צ'ין, המבוסס על החוויות האישיות שלה. הגיבורה שלו היא נערה, שאח שלה גוסס מסרטן, ואימה היחידנית מבלה את רוב זמנה איתו בהוספיס. הסיטואציה הזו מוסיפה לקשיים הרגילים שמתלווים לגיל ההתבגרות ומעצימה אותם.

במובנים רבים, "חוף השמש" הוא סרט התבגרות שגרתי. מייחדים אותו שני דברים. קודם כל, הנכונות לעסוק בסוגיות כמו גסיסה, המתת חסד ומוות. דבר שני, תצוגת המשחק בתפקיד הראשי של ניקו פרקר, שבגיל 19 מסתמנת כאחת התגליות המרעננות של השנה החולפת. הכוכבת הצעירה היא בתה של הכוכבת טנדי ניוטון, אבל מוכיחה כאן שהרוויחה את התפקיד בזכות ולא הודות לנפוטיזם. יש לה נוכחות יוצאת דופן, וסביר להניח שעוד נשמע עליה הרבה.

לעומת זאת, לורה ליני הוותיקה מפגינה בדמותה של האם את אחת ההופעות החלשות בקריירה הנהדרת שלה. וודי הרלסון מופיע גם כן, בתור גבר אקסצנטרי שפוגש את הגיבורה במקרה ומשמש לה מנטור, וגם הדמות שלו היא לא הדבר הכי חזק פה. למרות הפגמים, "חוף השמש" הוא בהחלט סרט מומלץ לצפייה לכל הגילאים, ואם תראו אותו בחיק המשפחה, הוא גם ייתכן לכם משהו לדבר עליו.

אלכסנדר פיין זרח כאחד הקולנוענים האמריקאים הבולטים בדורו עם "אודות שמידט", "דרכים צדדיות", "היורשים" ו"נברסקה", חווה דעיכה עם "לחיות בקטן" ועכשיו חוזר בגדול עם "נשארים לחג" ("The Holdovers"), שמועמד לאוסקר בחמש קטגוריות - כולל הסרט הטוב ביותר. אחרי הפצה מוצלחת בשאר העולם, הסרט הזה מככב כעת גם באולמות שלנו.

פול ג'יאמאטי, באחד מתפקידיו הטובים ביותר, מגלם מרצה במכינה יוקרתית שנתקע במקום עם התלמיד השנוא עליו למשך חופשת חג המולד. "נשארים לחג" הוא סרט שעלילתו מתרחשת בשנות ה־70 ונראה כאילו נעשה אז, בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי, כשסרטים היו סרטים וערכים היו ערכים. "נשארים לחג" הוא סיפור שנכנס ללב ונשאר בו, על שני אנשים שדווקא בחג המולד לומדים מה זה להיות מענטש.

לפני שבועיים נודע כי "מכתב לחזיר", סרט האנימציה הקצר והיפהפה של טל קנטור, מועמד לאוסקר. התגובה המיידית של רבים ורבות היתה השאלה - ואיפה אפשר לראות אותו? אז עכשיו יש תשובה - בשבוע שעבר הוא עלה ב-yesVOD ו+STING, וכעת הוא זמין גם ב-HOT.

הסרט מבוסס על זיכרון ילדות שרדף את הבמאית. הכיתה שלה נפגשה עם שורד שואה, שסיפר להם כי חזיר הציל את חייו. אמנם החיה נחשבת טמאה ביהדות, אבל במקרה שלו היא התגלתה כמלאך שומר, וחצצה בגופה בינו לנאצים שחיפשו אחריו. הניצול היהודי לא שכח כמובן את החזיר, ושנים לאחר מכן כתב לו מכתב תודה.

הסיפור הייחודי הזה התערב לקנטור בחלום, והזיכרונות האלה הותירו אצלה רושם עז. הוא לא הרפה ממנה גם בבגרותה, עד שלפני כמה שנים החליטה להפוך אותם ליצירה קולנועית שתעסוק במפגש של שורד השואה עם החזיר, ובמפגש של תלמידת בית הספר עם שניהם. התוצאה היא סרט האנימציה הזה, והשאר הוא היסטוריה - שעכשיו אפשר לקוות כי תסתיים עם פסלון.

בינתיים, אל תפספסו את ההזדמנות לצפות ב"מכתב לחזיר" - סרט מופת, שמצליח לעסוק בזיכרון השואה בצורה מהפנטת, ומזווית חדשה. התסריט מורכב ומלא רבדים - והאנימציה, עליה עבדה היוצרת במשך חמש שנים, היא מלאכת מחשבת מלאת פרטים והבעה.