לילה אחד בניו ג'רזי, מתישהו בתחילת המילניום, עלה וינס מקמהן לזירת ההתאבקות מול עשרות אלפי מעריצים קולניים. בדרך לבמה, מקמהן החליט להצדיק את השם שיצא לו כנבל האולטימטיבי של ה-WWE, והחליט לעשות מתיחה לאחד מעוזריו, ג'רי בריסקו - ולהפליץ בפניו. שניהם היו אנשים מבוגרים, בני יותר מ-50. ובכל זאת, האירוע האינפנטילי הזה יצא לדרך, כשמקמהן הציב את אחוריו באזור פניו של בריסקו, ושחרר נפיחה אכזרית. המתיחה יצאה משליטה כשהסוגרים של מקמהן בגדו בו, והוא שלשל במכנסיו מול המצלמות. הבעלים של ה-WWE ואחד מאנשי הבידור העשירים והחזקים בעולם, מצא את עצמו צועד בגאווה אל תוך האצטדיון כשבמכנסי המעצבים היקרים שלו סימן חום בולט ומביך.
האנקדוטה הזאת משעשעת מאוד, והיא גם מספרת משהו על המחויבות של וינס מקמהן לדמות הנבל שהוא בחר לגלם בעולם הפיקטיבי של ה-WWE, וגם - ובעיקר - למוצר שלו. הוא יכול היה לבקש לעצור וללכת להחליף מכנסיים לרגע, אבל הבין את היתרון הבידורי של הרגע הזה. הבין שהקהל, שאהב לשנוא אותו, יתמוגג מהקטע. זו הייתה המחויבות שלו לבידור שהפכה אותו למיליארדר.
בסדרת הדוקו של נטפליקס, "מר מקמהן" ("Mr. McMahon"), לא מוזכרת תקרית המכנסיים החומות, מהסיבה הפשוטה - בתוך כל הדברים שוינס מקמהן עשה, חלקם מחרידים, חלקם גאוניים, חלקם מבדרים וחלקם לא-אנושיים: זו תקרית זניחה. משעשעת מאוד, מעידה מאוד על האופי של הבנאדם, אבל זניחה. היו כל כך הרבה תקריות כאלה, וגרועות יותר. גם קטע מפורסם שבו הוא שלף את מילת ה-N מול מתאבק שחור לא נכנסה לסדרה. לא בגלל שיוצרי הסדרה ריחמו עליו, אלא בגלל שיש כל כך הרבה קטעים כאלה של הגאון השנוי במחלוקת, שקשה להכניס את כולם בתוך שש שעות של סדרת טלוויזיה.
ולכן שווה לקפוץ רגע לשורה התחתונה. אם אתם לא מכירים את סיפורה של ליגת ההיאבקות המצליחה, ולא מכירים את סיפורו האישי של וינס מקמהן ג'וניור - צפו בסדרה. מדובר במקרה נדיר של סדרת נטפליקס שפשוט אסור לפספס, עם סיפור אמיתי גדול מהחיים שקשה להאמין שקרה במציאות. לצד פסיפס דמויות אמיתיות ואקסצנטריות שאף תסריטאי לא יכול היה להמציא, כמו אנדרה דה ג'ייאנט, האלק הוגן ודונלד טראמפ, שש השעות של "מר מקמהן" עוברות ביעף בבינג' מושלם, ומשאירות את הצופה עם טעם של עוד.
לא במקרה הדוקו מבוים על ידי כריס סמית', שביים גם את "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre", וגם היה המפיק בפועל של "טייגר קינג" - שתיים מהיצירות הדוקומנטריות הכי מרתקות בנטפליקס. הסדרה לא תחדש הרבה לחובבי היאבקות שמכירים כבר את כל הסיפורים שעולים בסדרה, אך גם הם ייהנו מהאופן האנושי שבה הסדרה בוחרת לספר את הסיפור, דרך האנשים שהיו שם. סמית' לא מנסה למכור נרטיב חדש ליצירות שלו, אלא מבקש לספר את הסיפור כפי שזוכרים אותו בני משפחת מקמהן, והמתאבקים עצמם, בתוספת קטעי ארכיון מעוררי נוסטלגיה - כשהיתרון היחיד שהוא מבקש להביא לצופה שכבר מכיר את הסיפורים הם הראיונות החדשים שנערכו במיוחד עבור הסדרה ב-2021.
פה המציאות ניסתה לפגוע ב"מר מקמהן" כיצירה. הדוקו כבר היה מוכן לשידור כשהחלו להיחשף המעשים המחרידים באמת של וינס מקמהן, שכללו אישומים בתקיפה מינית, התעללות פיזית ונפשית וסחר בנשים. לפי כתב האישום מקמהן הכריח נשים לקיים יחסי מין עם מתאבקים ושילם להן דמי שתיקה. זה לא נגמר כאן. הוא מואשם כי החדיר בכוח לגופה של אחת המתלוננות צעצועי מין (להם נתן כינויים של מתאבקים), ואף השתמש בגופה של המתלוננת כאסלה אנושית.
התיאורים ממשיכים להיות מאוד גרפיים ומאוד קשים - ובכל זאת אנחנו שומעים עליהם לראשונה, כמעט בחטף, רק בפרק האחרון של הסדרה. להמחשה: לקטע שמוכר לכל חובב WWE, בו דונלד טראמפ מגלח את שיער ראשו של מקמהן על הבמה, מקדישים בתכנית יותר זמן מאשר לפרטי האישום נגד מקמהן.
בשורה התחתונה מדובר בסדרה על אדם נוראי, שבחר לגלם דמות של אדם נוראי פיקטיבי. הדוקו מנסה לענות על השאלה כמה מ"מר מקמהן" (דמותו של וינס מקמהן ב-WWE) מבוססת על מקמהן האמיתי, ונראה שבשורה התחתונה אין באמת הבדל מעבר למעט הקצנה מול המצלמה. גאון מסחרי, שיווקי, שיצר את אחד מעולמות התוכן המצליחים בתולדות האנושות - אך גם סוטה מין אכזרי, חולה שליטה ומעסיק נצלני איום, שגם אם רק אחוז מהאישומים נגדו נכון צריך לשבת בכלא עד אחרית ימיו.
הדוקו מתחיל במין דיסקליימר שמבהיר כי הריאיונות בו נערכו לפני פרסום האישומים, אך האמת היא שלהגיד שהכתובת שנכתבה בצואה אנושית הייתה על הקיר - זה אנדרסטייטמנט. האוריג'ין סטורי של מקמהן מרתק. ילד שגדל עם אבא חורג שהתעלל בו פיזית ונפשית, ואמא שהתעללה בו מינית. רק בעשור השני לחייו הוא עבר לגור עם אביו, וינס מקמהן האב, שניהל את ליגת ההיאבקות הצפון-מזרחית של ארה"ב. בהמשך מקמהן הבן קנה את העסק מאביו והשתלט על כל ליגות ההיאבקות של ארה"ב, והפך לבעלים הכל-יכול של ליגת ה-WWF, שלימים תיקרא ה-WWE והיא בעצם אחד מענפי הספורט הכי פופולריים בעולם.
כמה גדולה הליגה? אירוע ה"רסלמניה" השנתי שמתקיים מאז 1985 הוא כיום מותג הספורט השישי הכי רווחי בעולם אחרי הסופרבול, המונדיאל, האולימפיאדה, הפיינל פור של ליגת המכללות בכדורסל והפלייאוף של ליגת הקולג'ים בפוטבול. אירוע הרסלמניה לבדו שווה יותר כסף מליגת האלופות, היורו, פלייאוף ה-NBA או סדרת הגמר של ליגת הבייסבול. וכל זה, חשוב להזכיר, בספורט שהוא לא באמת ספורט. תחרות מבוימת שבה המתמודדים מקבלים מראש תסריט שקובע מי מנצח ומי מפסיד - ואיך.
אלא שגם בלי האישומים האחרונים, שגרמו למקמהן לעזוב את הספורט שייסד כמעט במו ידיו, לא חסרו למקמהן שערוריות, שכללו בין השאר פיזור אלים של ניסיון איגוד של המתאבקים, יחס כמעט לא-אנושי כלפי מתאבקים ותיקים שהוא רצה להיפטר מהם, והעדפה קבועה של המוצר על פני האנשים שמייצרים אותו. בולטת במיוחד הפעם שבה אוון הארט בן ה-34 מת לאחר שנפל מתקרת האולם כחלק מתרגיל הכניסה שלו לזירה. במקום לבטל את המשך הקרבות לאותו ערב ולפזר את הקהל, מקמהן דרש מהמתאבקים שהתאבלו על מותו של חבר בחדר ההלבשה להמשיך את ההצגה, ולעלות להתאבק בזירה שהייתה מוכתמת בדם חברם.
הרגע הכי מצמרר בדוקו מגיע באחד מהראיונות עם מקמהן עצמו. במהלך שיחה על ההאשמות של ריטה צ'טרטון, שופטת היאבקות לשעבר, לפיהן מקמהן אנס אותה ב-1986. קצת רקע היסטורי: נשים לא היו באמת פקטור ב-WWF בשנות השמונים. קהל היעד היו גברים ונערים, ורוב הנשים שנראו על המסך היו בדרך כלל על תקן "סוכריה לעיניים". אחת מהסוכריות האלה הייתה צ'טרטון, אישה צעירה ויפה שנבחרה להיות השופטת הראשונה בליגה. אם זוכרים שכל הקרבות ממילא מבוימים ותפקידו של השופט דקלרטיבי לחלוטין, זו הייתה בחירה קלה.
בשנת 1992, הרבה לפני תנועת "מי טו", הגיעה צ'טרטון לתכנית האירוח של הרלדו ריברה וחשפה את סיפורה. "וינס מקמהן הכריח אותי לבצע בו מין אוראלי", היא סיפרה מול קהל חי באולפן, "כשלא יכולתי לספק אותו, הוא ממש כעס וקרע ממני את המכנסיים, משך אותי אליו ואמר לי שאם אני רוצה לקבל חוזה של מיליון דולר לשנה, אני צריכה לספק אותו. ולא הצלחתי. פחדתי. הזרועות שלי היו שחורות וכחולות. הוא פשוט לא הפסיק".
הסיפור הזה נגמר בלי כלום. מילה נגד מילה, והרשויות, כמו המעריצים, האמינו יותר למילה של המיליארדר. האשימו את צ'טרטון בניסיון להרוויח כסף על חשבונו של היזם המוצלח. אלא שהמילים שמקמהן אמר בריאיון לסדרה החדשה בנטפליקס שופכים אור מחליא במיוחד על הסיפור. "זה היה בהסכמה", מסביר מקמהן בריאיון שנערך ב-2021 לצורך הסדרה בנטפליקס, "וגם, למעשה, גם אם זה היה אונס, אז יש על זה חוק התיישנות". איזה אדם חף מפשע צריך להזכיר שיש חוק התיישנות על הפשע שהוא טוען שהוא לא עשה?
פליטת הפה המוזרה הזאת, כמו עוד לא מעט רגעים מטרידים בסדרה, הביאו את מקמהן לנסות לרכוש מהיוצרים את הסדרה כדי להעלים אותה. האדם שהואשם ביותר משלושה מקרים של תשלום דמי שתיקה לנשים שהאשימו אותו בפגיעה מינית ניסה להשתיק גם את נטפליקס. לשמחתנו, לעומת אותן נשים, נטפליקס לא הסכימה לעסקה. הדוקו הוא מבוא נהדר לעולמות ההיאבקות המקצוענית, ולסיפור המופרע של וינס מקמהן. לאור ההתפתחויות שבקושי זכו להתייחסות בסדרה, חובה על נטפליקס להפיק גם סדרת המשך, שתעסוק רק בכתם המוסרי והפלילי על סיפור חייו הייחודי.