חג הסוכות כאן ואיתו שני ערבי חג, ארבעה מינים והמון סרטי ילדים שצצו לפתע בבתי הקולנוע.
"אקדמיית הגיבורים שלי: עכשיו תורך" הוא המשך לסדרת האנימה המצליחה, ל"רובוטריקים - ההתחלה" יש מלא מדבבים מוכרים ויש גם את "פנדה באפריקה", "אלי והמפלצות" ו"זאק ושוקו גיבורי על", סרטי אנימציה אירופיים מהסוג שעולה ויורד ממסכי הקולנוע כמו עץ שנופל ביער בלי שאיש ישמע.
על הסרטים האלה לא נוכל להמליץ במיוחד וגם לא להזהיר מפניהם, אז אספנו חמישה אחרים שזמינים לצפייה על המסך הגדול או בבית על הספה. ארבעה מהם תוצרת השנה האחרונה ואחד מעט ותיק יותר, אבל הגיע לשרתי נטפליקס ממש בשבועות האחרונים. כולם מצוירים, כולם מושקעים וכולם עדיפים על רצף רנדומלי של סרטונים באייפד.
מחפשים עוד סרטים לראות עכשיו? הנה ארבעה סרטים שכדאי לראות עכשיו (ואחד שלא) בבתי הקולנוע ובכל שאר הפלטפורמות.
1. לוני טונס - הצילו! כדור הארץ השתגע
איפה רואים: בקולנוע
בשנה הבאה ימלאו 95 שנה ללוני טונס וכעת מגיעה לבתי הקולנוע בישראל (כמה חודשים לפני ארה"ב) סרט חדש של מותג האנימציה האהוב של האחים וורנר. החבורה נתנה כמה גיחות לקולנוע לאורך השנים, אבל תמיד במקבצי סרטים קצרים או בסרטים מצולמים ששילבו דמויות אנימציה עם שחקנים בשר ודם. אז בעצם, זה סרט הקולנוע הראשון של המותג שכולו מצויר. בכלל, "כדור הארץ השתגע" לא עובד לפי אף מוסכמה מקובלת בעולם האנימציה של ימינו. האנימציה דו מימדית וידנית, צוות הדיבוב מורכב משחקני קול מקצועיים - בלי סלבס מחלטרים - ואל תצפו להופעת אורח של באגס באני.
אף אחד לא רואה סרטי לוני טונס בשביל העלילה, אבל בכל זאת נספר שכוכבי הסרט הם פורקי פיג ודאפי דאק. השניים גדלו יחד אצל חוואי נחמד, אבל שונים זה מזה מכל בחינה - פורקי הוא טיפוס רציני ומאורגן, דאפי הוא קונספירטור מטורלל עם שתי ידיים שמאליות. השניים מוצאים עבודה במפעל למסטיקים אך מסתבכים איכשהו בקנונייה שמשלבת פלישת חייזרים, מסטיק שמשתלט על כל מי שלועס אותו, טעמים ניסיוניים ואת אהובתו החדשה של פורקי, מדענית בשם פטוניה.
כל העניין הוא מחווה אוהבת מאוד למסורת ארוכת שנים של סלפסטיק ושטויות מצוירות מבית לוני טונס, ועל הדרך גם הצדעה לסרטי מדע בדיוני ואימה מאמצע המאה הקודמת (שמו המקורי,The Day the Earth Blew Up, הוא מחווה לקלאסיקת המד"ב The Day the Earth Stood Still). אז כן, יש מלא פיצוצים וקומדיית סלפסטיק שמרביצים בה לדברים עם פטיש ענק, אבל גם עלילה בערך-חינוכית על החשיבות של שיתוף פעולה ועל היכולת של כל אחד לתרום את חלקו, אפילו אם לפעמים הוא עושה טעויות. הכתיבה שנונה ומתוחכמת למדי ומשחקת עם הציפיות שלנו עד הרגע האחרון, כשלא מעט מהבדיחות הכי מוצלחות בסרט יעברו לילדים לגמרי מעל הראש. בקיצור, כיף לכל המשפחה (אבל לא לפעוטות או לילדים רכי לבב, בכל זאת יש פה חייזרים וזומבים לועסי מסטיק).
2. רוז הרובוטית
איפה רואים: בקולנוע
רובוט מדגם חדיש ומשוכלל מוצאת את עצמה באי בודד ומיוער. היא נואשת לעזור למישהו - הרי זו המטרה שעבורה תיכנתו אותה - אבל אף בן אנוש לא נראה בסביבה והחיות בורחות ממנה ורואות בה מפלצת. רצף של אירועים לא צפויים מביאים לפתחה משימה שאין לה שמץ של מושג איך לפצח, בדמות אווז יתום הזקוק להורה מאמץ. לעזרתה של רוז מתגייסות כמה מחיות היער ובעיקר השועל התחמן פינק, שמנסה ללמד אותה ואת האווזון שלה את חוקי היער.
"רוז הרובוטית" הוא סרט חדש של אולפן האנימציה דרימוורקס, שחווה בשנים האחרונות רנסנס משמח עם סרטים שמתרחקים מהנוסחה שהייתה מזוהה איתו לאורך השנים (אבל אם אהבתם את הנוסחה, עדיין מייצרים שם המשכים ל"טרולים" ו"קונג פו פנדה"). סגנונית, "רוז" מציג סגנון דומה לזה שהפך את "לא רעים בכלל" ו"החתול של שרק 2" (ראו להלן) ליציאה מרעננת וכיפית - עיצוב שמזכיר איורים בספר, אנימציה חלקה ונעימה והפרדה מסוימת בין הדמויות מלאות החיות לרקע הצבעוני והמעט מופשט שמאחוריהן. חוץ מסרט חדש של דרימוורקס זה גם סרט חדש של כריס סנדרס, במאי האנימציה מהבולטים בעולם שכבר גרם לצופיו לייבב מול המסך ב"לילו וסטיץ'" ו"הדרקון הראשון שלי".
הביקורות בעולם היללו (98% ברוטן טומטוס, 85% במטא-קריטיק) ואחריהן הגיעו גם הימורים לאוסקר. המתחרה העיקרי שלו הוא שובר הקופות הגדול של השנה (גם עליו בהמשך), וסביר להניח שהקמפיין שלו לחברי וחברות האקדמיה ינסה להציג אותו כאלטרנטיבה האיכותית והאמנותית יותר. כמעט כל החלטה ב"רוז" משדרת ניסיון ליצור סרט יוצא דופן ואיכותי, מהאסתטיקה והעיצובים המושקעים דרך הסצנות סוחטות הדמעות ועד הדיאלוגים שמכוונים לקהל בוגר ("אין לי את התכנות המתאים כדי להיות אמא", מכריזה בלי היסוס רוז ונענית בקונצרט אנחות מטעם ההורים המותשים באולם). רוב הזמן זה עובד יפה ו"רוז הרובוטית" מצליח להצחיק, לרגש ולבדר, גם אם מדי פעם הוא לוקח פנייה לכיוון מוכר מדי, ובפרט לכיוון של "הדרקון הראשון שלי". אבל נו, אם כבר להיות דומה למשהו, זו לגמרי אופציה ראויה.
3. אולטרמן - התעלות
איפה רואים: נטפליקס
"אולטרמן - התעלות" הוא כנראה סרט האנימציה המקורי המצטיין של נטפליקס ב-2024. זאת מחמאה, בעיקרון, אבל אז מסתכלים על המתחרים: "אוריון והחושך" כיוון גבוה עם תסריט מאת צ'ארלי קאופמן אך התגלה כבינוני למדי, "המשאלה של תלמה" נשכח במהרה ו"סנדי צ'יקס מצילה את ביקיני בוטום" כבר טבע במים רדודים. גם "אולטרמן" הוא לא יצירת מופת של ממש ויש לו כמה בעיות, אבל גם יש לו תינוקת שהיא מפלצת קאיג'ו חמודה, שזה יתרון די גדול (שישה מטר, ליתר דיוק).
כשאני אומרת שיש לסרט בעיות אני מתכוונת בעיקר להיותו ארוך מדי ועם כמה טוויסטים יותר מדי, אבל בתכלס, הבעיה העיקרית של "אולטרמן" היא שמי לעזאזל מכיר פה את אולטרמן. ביפן מדובר באימפריה עם ותק של עשורים, אבל בישראל אפילו מעריצי אנימה נלהבים לא בהכרח יודעים על מה מדובר. ובכן, מדובר באדם רגיל שהופך לגיבור-על עצום מימדים כדי להתמודד עם מפלצות ענקיות שמזדמנות לעיר, כשבסרט המסוים הזה האדם הוא קנג'י סאטו, כוכב בייסבול שירש את הטייטל והתפקיד התובעני מאביו. אותו אב היה הורה מזניח למדי עקב המחויבות שלו להגנה על טוקיו מתפלצים למיניהם, כשבמקביל הוא נדרש גם להגן על אותן מפלצות מפני ארגון צבאי שנוהג בהם באכזריות יתרה.
בקיצור, קנג'י צריך לג'נגל בין שני תפקידים קשוחים במיוחד עם מעט מדי שעות שינה, אבל אז הוא פוגש איום חדש (לשעות השינה המעטות שנשארו לו) - תינוקת, כלומר מפלצת שבדיוק בקעה מהביצה וזקוקה לעזרה עד שתימצא מפלצת שתוכל לשמש כאמא שלה. הסרט זמין בדיבוב לעברית ולאנגלית (וגם בשפת המקור, למקרה הצורך) ולא צריך ידע מוקדם כלשהו כדי לצפות בו - הוא מאוד משתדל להסביר ולהשלים את הפערים. מעבר למיקום הגיאוגרפי ולאובססיה הנלווית למפלצות ענק, הסרט דומה למדי לסרט ילדים מערבי ממוצע. אם משהו בכל זאת מייחד אותו זו העובדה שהגיבור שלו הרבה פחות נחמד או סימפטי מגיבור ממוצע בסרט ילדים אמריקני - קנג'י הוא יותר אנטי-גיבור מריר שצריך למצוא את הצד הרך שבו, ואפילו בלי הבדיחות השנונות של הגיבורים היותר ציניקנים ביקום הקולנועי מארוול.
לקנג'י לוקח רגע או שניים להבין איך לתפקד כהורה, ומה שהוא עושה בדרך אולי יגרום לכם לגגל את הטלפון של המועצה לשלום הילד-מפלצת. כשהוא תופס את העניין יוצאות מזה כמה סצנות מתוקות להפליא, או לפחות כאוטיות בצורה מהנה. יש גם סצנות אקשן מוצלחות ומגוון רגעים שבהם המפלצת יורקת חומצה ונוזלי גוף אחרים, וככל הידוע לי מדובר בשניים מהדברים האהובים ביותר על צופים שטרם חצו את גיל 10. יש גם בייסבול, אבל כמו אולטרמן, זה יותר פה בשביל היפנים.
4. הקול בראש 2
איפה רואים: דיסני פלוס
מאז עלייתו לאקרנים בחודש יוני, סרט ההמשך מבית פיקסאר לא הפסיק לשבור קופות ושיאים. כמה קופות? ובכן, נכון לעכשיו הוא לא רק הסרט המצליח של השנה אלא גם סרט האנימציה הרווחי ביותר בכל הזמנים. הייתי רוצה לומר שהתארים האלה מציבים רף מעט גבוה מדי לסרט צנוע יחסית במידותיו, אבל גם כשהוא יצא אמרתי אותו הדבר על ההשוואה לסרט הראשון והרבה מים זרמו מאז בזרם התודעה (משחק המילים באדיבות הסרט). בקיצור, הציבור הצביע ברגליים ובגדול.
למקרה שעדיין לא תפסתם אותו בעצמכם, דעו שסרט ההמשך, כמו קודמו מ-2015, מתרחש במקביל בתוך ומחוץ לראש של נערה אמריקנית בשם ריילי. כעת היא כבר בת 13 ומתכוננת למעבר לבית ספר חדש, מה שמציף בה שלל רגשות חדשים שהסרט טוען שהם תוצאה של גיל ההתבגרות - חרדה, מבוכה, קנאה ושיממון. בעוד הרגשות שלמדנו להכיר ולאהוב, ובראשם שמחה, נבעטים ממפקדת הרגשות ומנסים למצוא את דרכם בחזרה, חרדה מובילה את ריילי לרצף של החלטות מביכות עד בעייתיות מוסרית בניסיון לשלוט בכאוס המתגבר בחייה.
בין אם תצפו בו בנוחות ביתכם או שתתפסו מקום במעט ההקרנות שנותרו לו על המסך הגדול, סביר להניח שתהנו לפחות קצת. כאמור, כדאי לעשות איזשהו תיאום ציפיות: אין פה המון חידושים שלא הופיעו במקור וספק אם הסרט באמת ייזכר בדיעבד כאחד החזקים בהיסטוריה המפוארת של האולפן. מה שכן יש בו זה את אותו עולם פנימי מלהיב ויצירתי, אנימציה מעולה והרבה חומר להתחיל איתו שיחה עקיפה עם הילדים על מתח, לחץ או דימוי עצמי.
5. החתול של שרק 2 - משאלה אחת ודי
איפה רואים: נטפליקס
ואם כבר דיברנו על חרדה בסרטים לילדים, איזה כיף שאפשר להמליץ כאן על אחד מהסרטים שעשו את זה הכי טוב, שהוא סרט מצוין באופן כללי. "החתול של שרק 2" מ-2022 הוא אמנם המשכון לסרט זניח מ-2011, שבעצמו הוא בכלל ספין אוף של סרטי "שרק", אבל הוא לגמרי עומד בפני עצמו ואין ממש צורך להכיר או להשלים שום דבר כדי להנות ממנו.
הסרט תופס את דמותו של החתול במגפיים ברגע של שפל - אחרי שנים של הרפתקאות נועזות וחיים חסרי דאגות, הוא מגלה שאזלו לו כבר שמונה נשמות. ההרפתקה הבאה שתעלה לו בחייו כבר תחסל אותו באופן סופי. רגע אחרי שהוא מחליט לפרוש לחיים חסרי דאגות או עניין, מתגלה בפניו פתרון אפשרי למצב - כוכב מגשים משאלות, אחרון מסוגו. כמובן שהחתול איננו היחיד שמעוניין להשיג את אותו כוכב נדיר, אבל יש לו גם צוות חיזוק בדמות אהובתו לשעבר קיטי וכלב מתוק אך נאיבי בשם פאריטו. כמו "הקול בראש 2" גם כאן ישנה דמות שהיא ביטוי פיזי לחרדה של הגיבור וסצנה שמציגה התקף חרדה על המסך - וכמו הסרט כולו, גם האספקט הזה מבוצע בצורה חכמה שגם לגמרי נוגעת ללב.
קצת מביך להתלהב מהמשך לספין אוף עם שם כמו "החתול של שרק 2", אבל יש סרטים שמצדיקים את זה כי הם פשוט עובדים ומפתיעים לטובה בכל חזית. יש הרפתקה סוחפת וכיפית אבל גם דמויות מעניינות, יש קומדיה טובה ודרמה מוצלחת שמשלימות ומרימות זו את זו והכל גם נראה ממש טוב. זה סרט שמיועד מראש לקהל של ילדים בוגרים יחסית (נטפליקס ממליצים עליו לגילאי 7 ומעלה) והוא לא מתנהג כמו סרט ילדים רגיל, ובכל זאת, זה יופי של סרט לצפייה משפחתית ולא סרט (רק) למבוגרים. זה המקום לציין שהסרט זמין לצפייה בדיבוב לעברית אבל גם בדיבוב לאנגלית המקורי והמומלץ, במידה והילדים כבר קוראים כתוביות. דרור קרן וניצה שאול זה ליהוקים שתמיד משמחים, אבל באנגלית יש קאסט אולסטארז פסיכי שכולל את אוליביה קולמן, פלורנס פיו, ג'ון מולייני, אנטוניו בנדרס והארווי גווילן מ"מה שקורה בצללים".