רותי אלאל נפרדה מבת זוגה קורין: "היי שלום, מלאך שלי, עכשיו את קוטפת כוכבים"

עשרות חברים, אמנים ובני משפחה הגיעו להיכל התרבות שבתל אביב לטקס פרידה מהמוזיקאית קורין אלאל שהלכה ביום חמישי לעולמה בגיל 69 בתום מאבק ממושך בסרטן. לטקס הגיעו בני משפחה, חברים ויוצרים שלקחו חלק בעשייתה המוזיקלית, ביניהם ערן צור, דנה ברגר, שלומי שבן, מירי מסיקה, אהוד בנאי, ריקי גל ועוד. גם ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד וראש עיריית תל אביב רון חולדאי הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאלאל. ארונה הוצב בפואייה של ההיכל והציבור הוזמן לחלוק לה כבוד אחרון. הלווייתה של אלאל תתקיים מחר (שני) בשעה 11:00 בבית העלמין החדש בהרצליה.

בת זוגה רותי אלאל ספדה לה: "קורין אהובתי, אשתי היקרה, אם ילדיי, הצלחת. בסוף עשית את זה. נתת את מתנת האהבה שלך לא רק למשפחה שלנו אלא לכל עם ישראל. היינו ביחד 25 שנים נפלאות, שבמהלכן הפכנו לאימהות לשני בנים נהדרים, עומר ויונתן. כולם הכירו את קורין אלאל ורבות עוד ידובר על הקריירה המוזיקלית שלך, אבל אנשים לא יודעים שהעיסוק העיקרי שלך היה בעצם האימהות. בכל פעם שהיה תורי ללכת לאספת הורים, היית אומרת לי 'מאמי, ותרי לי', לכמה הצגות הלכת עם הכיתות של הילדים, טיולים, הורה מלווה. היית לוקחת את הילדים לספארי כדי שיהיה לי זמן לעצמי. כל הזמן יצרת, כל הזמן מוזיקה, כל הזמן בחירת טקסטים הכי מדויקים לכוונות שלך. ככל שהתקרבת לאמת הפנימית שלך, ככה הלכת והזדככת. הסרת מעצמך פחדים, כעסים וטראומות. חיית את החיים מתוך התקדשות אמיתית ובכוונה טהורה להביא טוב לעולם. לא סתם כל מי שפוגש אותך הרגיש שפגש מלאך. היי שלום, מלאך שלי, עכשיו את קוטפת כוכבים"

בתחילת האירוע אהוד בנאי שר, מלווה על ידי ערן צור וליאם צור, את "אי שם בלב", בסופו אמר בנאי: "הפרח שלה ימשיך תמיד ללבלב עמוק עמוק בלב". אחריו נאם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי.

שלומי שבן ביצע את "המנון לאהבה" ולפניו אמר: "כל מי שפגש את קורין בשנתיים האחרונות, הופיע איתה וראה אותה מופיעה, לא ראה אדם חולה אלא פגש את נס החיים שוב ושוב. הנס של האמנות וניצחון הרוח על החומר. כל הופעה הייתה התגלות של החיים במלואם. השיר הבא שלמדתי מקורין אומר: 'אהבה למוות יכולה'. אמנם נדמה שבמקרה הזה או בכל מקרה המוות אומר את המילה האחרונה, אבל המילה האחרונה של קורין אלאל בשבילי ובשבילנו זה החיוך המופלא שלה והשירים האינסופיים שלה וכל היופי שהיא השאירה אחריה".

ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזציה יאיר לפיד ביקש מהקהל למחוא כפיים לאלאל ולאחר מכן ספד לה: "קורין שרה פעם: 'לפעמים ביני לבין עצמי/ אני שומעת את קולו של חלומי / לפעמים ביני לבין עצמי/ אני שומעת את בכיו של חלומי/ והוא שואל אותי ברעד לשלומי/ והוא שואל אותי היכן ארצי ומי עמי/ אני מראה לו/ אני, אני מראה לו'. היא הראתה לנו. היא הראתה לנו שיש אפשרות טובה יותר להיות אנחנו. היא הראתה לנו איך נראית אישה עם גיטרה חשמלית, איך נראית לסבית שלא מסתתרת, איך נראית זמרת בלהקה צבאית שלא מוכנה לרקוד, איך זאת שעשתה קולות ב'עטור מצחך' עוברת לקדמת הבמה. קורין הראתה לנו שהדבר הכי חשוב, הדבר היחיד שחשוב, הוא להיות נאמן לעצמך. לפני עשרה ימים דיברנו בטלפון ואמרתי לה שהיא לא יכולה למות, כי שמעתי את השיר החדש שלה, והיא כותבת הכי טוב שהיא כתבה, והיא צחקה ואמרה לי שהיא תשתדל. והיא השתדלה.

"השם המקורי של האלבום הראשון שלה היה 'מותק', וברגע האחרון הם שינו אותו ל'קורין אלאל'. טוב הם עשו, כי היא היתה מותק, אבל כאמנית היא גם ידעה לא להיות. היה לה הקול שלה, והיא היתה נאמנה לו, כולל השריטות, כולל השפיצים, בלי לפחד לרגע להיות פוליטית. הקול שלה, הרבע-צרוד עם הרבע מבטא, פרץ מתוכה כמו מעיין, והוא מתגבר ומתגבר, חזק יותר חזק. הילדה הזו שמגיעה מארץ אחרת, כותבת את 'אין לי ארץ אחרת', דווקא כי היא רוצה שתהיה פה ארץ אחרת. עומדת על הבמה בהפגנה, במחאה, כדי שתהיה פה ארץ נורמלית, אוהבת, צוחקת, עם שפם, חצי סיכה בין סעודיה לים, בין ז'אק ברל ליהודית רביץ, בין אום כולת'ום לענבל פרלמוטר. היא עושה עוד דבר בלי לדעת - היא כותבת לנו, לקהילה של ההורים של הילדים המיוחדים, את ההמנון הלא רשמי שלנו. תתנתקו רגע מהביצוע שלה ל'זן נדיר', תחשבו על להקה של אנשים עם צרכים מיוחדים שרים: 'אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו/ נצמדים לקירות הבתים/ ורוב הזמן מתביישים בגופנו/ חופרים מקלטים...', תחשבו על יעלי שלי והחברים שלה, שמגלים שמישהו כתב, 'אנחנו זן נדיר, ציפור משונה/ החלומות באוויר/ הראש באדמה'. אז תדעי, מלאך, שהקשבנו לקולך, ונמשיך להקשיב לו. כשנודע דבר מותך עשיתי מה שעשו עשרות אלפי ישראלים אחרים. שמתי בספוטיפיי פלייליסט של קורין אלאל, והקשבתי לה מתל אביב לירושלים, ושמעתי את בכיו של חלומי. יהי זכרך ברוך".

דנה ברגר ביצעה את השיר "תמונה בכחול", בליווי ערן וליאם צור, ואחריה רונית שחר ביצעה את השיר "מעיין", אחרי שאמרה "לכל אחד יש את הקורין שלו".

המפיקה טמירה ירדני מטדי הפקות, שהייתה בעבר המנהלת של אלאל, אמרה בין השאר: "התקשרת אליי כשהייתי בטיול באיטליה, וסיפרת לי שנותחת ויש לך סרטן לבלב מפושט והבנתי שהספירה לאחור החלה. את, כמו שאת, החלטת על פינאלה מפואר, מעוטר בהופעות עם כל אותם אמנים שזו הייתה דרכם להיפרד ממך. את ישבת, רזה מתמיד, עם הגיטרה שהפכה ענקית, ניגנת ושרת. בפגישה האחרונה, שבה רותי, שותפתך הנאמנה, שטפה אותך ברוך ורחמים והואילה להזמין אותי, שכבת במיטה ורק תכננת את המופעים הבאים שלך. לרגע לא נכנעת. הרגשתי שאלה ימים אחרונים ויצאתי עצובה אבל מעודדת משהו, הבנתי: הגוף יוכרע בסוף אבל הרוח תישאר לנצח".

לאחר מכן נשא דברים יו"ר אקו"ם יואב גינאי וערן צור, שעבד עם אלאל שנים רבות, ביצע את השיר "ימי הפרח והאהבה".

אורנה בנאי, שהייתה חברה קרובה של אלאל, אמרה באירוע בעודה נחנקת מדמעות: "קורין, קשה הפרידה ממך, בלתי נתפס שזהו, נגמר. יום חמישי, השעה חמש לפנות בוקר, רותי שלך שלחה לי הודעה והייתה כתובה בה מילה אחת: 'נגמר'. נקודה. מדהים איך למילה אחת, ארבע אותיות ונקודה, יש כוח יותר מלכל המילים שהמציאו בעולם. המילה הזאת ריסקה אותי ולחדרי הלב שלי נכנסה רוח קרה. את מתה. זה נגמר. פעם, לפני הרבה מאוד שנים, הכרנו והתאהבנו ואפילו נתת לי לשיר איתך על הבמה את חזקה מהרוח. כנראה ממש אהבת אותי עד כדי ששיקול הדעת שלך והשמיעה האבסולוטית קצת נפגעה. אהבתי אותך כאדם, כאישה, הערצתי אותך, מוזיקאית מחוננת, אחת בדורה. שתינו העדפנו בעלי חיים על בני אדם והיה לנו הומור מיוחד משלנו. השנה האחרונה שלך, קוריני, הייתה קשה, מייסרת, הירואית ומופלאה. הגוף שלך כאב והתייסר, סבלת כאבים אבל נלחמת, לא ויתרת והופעת המון המון. חווית עדנה מחודשת, קבלה מוחלטת. ההופעות היו מלאות בחסד. הקהל ביקש לעטוף אותך בחום, לאהוב אותך, לחבק אותך, לצרוח את השירים הנפלאים שלך, לצרוח חזק שתשמעי: אנחנו מטורפים עלייך.

"את שמעת אותם, קורין, וזה נתן לך כוח. את הרגשת את האהבה הזאת בכל נים בגופך ולא התכוונת לוותר. עד שכבר לא יכולת לו, לגוף. הגוף הכניע אותך. אני רוצה להאמין, שהנשמה שלך עכשיו חופשיה ושאת במקום טוב ושיש לך ארץ אחרת. אתמול דמיינתי מפגש שלך עם מאיר, אחי. הוא מאוד מאוד אהב אותך כשהיה פה, בעולם הזה, ואני מניחה שכל כך ישמח לפגוש אותך שוב. בטח תשבו שם ותדברו ועשנו מלא ותשתו ערק או וויסקי או תה ותצחקו ותנגנו. האמת שאנחנו מקנאים בכם מאוד. מאיר חסר לי מאוד ואבא שלי חסר לי ואת תחסרי לי מאוד. השארת פה חותם שלא יישכח ולא יימחק לעד, לנו ולדורות הבאים. אני אומרת תודה, על ההנאה הגדולה שהייתה לי ממך, להיות איתך, לאהוב אותך, את נשמה יתרה. נוחי בשלום".

מירי מסיקה ביצעה את "שיר לשירה" ואחריה ריקי גל נשאה דברים. האירוע הסתיים עם הקלטה מהופעתה האחרונה של אלאל, במועדון בארבי ב-10 בנובמבר, בשיר "אין לי ארץ אחרת" שסיים את ההופעה.

בסיום ההקלטה, הקהל עמד על רגליו והריע ממושכות לאלאל.

אלאל היא מהיוצרות המוערכות, החשובות והאהובות במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים. בין שיריה הידועים "אנטארקטיקה", "זן נדיר", "כשזה עמוק", "מותק", "שיר לשירה", "הטבעת נפלה", "שיר בכיף", "תן לי קצת ממך", וכן את לחניה ללהיטים "חזקה מהרוח" ו"אין לי ארץ אחרת" של גלי עטרי ו"דרך הכורכר" של אריק סיני.

אלאל, שהייתה בין הנשים הראשונות שזכו להצלחה ברוק הישראלי ואחת המוזיקאיות הראשונות בישראל שיצאו מהארון כלסביות, השפיעה על דורות של אמנים. היא זכתה לאורך השנים בפרס אקו"ם על מפעל חיים, פרס לנדאו למפעל חיים, ובתואר אבירת המסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי.

המוזיקאית קורין אלאל, מאגדות הרוק של ישראל, הלכה לעולמה בגיל 69
"קורין אלאל הייתה זן נדיר במלוא מובן המילה, כמה טוב שחוותה את ההכרה שמגיעה לה"
זן נדיר, באמת: עם מותה של קורין אלאל, ישראל איבדה קול שאין לו תחליף
לפני חודש קורין אלאל הופיעה בפעם האחרונה. הקהל הדומע הבין זאת היטב
כל הסופרסטארים באו להצדיע לאגדה חיה ובועטת. היא עשתה להם בית ספר

הזמרת גלי עטרי, שביצעה את השיר "אין לי ארץ אחרת" שהלחינה אלאל וכתב אהוד מנור, ספדה לאלאל בשיחה עם וואלה תרבות ביום חמישי: "עצוב מאוד. אני מכירה את קורין עשרות שנים, עוד מהאלבום שעשיתי עם מתי כספי בשנות השמונים. היא כתבה לי שירים והיינו בקשר. מהמפגש הראשון מצאתי אישה מדהימה עם המון רגש, לא רק מקצועית, אי אפשר היה שלא לאהוב אותה ואת קסמה האישי. לא היה כמעט אלבום אחד שעשיתי מאז ולא היה שם שיר או שניים או יותר שקורין הלחינה ובהם 'חזקה מהרוח', 'ערמונים מהאש' וכמובן 'אין לי ארץ אחרת'. עשינו גם אלבום שלם שהיא גם הפיקה מוזיקלית עם אילן וירצברג. היינו גם שכנות וביקרתי אותה בכל מקום שהיא גרה. זו הייתה היכרות רבת שנים.

"המפגשים המשותפים שלנו לביצוע 'אין לי ארץ אחרת', ברוב המקרים אלה היו אירועים עצובים, אם זה שבוע אחרי רצח רבין ואם זה סביב ה-7 באוקטובר, תמיד היה לזה רובד אחר, גם של כובד אבל גם של התרגשות. קראתי לה קורינטוס. אני המומה. רציתי לבקר אותה הבוקר, למרות שאמרו כבר לא לבוא, אפילו להיות באיזור שהיא נמצאת. אבל לא יצא. הבוקר הרגשתי שקרה משהו רע וקיבלתי מבול טלפונים. אני עוד המומה מהידיעה הזאת, כי תמיד זה איכשהו הסתדר אצלה, אבל הפעם לא הסתדר. היא המשיכה להופיע והספיקה להופיע אצלי כאורחת בסיבוב שלי בהיכל התרבות. כשהיא נכנסה, הקהל עמד על הרגליים ומחא לה כפיים הרבה זמן והתרגש לראות אותה. כולנו התרגשנו לראות אותה ושרנו ביחד את 'חזקה מהרוח'.

"היא חלק מהפסקול של החיים שלי. למדתי ממנה שאפשר להיות שתי זמרות שעובדות ביחד ומפרגנות אחת לשניה באמת. היא נתנה לי לקריירה ולחיים שלי דברים שלא יסולאו בפז. אני כל כך מודה לה. קורין האהובה והמרגשת והמלודיסטית בחסד. אישה ובנאדם מדהים. אני עוד לא מעכלת את זה. זה בוקר עצוב".