"מה זה טוב באמת? מה זה להצליח?", שואלת הזמרת והמוזיקאית מיקה קרני בתחילת השיר "לברוח", אותו כתבה עם המוזיקאי עמיר לב, איתו היא משתפת פעולה לראשונה ביצירת ה-EP החדש שלה, "ביקור מולדת". "זה שיר שכתבתי לילדים שלי. זה לא אוטוביוגרפי, אלא שיר, שמתחיל ממשהו ובסוף נהיה רעיון. הרעיון היה מעין ברכת דרך לילד שעף מהקן", מספרת עליו קרניו בריאיון לוואלה. "עבדתי על הטקסט הזה עם עמיר לב, באתי אליו עם רשימה כזאת, אמרתי לו, תשמע, זה כתוב ממש גרוע, אבל יש בזה משהו. השיר בכלל היה כתוב בסגנון 'אני רוצה שיהיה לך טוב, אני רוצה שתצליח' - משהו מאוד ראשוני, ואז עמיר הוביל את זה ל'מה זה טוב באמת? מה זה להצליח?', הרי ככל שילד גדל, זה משתנה בעיניו, לאט לאט הוא מבין שהצלחה זה לאו דווקא ציון טוב או הרבה כסף. בגלל זה המשפט הפך לשאלה".
בנקודת הזמן הזאת, בחייך המקצועיים, אחרי כל הפסגות שכבשת, מה זה להצליח מבחינתך?
"מבחינתי להצליח זה להיות שמחה בחלקי ולהנות מהדרך. האלבום הזה, מה-זה לקחתי איתו את הזמן. כל כך נהניתי מהתהליך. נהניתי לדעת שאני בזה. לפעמים אפילו לא לעשות משהו, פשוט להסתובב עם זה. האלבום הזה לקח הרבה יותר זמן עבודה מאלבומים אחרים. יש שישה שירים שנוצרו במהלך שנה ומשהו, אבל אם אתה מצמצם לנטו זה בטח שלושה חודשים. לקחתי את הזמן בין פגישה לפגישה עם עמיר. לא הלחנתי את השירים עד שגמרתי לכתוב אותם. אחרי שגמרתי להלחין אותם, ישבתי עם השירים לבד, בבית, והקלטתי כל מה שאני יכולה להקליט. זה היה תהליך, לאט לאט. זאת הצלחה מבחינתי".
חודש לפני 7 באוקטובר, הפכת לסבתא. האם הסבתאות השפיעה על יצירת האלבום? ואיך הרגשת מכך שבאותה תקופה קורה גם האסון הנורא הזה במדינה - ולהבדיל האושר הענק של לידת נכדתך?
"זה בטוח השפיע איכשהו. נראה לי שהנושא לא היה מעורב בכתיבה. אבל זה בטוח השפיע. הרגשתי באיזשהו אופן שהשיר 'לברוח' קשור למחשבה שרק אחרי שהילד שלך הופך להורה - אתה ממש מרגיש שהוא עף מהקן. יש קושי כשיש ילדים, בטח נכדה חדשה, כשהמציאות פה הייתה כל כך מטלטלת ומפחידה והמחשבה על איך אנחנו מגדלים ילדים פה עוברת בראש".
בשיר "לברוח" כתבת "תמיד יש ממה לברוח/ אבל אין ממש לאן". מאז שפרצה מלחמת עזה יש תחושה קשה שיש ממה לברוח אבל אין ממש לאן - קשה בישראל וקשה גם להיות יהודי בעולם לאור גלי האנטישמיות והאנטישראליות.
"היה קשה עוד לפני 7 באוקטובר לחבר'ה צעירים. זה לא חדש, שקשה פה. אני רואה את הילדים הבוגרים שלי, שהיו כבר בחו"ל, גרו שם וחזרו, ובכל זאת הם רוצים להיות פה, אבל לא קל. יש שיר באלבום שנקרא 'יפן'. זה שיר לבת שלי, רקדנית בת 17. היא טסה ליפן לרקוד. היא קנתה לי שם שרשרת עם סמל של אושר. כשהיא חזרה, הדבר הראשון שהיא אמרה לי זה 'אמא, בגיל 18 אני עוברת ליפן'. היא התאהבה ביפן. זה כבר השתנה מאז, היא כבר החליטה שהיא נשארת פה. השיר התקשר לי גם למלחמה אחרי שהיא פרצה. אם נהיה כנים עם עצמנו, אין מישהו פה שלא חשב רגע, וואו, איזה קשה פה, ועברנו לנו בראש המחשבות לברוח מפה או לרגע ללכת עד שיירגע, מתוך פחד על הילדים. לא משנה שרובנו נשארנו פה. גם אני לא זזתי אפילו לא לגיחה. כשהיה הפחד הגדול חשבתי לנסוע עם הילדים לחו"ל לאיזה חודש, לא יודעת לאן, אולי לאיטליה, ואז קלטתי שבכל מקום יותר מסוכן מאשר פה. הגדולים שלי הבהירו לי יפה מאוד שהם לא עוזבים את המקום, גם לא לשבוע. מה שנותר לעשות זה לבקש מבעלי לבנות שער ברזל בכניסה לבית, להרגיע את עצמי ואת כולם פה".
שיר נוסף שהתחיל ממקום אישי וקיבל משמעות נוספת לאחר 7 באוקטובר הוא "זה קרה כאן" עמו נפתח האלבום. השיר עוסק בתפקוד בפוסט טראומה. "זה שיר על בוקר רגיל לכאורה שבו אתה מוצא את עצמך בפוסט טראומה ולא מצליח לתפקד בלי רשימת מטלות, לא מצליח לצאת מהאוטו, לא מצליח לעשות דבר כאילו טריוויאלי כמו ללכת לסופר. השיר נכתב עוד לפני 7 באוקטובר, וכשרואים תמונות של החטופים זה נותן לך בומבה בבטן, כל המציאות הזאת שכולנו חיים בה".
איך המלחמה השפיעה על ההופעות שלך?
"הכל השתנה מאז תחילת המלחמה בהופעות. אני מרגישה שקרו לי חיבורים מאוד חזקים, גם עם כפיר בן ליש, אנחנו מופיעים המון עם ארבעת המופלאים. זה התחיל ממופעי התנדבות בעברית עם שירים שהם לא רק שלנו אלא גם גרסאות כיסוי. הופענו בפני חיילים וקציני נפגעים. זה הזכיר לי עד כמה המוזיקה היתה גם בשבילי תמיד סוג של נחמה. פתאום את באה להופעה ואנשים צמאים לרגע של נחמה, לרגע של התרפקות על משהו. לשיר רק שירים שלי הרגיש לי לא נוח, עכשיו צריך לשיר עוד דברים, מהילדות שלי, שגם אני רוצה להתרפק עליהם, שכולנו נהיה בזה ביחד. אני מופיעה גם עם רונית שחר".
יש שיר או שורה שקשה לך לשיר יותר בהופעות מאז המלחמה? נניח גרסת הכיסוי שלך "אצלי הכל בסדר" בזמן ששום דבר לא בסדר.
"'אצלי הכל בסדר' דווקא התחבר לי לקטע של מפונים, 'השבוע כבר מצאתי לי חדר', 'ואולי גם אמצא עבודה'. יש משהו בלבצע שירים שנכתבו עוד הרבה הרבה הרבה לפני מה שקרה פה, כמו שירים של דילן ושל פול סיימון, שאני הייתי שומעת כשהייתי בת 14. יש בזה משהו מנחם ונוסטלגי".
האלבום החדש נכתב לאורך כמעט שנה, בגליל ובתל אביב. לצד שיתוף הפעולה הראשון עם עמיר לב, על ההפקה המוזיקלית היא חתומה לצד רונן סאבו. "אני מרגישה שהעולמות של סאבו ושלי הכי באים לידי ביטוי באופן מלא בשיר 'לברוח'. זה פשוט היה תענוג צרוף לעבוד איתו. ביקשתי ממנו שלא יהיו הרבה נגנים באלבום שלי, שהוא יעשה את כל מה שהוא יודע לעשות ואני אעשה את כל מה שאני יודעת לעשות, שנעשה את הכל בעבודת יד, מה שנקרא. הוא בא מעולם ממש אחר ממני, מעולם הגרוב. זה היה מושלם. אחר כך הוספנו את יוסי פיין ואת החלילן המדהים אמיר שהאסר ואת גורפינקל הגיטריסט. זה באמת היה תענוג צרוף החיבורים האלה".
איך היה לעבוד בפעם הראשונה עם עמיר לב הגדול, שכתב והלחין איתך את כל השירים, ובפעם הראשונה לסיים עם הכתיבה לפני מלאכת ההלחנה?
"היה תהליך מדהים עם עמיר. היינו נפגשים אצלו בבית, יושבים שלוש או ארבע שעות על שיר ואז הלכתי הביתה והבאתי עוד שיר. לפעמים יושבים, אני מביאה לו כמה שורות, והוא חושב. חושב. חושב. משוטט. הוא כמו מצפן של דיוקים, הבנאדם הזה. לפעמים הייתי מביאה משהו שלא נראה כמו שיר, ואז הוא מתחיל לתת לו צורה של שיר. אני הולכת הביתה לאיזה שבוע שבועיים, שולחת לו דברים בווטסאפ, ואז שוב נפגשים עד שהשיר גמור. כשהקלטתי שירות, עמיר בא, והיו שני שירים שבזמן הקלטת השירות שינינו פתאום מילה או שתיים. זה כמו לחפש את הדרך הכי מדוייקת להגיד את מה שרצית להגיד. לגביי סיום הכתיבה לפני תחילת ההלחנה, בפעם הראשונה אצלי, אני חושבת שזה שטקסט עומד בפני עצמו זה מאוד מאוד חשוב. זה מדויק וחזק. אני ממש מרגישה כל מילה בבטן כשאני שומעת את השירים האלה".
האלבום מסתיים בקטע מוזיקלי בשם "טאטע", שבו עמיר לב מדבר. "טאטע" זה אבא ביידיש וחסידים קוראים ככה לפעמים לאלוהים. זאת הייתה גם הכוונה של קרני. "בשיר הכוונה לטאטע במובן אלוהים", היא אומרת. "בסוף אני בנאדם מאמין ואני אומרת לעצמי, אנחנו לא בידיים של אף אחד, אנחנו בידיים של הקדוש ברוך הוא. אני מאמינה שטאטע דואג לנו תמיד ושאנחנו לא תמיד רואים את כל התמונה".
התקשורת התעסקה בעבר בהתקרבותך והתחרחקותך מהדת. איפה את היום במדד ההתחזקות?
"תמיד הייתי אדם מאמין, האמונה שלי לא השתנתה. מדד שמירת המצוות משתנה. אני שומרת כשרות, המטבח שלי כשר. אני לא שומרת שבת אבל יש פה קידוש וארוחת שבת וחגים. המסורת מאוד מאוד חשובה לי והאמונה חזקה בלב שלי, בהווייה שלי".
מה חשבת על ההיחשפות האמיציה של טאיסיה, שהעידה כי נפגעה מאייל גולן? מה שהוביל - עשר שנים אחרי שהתפוצצה הפרשה - ללא פחות מ-67 ראשי וראשות ערים להודיע שלא יזמינו את גולן להופעות.
"אני לא מכירה את הסיפור הזה ספציפית, אבל אני יכולה להגיד שכשבחורה מחליטה לעשות צעד כזה ולדבר על דברים כל כך קשים כאלה, זה לא יכול להיות סתם. זה לא משהו שבחורה רוצה לעשות סתם ככה, לדבר על דברים כל כך קשים ופרטיים. זו אישה, זה לא בטבע שלה לדבר על כאלה דברים בתקשורת. יש לי הרבה מחשבות, בתור אימא, על העולם הזה. לגדל פה ילדים, לא רק בנות כי יש גם בנים שנפגעים. זה קשה. אני רוצה שכל האנשים שעושים דברים כאלה ישלמו מחיר. אני לא יודעת מה קרה שם, אבל אני בטוחה שבחורה לא מדברת סתם ככה על דברים כאלה בתקשורת".
בשבוע שעבר החלו מופעי האיחוד של חבורת "הכבש ה-16". אחרי שגוב, ברוזה, רכטר ורביץ חזרו לאלבום שהוציאו לפני 47 שנה, אם היית יכולה לחזור לתחנות מקצועיות או אמנותיות מעברך, לאיזה תחנות היית חוזרת ולו לכמה רגעים? היית חוזרת לנגן עם שלמה ארצי למשל?
"הייתי רוצה לנגן שוב פעם את הקונצ'רטו לארבעה כינורות של ויואלדי עם תזמורת, עשיתי את זה בתור ילדה. הייתי מוכנה ללמוד את זה ולעשות את זה עוד פעם. זו אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי. אם יש מי שיקרא את הכתבה ויכול לארגן את זה - אני באה!".
במסגרת האיחוד, יהודית רביץ חזרה לבמה אחרי שמונה שנים בהן לא הופיעה. את היית יכולה לא להופיע כל כך הרבה זמן?
"לא. יהיה לי קשה. אם נגיד אני צריכה להירתם לבית ולילדים, אז ברור שאעשה את זה, אבל יהיה לי מאוד קשה לא להופיע זמן ארוך. היו כמה פעמים בחיי שאמרתי די, כי זה לא מקצוע קל. כשגרנו באמירים היתה חצי שנה שעבדתי בהכנת גבינות ולא רציתי לעשות מוזיקה. אחר כך למדתי להיות מורה ליוגה ועסקתי בזה פחות משנה. אבל לא יכולתי לא לכתוב אלבום פעם בשנה. זה צורך יותר גדול ממני. פעם עבדתי בתור משווקת בטלפון באיזשהו משרד. כל פעם שניסיתי, לא הצלחתי לעזוב את המוזיקה. זה צורך, זה החיים שלי, זו העבודה שלי. זה יותר חזק ממני".
מיקה קרני תופיע ב-14 בפברואר עם כפיר בן ליש ותארח את דני סנדרסון במועדון גריי בתל אביב; וב-18 בפברואר במופע להקה עם רונית שחר במועדון אלמא בזכרון יעקב.