השיר החדש "זזה מזה", ששרה מיקה מלכה קרני למילים שכתבה עם דן תורן והלחינה עם בנו הנדלר, עוסק לדבריה בחופש וביכולת לזוז ממצב שעושה לך רע. "השיר מתקשר לכל מיני מקומות בחיים שלי", אומרת קרני, "גם למערכות יחסים הרסניות. גם למצבים בעבודה. לכל מערכת יחסים עם עוד בן אדם שעשתה לי לא טוב, ולפעמים לקח לי זמן לזוז ממנה. 'זזה מזה' גם במובן קליל של לרקוד וגם בקטע של לזוז מזה, כאילו לא לנתח את זה, לא לחפור בזה, לא לחשוב למה, פשוט זוזי מזה".
השיר נכלל באלבום הסולו החדש וה-13 של הזמרת-יוצרת קרני, "חלום בהקיץ" שמו, שיוצא ממש היום (ראשון), פרי יצירה משותף שלה עם דן תורן ובנו הנדלר, שגם הפיק מוזיקלית. השירים הגרוביים באלבומים מבהירים שוב את היכולת המרשימה של קרני להתחדש מוזיקלית, שלאורך השנים נעה בין ז'אנרים שונים - פולק, ארץ-ישראלי, אלקטרוני, פופ, רוק וקלאסי, כשם שהיא מתחדשת גם בחיים האישיים, למשל כשהחזירה לתעודת הזהות שלה את השם מלכה שתחתיו נולדה, ומופיע לצד השם מיקה.
"בתעודת הלידה שלי כתוב רק מלכה. אחר כך היה מיקה מלכה בתעודת הזהות. ואז הורדתי לגמרי את המלכה. לפני כמה שנים החזרתי אותו", אומרת קרני. "כשאני מתעצבנת, בעלי אומר 'מלכה, תירגעי', ואני ישר מחייכת מזה. הרגשתי שזה נכון לי להשתמש לי בכל השם הזה ולא להסתיר אותו, אחרי שתמיד הסתרתי אותו ותמיד התביישתי זה. מישהי כתבה יפה באינסטגרם ש'שם מלא זה מהות מלאה'. ויש בזה משהו. זה השם שלי. אז אני לא רוצה להתבייש בו, זה חלק ממני, השם מלכה".
זה אלבום הבר מצווה שלך. כשילד מגיע לגיל בר מצווה הוא בדרך כלל הופך לזועם יותר. אבל האלבום ה-13 לא זועם בכלל אלא די שמח וגרובי.
"זאת הייתה החלטה מראש, כשאספתי את האנשים האלה, בנו (הנדלר) ודן (תורן), אמרתי שאני רוצה לעשות תקליט שנשמע שמח וגרובי. האלבום הזה מבחינתי מספר איזשהו סיפור. כל אלבום מסכם תקופה בחיים שלי. ואת בוחרת איך לספר את הסיפור. אני בחרתי לספר את הסיפור באופן גרובי ושמח. הקשבתי המון המון לקווינסי ג'ונס, ומשהו בדוקו שעשו עליו מאוד השפיע עליי בעניין הזה. הוא אומר שם משהו שאני מזדהה איתו - שאין ז'אנרים במוזיקה. הז'אנר היחיד הוא מוזיקה טובה או מוזיקה לא טובה, אבל בכל היתר תעשה מה שאתה רוצה. זה דבר שאני עשיתי לכל אורך הקריירה שלי, תמיד הלכתי לאן שבא לי ללכת ולא נתקעתי במקום שרצו אותי. משהו במוזיקה של קווינסי תמיד נותן לך התרוממות רוח גם אם הוא לא מדבר על דברים שמחים, גם אם הוא מלווה סצנות פשע בסרטים. אני מתה על זה ומתחברת ככה למוזיקה. כמאזינה, המוזיקה תמיד הוציאה אותי מבורות ותמיד לקחה אותי למעלה".
כאן תוכלו להאזין לאלבום של מיקה קרני
את אומרת "תמיד הלכתי לאן שבא לי ולא נתקעתי במקום שרצו אותי", וזה מתקשר לכך שהמצאת את עצמך מוזיקלית מחדש פעמים רבות; יש לך בכל זאת מידה מסוימת של דילמה יצירתית בין הרצון להתחדש מוזיקלית לבין שמירה על אלמנטים שהקהל והתקשורת אהבו בך בעבר?
"זה לא נמצא אצלי. אני בהחלט לא רוצה להיות שבויה של הקהל או של איך שהקהל החליט שאני. אני גם חושבת שזה מגניב להפתיע את הקהל שלך בכל פעם מחדש. אני חושבת שבשירה שלי תמיד מזהים ישר שזאת אני, לא משנה איזה סגנון אני אעשה, אני שרה באופן מסוים, יש לי כלי מסוים עם המוגבלויות שלו. בכל היתר אני לגמרי מרשה לעצמי ללכת אחרי היצירה. כמה שאני אשאר נאמנה לעצמי ככה אני אהיה הכי נאמנה לקהל".
זו פעם ראשונה שאת עובדת עם דן תורן, שאמר לי בשיחה מקדימה על שיתוף הפעולה איתך ועם בנו הנדלר: "הכיף היה גילוי העבודה של שלושתנו. שניים בחדר עבודה זה טוב. שלושה זה יותר טוב".
"אני מאוד מאוד מזדהה. זה מתחיל מזה שאני ודן ישבנו וכתבנו. אני ובנו עובדים כבר כמה שנים. ואז דן אמר, בואו נשב שלושתנו. זה היה ממש מדהים, כי זה לא רק לכתוב אלא גם להלחין ביחד ולכתוב את המילים לתוך ביט ולתוך לחן, והכל קורה ביחד. זה היה ממש עצום. זה עבד מעולה בעיקר בגלל ששלושתנו כבר לא בגיל של האגו. כל אחד חזק בדברים אחרים. בכל הדוקואים שראיתי על מוזיקה אני חושבת שהיום בעולם בעיקר עובדים ככה, בצוותים. זה די נדיר שאדם יושב לבד וכותב שירים. בצוות השלם גדול מסך חלקיו".
דן תורן הוא בין השאר יוצר שירים מדהים. ספרי על איזו עצה או השראה שקיבלת ממנו.
"דן עזר לי מלא, בעיקר בזה שהוא לא מפחד ללכת לכל מיני מקומות שמתקשרים לך לאותו עניין. למדתי ממנו שבכתיבה, אתה לאו דווקא חייב להיאחז רק בסיפור שאתה רוצה לספר. אתה יכול פתאום ללכת לילדות שלך, אתה יכול פתאום ללכת לאיך אתה מדמיין את עצמך בעוד 10 שנים, אתה יכול לעשות מה שבא לך. הוא הזכיר לי את החופש הזה בכתיבה".
בזמן יצירת האלבום, גיליתם את ודן ששניכם אוהבים את הראפר והמפיק היהודי אמריקאי המנוח מאק מילר, שאליו נחשפתם מבנו ובתך. באיזה אופן המוזיקה והגרוב שלו העניקו לך השראה?
"מק מילר אהוב עליי במיוחד. הוא כביכול ראפר אבל הוא שר מלודיות מטורפות. בטקסטים ובביצועים שלו יש מלא הומור. הוא היה בן אדם בטח סופר מדוכדך אבל גם סופר משמח. קיבלנו ממנו השראה להעז לכתוב טקסטים עם הרבה מילים, להיזרק עם הטקסט לכל מיני מקומות ואסוציאציות, כשכל שיר הוא כמו סיפור קטן על דמות או מתוך דמות, ולהעז להשתמש בשפה כמו צליל של כלי".
שיר הנושא של האלבום, "חלום בהקיץ", מטייל ביצירתיות בין יקומים מקבילים. יש בך מחשבות על מה היה קורה אם היית בוחרת באיזשהו צעד אחר בחייך?
"דמיינתי בשיר הזה את עצמי ואת בנותיי באי הידרה בעוד עשר שנים. בגלל שלאונרד כהן וסוזאן היו שם אז אני מתכתבת גם איתם שם. זה כאילו קורה בזמן שזה קורה. בעצם אני עוד לא הייתי בהידרה והם כבר היו. כאילו כל הזמנים מתערבבים. השיר מדבר גם על העניין הזה של לא להצטער על דברים שקרו לך כי תמיד יצא מהם גם משהו טוב. הכל תחת זה שהזמן מתקתק לי. אני כבר בגיל שבו אני לא רוצה להצטער על העבר אלא להגיד שההווה שלך תמיד יכול להכיל בתוכו את העבר ואת העתיד. משהו כזה. אני אומרת בשיר שחבל לבזבז את הזמן בלחשוב על מה היה קורה אם הייתי פוגשת מישהו אחר או משהו כזה, כי ממילא הכל מדומיין וממילא הכל בעיני המתבונן. אז אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על זה".
בשיר אחר באלבום, "איזו ילדה" הכולל אפרו ביט, את עושה שימוש בכלי האוטוטיון השנוי במחלוקת. במקרה שלך זה נעשה גם כאמצעי אמנותי. עם זאת, המינון המוגבר מאוד של השימוש בכלי הזה לא עבר קצת את הגבול בקרב זמרות צעירות היום?
"לא, זה לא עבר את הגבול. גם אני משתמשת באוטוטיון, לא רק בשיר 'איזו ילדה' ששם עשינו את זה באופן מאוד מוגזם. בכל השירים שלי יש שימוש באוטוטיון. זה בגלל שאנחנו, כמאזינים, התרגלנו לאיזשהו ניקיון שלא היה פעם. היום כשאני שומעת את האלבום הראשון שלי, לפעמים אני אומרת וואי, היום לא היו נותנים לזה לעבור ככה, האוזן שלנו כבר התרגלה לניקיון אחר, ואתה חייב להשתמש בזה. ואגב, בלי קשר לאוטוטיון תמיד היו אמנים שיותר חזקים באולפן, בתנאי מעבדה, ואמנים שיותר חזקים בלייב על הבמה. אני אגב עבדתי מאוד קשה על שירה בהופעות חיות. יש לי קול שהוא לא חזק ולעבור להקה זה מאוד קשה. לקח לי כמה שנים להביא את עצמי למצב שאני מבסוטה מאיך שאני נשמעת בהופעה, שבה בניגוד לאולפן אין תנאי מעבדה".
בשנה שעברה, במלאת 25 שנה לאלבום הבכורה שלך שנשא את שמך, הקלטת אותו במלואו מחדש תחת הכותרת "מחדש". לאיזה רגעים נוספים מעברך היית היום, בגיל 50, מוכנה לחזור - ולאיזה אין סיכוי שהיית חוזרת: היית מסכימה לחזור לעמדת הליווי של שלמה ארצי? היית מצטלמת שוב ל"מחוברים"?
"שלמה ארצי כן, 'מחוברים' לא. כל מה שקשור במוזיקה, אין לי בעיה לעשות שוב בשמחה. תמיד מסקרן אותי איך אני אעשה את זה שוב היום. לעשות קולות וכינור אני אוהבת, אז בכיף הייתי באה ללוות את שלמה ארצי. את 'מחוברים' לא הייתי עושה שוב, כי נכנסתי לזה בלי לקחת בחשבון הרבה דברים: אחת, לא הייתי מצלמת שוב את הילדים שלי. אני לא חושבת שזה דבר נכון לעשות. ושנית, כי טלוויזיה זה משהו שדורש דרמה כל הזמן. החיים הם לאו דווקא כל הזמן דרמה. הם הופכים את החיים כל הזמן ל… זה לא אמיתי. לכן זה לא מתאים לי".
לפני שבוע וחצי התקיים מופע מחווה לג'וזי כץ בהיכל התרבות, "האהבות שלי" שמו, במלאת 60 שנה לפעילותה, שבו השתתפת. גרסת הכיסוי שלך לקלאסיקה שהיא ביצעה במקור, "אצלי הכל בסדר", הפכה לאיקונית בפני עצמה. אמרת שג'וזי היא אולי הזמרת הכי אהובה והכי משפיעה עלייך בעולם ושהכרת את הצד האימהי שלה. ספרי על החיבור ביניכן.
"יש משהו בדמות של ג'וזי כץ שתמיד מאוד אהבתי. היא הייתה חלק מסצנה מאוד רוקיסטית כזאתי, ולצד כל הרוקנ'רול היא תמיד הייתה אמא ששמרה על הגורים שלה ולא פחדה מכלום, משום דבר ומאף אחד, ותמיד נלחמה עליהם ועל השקט שלהם. ואחר כך, כשהיא הוציאה את 'אני סולחת לך', זה היה כל כך יפה, כי זאת נשמה אימהית אמיתית, שהיא גם סולחת אחרי הכל. זה צד שראיתי בג'וזי תמיד. אתה יודע, היא הרימה לי טלפון אחרי שהוצאתי את 'אצלי הכל בסדר', וביקשה את הכתובת שלי באמירים, כדי לשלוח לי חליפה של תינוקת לבת שלי, עמליה, אחרי שנולדה. היא שלחה לה חליפת ברווזונים כזאת. זה היה כל כך יפה. היא בנאדם מאוד מרגש. ואותי היא מאוד מרגשת כאימא".
ואגב אימהות, קרני בת ה-50 היא אמא לשישה ילדים משלושה אבות שונים. היא נישאה לבן זוגה הראשון כשהייתה בת 16, ואז גם הפכה אמא לבנה הבכור, יותם. בשנת 2019, אחרי שהיא ובן זוגה מאור החלו הליך פונדקאות, כשהאם הפונדקאית כבר בחודש הרביעי להריון, הם גילו במפתיע כי בניגוד לחוות הדעת הרפואיות קרני נכנסה להריון. בגיל 48 היא חבקה שני תינוקות שנולדו בהפרש של חמישה חודשים זה מזו - מיכאל שנולד באוקראינה מאם פונדקאית, ורומייה שאותה ילדה קרני חודשים לאחר מכן. פער הגילאים ביניהם לבין בנה הבכור הוא של יותר מ-30 שנה.
רשף לוי אמר לוואלה! תרבות: "שבעה ילדים זה נפלא. אם היו לנו יותר זה גם היה טוב, אבל תמיד צריך לשמוח במה שיש". את מאיימת להשוות או אפילו לעקוף את רשף במספר הילדים?
"לא, לא. נראה לי שיש לי מספיק. אתה יודע, אני עוד עם שניים קטנטנים. אני גם רוצה לנוח מתישהו. אני יכולה להגיד אותך שזה ממלא אותי ומצעיר אותי, זה בטוח. זה הדבר הכי בעל משמעות שאני עושה, האימהות. וזה גם תמיד מזין את עולם היצירה, אין מה לעשות. זה נותן דרייב מטורף להתפתחות".
כאבא, משפט שמשמש לי כמו מנטרה, ונאמר לי על ידי המוזיקאי משה לוי: "כשאני בחברת ילדיי אני מנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי".
"אתה יודע, זה תמיד תופס אותך כשאת פתאום עייפה או לא יודעת מה, והילד שלך זקוק לך, את לא יכולה להגיד לזה 'לא, אני עייפה'. את חייבת להיענות. וזה באמת מוכיח לך שאין סוף לכוחות שלך - ולך. זו נתינה ללא תנאים".
בחודש שעבר היית אחת ממאות מוזיקאים שחתמו על גילוי דעת נגד פגיעה בתאגיד, שנאמר בה כי "מרוקנים את הדמוקרטיה מתוכן", וכללה גם את השורה "לא במקרה מי שמנסה לחולל הפיכה משטרית בחר לו את חיסול השידור הציבורי כאחת ממטרותיו הראשונות". עד כמה הצעדים הדורסניים האלה של שהממשלה מטרידים אותך?
"התאגיד יקר ללבי. אני מתה על הערוץ הזה. זה הערוץ הכי טוב בטלוויזיה היום. באמת, זה פשוט ערוץ מעולה. על זה הייתי חתומה. להפגנות אני לא הולכת. האמת שאני באמת בנאדם א-פוליטי. אני לא מבינה דבר וחצי דבר בפוליטיקה. ובכל פעם שאני נתקלת בוויכוחים על פוליטיקה, זה פשוט הרסני, ואני זזה מזה. זה גורם לפירוד. לי ממש חשוב שהעם הזה יהיה מאוחד. אני לא מבינה בזה מספיק כדי לנקוט עמדה. חשוב לי שאנשים פה לא ישנאו אחד את השני. יותר חשוב שנהיה מאוחדים. שלא נעלה על בריקדות אחד נגד השני יותר מדי. אנחנו עם קטן, מדינה קטנה, יש לנו מספיק אויבים מבחוץ".
על רקע האיומים והרדיפה מצד חברי קואליציה אחרי להט"בים, אולי לא רחוק היום שבו יצנזרו מהשמעה ברדיו את שירך "נישקתי בחורה"?
"טוב, יש לי עוד שירים", צוחקת קרני. "אני צוחקת. אגב, 'נישקתי בחורה' הוא על אחוות נשים. אני לא חושבת שנגיע לזה. זה מסוג ההפחדות שאני לא מסכימה איתן. באמת שלא נראה לי שאנחנו לא הולכים לשם, בואו לא נגזים. תמיד יש איפשהו איזון. תמיד יש מקום לכולם. בוא נאמין בטוב. בוא נהיה אופטימיים".
בשיר נוסף מהאלבום החדש, "לאן הולכים" שכתבת עם דן תורן, מופיעות השורות: "כל מה שנשאר לנו/ זה לזכור מאיפה באנו/ ולנסות להבין לאן הולכים".
"זה שיר שאני מכוונת יותר לילדים שלי, והוא מדבר על איך לפעמים אתה אומר 'אני לא מאמין שזאת אימא שלי' או 'אני לא מאמין שזה אבא שלי'. אוקיי, אז מפה באת. בוא תנסה לראות את הטוב שבזה, מה אתה לוקח מזה טוב ואיך אתה משפר הלאה. זה מה שהתכוונתי להגיד בשיר. זו פנייה שלי לילדים. תמיד יש לך טענות כלפי ההורים שלך, אבל תמיד אתה מוצא דברים טובים שלקחת מהם, והדברים הלא טובים שאתה רואה הם דברים שאתה ער אליהם ברצון לשפר במה שתעביר לילדיך, אני חושבת שככה זה אמור להיות. כל דור צריך לגדול".
מיקה קרני תופיע ב-1 במרץ בנוטורנו בירושלים במופע להקה ותארח את ג'ני פנקין, ב-23 במרץ באוזן השלישית בקיבוץ הגושרים במופע אלקטרו אקוסטי, וב-29 במרץ באוזן בתל אביב במופע להקה ותארח את דן תורן.