כבר איזה זמן שהיקום הקולנועי של מארוול הוא לא מה שהיה פעם. כמעט שש שנים חלפו מאז "הנוקמים: סוף המשחק" המונומנטלי ובמארוול זרקו פלוס-מינוס הכול על הקיר בתקווה שמשהו יתפוס. הכנסות יש, וחלק מהסרטים וסדרות הטלוויזיה הללו גם הצליחו לעורר באזז ותגובות חיוביות, אבל השלם קטן מסך חלקיו. כבר אין קבוצת גיבורים שכולם מחכים לראותה מתכנסת, או קו עלילה מוביל של ממש, אלא אוסף של סיפורים שחלקם עמדו בפני עצמם וחלקם התגלו כבינוניות בהתגלמותה. הניסיון להציג את קאנג כמאסטר מיינד הבא קרס בעקבות ההסתבכות האלימה של ג'ונתן מייג'ורס, וגם הניסיון לחמם את כולם על המולטיוורס כבר מעייפים.
מה נשאר? הרפתקאות צדדיות, גיבורים חדשים ולא הכי מלהיבים והרבה פינוקים למעריצים קשובים, כמו אלה שקיבלנו ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה", "דוקטור סטריינג' במימדי הטירוף" או "דדפול & וולברין". "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" החדש איננו כזה, אפילו להפך. הוא לא מעמיס בהופעות אורח או בדיחות שרק הפאנבויז הגדולים יבינו, ואפילו הרפרנסים הפנימיים שלו הן ליצירות מארוול שאינן מהשורה הראשונה - הסדרה "פלקון וחייל החורף", "נצחיים" המושמץ ובצדק ו"הענק הירוק" הנשכח שיצא לפני לא פחות מ-17 שנה. למרות כל זה, נראה שזה ניסיון להחזיר את היקום הקולנועי למסלול - סרט שמסתכל עליו מלמעלה, סוגר פינות חשובות מפרקים קודמים ובעיקר פותח אופציות לעתיד, נניח הקמה מחדש של "הנוקמים".
לטובת מי שלא עקבו או התעדכנו לאחרונה, ננסה לתמצת את אירועי הפרקים הקודמים. קפטן אמריקה נולד במלחמת העולם השנייה כשצעיר פטריוט אך חלשלוש בשם סטיב רוג'רס הפך לחייל-על מנופח שרירים בעזרת סופר-סרום חדשני. הוא התחיל כמעין קמע מהלך לצבא ארצות הברית, אבל במהרה הפך לחייל לכל דבר בחזית האירופית. אחרי שנים של הרפתקאות, פרש רוג'רס - והשחקן כריס אוונס - מהטייטל המכביד בסיום הסרט "הנוקמים: סוף המשחק". כעת מחזיק בתואר סם ווילסון (אנתוני מאקי), חבר ועוזר נאמן לרוג'רס שפעל כגיבור בשם פלקון. הסדרה "פלקון וחייל החורף" עסקה כולו בכניסתו של ווילסון לתפקיד, ושם הוא גם פוגש לראשונה את חואקין טורס (דני רמירז), שמחזק אותו בסרט בתור פלקון החדש.
חוץ ממגן שהוא בעצם פריזבי ענק - נשק שגם מכסח אויבים וגם מתאים לצופים צעירים ורכי לבב - הג'וב מגיע גם עם חשיבות סמלית ואחריות חברתית מסוימת. קפטן אמריקה הוא לא עוד גיבור-על, הוא סמל לערכים ולאתוס האמריקני, אבל יש משהו סיזיפי בעצם הניסיון הזה. אדם אחד, גם כזה שכולו ממלכתיות ותושייה, לעולם לא יצליח לרצות את הציבור האמריקני ולקלוע תמיד לדעת הקונצנזוס.
הסרט תופס את ווילסון בנקודה קריטית, שאותה הוא מקביל לסמל האמריקני האולטימטיבי של מנהיג האומה. חוץ מקפטן חדש לארצות הברית יש גם נשיא חדש, הגנרל תדאוס רוס (הריסון פורד בתפקיד שגילם בעבר וויליאם הרט). שניהם מרגישים צורך להוכיח את עצמם ומונעים על ידי הרצון לבנות מורשת מכובדת. כדי לעשות זאת הם מוכנים לעבוד יחד למרות משקעי עבר (רוס רדף את ווילסון וחבריו אחרי אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים") ולהציג חזית מאוחדת וחזקה בפני העם.
סרטי "קפטן אמריקה" תמיד עוסקים בקונפליקט בין זהותו ורצונותיו של הקפטן כאדם פרטי לבין האחריות שלו מול הממסד ומול העם. "עולם חדש מופלא" מציג קפטן ממוסד לגמרי, מעין חיזוק אזרחי לצבא האמריקני. יש בו נשיא שדובק בעיקשות בניסיונות לחבר ולקרב בין אנשים ועמים, לשמור על שלום וביטחון גם כשכל העולם מתפרק מסביבו, אבל גם רדוף על ידי עוולות שהוא עצמו או הממשל שבראשותו הוא עומד חוללו בעבר. אם בהתחלה הסרט עושה רושם של מותחן פרנויה ברוח "קפטן אמריקה: חייל החורף" הזכור לטובה, מהר מאוד מתברר שזה סרט על עבודה עם הממסד ועד כמה היא חשובה ומהותית למרות הקושי. זה יכול להיות הסרט המושלם לנשיאות של קמלה האריס, או אפילו סוף עידן ביידן, אבל המסר המאחד והפייסני שלו קצת צורם על רקע... ובכן, המציאות.
אווירת הקומבייה הזו נקטעת כשאירועים משונים מתחילים להתרחש. שורה של צירופי מקרים ותקריות חריגות מסכנים את שיתוף הפעולה של ארצות הברית עם מעצמות חשובות בעולם, הכל סביב גילוי חדש שעשוי לשנות באופן דרמטי את יחסי הכוחות הבינלאומיים. המון דיפלומטיה ופוליטיקה, כשמדי פעם עוצרים כדי שווילסון וטורס ילכו מכות עם מישהו.
אם זה נשמע לא מאוד מעניין זה בגלל שזה באמת לא מאוד מעניין. הכתיבה לא מספיק עמוקה או מדויקת בשביל מותחן פוליטי של ממש, וכמה סצנות אקשן חביבות לא מפצות על תעלומה מרכזית אנמית למדי. צוות השחקנים עושה כמיטב יכולתו כדי לפצות על היעדר כמעט מוחלט של אספקט רגשי, ובזכותם מדובר בסרט שהוא רק בינוני ולא ממש פדיחה, אבל ברגעים מסוימים העלילה גולשת למקומות כה מטופשים שכבר אין מה להציל.
כמובן שאי אפשר להתייחס לסרט הזה בלי לדבר על שירה האס, שמשחקת כאן את רות בת שרף - ילידת ישראל שהוכשרה כלוחמת-על באותה הכשרה שעברה גם נטשה רומנוף ("האלמנה השחורה"). רות היא יועצת ואשת סוד לנשיא וגם יש לה קצת אקשן משלה. זו דמות חיובית וחזקה בלי יותר מדי עומק, שהאס מגלמת בהמון חן. יש להודות שבת שרף מעולם לא הייתה דמות חשובה בקומיקסים של מארוול, כך שהנוכחות שלה בסרט מכובדת למדי ואפילו כמעט מפתיעה לטובה.
כנראה לא מדובר בדמות שתשנה את הנוף המארוולי בעתיד, ולא בטוח שבכלל נראה אותה בסרט נוסף. אבל גם אם מדובר בהופעה חד פעמית, האס מצטרפת לרשימה שכוללת שמות כמו גלן קלוז, לי פייס, סאם רוקוול, מיקיילה קול, קייט בלאנשט ועוד רבים וטובים שלוהקו לסרט מארוול רק כדי שהאולפן לא ממש יידע מה לעשות איתם ואיך לנצל את יכולותיהם כראוי. וזאת לא רשימה רעה להיות חלק ממנה.