משרד התרבות פרסם בשבוע שעבר נוהל חדש, שמסדיר ומבהיר את עבודת המועצה לביקורת סרטים, כך נודע לוואלה תרבות. בראשית הנוהל נכתב כי מטרתו "לעגן את הנוהג לעבודת המועצה שהשתרש לאורך השנים, בין היתר בהתאם לפסיקת בתי המשפט". לצד הסדרת חלק ממה שהפעילות המקובלת במועצה לאורך השנים - כמו הנוהג לא לצנזר סרטים המוקרנים בפסטיבלים, ישנו גם היבט שנוי במחלוקת ושונה ממה שהיה נהוג בפועל לאורך השנים - נקבע כעת איסור על הקרנה בסינמטקים ללא אישור המועצה.
המועצה לביקורת סרטים, שבעבר הופקדה גם על ביקורת מחזות, פועלת במסגרת משרד התרבות ותפקידה בעשורים האחרונים מסתכם בקביעת סיווג גילאי הצפייה לסרטים העולים באופן מסחרי. הגוף הזניח הזה הוא שריד ארכיאולוגי לפקודת סרטי הראינוע משנת 1927, המגדירה כי אין להציג סרטים ללא אישור המועצה. המועצה, שלא במקרה כונתה לאורך השנים "הצנזורה", שבה לכותרות בעת כהונתו של שר התרבות מיקי זוהר, שהלך בדרכי קודמתו בתפקיד מירי רגב, והשתמש באיומי צנזורה על הקרנת סרטים ממניעים פוליטיים ושיקולים זרים. כך, למשל, משרד התרבות והמשטרה השתמשו במועצה למניעת הקרנה בתיאטרון אלסראיא ביפו של הסרט "לוד" בבימוי רמי יונס ושרה אמה פרידלנד, העוסק בתולדות לוד הערבית וכיבושה במלחמת העצמאות, ולמניעת הקרנה בסינמטקים של הסרט התיעודי זוכה פרס פסטיבל דוקאביב "1948 - לזכור ולשכוח" בבימוי נטע שושני, העוסק במהלכי מלחמת העצמאות באמצעות עדויות יהודים וערבים. זאת לאחר פניות ששלח פעיל הימין שי גליק ליו"ר המועצה וטענתו כי הסרט מציג "עלילות דם" נגד חיילי צה"ל. מומחי משפט טענו כי השימוש בתקנה לא עומד בסטנדרטים דמוקרטיים בסיסיים ובנוהל שקבע בג"ץ וגם יוצרי קולנוע האשימו את המועצה בחריגה מסמכות, פוליטיזציה ובהתנהלות לא תקינה.
הנוהל החדש קובע כי הקרנת סרט מחייבת את אישור המועצה במקרים של הקרנה מסחרית לקהל הרחב, אותה הוא מגדיר כהקרנת סרט בתשלום ש"אינה מיועדת למוזמנים בלבד או לקבוצה מוגדרת מראש, כגון תלמידי מוסד מסוים או פעילי התארגנות מסויימת". הנוהל מבהיר כי "בהתאם לדין ישנו איסור לקיים הקרנה מסחרית לקהל הרחב של סרט ללא אישור המועצה, וכן לפרסם מודעה לסרט כאמור".
עם זאת, הנוהל מוסיף כי הקרנת סרט "באירוע שעיקרו חינוכי - כגון הקרנת סרט לצד הרצאה או פאנל" אינה צריכה את אישור המועצה. אירוע יחשב ל"אירוע שעיקרו חינוכי", על פי הנוהל, "בשים לב למשך האירוע ביחס למשך הסרט, למרכזיות הסרט באירוע ובפרסומים לקראתו, לאופי הדוברים באירוע והמוזמנים אליו ולאתר בו מתקיים האירוע". בנוהל מובהר כי "הקרנות 'טרום בכורה', שעיקרן הקרנת סרט" מחייבות את אישור המועצה, "גם אם לצד הסרט מוצעת הרצאה קצרה".
הנוהל מסדיר ומחדד את גם הנהוג לגביי הקרנה בפסטיבלים. "בהתאם למצב הנוהג מזה שנים רבות, המועצה לא תידרש לאישור סרטים אשר מיועדים להקרנה בפסטיבלים. לעניין זה פסטיבל יהיה אירוע שעיקרו מיועד להקרנת סרטים; הנמשך יומיים לפחות; אינו מהווה חלק מהפעילות הרגילה של הקרנת סרטים בקולנוע, ומתקיים לכל הפחות מדי שנתיים".
גורמים בכירים בתעשיית הקולנוע הביעו ביקורת על השינוי שיוצר בפועל הנוהל החדש הנוגע להקרנות בסינמטקים. "הלכה למעשה, למרות מה שטענו בסיבוב האחרון, סינמטקים מעולם לא הגישו סרטים למועצה", אומרת גורם משמעותי בענף. "בנוהל החדש, על פי ההנחיות, יש דרישה כזאת, אלא אם אלו פסטיבלים או אירוע חינוכי. החוק המנדטורי לא לגמרי ברור בסעיף הזה וכאן הם ניסו לעשות סדר, מצד אחד מסדירים בתקנות את הפטור לפסטיבלים אבל מצד שני משאירים דרישה כזאת לכל סרט שמוצג מסחרית לא בפסטיבל ומבחינתם, להבנתי, הקרנה מסחרית היא גם הקרנה אחת של סרט בסינמטק, כי מוכרים לו כרטיסים. ברור שחברי המועצה לא יעמדו כעת במצב שכל סינמטק בארץ ישלח להם 100 סרטים בחודש לבחינה. אני מזכיר שעיקר עבודתם זה לצפות בסרטים זרים, לא ישראלים. מה שהם עושים זה להשאיר להם פתח לבוא בתלונה לסינמטקים, כשלא הוגש משהו שמבחינתם בעייתי פוליטית ולדרוש שיוגש ולעצור הקרנה".
עוד קובע הנוהל כי "ישיבות המועצה יהיו סגורות, אולם המועצה רשאית להזמין לישיבותיה בכל עת כל אדם שהיא מבקשת לשמוע את עמדתו בקשר לסרט שטעון את אישורה". זאת על רקע סערת הסרט התיעודי "1948 - לזכור ולשכוח" מסוף שנה שעברה. לקשיים שהערימה המועצה בפני יוצרי הסרט, התווספה אז החלטה חריגה במיוחד, לשמוע את דעתם של הורים שכולים ופעילי ימין לפני החלטה על מתן אישור להקרנת הסרט, החלטה שאמורה להיות עניינית בלבד, ובעשורים האחרונים התקבלה באופן כמעט אוטומטי. גורמים בכירים בענף הקולנוע מתחו ביקורת על הסעיף החדש הזה בנוהל. "זה דבר צורם, המנדט למועצה להזמין אנשים להתייחסות לשאלותיהם", אמר לוואלה תרבות אחד מהם. "עד הסיפור עם הסרט '1948' לא זכור לי מקרים שהמועצה אי פעם הזמינה אנשים לדיון/תשאול ולא ברור מה הרלוונטיות בדבר כזה".
באשר לסמכות המועצה ושיקוליה קובע הנוהל כי "המועצה תבחן את הסרטים המובאים לאישורה בהתאם לאמות המידה הבאות: אלימות, מין, אכזריות, פורנוגרפיה, עידוד לעבריינות, עידוד לשימוש בסמים מסוכנים, עידוד פעולות אבדניות ופגיעה עצמית ושפה גסה ופוגענית, לרבות גזענות". להלן, משתמע שאין בנוהל עילה שמאפשרת פסילה על רקע פוליטי. עם זאת, הנוהל קובע כי "במקרים חריגים בהם תשקול [הוועדה] החלטה החורגת מהנוהל - תפעל רק לאחר שקיבלה ושקלה את עמדת היועץ המשפטי של משרד התרבות והספורט".
עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אומר שזהו "נוהל מיותר למוסד מיותר". לדבריו, "המועצה היא שריד קולוניאליסטי ואנכרוניסטי. אין לה מקום במשטר דמוקרטי שמכבד את חופש הביטוי והיצירה. שרת התרבות לימור לבנת אימצה בזמנה את דוח הוועדה הציבורית בראשות פרופ' גבריאלה שלו לביטול הצזורה על סרטים, ולא ברור מדוע הדברים לא יושמו. את הפקודה המנדטורית יש לבטל, ואת המועצה לפזר. ממילא בעידן של סרטים המוקרנים באופן חופשי במגוון פלטפורמות, אין שום הצדקה לצנזורה על סרטים שעודם מוקרנים לקהל באולמות".
לצד גורמים בכירים בתעשייה שהסתייגו מחלקים בנוהל ובהם איסור ההקרנה בסינמטקים ללא אישור המועצה, יש גם מי שהביע ביקורת כלפי היבט אחר שלו. פעיל הימין שי גליק, העומד בראש ארגון בצלמו, מסר: "פקודת הראינוע הינה ברורה, אין אישור להקרין אף סרט ללא אישור המועצה. מוזר מאוד שבשקט, ללא עדכון של שר התרבות או המנכ"ל, קובע היועמ"ש נהלים חדשים, שיקלו על מסיתים להקרין את חומרי ההסתה שלהם. יחד עם זאת, אנחנו מברכים על ההבהרה הברורה של היועמ"ש שאסור בשום פנים ואופן להקרין או לפרסם מודעה של סרט שלא עבר את אישור המועצה להקרנה בסינמטקים. אנחנו נעמוד על כך, שמי שיפר את החוק ייעצר בהתאם לחוק ומוסד התרבות שלו ייסגר בצו מנהלי. לא ניתן יותר למוסדות תרבות להסית במסווה של תרבות ואמנות".