בר ואור יצאו מבסוטים, אבל במכונית משהו בפנים של בר השתנה

איך הזמן עובר כשנהנים, הא? אוכל רק לנחש, עבר לי לאט מאוד. בסוף ימים רבים, בסוף הרבה לילות, בסוף דרכים ושאלות לאולה - הגענו לפרק הסיום האחרון של "חתונמי" לעונה זו. בלי נדר. בפרק הקודם: אולה התכוונה להיפרד מאופיר אבל מצאה את עצמה מתחזקת את עשרת אחוזי התקווה שלו, ורוני ושקד המשיכו יחד, אך בהמשך נפרדו, אולי כי שקד יצא לדרך עצמאית ככהן לייף סטייל ממשפחת אבן אודם. בניגוד לפרומו שהיווה הטרדה באמצעות בינה מלאכותית, שום צונאמי לא התרחש כאן ואף אחד לא נפל מהרגליים, אבל בואו נראה מה זימן לנו הפרק האחרון על אמת.

חודש וקצת להיכרותם, בר לא מאוהבת מעל הראש, ועל פחות מזה היא לא תתפשר. בתחילת התכנית העליתי השערה שלפיה בר ואור שניהם לא אנשים שמתאהבים. יותר מהכל הם הישגיים, וזוגיות טובה מבחינתם היא כזו שמקנה להם תחושה שקטפו פרס. הטרמינולוגיה של אור, שאמור להיות מאוהב בבר עד כלות אך מכנה אותם "סיפור הצלחה", די מחזקת את התיאוריה הזו.

גלעד מסכים איתי, שהרי נועדנו זה לזו, אלא שלדעתו מתחת לניסוחים הקרים של אור מסתתרים רגשות אמיתיים של בן מסוג אדם. אתם יודעים, אהבה. כמו שאסף מרגיש כלפי הרחם של מינדי. על התשובה של בר אור עדיין לא סגור, אבל בשלב מורט העצבים הזה, לא משנה מה תהיה התשובה - היא תגאל אותו מייסוריו. אין דבר נורא מחוסר ודאות, בשביל האדם בכלל, ובשביל לוחם לינקדאין בפרט.

על ספת היעל, בר מגלה שאחרי החתונה קרסה בבכי במקלחת. למען האמת, תגובה נורמלית למציאות לא נורמלית בכלל, AKA המצב הנפשי של כולנו על רקע מדינת ישראל. תחשבו גם כמה משקל נוסף מעמיסה על עצמה בחורה כמו בר, שמתעקשת להראות לסביבה שהכל בסדר איתה בכל רגע נתון. אז האם אור הצליח לסדוק את התדמית האסופה שלה, כמו שיעל כל כך השתוקקה, שלא לומר פינטזה בלילות?

ובכן, נראה שהרוחות נושבות לטובתו. בר קוראת מכתב סיום מרגש כמו שרק היא ורשימות מכולת יודעות. אור משווה ומעלה בחריזה עולצת, והנה יחדיו קיבלנו שיר של נס וסטילה, גרסה לכל המשפחה. יעל מתרגשת בש' הידיעה ומסכמת, "אנחנו מרוצים מעצמנו על מה שעשינו איתכם". מה עוד צריך.

ביציאה מספת ה -, בר ואור באמת נראים "ביקאמינג א קאפל", כמו שאומרת יעל, אבל במכונית נראה שמשהו בפנים של בר משתנה. אולי זו ירידת אנרגיה, אבל יש לה הבעה בסגנון ארבע בבוקר בדירה של גבר זר בפלורנטין: הבעה של חרטה על כל מסלול חייך. אחר כך מגיעות דמעות, והיא מסבירה שזו הפרידה מהתכנית. אבל האם בר באמת בוכה מהמחשבה על פרידה מהתכנית, או שמא מההבנה שעכשיו נותר לה, עם כיבוי המצלמות, פשוט לקיים זוגיות עם אור? לסוויסה הפתרונים.


יעניין אתכם גם:
מור אשכרה ניסה לשכנע אותנו שעל הפיפי של טוי נפל הקשר עם חיה?
"כמה אפשר להתעלל בבחורה?": הגולשים מברכים על הפרידה בין חיה ומור
המלחמה על הפויקה: שקד מתבשל בזעם - ורוני הכריזה על מצב חירום
התגובה של בר לפצצת האטום של אור הייתה מופלאה. אין בחורה כמוה בחתונמי

אלבום החתונה של אסף וחנה רובינא מזכיר להם נשכחות. לזוג שבתמונה קורא אסף "זוג מאוהב", שזה כמעט כמו להגיד "אני אוהב אותך", וכמעט גם מרטיט את לבי, עד שאני נזכרת באיזו קלות הוא כן אומר לה "בואי נעשה ילדים".

יש כל מיני דברים שאני מתקשה להבין לגבי אסף, ועוד פחות מבינה איך מינדי סובלת אותם. למשל, ה"חולה לך על הישבן" הזה מול המצלמות, אמירה שבבירור מביכה אותה, ומצטרפת לכל מיני הערות אחרות. בתחושה שלי, יש בו משהו מן הקניה ווסט, להבדיל מיליארדי דולרות. עושה רושם שהוא מבטא איזה יצר כפייתי להביך אותה לפני המצלמות, ואולי להראות על הדרך איזה אדם מיני הוא, על חשבונה.

אבל גרוע מכל - "בואי נעשה ילדים". תשמעו, המנטרה הרפטטיבית הזו הולכת לרדוף אותי בשנתי כמו בובה מדברת מסרט אימה. מישהו יכול לתת לו צ'אפחה על העורף או משהו ולתקן את זה? "אתה מדבר על זה כמו שהולכים לקנות יין וגבינה במעדנייה", מינדי צוחקת, למרות שמתחשק לבכות. לדעתה (הצודקת), "רק כשיש קרקע יציבה בונים עליה". יעני, קודם זוגיות טובה, אחר כך ילדים.

מינדי ממשיכה וצועדת לשאלה החשובה מכל, זו שעברה לכולנו בראש - האם אסף בכלל רוצה אותה, או רק את מערכת הרבייה שלה? אם האופציה השנייה היא הנכונה, מציעה מינדי, ילך אסף ויבחר לו רחם אחר להשכרה. מכל התשובות הלא נכונות בעולם, בוחר אסף: "אני רואה את החיים שלי עם זוגיות וילדים". בשום שלב לא נאמר "אני רואה את החיים שלי איתך". אחר כך מגיע האולטימטום, היעני-מצחיקי, "יש לך עד יום ראשון להחליט". אני לא יודעת איך לומר את זה: מינדי, מישהו צריך להסיר את האסף הזה מהרחם שלך.

רגעי ההתלבטות של מינדי, גם אם הם רופסים וממולמלים, נוטעים בי תקווה שהיא תתעלה על הכניעות שלה ברגע האמת ותעשה את הפרסה הכי מספקת בתולדות התכנית. אסף, מן הסתם, בטוח כבר ב"כן" שלו במאה אחוז. הוא בטח כבר ערך לה את כל הבדיקות הגנטיות הדרושות באישון לילה. זה לילה של תקיפה איראנית במקסימום, והדאגה למינדי מדגישה לאסף כמה הוא אוהב את מכרה הביציות שלו. מינדי, לדבריו, עלולה להפתיע. יש לה נטייה פתאום להיזכר בזכויות אדם.

מינדי משתפת עם המומחים מורכבות: מצד אחד היא מעריכה את הביטחון של אסף, ומצד שני מאבדת מולו ביטחון בעצמה. איזו דרך חומלת להציג את זה. אסף, לעומתה, מציג את הדינמיקה באופן נאמן למציאות הרבה יותר: "לא משנה מה אני אגיד לה, והיא תקבל את זה". יאיקס. תראו אותו שם, משחק עם האצבעות שלו על הספה, זומם מזימות כמו מוג'ו ג'וג'ו.

רגע ההחלטות מגיע, למרבה הצער, שום צונאמי לא מפריד בין השניים הללו. מינדי מודה לאסף שפתח לה דלת לביתו, מבלי חשש שתמצא שם אוסף פוחלצי אדם. מהסלואו הראשון היא הרגישה מבפנים בפנים שטוב לה - ועל כן היא פותחת לפניו גם את דלתה, למען יצמיחו שם יחד פוחלצים קטנים חדשים. מינדי והמזריע שלנו יוצאים שלובים ומחובקים אל האופק העולה, המון מזל טוב, מרגש, הבו המטפחת.

חן וברק ממשיכים לצלוע וליפול כל הדרך אל המומחים, אבל בדרך - דייט בג'רוז, העיר החביבה על ברק ועל כל מי שרוצה להסתיר סודות אפלים תחת מעיל. על סף מעמד ההחלטות, קורה להם מה שקורה לזוגות חתונמי רבים. אני קוראת לזה "אפקט ההצגה האחרונה". כמו שתלמידי תיאטרון יכולים לשנוא זה את זה עד עומק הנשמה, אבל לבכות בסוף ההצגה האחרונה שלהם יחד כמו אחים שהופרדו לבתי יתומים שונים, כך גם זוגות חתונמי הגרועים ביותר בהיסטוריה נזכרים להתאהב בעשרים וארבע השעות האחרונות שלהם יחד. לפתע, חן רוצה להגיד תודה: "הוא מאוד מאוד ראה אותי לאורך כל התהליך".

בהמשך לאותו אפקט, חן וברק מתנשקים כמו ביקשו לשאוב זה לזו את הנשמה דרך הלוע, מה שאומר לי שהולך להיות פה "כן" הדדי. אך אוי אבוי, הפתעה - ברק מוקפץ למילואים. כמה אירוני שזה קורה דווקא עכשיו, הרי בעולם של ברק, באמת שירות בחברון בזמן מלחמה מפחיד פחות מחשיפה רגשית. מצדה של חן, בכל אופן, ימי השירות הללו מגלים לה כמה הוא יקר וחשוב לה, וכמה הייתה מעדיפה שלא ילך קאפוט בחברון. תאמינו לי, אין כמו סכנת חיים לתיבול הזוגיות.

אל ספת המומחים, אחריה, מצטרף החייל האמיץ שלנו ומפקיר נשקו על הרצפה. "ממש כמו שהוא משיל את המגננות", אמורה יעל לומר עכשיו. ברק פורש זרועותיו החסונות; ההתרגשות משקשקת את החדר. הוא לא אכל יומיים, ממש כמו נובה הכלבה - וזה הרגע של גלעד להשוות בין יכולות התקשורת שלו לשל חיית מחמד. ולמרות כל מה שאומרים עליו, ברק מעניק לחן גרבי צ'יפס וכן מילים שכתב לבדו, אפילו יותר מחמש ברצף. למען האמת, הוא כתב ממש יפה. אז ברק הפך לילד אמיתי, אבל מה עם חן?

התשובה היא כמובן כן, כן, בכי, בכי, אלף פעמים כן. צריך להודות - ברק וחן לקחו את הפרק הזה ובגדול. אין מה לעשות, אנחנו אוהבים סיפורים על גברים קשוחים שמוצאים נתיב ללבם ועל נשים רגישות שמגלות את כוחן. חוץ מזה, אתם נאים חיצונית מאוד, המשיכו כך.

תודה לחן וברק על שפיזרו עלינו מעט מן הרומנטיקה הישנה נושנה, שבהכרח כוללת נשים בוכות וגברים מפחידים - אבל יאללה, לקחנו.

תודה לשאר הזוגות, שיקום קל ונעים.

תודה לכם, עוקבים ועוקבות מתמידים של טורי חתונמי שלי. המשיכו להאמין באהבה, אבל לא בכוח. גם עשרה אחוזים צריכים שיניחו להם לפעמים.