ממש כמו דמותו של ריק בסרט "קזבלנקה", שנפרד מאהובתו אילזה במשפט העל-זמני "תמיד תהיה לנו את פריז", גם יעל והצוות (גם אתם, כמוני, מתייחסים לפסיכולוגים שאינם יעל כאסיסטנטים שלה, נכון?) של "חתונמי" יסתכלו לאחור על העונה הזאת ויגידו: "תמיד יהיה לנו 7 באוקטובר".
כאילו, עם הבדל אחד משמעותי - בעוד פריז הייתה המקום שבו הגיבורים הכירו והתאהבו ולכן הם נזכרים בו בערגה, ב"חתונמי" אירועי 7 באוקטובר תמיד יוכלו לשמש כהסבר לשרשרת הכשלים שהובילה לעונת הקרינג' הזאת. הם יוכלו לספר שזה נראה ככה כי הזוגות עדיין היו בטראומה; הם יטענו שכל המועמדים המתאימים בכלל היו במילואים; הם יציגו מחקרים שמראים את הקשר בין אסונות לאומיים ופחד ממחויבות - וייתכן שחלק מהדברים אפילו יהיו נכונים. אבל בסופו של דבר, העונה השביעית תיזכר כרצף של אירועים מורידים, מבאסים ועצובים, עם מעט מאוד רגעים של חסד. וזה עוד לפני שבכלל הזכרתי את איזבל ונועם.
כמאמר רוני לשקד - או לכל אדם אחר בחייה - בואו נדייק את זה רגע: זה בסדר, אף אחד לא צופה בשביל לראות סיפורי אהבה מתוקים ומצליחים שעוברים משיא לשיא, אבל העונה הזאת הוכיחה שוב ושוב שגם לציניות שלנו כצופים יש גבול. רצף השידוכים הלא מוצלחים שנעשה כאן הפעם, ללא ספק עבר אותו.
מה עבר אותו - עוד הרבה לפני סופ"ש הזוגות. אני כבר הרגשתי צורך לדבר עם הפסיכולוגית שלי על כמה שקשה לי לצפות באולה ואופיר (אני די בטוח שהמילה "מטרגר" עלתה במפגש בינינו כמה פעמים). אז איך לעזאזל הם מרגישים? ובכן, זה הזמן לגלות. כלומר, לגלות בחלק א' - כי אין סיכוי שמישהו ייתן לנו לסיים את זה בלי שנמתח את זה עוד קצת.
ליום ה-39 לניסוי, שקד ורוני הגיעו אחרי שכבר עברו את כל קשת הרגשות שבין "אולי" ל"לא בטוח", ואז חזרו את כל הדרך אחורה וניסו להכין ממנה שיר בחרוזים. מודה, אחרי כל התהליך שעברנו איתם העונה, הצלחתי כבר לראות איך במציאות ההזויה שאנחנו חיים בה, רוני ושקד יכולים להפוך לזוג של ממש, להתחתן על אמת, להיכנס להיריון ואז להיפרד קצת אחרי הלידה בגלל שלא הצליחו להסכים על שם לילד/ה.
הסיטואציה המתוסרטת והכל-כך מגוחכת שבה ההפקה הכריחה את הזוגות לחזור לאולם שבו התקיימה הפייק-חתונה שלהם - כולל מעבר על אלבום התמונות מהרגעים שהם בוודאי ירצו לשכוח - לא הפכה את הסיפור הזה לפשוט יותר. אבל היי, היא כנראה הופיעה בהסכם שיתוף הפעולה המסחרי שעליו הם חתמו עם האולם, והסכמים צריך לקיים.
מה שהפך בעיניי את רוני ושקד לזוג הבולט של העונה - לטעמי לפחות - הוא שמתחת לנכות הרגשית המכובדת שיש לשניהם להציע, שניהם גם טיפוסים חמודים, מעניינים, ציניים במידה, מצולקים נפשית במידה (רבה), ולדעתי גם נמשכים מאוד זה לזו.
רוני - שאם לא הייתה עוסקת במקצוע המדהים של שילוב אוכלוסיות מוחלשות בהייטק, הייתה בוודאי מצליחה גם ככבאית - רוצה לדבר עם שקד בערב שלפני על כמה שזה היה חסר סיכוי מלכתחילה, וכמה שגם עכשיו היא לא מאמינה שזה קורה להם. שקד - שכמו הפרי שעל שמו הוא קרוי, מכיל הרבה ערכים תזונתיים אבל שומר על פאסון שלא ממש מפתה אותך לתת בו ביס - זורם איתה על שיחת הבאסה.
יכולות החיזוי שלי לא משובחות (יש סיבה שאני לא משקיע בבורסה), ולא ניסיתי לגשש עם אנשים מההפקה מה קורה בסוף התוכנית, אבל כבר משהו כמו חמישה פרקים היה לי ברור ששקד ורוני יגידו "כן" בסוף הניסוי. ואכן, אחרי עוד פרק שבו שניהם דיברו שליליות אחד עם השנייה, התקשו להביע אהבה, הביעו קצת אהבה ואז נבהלו - זה נגמר בחיבוק וכיף של סחבקים על הספה.
לא לפני שרוני כתבה לשקד את הרגשות שלה כמו סטודנטית שסיימה פרויקט עם ילד הפר"ח שלה, ושקד כתב בתגובה מכתב שהוא אוסף של מילים - שהוכיח שהוא כנראה באמת קצת ילד פר"ח (אבל פרח מהמם ומיוחד וסופר מוצלח, כן?). כמו ה"כן" בסוף הצילומים, גם ה"ביוש" שהגיע לאחריהם לא היה צריך להפתיע אף אחד. אני מניח שהם לא הצליחו לתקשר בוואטסאפ או משהו כזה, ואז לשקד לא היה כוח להמשיך - או שרוני פשוט חזרה לאקס מהפרק הראשון. אבל בעונה שבה המילה "כיף" לא הופיעה אפילו כחסות לסבון, אני מודה - היה כיף עם הזוג הזה. יחסית, כאילו. עוד צריך לדייק את זה - אבל נו, הבנתם.
יעניין אתכם גם:
מור אשכרה ניסה לשכנע אותנו שעל הפיפי של טוי נפל הקשר עם חיה?
"כמה אפשר להתעלל בבחורה?": הגולשים מברכים על הפרידה בין חיה ומור
המלחמה על הפויקה: שקד מתבשל בזעם - ורוני הכריזה על מצב חירום
התגובה של בר לפצצת האטום של אור הייתה מופלאה. אין בחורה כמוה בחתונמי
אולה ואופיר זה סיפור אחר לגמרי. במציאות מקבילה - או בפרק של "מראה שחורה" - הם בכלל איזבל ונועם (טוב, הייתי חייב להזכיר אותם לפחות עוד פעם אחת): אולה רצה באימה עצומה מהחופה, בעוד אופיר הולך ומקעקע את פניה הנאות על החזה שלו.
בפועל, כבר מהפרק הראשון היא עשתה כל מאמץ לא לצאת הביץ' שההפקה בטח רצתה שתצא, והראתה על פני השטח את כל הסימנים לכך שהיא "נותנת לזה צ'אנס" - בעוד בראש היא כבר צרחה "לא יקרה בחיים!" מהרגע הראשון שראתה אותו. אופיר? על אף הרגישות שבה ניסו לצייר אותו, הוא רצה את אולה בעיקר כי היא הרבה יותר יפה ממה שהוא חשב שהפסיכולוגים יציעו לו.
אני לא נופל במתק השפתיים והזקן של אופיר. הניסיון שלו ללחוץ את אולה לפינה באמצעות חיבוק דוב הוא לא מקסים ולא מאוהב - הוא אפילו קצת קריפי. ונראה שברגע האמת, היא הבינה את זה. החברים שלו יכולים לטעון שהיא קרה או מתנשאת (וייתכן מאוד שהיא שניהם), אבל בוא נראה אותם בזוגיות עם פרטנרית שהם לא נמשכים אליה.
עד הרגע האחרון, אופיר עוד ניסה לשכנע. העיניים העצובות שלו ביקשו מאולה בדממה שתחשוב על זה שוב - אבל היא באמת לא הייתה שם מההתחלה. ומתנת הסיכום המקריפה שלו - מסגרת עם בדיחות פנימיות ומזכרות מהתקופה (שבתקווה לא כוללות גם שערה וציפורן של אולה שהוא שמר בבית) - הייתה עוד סימן לכך שצריך לחתוך את זה עכשיו, לפני שזה יהפוך למטריד ממש.
בפרק הבא, האחרון לעונה, שישודר הערב (שלישי), יגיעו ההחלטות של בר ואור, ברק וחן, ומינדי ואסף - ואיתן גם ההחלטה שלי: אני חייב למצוא נושאים אחרים לדבר עליהם עם המטפלת שלי. בברכת מי ייתן ונהיה מדויקים יותר זה לזה.