ראיינתי בחיים שלי כמה אמנים נערצים. שאלתי שאלות את פול מקרטני ופול סיימון, זכיתי לראיין את בריאן ווילסון ומוריסי, ראיינתי את רובי וויליאמס ואפילו זכיתי ממנו לחיבוק. ראיינתי גם פוליטיקאים מפורסמים, מאורן חזן דרך שלי יחימוביץ' ועד איתמר בן גביר. ואולם, יש שם אחד שהייתי רוצה לראיין יותר מכל אחד אחר - נתניהו. לא את בנימין, את יאיר. אתמול, 51 דקות לתוך ריאיון משמים של יאיר נתניהו בערוץ "טוב" הבנתי לפתע שזה החלום שלי.
הריאיון של יאיר נתניהו לזיו מאור היה הכל חוץ מריאיון עיתונאי. יותר בכיוון של פודקאסט של שני חברים. מאור לא ניסה חלילה להקשות על נתניהו עם שאלות קשות, או לנסות לעמת אותו עם שקרים די מגוחכים שהוא אמר בשידור - ואפילו להפך. וזה בסדר, לאף אחד לא באמת היה ציפיות מהערוץ הזה למוצר עיתונאי מכובד.
רביב דרוקר אמר פעם שערוץ 14 נראה כמו "פילוני" לעומת ערוץ TOV, ולדעתי הוא טעה. האמת היא שערוץ 14 נראה כמו הוושינגטון פוסט לעומת ערוץ "טוב". מדובר בערוץ בבעלותו של ישראל זעירא, שמוכר יותר כמנכ"ל הארגון הפונדמנדליסטי "ראש יהודי" שמטרתו להחזיר בתשובה חילונים, ואחראי לסערת יום כיפור שהתרגשה על תל אביב רגע לפני פרוץ המלחמה בעזה. למעשה, בכתבה ממגזין ליברל בספמבר 2023 התייחסו לערוץ "טוב" כזרוע התקשורתית של הארגון, בעוד בכתבה מינואר 2024 באתר "העין השביעית" בחנו את החוקיות של הערוץ.
ראוי לציין גם מי המראיין הבכיר של הערוץ, זה שנשלח לראיין את בנו של ראש הממשלה שבוע אחרי הניצחון הגדול על איראן. מדובר בעורך דין זיו מאור, מי שהנחה את ה"ריאיון" הזה הודח בסוף קד"צ 2002 של גלי צה"ל ולא שובץ לתחנה. מאז אפשר לטעון שהוא במסע נקמה שמטרתו לפגוע בעיתונות החופשית בישראל. הוא היה העוזר הפרלמנטרי של אורי אריאל, היה הדובר של הרבנות הראשית - אבל הוא מצא את מקומו הטבעי בפורום קהלת, שם השתלב בקלות מול מהנדסי התודעה המשמעותיים ביותר בימין הישראלי. זה התחיל עם רעיונות לשינוי התקצוב של הקולנוע הישראלי (שכמובן התקבלו על ידי שרת התרבות מירי רגב) והמשיך עם ניסיונות אקטיביים לסגור את גופי התקשורת העצמאיים בישראל - תאגיד השידור, ערוץ הכנסת וכן, גלי צה"ל.
אלא שכל זה פחות מעניין אותי כרגע, אלא רצף המילים שבוקע במשך שעה מתוך הפה של יאיר נתניהו. פרצופו דומה לזה של אמו, אבל הוא לא ירש את הכישרון של אביו לנאומים חוצבי להבות. ויש לומר ביושר, כמה אנשים בעולם יכולים להגיד שהם יודעים לנאום כמו ביבי, או לפחות לחרטט בביטחון כמוהו? להבדיל, רוב הדברים שיאיר נתניהו אומר מרגישים כמו מתוך דף המסרים של קהלת או יריב לוין, עם תוספת צד של התלהמות נגד מערכת המשפט וקורטוב הסתה נגד "הסמול" הישראלי על שלל גווניו.
בזמן שאני כותב את השורות האלה יש בסך הכל כ-3,000 צפיות בריאיון המלא, וזה די מפתיע, כי גם אם מתייחסים רק לדברים שיאיר נתניהו אומר בעשר הדקות האחרונות של החדשות, יאיר נתניהו מנפק לא מעט כותרות. זה מתחיל בבניית נרטיב שקרי לחלוטין על האופי של ההפגנות נגד נתניהו בבלפור, סיפורי סבתא שקריים לחלוטין, והמצאות שאף מראיין עם מינימום של יושרה עיתונאית לא היה נותן לו לספר. ואז מבלפור אנחנו קופצים לסיבה שיאיר נתניהו עזב את המדינה, לטענתו: הוא חשש לביטחונו האישי.
ואז, בארה"ב, הוא נאלץ לקבל אבטחה חסרת תקדים של השב"כ במימון אזרחי המדינה, מכיוון שהיו עליו איומים אחרי שהסמולנים הקימו "רשת ריגול בעלות מיליוני דולרים", ואפילו עיתונאי אחד פרסם את הכתובת שלו.
זה סיפור מהמם, בואו רגע נפרק אותו. יאיר נתניהו טוען שהוא עזב את המתחם המאובטח בישראל, כדי לחיות בארה"ב - שם לטענתו הוא לא בטוח כי הכתובת שלו מפורסמת ולכן הוא צריך לקבל אבטחה מהשב"כ - כי הוא לא הרגיש בטוח בארץ, שם גרה עדיין כל משפחתו.
להבדיל מהרבה שקרים שיאיר נתניהו פולט במהלך השעה שבה הוא מדבר עם מאור - בין השאר שהשמאל ניצל את רצח רבין ואת ה-7 באוקטובר כדי לעשות מהפכה משטרית בישראל - את התחושות האישיות של יאיר נתניהו אני לא יכול לבטל בחיפוש קטן בגוגל. יכול להיות שהוא באמת מרגיש לא בטוח בישראל. יכול להיות שהוא באמת האמין שהולכים להרוג את אמא שלו במספרה בכיכר המדינה ("הלינץ' במספרה", כפי שהוא מכנה את האירוע).
לא צריך להיות מומחה גדול לשפת גוף כדי לראות שהוא לא ממש מאמין להרבה מהשטויות שהוא אומר על שיטת הממשל בישראל, או אפילו על השמאלנים שנואי נפשו (אני אפילו לא בטוח שהוא שונא שמאלנים כמו שהוא מתעקש להציג כלפי חוץ) - אבל כשהוא מדבר על הפחד שלו מהמפגינים הוא כבר נשמע כמו זוגתי כשהיא רואה ג'וק. זה לא פחד רציונלי. היא יודעת שהג'וק לא יכול לפגוע בה. ובכל זאת, היא מפחדת, נגעלת, נרתעת. אותו דבר עם יאיר נתניהו: זה באמת מפחיד אותו שאנשים יוצאים להפגין נגד ראש הממשלה וקוראים לו להתפטר. זה לא רק מפחיד אותו, זה מגעיל אותו. זו הפעם היחידה שהאמנתי לו במשך כל הריאיון.
את השמועות על סיבות ההיעלמות של יאיר נתניהו לארה"ב כולנו מכירים, ומי שלא מכיר יכול למצוא את חברת הכנסת נעמה לזימי מפרטת אותן בדיון בוועדת הכספים של הכנסת. האם זה באמת חשוב? לא. אם יאיר נתניהו רוצה לחיות בבתי של מיליארדרים או במלונות בבעלות קטארית בזמן מלחמה נוראית בה ישראלים מבצעים מאות ימי מילואים, נפצעים ונהרגים מדי יום - זכותו. זו לא ציניות. לא אכפת לי איפה יאיר נתניהו גר, אבל כן חשוב לי להזכיר שהוא לא "אזרח פרטי" כמו שנהוג להגיד. מדובר באחד מהאנשים שמשרטטים מאחורי הקלעים את מכונת ההסתה והפילוג במדינה שלנו בחמש השנים האחרונות.
ועדיין, החלום שלי הוא להבין מה בדיוק מניע את מכונת הרעל הפרטית שהיא יאיר נתניהו. האם בהכל אשמה הילדות בבית ראש הממשלה? האם נסיבות חייו והוריו הפכו אותו למה שהוא? ואם כן, למה אחיו לא הפך לכזה? כמו כן, למה אחיו לא צריך לברוח לארה"ב? האם הוא בקשר עם אחותו למחצה? עם אחייניו? האם העובדה שגם תומכיו של אביו רואים בו נטל פוגעת בו לא פחות מאשר הקללות של הסמול? האם הבידוד שנכפה עליו, או שהוא כפה על עצמו, פוגע בו יותר מאשר האימה שהוא חש מהשמאלנים? הלוואי שהייתי יכול לשאול אותו את כל זה, הלוואי שמישהו ישאל יום אחד, והלוואי שהוא יפסיק לנסות להיות דומה לאבא - כי הוא לא - ופשוט יאמר את האמת.