1. "הקברן" (The Mortician, יס/הוט/סלקום טי-וי)
יש סיכוי טוב שאחרי שתצפו בסדרת הדוקו־פשע החדשה של HBO, המשפט "כי אפר אתה ואל אפר תשוב" לא יישמע לכם אותו הדבר. במרכז הסדרה, בת שלושת הפרקים, עומדת פרשה שהסעירה את ארצות הברית בסוף שנות השמונים וליוותה אותה שנים ארוכות. הסיפור פשוט, מזעזע, מרתיח ודוחה: דיוויד סקונס, היורש של בית הלוויות המשפחתי "לאמב", שרצה להפוך אותו לרווחי יותר ולעזור להוריו לנצח את המתחרים, החליט לשרוף בסיטונאות גופות ולמסור למשפחות אפר שלא שייך רק ליקיריהם.
למעשה, אם מסתכלים על מעשיו של סקונס מזווית עסקית בלבד - האיש היה חד. כפי שניתן לשמוע מראיונות ארוכים איתו במהלך הסדרה, אליה הוא מתראיין לאחר שסיים לרצות תקופה ארוכה בכלא - הוא באמת מאמין שאפר הוא בסך הכול אפר, ולא מבין מה כל כך חשוב למשפחות לדעת שהאפר שבכדים שקיבלו שייך למי שאהבו.
מה שמדהים הוא ש"הקברן" - שנוצרה על ידי ג'ושוע רופא, יוצר דוקומנטרי מבריק שמתמחה בפרופילים של דמויות מרתקות (יצר בין היתר את הסדרה הדוקומנטרית "לורנה" על לורנה בוביט ואת הסדרה על הצייר בוב רוס) - לקחה סיפור שאנשים רבים הכירו והרגישו שהוא סגור לגמרי (בכל זאת, העבריין הורשע, ישב בכלא ומופיע כעת בסדרה) - והצליחה להוציא ממנו משהו שנע בין "טייגר קינג" ל"הג'ינקס".
ההקבלה ל"טייגר קינג" ברורה: לצד עיתונאים שסיקרו את הפרשה ומשפחות שנפגעו ממעשיו האיומים של סקונס, רופא מדבר גם עם שותפיו הרבים של סקונס לפשע - כי כדי להגיע משריפה של מאתיים גופות בשנה ליותר מ־8,000, צריך לא מעט עזרה.
כצפוי, הטיפוסים שעסקו בשריפה סיטונאית של גופות - וכמובן שיש כאן גם אזכורים לשואת העם היהודי - הם לא אנשים נורמטיביים בשום צורה, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לרמת הפסיכופתיות של סקונס. גם כיום, בגיל מבוגר ועם חיוך שמרוח על פניו, הוא עדיין אחד האנשים המקריפים שראיתם.
ואם כבר הזכרנו את הדמיון ל"הג'ינקס" - ובכן, בשביל זה תצטרכו להגיע לרגעיה האחרונים של "הקברן" ולשמוע איך סקונס מצליח ליפול בלשונו כשהוא בטוח שהמצלמה כבר לא פועלת. מבלי להיכנס לפרטים: יש כבר מי שקוראים לפתוח בחקירה מחודשת נגדו.
2. "עשן" (Smoke, אפל טי-וי פלוס)
לפעמים כל מה שצריך כדי לגרום לי לצפות בסדרה חדשה זה לדעת את השמות של האנשים שמעורבים ביצירה שלה. בלי לצפות בטריילר, בלי לדעת אפילו פרט אחד על העלילה - רק מישהו שעשה סדרה שממש אהבתי, ואני לוחץ פליי. זה בדיוק המקרה עם "עשן", דרמת המתח החדשה של אפל טי-וי פלוס, שמאחוריה עומד דניס ליהיין - סופר רבי מכר שספריו כבר הפכו לסרטים שוברי קופות כמו "מיסטיק ריבר", "שאטר איילנד" ו"נראתה לאחרונה", ועשה את המעבר לתסריטאות בהצלחה יתרה עם כתיבה לסדרות כמו "מר מרצדס", ובעיקר הוא עומד מאחורי "ציפור שחורה" (גם היא באפל) שנחשבת בעיניי לאחת מסדרות המתח הטובות של השנים האחרונות.
הסדרה הקודרת ההיא, על סוחר סמים שנשלח לכלא שמור במיוחד כדי להוציא וידוי מרוצח סדרתי עם שפיות מוטלת בספק, זכתה לשבחים מקיר לקיר ולמועמדויות לפרסים (פול וולטר האוזר זכה עליה בפרס האמי לשחקן המשנה הטוב ביותר במיני-סדרה), וגם הציגה את אחד מתפקידיו האחרונים של ריי ליוטה המנוח.
טארון אגרטון ("קינגסמן", "רוקט מן") שכיכב בה, מככב גם כאן כדייב גודסן, כבאי בעבר וחוקר שריפות בהווה, המנסה להתחקות אחר שני מציתים סדרתיים שהוא לא מצליח לתפוס במשך תקופה ארוכה. במקביל, הוא משתף את אשתו הספרנית (האנה אמילי אנדרסון) בכך שהוא חולם בעצמו לקחת את הסיפורים שצבר במהלך הקריירה ולהפוך לסופר מתח.
בוקר אחד הוא מוצא במשרדו את הבלשית מישל קלדרון (ג'רני סמולט, "אורות ליל שישי", "ארץ לאבקראפט") שנשלחת כדי להביא לפריצת דרך בחקירה - ובמהרה מתגלה שגם מנהלת רומן ומאבק כוחות עם מפקד בכיר במשטרה.
"עשן" מבוססת בקווים כלליים על הפודקאסט Firebug, שמספר על סיפורים אמיתיים של הצתות יוצאות דופן. מתוך שלושת הפרקים שנצפו (לסדרה תשעה פרקים בסך הכול), ברורה כבר בשלב מוקדם זהותו של אחד המציתים - גבר קשה יום שעובד ברשת מזון מהיר ובוחר להצית אנשים שנראים לו מאושרים מדי. זהותו של המצית השני נשמרת יותר בסודיות, אך כשזאת נחשפת, הסדרה מקבלת טוויסט מעניין ואף משנה טון: מקודרת ומהורהרת - למותחת הרבה יותר.
למרות שהיא לא מצליחה להגיע לגבהים ולעומקים של "ציפור שחורה" - בעיקר עקב העובדה שאין כאן שום תצוגת משחק שמתקרבת לתפקיד המופתי של פול וולטר האוזר - "עשן" מוכיחה שוב את כישרונו הבלתי מבוטל של ליהיין כמספר סיפורים מחונן. עיצוב הדמויות שלו נהדר, והוא מצליח לגרום לכל סצנה לחשוף עוד רובד בדמויות של שוטרים ובלשים, שלכאורה כבר ראינו כמותם מאות פעמים.
בנוסף, הצילום היפהפה של סם מק'קרדי ופרנסואה דאז'נה, שמספקים סצנות שריפה עוצרות נשימה, הופך רגעים מהסדרה לפיוטיים ממש - וזה עוד לפני שהזכרתי את שיר הנושא הנהדר של תום יורק.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
3. "היינו שקרנים" (We Were Liars, אמזון פריים וידאו)
רומן הנעורים "היינו שקרנים" מאת א' לוקהארט הפך לרב-מכר בינלאומי כל כך גדול, עד שהמעבר שלו למסך היה רק עניין של זמן. הסיפור על משפחת סינקלר העשירה ומלאת הסודות, שבניה ובנותיה נפגשים מדי קיץ לבלות יחד באי המשפחתי המבודד, הוא כזה שתופס את הקורא מהשנייה הראשונה ונבנה בהדרגה - עד לסוף שומט לסתות שעוד נחזור אליו. עכשיו זה קורה, עם סדרה בת שמונה פרקים באותו השם, שיצרו שתי יוצרות ותיקות בז'אנר סדרות הנעורים: ג'ולי פלק ("יומני הערפד") וקרינה אדלי מקנזי ("רוזוול, ניו מקסיקו").
כבר בגרסה הכתובה של לוקהארט היה קל לדמיין איך נראית קיידנס סינקלר, היפהפייה שאנחנו פוגשים רגע אחרי שחוותה טראומה ונמצאה על החוף - ללא שום זיכרון ממה שעבר עליה. כאן היא מגולמת בחינניות על ידי אמילי אלין לינד (הריבוט של "אחת שיודעת") ומנסה, דרך שיחות עם בני משפחתה, להבין מה או מי פגע בה - ובעיקר, למה הם מסרבים לדבר איתה על מה שקרה.
לצד קיידנס, שכמו בספר משמשת גם כאן כמספרת, נמצאים בני הדודים שלה: ג'וני (ג'וזף זאדה), מירן (אסתר מקגרגור, הבת של יואן), והחבר הכי טוב שלה, גאט (שובהאם מהשווארי). שלושתם נהגו לבלות באי הפרטי של משפחת סינקלר, שנושא את השם הגנרי "ביצ'ווד", בכל קיץ מאז שהיו בני שמונה. לחבורה שלהם יש גם שם - "השקרנים", שישחק תפקיד משמעותי בהמשך.
לצד בני הדודים, הסדרה מציגה לנו גם את האימהות - האחיות לבית סינקלר: פני, אמא של קיידנס (קייטלין פיצג'רלד, "הסקס של מאסטרס"), קארי, אמא של ג'וני (מיימי גאמר, "הטובות לקרב"), ובס, אמא של מירן (קנדיס קינג, "יומני הערפד").
מעל כולם ניצב סב המשפחה והפטריארך האריס סינקלר (דיוויד מורס, "גרין מייל", "מטען הכאב" ועוד) - איש קשה ומתנשא, ששמירה על שמה הטוב של משפחתו היא בעיניו ערך עליון.
"היינו שקרנים" אינה סדרה טובה, אבל היא מותחת. מצד אחד היא מצליחה לקחת את הנושאים המהותיים של הספר - פריבילגיה מולדת, גזענות, העמדת פנים, וכמובן התהייה הפילוסופית: מה חשוב יותר, אושר או עושר - ולהחליק אותם בגרון כסדרה לצעירים שטרם סיימו תיכון. מצד שני, היא משמשת גם כמותחן פסיכולוגי יעיל למדי.
כמו בספר, גם כאן המטרה שלכם תהיה להגיע לפרק האחרון, שבו הקלפים נטרפים עם טוויסט שכבר ראינו כמוהו בעבר - אבל הוא עשוי היטב ומצדיק את הצפייה כולה.