לא סתם טראש: הסדרה הזו מסתמנת כאחת היותר ממכרות של התקופה

כששמעתי לראשונה על "נשות הציד", התגובה שלי הייתה: "אוי לא, עוד סדרה גנרית עם 'נשות ה-' בשם". כאילו לא הספיקו לנו "למה נשים רוצחות", "נשות הכדורגלנים" ועוד. אבל בניגוד להרבה אחרות, כאן לא מדובר רק בתרגום קלישאתי - הסדרה היא עיבוד לרב-המכר The Hunting Wives. ולא במפתיע, מה שהגיבורות שלו הכי אוהבות לעשות זה לצוד זו את זו.

"נשות הציד" היא עיבוד שכתבה השואוראנרית רבקה קאטר ("המנטליסט", "גות'האם"). היא מרגישה כמו האחות הדרומית והשיכורה של "עקרות בית נואשות" - כזו שלוקחת את כל הקלישאות של נשים פרבריות משועממות: בגידות, סקס, קנאה, דת, תככים - ומוסיפה להן נשק חם ותרופות מרשם.

במרכז העלילה סופי (בריטני סנואו), שעוברת עם בעלה גראהם לטקסס בעקבות משרה חדשה אצל איל נפט מקומי ושאפתן פוליטית בשם ג'ד בנקס (דרמוט מלרוני) - דמות שהדמיון שלה לנשיא טראמפ ממש לא מקרי. באירוע התרמה של ה-NRA היא פוגשת את מרגו (מאלין אקרמן, בתפקיד קאמפי מענג), אשתו של ג'ד והמנהיגה הלא-רשמית של קבוצת "נשות הציד" - נשים לבנות, עשירות, חמושות, ועם חיבה לאירועי חברה וגברים יפים.

"נשות הציד" היא סדרה מושלמת למי שאין להם סבלנות לסדרות שמתפתחות לאט. כבר בפרק הראשון מקבלים רמז לרצח עתידי, ובתוך שלושה פרקים בלבד נכנסים למשולש סבוך של חטיפה, רומנים אסורים, סקנדלים מיניים, סמים, ופוליטיקה מהזן הכי מלוכלך שיש. כל זה מגיע עטוף בפאנצ'ים שנונים וחיצים לעבר הבטן הרכה של אמריקה השמרנית.

כדאי לציין גם את שאר הקאסט: ג'יימי ריי ניומן מגלמת את קאלי, אשת השריף הקשוחה והחשדנית; קייטי לואוס בתפקיד ג'יל, אשת כומר שמתמרנת בין אמונה לתשוקה. ומי שהתגעגע לכריסי מץ מ"החיים עצמם" ימצא אותה כאן בתפקיד אם חד-הורית שמשתלבת בעלילה בדרך לא צפויה.

אז נכון, זה מוגזם, לפעמים אפילו מטופש אבל גם ממכר. ובניגוד לסדרות שמנסות להיות תקינות פוליטית, "נשות הציד" גאה בהיותה שערורייתית וזה עובד לה. בזכות רמת אקשן גבוהה במיוחד, קאסט יפה וסקסי, אינסוף טוויסטים שמשאירים את הצופים על הכיסא, וביקורת חברתית שנזרקת באגביות - היא דווקא מסתמנת כאחת הסדרות היותר ממכרות של התקופה.

כבר ביום שבו יצא, בשנת 2019, פורסם כי "המכון", רומן אימה-מדע בדיוני חדש של סטיבן קינג, נמכר ויעובד לסדרת טלוויזיה בהפקת דייוויד אי קלי ("אלי מקביל", "בחזקת חף מפשע") ובבימוי של ג'ק בנדר, שביים בין היתר ל"אבודים", "משחקי הכס" ועוד. העתיד נראה מבטיח ועגום (בכל זאת, אנחנו מדברים על סטיבן קינג, לא על הרלן קובן). דייוויד אי קלי אמנם עזב את הפרויקט, אבל עכשיו, בהפקה של בנג'מין קוול ועם מרי-לואיז פרקר ("העשב של השכן") ובן בארנס ("צל ועצם", "סיפורי נרניה") בתפקידים הראשיים, "המכון" מגיעה סוף-סוף למסך, כסדרה מוגבלת בת שמונה פרקים, שמשודרת אצלנו כמעט במקביל לשידור בחו"ל.

במרכז הסדרה נמצא לוק אליס (ג'ו פרימן), נער בן 14 שלילה אחד, אחרי בילוי עם הוריו, מוצא את עצמו בחדר שנראה ממש כמו שלו, אבל נמצא במקום לא ברור, הרי הוא "המכון" שממנו הסדרה שואבת את שמה, ומבלי שהוא יודע היכן הוריו. כבר מהשניות הראשונות של הסדרה ברור לנו שללוק יש כוחות מיוחדים, טלקינטיים (היכולת להזיז חפצים בכוח המחשבה), אבל עוצמתם ומקורם לא ידועים לנו. כשהוא יוצא מהחדר, הוא מכיר נערות ונערים אחרים כמוהו: חלקם מכונים ט"ק (טלקינטיים, כמו לוק) ואחרים ט"פ (בעלי יכולות טלפתיות), אבל כולם לא מבינים למה הם מוחזקים במכון ומתי יצאו ממנו.

למרות, ואולי בגלל, הכוחות המיוחדים שלהם, לוק וחבריו זוכים ליחס קשה מרוב חברי הצוות, שמבצעים בהם ניסויים, ואף מצמידים להם שבב מגושם וכואב לתנוך האוזן. מיס סיגסבי (פרקר) היא המנהלת של המכון, ולמרות שהיא נראית נחמדה על פניה, מהר מאוד אנחנו לומדים שיש בה צדדים אפלים ובעיקר מוזרים. במקביל, שוטר בדימוס בשם טים (בארנס), שמוותר על טיסה בשביל כסף, מוצא את עצמו בעיירה שנמצאת סמוך למכון ומתחיל לגלות דברים מוזרים שקורים במקום.

כבר מהתיאור הקצר הזה, סביר להניח ש"המכון" תזכיר לכם המון דברים שראיתם בעבר: "דברים מוזרים" של נטפליקס והצעירים המוטנטיים של "אקס-מן" מיד עולים לראש - ותתאכזבו לגלות שגם הצפייה בסדרה (לפחות בשלושת הפרקים הראשונים שלה) מרגישה כמו צפייה בשאריות מחוממות של סדרות טובות יותר.

ג'ו פרימן חסר הניסיון עושה עבודה טובה כלוק אליס, הגיבור שרק מנסה למצוא את דרכו בעולם שנשלט על ידי מבוגרים אכזריים עם מניעים נסתרים; וכמוהו גם לואיז-פרקר, שמגלמת פחות או יותר את אותה אישה נוירוטית שהתרגלנו לראות ממנה, ובארנס הכריזמטי. אבל התוצאה כל-כך חסרת מעוף וקלישאתית, עד שבמהרה קשה לא לאבד עניין.

"המכון" לא הולכת עם שום כיוון עד הקצה. קטעי האקשן בה בינוניים, עלילות הנעורים בין הצעירים במכון ממוחזרות ממיליון סדרות שראינו בעבר, ומרגיש שגם סיפור-העל והמניע לאירוע כולו, שייחשף בהמשך, לא יפיל אותנו מהכיסא. נותר רק לקוות ש"ברוכים הבאים לדרי", סדרת הפריקוול ל"זה", שצפויה לעלות ב-HBO בהמשך השנה, תציל את כבודן של יצירותיו של קינג.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

אם הייתי בעלים של חברת ספנות, יש סיכוי טוב שהייתי מבטל את המינוי שלי לנטפליקס. אחרי שכתבתי כאן על "קטסטרופה מוחלטת: קרוז מחורבן", העוסק בהפלגה של ספינת "קרניבל טריומף" שהפכה לאסון תברואתי שאף אחד מנוסעיה לא ישכח לעולם, מגיעה "לאן נעלמה איימי ברדלי?", סדרת דוקו-פשע בת שלושה חלקים על סיפורה של איימי לין ברדלי, צעירה אמריקאית בת 23 שנעלמה בשנת 1998 משיט משפחתי לקריביים, בו שהתה לצד הוריה ואחיה, בראד.

חובבי פרשיות בלתי פתורות ותיאוריות קונספירציה אולי כבר שמעו על הסיפור של איימי ברדלי - צעירה נורמטיבית לגמרי, ספורטאית מצטיינת, בת למשפחה הכי משעממת שתכירו (שני ההורים סוכני ביטוח), שהייתה אמורה להתחיל את חייה לפני שנעלמה כלא הייתה מחדרה בקרוז שחלקה עם בראד. אביה של איימי, רון, הוא האחרון שראה אותה בחיים. אחרי לילה של בילוי על הסיפון ביחד עם אחיה, איימי נרדמה על כיסא הנוח שבמרפסת חדרם. בשעה חמש וארבעים לפנות בוקר, כאשר התעורר ורצה לראות מה שלום ילדיו, האב עוד ראה את רגליה מונחות על הכיסא; בשעה שש בבוקר, רק עשרים דקות מאוחר יותר, איימי כבר נעלמה ומאז לא נראתה שוב.

במרוצת השנים ניסו בני המשפחה, כולם מתראיינים גם כאן, לפנות לכל ערוץ אפשרי במטרה לקבל קצה חוט על גורלה של בתם. זה כולל גם הופעה בפרק של "תעלומות בלתי פתורות" בשנת 2008 (לפני שהסדרה נקנתה על ידי נטפליקס), שגם הוא העלה חרס בידם. עכשיו, עם החשיפה למאות מיליוני צופים חדשים מסביב לעולם, הם מקווים אולי להגיע לקצה חוט שיפתור עבורם את התעלומה.

על הנייר, הפתרון לתעלומה של איימי פשוט ומתבקש, כל הסימנים מראים שאיימי קפצה או נפלה ממרפסת החדר אל מימי האוקיינוס. אבל העובדה שלא הייתה שום סיבה אמיתית שתגרום לה לרצות לסיים את חייה, וששום חלקי גופה מעולם לא נסחפו אל החוף (הספינה עמדה לעגון סמוך לאי הקריבי קורסאו), לא נותנת מנוח לכל המעורבים.

אל החלל הזה נזרקות שלל תיאוריות קונספירטיביות יותר ופחות ומוצגות בסדרה: מנגן בלהקת הבידור של הקרוז שבילה עם איימי על הסיפון בשעות שלפני היעלמותה ואולי פגע בה, ועד סחר בבני אדם ועדויות שהיא נחטפה לאחד האיים באזור ונכפה עליה לעבוד בזנות עד היום. ניכר שבני המשפחה רוצים להאמין בכל תיאוריה שכוללת את האפשרות שהבת שלהם עדיין בחיים.

"לאן נעלמה איימי ברדלי?" היא סדרת דוקו שקשה להגיד לה לא. כמו בני משפחה שאדם קרוב להם נעלם, גם אתם תצפו בה בשקיקה, בציפייה לתשובות שאתם יודעים שלא יגיעו. ובכל זאת, חייבים להודות: העשייה שלה לא ייחודית בשום צורה. היא מבוססת כמעט כולה על ראיונות וכמה קטעי ארכיון, ואם הייתם מספרים לי שהיא בוימה על ידי בינה מלאכותית - כנראה הייתי מאמין.