כוכבת הסדרה המוצלחת הזו עושה בה את תפקיד חייה

הדבר הראשון שצריך לדעת לגבי דרמת המשטרה החדשה של אמזון פריים וידאו, "באלרד", הוא שמדובר בספין-אוף של "בוש" - דרמת המשטרה שרצה במשך שבע עונות והפכה לחברה של כבוד במועדון ה"זו סדרה ממש טובה שחבל שאתם לא מכירים" (מה שהשתנה קצת מאז שהיא משודרת בכאן 11). למעשה, "באלרד" היא הספין-אוף השני של "בוש", אחרי "בוש: מורשת", שהגיעה לסיומה לאחר שלוש עונות (שתי הסדרות שייכות לאמזון פריים וידאו וזמינות בו).

הדבר השני שצריך לדעת הוא ש"באלרד" היא הסדרה הראשונה ביקום המבוסס על ספריו של מייקל קונלי (המשמש גם כאן כמפיק בפועל), שבה דמותו של הארי בוש (טייטוס ווליבר, "דדווד", "ילדי האנרכיה") לא מככבת, אף שהיא מתארחת מספר פעמים לאורך העונה. במקומו אנחנו מתוודעים לדמותה של הבלשית רנה באלרד (מגי קיו, "ניקיטה", "השורד המיועד") שהפציעה בסוף העונה האחרונה של "בוש: מורשת" וכיכבה גם במספר רומנים מאת קונלי. מי שמכירים את היקום של "בוש" יזכו כאן להופעות אורח של דמויות מוכרות נוספות.

כמו הסדרות האחרות ביקום, גם רנה באלרד עובדת כבלשית במשטרת לוס אנג'לס. לאחר ששימשה כקצינת חקירות שחיתות במחלק שוד ורצח, היא מועברת למחלקה המוזנחת והכי פחות מתוקצבת בארגון: מחלקת התיקים הלא-פתורים. שם, כשלרשותה עומד רק צוות של מתנדבים חדורי שליחות שמאמינים בה כמנהיגה, היא מנסה להצליח איפה שאחרים כשלו. דמיינו גרסה הרבה פחות צינית של "סוסים איטיים", או אפילו "מחלקה קיו", ואתם בכיוון.

על סמך תקציר העלילה בלבד, לא הייתם מנחשים ש"באלרד" שונה במשהו מדרמות משטרה שכבר ראיתם. אבל כמו תיקייה ששוכבת בארכיון - הפרטים היבשים לא מספרים את כל הסיפור. לאחר צפייה בארבעה מתוך עשרת פרקי העונה הראשונה, אפשר לומר שמגי קיו עושה כאן את תפקיד חייה. היא מצליחה לעצב את דמותה של באלרד כמיוסרת אך לא מעיקה, אידיאליסטית אך מציאותית כמו מישהי שנכוותה מהמערכת ובכל זאת לא איבדה תקווה. והיא לא לבד: הצוות שעובד לצידה תורם רבות להצלחה שלה ושל הסדרה כולה.

בניגוד ל"בוש", שהתהדרה באנשי מפתח מוערכים מאחורי הקלעים (השואו-ראנר אריק אוברמאייר, "הסמויה"), הצוות של "באלרד" צנוע יותר וכולל את מייקל אליימו וקדנל שרווד - שניהם עבדו יחד ב"המפענחת: פשעים חמורים", והיא גם כתבה לגרסה האמריקאית של "כבודו" הישראלית. יחד הם יצרו דרמת משטרה ריאליסטית, נטולת קלישאות, בעלת נימה דקיקה של הומור והכי חשוב - כזאת שגורמת ללחוץ "המשך" מיד כשהפרק נגמר.

מי שמתגעגעים לסיטקומים עם צחוק מוקלט ודמויות שאפשר להבין את האג'נדה שלהן כבר בשניות הראשונות של הסדרה - הולכים להתמוגג מול "מעביר הילוך", הסדרה החדשה של טים אלן ("שפץ ביתך", "גבר מי שנשאר אחרון" ועוד).

בגיל 72, אלן הוא כבר הפנים של אנשי הצווארון הכחול והדעות השמרניות בטלוויזיה האמריקאית. כבר עשרות שנים שהוא מגלם וריאציה של אותה דמות - איש משפחה שעוסק במקצועות "גבריים" כמו שיפוץ בתים או מכירת נשק לציד, ולמרות המעטפת הקשיחה, מחזיק בפנים לב רך כמו חמאה ובסך הכול רוצה שלילדים שלו יהיה טוב. סוג של ארצ'י בנקר מודרני - רק שבמקום להיות בפנסיה ולשבת על הספה ולקטר על העולם שמשתנה לו מול העיניים, הוא עובד כל הזמן עם הידיים.

אז כאמור, "מעביר הילוך" (שכבר חודשה לעונה שנייה, וכל עשרת הפרקים שלה זמינים לצפייה) היא בראש ובראשונה סדרה חדשה של טים אלן, שמגלם כאן את מאט פארקר, אלמן שמנהל מוסך לשיקום מכוניות קלאסיות (המשך מתבקש לתפקידיו הקודמים), לצד שני העובדים המצחיקולים שלו: גבריאל (שון וויליאם סקוט, "אמריקן פאי", "נשק קטלני") וסטיץ' (דריל מיטשל, "NCIS: ניו אורלינס"). החיים שלו מקבלים תפנית כשהבת שלו, ריילי (קאט דנינגס, "מרוששות"), חוזרת לחייו אחרי שנים של קשר רופף, כשהיא מביאה איתה את שני ילדיה המתבגרים ומספרת לו שהיא עומדת להתגרש מהבעל שהוא תמיד שנא, ושאין לה עבודה או מקום לגור בו.

הסדרה כולה מבוססת על העקיצות ההדדיות בין מאט/אלן וריילי/דנינגס - שניים ששונים זה מזו בכל מובן, ובעיקר בדעותיהם על העולם: השמרנות הרפובליקנית שלו מול הליברליות הדמוקרטית שלה. כבר מהפרק הראשון יש כאן בדיחות בעלות גוון פוליטי לייט, אזכורים לננסי פלוסי (ששימשה כיושבת ראש בית הנבחרים האמריקאית במשך שנים רבות ונחשבת אהובה במיוחד על דמוקרטים ושנואה במיוחד על שמרנים).

למרות שדעותיו של אלן - שלא רק מככב ב"מעביר הילוך" אלא גם משמש כמפיק בפועל שלה - ידועות כבר שנים, הוא לא משתמש בסדרה רק כדי לנגח את הצד השני. דנינגס, שכבר עשתה עבודה מעולה ב"מרוששות" המוצלחת, הופכת את דמותה של ריילי לחדה לא פחות מאביה - ולפעמים אפילו יותר - כך שבין אם אתם שמרנים או ליברלים, כנראה שתוכלו לחוות רגעים של נחת מהצפייה בסדרה.

מה שכן, הנוסחתיות של "מעביר הילוך" אומרת שבשום שלב היא לא מצליחה להפתיע. מהסימנים הברורים לכך שיתפתח רומן בין ריילי לגבריאל, ועד לרגעים ה'מרגשים' שבהם מדברים על אם המשפחה שנפטרה - הכול סוג של ידוע מראש. אבל כנראה שמי שמגיע עד לכאן, לא חיפש מלכתחילה סדרה שתחדש לו.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

זה לא סוד שהקולנוע הצרפתי נחשב לתו תקן של איכות, וזכה להצלחה בינלאומית לא רק בקרב המבקרים אלא גם אצל הקהל הרחב. לעומתו, דווקא תעשיית הטלוויזיה הצרפתית מדשדשת מעט מאחור. על אף הצלחות כמו "מחוננת", "10 אחוז" ו"לופן" הנהדרות, קשה לומר שחווינו כבר את תור הזהב של הטלוויזיה הצרפתית (בניגוד לטלוויזיה הקוריאנית או הדנית, למשל).

מה שמוביל אותי ל"תחת שמש אפלה" (Soleil Noir), הסדרה הצרפתית החדשה שתופסת בימים אלה מקום ברשימת התכנים הנצפים של נטפליקס. ענקית הסטרימינג מנסה למכור אותה כדרמת מתח ומסתורין, אך מספיקה צפייה של עשר דקות בפרק הראשון שלה כדי להבין שמדובר, לכל היותר, באופרת סבון משודרגת.

במרכז העלילה ניצבת דמותה של אלבה (אווה באיה), אם יחידנית צעירה שאנחנו פוגשים ברגע בו היא בורחת עם בנה ברכב, בעוד אביה מנסה לעצור אותה. כאשר היא בודקת את חשבון הבנק שלה, היא מגלה שהיא במינוס - וכל הדלתות נסגרות בפניה. זימון ביומן לריאיון לתפקיד של קוטפת פרחים באחוזה בפרובנס מספק לה חבל הצלה. אחרי נסיעה ארוכה היא מגיעה לאחוזה, שם היא פוגשת את ארנו לאסר, הפטריארך של המשפחה, שמגלה כי כלל לא זימן אותה לריאיון. רגע לפני שהוא שולח אותה לדרכה, הוא מחליט לתת לה צ'אנס, וממנה אותה למשמרת ראשונה של קטיף פרחים שיהפכו בהמשך לבשמים.

כאשר היא מתכוונת להיפגש עם ארנו למחרת כדי להבין את פשר ההתנהגות המוזרה שלו כלפיה, היא מוצאת אותו מת - מה שמוביל לשרשרת דחוסה וחסרת היגיון של טוויסטים ופיתולים עלילתיים, המשתמשים בכל טריק אפשרי: מחדרים סודיים, דרך פלאשבקים, דיבור עם רוחות רפאים ועד שקרים שנאמרים לא רק לדמויות אלא גם לצופים.

כבר בהתחלה מתברר שאלבה היא בתו הלא חוקית של ארנו, ומי שאמורה לרשת רבע מהונו, לצד בנו מתיאו (גיום גואי, מ-"10 אחוז"), בתו לוסי (לואיז קולדפי) ואלמנתו ביאטריס (איזבל אג'אני, מאגדות הקולנוע הצרפתי, שזכתה בשתי מועמדויות לאוסקר). אנחנו גם מגלים שלאלבה עבר פלילי לא קטן, הכולל בעיקר התמכרות לסמים ופשעים קלים. עכשיו, כשהיא מוכרת כיורשת של חלק מהונו של ארנו, ברור שהיא הופכת לחשודה המרכזית בעיני המשטרה. היא יוצאת למאבק - לא רק על מקומה בירושה, אלא בעיקר על החופש שלה.

הנופים של פרובנס והשחקנים האיכותיים לא מצליחים להפוך את "תחת שמש אפלה" למה שהיא לא.
התסריט כל כך רופף, עד שלא תתרגשו מהטוויסטים שנזרקים לאוויר לפחות פעמיים בכל פרק - אלא פשוט תגחכו. בבסיסה, הסדרה רוכבת על הסנטימנט הוותיק של שנאת עשירים, ואנחנו אמורים לצהול כשאנחנו רואים איך אלבה חסרת המשאבים מפילה בזה אחר זה את בני המשפחה העשירים אך השרוטים, שאין להם שום כוונה להפוך אותה לחלק מהשבט שלהם. מה שבטוח: גם אם תצלחו את כל ששת הפרקים שלה, "תחת שמש אפלה" תחזיק אצלכם בראש פחות זמן מוורד באגרטל.