גם כשהעולם משתגע והכל מתהפך, יש דברים שלא משתנים. אחד מהם הוא הנטייה של הוליווד להפיק אינסוף עיבודים מחודשים וסרטי המשך, ונקודתית יותר - החיבה ארוכת השנים שלה למותג "שישי הפוך", שהתעשייה לא מסוגלת להוריד ממנו את הידיים.
כזכור, "שישי הפוך" התחיל בשנות השבעים כספר של מרי רוג'רס, על אמא ובת שמתחלפות זו בגופה של זו למשך זמן קצר, שדי בו כדי ללמד אותן על הפרספקטיבות השונות שלהן ולהבין אחת את השנייה טוב יותר. באמצע אותו עשור הגיע העיבוד הקולנועי הראשון, עם לא אחרת מאשר ג'ודי פוסטר הצעירה. בשנות התשעים היה סרט טלוויזיה, וב-2003 חזינו בעיבוד המצליח והאהוב מכולם, ובכלל סרט מאפיין של אותה תקופה, הפעם עם לינדזי לוהן כנערה וג'יימי לי קרטיס כאמא.
בסוף השבוע, עולה כאן "שישי הפוך יותר", שהוא המשכון לקלאסיקה המודרנית. ג'יימי לי קרטיס עדיין פה, כשעכשיו היא על תקן של שחקנית זוכת אוסקר, ובצידה חוזרת גם לינדזי לוהן, שממשיכה את הקאמבק המפואר שלה, ויש לציין שנראית פשוט נפלא - חיונית, מלאת חיים ומפיצת אור. איזה כיף.
כיאה לשמו, "שישי הפוך יותר", וכנהוג בהמשכונים הוליוודיים בשנים האחרונות, הסרט מוסיף עוד דמויות וסיבוכים. הנערה בגילומה של לוהן, שהייתה רוקיסטית בפרק הקודם, עברה לאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה. היא כבר אמא בעצמה - אם יחידנית לנערה בערך באותו גיל שבו היא הייתה בקלאסיקה ההיא. אמא שלה, בגילומה של ג'יימי לי קרטיס, היא עכשיו סבתא, וממשיכה לעבוד כפסיכולוגית המתמחה בין השאר בהדרכת משפחות והורים. בין השאר, התסריט הוא סאטירה על תרבות העצות וההדרכות המודרנית.
הסאגה המשפחתית לא נגמרת פה. הדור השלישי למשפחה חולקת מעבדה בתיכון שלה עם תלמידה חדשה שהגיעה מן האי הבריטי, עם מבטא מצוחצח וסיפורים על בן זוג צרפתי וחוויות בשבוע האופנה. השתיים לא סובלות זו את זו, ואז נחשו מה קורה? מתברר שלבריטית הזו יש אבא חתיך ופנוי גם כן, וכמובן שהוא פוגש האמא בגילומה של לוהן, והם הופכים לזוג, וכולם למשפחה אחת גדולה.
נעשה סדר. יש כאן את הסבתא, את הבת שלה ואת הנכדה, ומן העבר השני את האבא ואת הבת שלו. כלומר, חמש דמויות ראשיות ועוד כמה דמויות משנה משמעותיות. אחת מהן היא מגדת עתידות מצחיקולה, שעורכת את הפגישות שלה בסטארבקס, ומפעילה על ארבע הנשים כישוף שגורם להם להתחלף זו עם זו. רק האבא יוצא ללא פגע. הסבתא האמריקאית והילדה הבריטית מתחלפות, וכך גם האמא האמריקאית ובתה. לוהן, שבסרט הקודם גילמה נערה שמתחלפת עם אמא שלה, מגלמת הפעם אמא שמתחלפה עם הבת שלה. שתי הילדות, הבריטית והאמריקאית, לא מעוניינות בחתונה בין ההורים שלהן ובשינויים שיביאו עמן, ושואפות להפריד ביניהן - משהו שהחילופים יכולים לעזור להם להשיג. קו העלילה הזה מזכיר את "אבא מתארס" מ-1998, להיט פולחני אחר שלוהן כיכבה בו בצעירותה.
אם זה נשמע מסובך, זה לא רק בגלל שאנחנו לא יודעים להסביר - גם הסרט מתקשה בכך. ככה זה כשיש בו סוויץ' בין ארבע דמויות, ולא רק בין אמא ובתה אלא בין שתיים שהקשר ביניהן הדוק הרבה פחות. תבואו עם הרבה סבלנות וריכוז, כי ייתכן שעד השנייה האחרונה תצטרכו לגרד בראש כדי להיזכר ולפענח מי נגד מי.
יש עוד בעיות: בתחילה הסרט מעט חסר תנופה, ונראה כמו משהו שהיה צריך ללכת ישר לסטרימינג. שתי הנערות מעצבנות, אם כי דווקא הבריטית, זו שאמורה לעצבן יותר, מעצבנת פחות, וזו גם בעיה. האקספוזיציה מעט ארוכה ומסורבלת, כנראה בשל הצורך להציג כל כך הרבה דמויות וקווי עלילה.
אך ברגע שמתרחשים החילופים, הסרט משתפר פלאים.
קודם כל, הוא מצחיק. יש בו כמה בדיחות מבריקות, רובן על חשבון הזקנים שראו את הסרט הקודם בצעירותם, למשל - "פייסבוק הוא מאגר מידע של קשישים". הוא גם חכם. מעבר למסרים המובנים מאליהם על חשיבותה של המשפחה, יש בו רעיון מורכב יותר - שחוויה האנושית היא אוניברסלית, ולכן זה הגיוני לשמוע נערה בריטית מדברת בקולה של סבתא אמריקאית, ולהפך. בסופו של דבר כולנו רקמה אנושית אחת חיה, עם אותם שאיפות ופחדים, רק בסיטואציות ובנסיבות שונות.
גם הליהוק משובח. על קרטיס ולוהן כבר דיברנו. את הנערה האמריקאית מגלמת ג'וליה באטרס, שפרצה כילדת פלא ב"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו, בו חלקה סצינה בלתי נשכחת עם דיקפריו. עם הזמן, הולך ומתברר כמה אדיר היה הקאסט הצעיר של הסרט הזה - כזכור, הוא כלל גם את סידני סוויני, מייקי מדיסון, אוסטין באטלר ומרגרט קוואלי. איזו נבחרת עתודה מדהימה. אחר כך, באטרס גם גילמה את אחת האחיות של ספילברג ב"הפייבלמנים", וכאן היא עושה את תפקידה הקולנועי המשמעותי ביותר. את הבריטית מגלמת סופיה האמונס, שהיא בכלל אמריקאית, וזה התפקיד הבולט הראשון שלה על המסכים. בכל מקרה, שתיהן קצת מזייפות בהתחלה, אבל הסרט משתפר והן משתפרות איתו בצורה דרמטית, ובסופו של דבר מרימות אותו ומשאירות רושם מעולה. זכרו את השמות הללו כי כנראה עוד נשמע עליהן.
את האבא החתיך מגלם מני ג'סינטו. הדמות שלו קצת מתקשה למצוא את עצמה בתסריט, כי היא לא חלק מן החילופים, אבל בסך הכל הנוכחות שלה חיובית. הקומיקאית ונסה באייר היא אתנחתא קומית משובחת בתור מגדת העתידות. צ'אד מייקל מורי, שגילם את מושא אהבתה החתיך של הנערה בסרט הקודם, חוזר גם הפעם, מבוגר בעשרים שנה אבל עדיין מלא כריזמה.
את התסריט כתבה ג'ורדן ווייס וגם מאחורי המצלמה עמדה אישה, נישה גנטרה, הזכורה בין השאר מן הקומדיה החביבה "לייט נייט" שיצאה בשלהי העשור הקודם, והיא הבמאית הראשונה בהיסטוריה של המותג "שישי הפוך". השילוב בין התסריט השנון, הבימוי המיומן, והליהוק המוצלח מוביל לחווית צפייה מדליקה וכיפית. בזכות האנושיות שלו וטוב הלב שבו, והאמונה שלו בחשיבות החיים ביחד, הסרט גם מחמם לב ומעורר השראה - מצרך חשוב בימים אלה.
נכון, הוא קצת חורק בהתחלה, אבל "שישי הפוך יותר" מתהפך לטובה, והולך ומתרומם עד הסיומת המרגשת, הקשורה בשיר שכתבה האמא. מוזיקה משחקת תפקיד חשוב בסרט. הפסקול נפלא. הוא כולל חידוש ל-"Take Me Away", הלהיט הנפלא מהסרט הקודם. יש בו גם אזכור לספייס גירלז, הזוכות לעדנה קולנועית בזמן האחרון - מזכירים אותן גם ברגע השיא של סרט האימה הטרי והמדובר "צמודים". באופן פחות בנאלי, מצטטים בו גם את צ'מבוובמה באופן שיעביר צמרמורת בילדי הניינטיז, והכי חשוב - יש בו בדיחה מוצלחת על קולדפליי.
מן הסתם, התסריט כלל את הבדיחה הזו עוד לפני שידע עד כמה טרנדי יהיו הלצות על קולדפליי בעונה הנוכחית, מה שמחזק עוד יותר את מעמדו של "שישי הפוך יותר" כסרט הכי נכון לקיץ 2025.