מאות בני אדם הגיעו הבוקר (שישי) לתיאטרון הבימה כדי להיפרד מהשחקן והבמאי רמי הויברגר, שהלך אמש לעולמו בגיל 61 לאחר מאבק בסרטן.
בפני אולם מלא, השחקן דב נבון, שותפו של הויברגר ל"החמישייה הקאמרית" ו"הבורגנים", ספד לו: "קמתי הבוקר עם ים סיפורים על רמי. זה גרם לי לחייך וגם להתגעגע. היה לרמי אי סודי, שהוא היה נוסע אליו באוגוסט וכל העיר היתה מדברת על האי הסודי הזה, שרמי לא מגלה לאף אחד איפה הוא. כשהרגשתי מספיק קרוב אליו ביקשתי להצטרף אליו לאי הסודי הזה עם המשפחה והוא אמר בסדר, דב'לה, אבל תזכור - אתה לא מספר לאף אחד, אני מחתים על טופס".
"עד היום לא סיפרתי. אני שואל אותו מה עושים באי והוא אמר לי כלום. שאלתי מה, נוסעים כלום? אמר כן, נוסעים לכלום. חשבתי שהוא מסתלבט עליי. אני מארגן את המשפחה, נסענו עם המשפחות שלנו. אנחנו טסים לסנטוריני, זה מותר לי להגיד, משם עולים לאיזושהי מעבורת ומגיעים לאי. הדלת נפתחת, יורדים אנשים. אני שואל את רמי, יורדים? הוא אומר לי, לא, זה לא פה. מגיעים לעוד אי. יורדים אנשים. רמי אומר לי, לא זה לא פה. ואז אנחנו מגיעים לאי, הדלת נפתחת, ורמי אומר לי, יורדים. אנחנו יורדים. צועדים על הרציף, אני בחרדה ואני אומר לו, רמי, אף אחד לא ירד פה. הוא אומר לי נכון. שאלתי אותו למה. הוא אמר כי אין פה כלום. אז אתמול הסתכלתי באלבום תמונות מהאי הזה, וזאת היתה חופשה פסיכית. עם השנים הבנתי משהו שרמי ידע, וזה לא לפחד מהכלום. הכלום הזה היה מלא מלא".
"רמי, בחיים לא חשבתי שאני אהיה במעמד הזה של להספיד, והנה שוב אתה דוחף אותי לעשות את הדבר הנכון, למרות הפחד. כמה אני אוהב אותך אתה יודע. ותמיד ידעתי שאתה אוהב אותי. פגשתי אותך בסטודיו של ניסן נתיב ומיד התאהבתי וגם קינאתי, וזה היה הדדי. במקומות שפחדתי, רמי העז. במקומות שהוא לא ידע, אני ידעתי. ידענו דברים עמוקים והשתמשנו אחד בשני כדי להשיג דברים או להגן על עצמנו. רוב הזמן אהבתי ונהניתי מהמורכבות שלך, כזאת שיש בה פערים מטורפים. הרגשתי הכי מוגן לצדך וגם הכי קרוב למקום שהכי פחדתי ממנו. בתוך הפער הזה, היה כל כך הרבה אהבה וצחוק. בתקופה האחרונה עשינו צעד נוסף והשמיים הובילו אותנו להתקרבות עם ההתבגרות וההשלמה. שוב היינו יחד, צלולים, עם האמת, עם הכנות ועם האומץ. שנינו היינו אמיצים הפעם. תקשיב, מתוק שלי, אתה באמת אירוע יוצא דופן, יהלום לא מלוטש, יפהפה קורן ומלא תשוקה. זכיתי להיות חלק ממך, חלק מהמשפחה שלך, בשנים של טיולים, פיקניקים, שיחות, ארוחות משפחתיו, לידות וגידול ילדים. חפרנו אחד לשני ולימדנו אחד את השני משמעות של בית, חברות והורות. לימדת אותי להיות מספיק אמיץ ולהסכים להיפרד. רמי, אני מת עלייך ואני אתגעגע אליך".
המספיד הראשון היה השחקן אלון אופיר שאמר: "רמי, איך נפרדים בפשטות מאיש כל כך מורכב? רמי הוא שילוב נדיר של אינטקלט, רגש ויצר. זו פצצה רבת עוצמה. אין הרבה שחקנים כמוך, לפחות לא יצא לי לפגוש. שחקן אמיתי כמו של פעם, כמו בתקופות הקדומות ביותר של האמנות שלנו, ידעת לחלוק כבוד לכל אלה שהיו כאן לפנינו. אני מקווה מעומק הלב, שכמו שכיבדת את הגדולים לפנינו גם אנחנו נדע לחלוק לך כבוד בעתיד. רמי, הקרב שלך נדם. אני מקווה שעכשיו אתה לעד שליו ושתדע שאני תמיד אוהב". הוא המשיך וביצע את השיר "חלום" מתוך המחזה "איש למנשה".
דביר בנדק ספד על הבמה: "התאהבתי ברמי לפני בערך 25 שנים. בצוותא, הוא ודב'לה הגיעו לעשות חזרות ל'שתי טיפות מים'. ישבתי בחושך מאחור והתפעלתי ולמדתי וחשבתי על הכוח של האיש הזה, על איך אני רוצה להיות כזה, לא לעשות כלום ולהביע כל כך הרבה. היו לנו שני עשורים שנפגשנו בהם כמה פעמים. אני רוצה לדבר על הפרידה שלנו המקצועית. נסענו לחודשיים של צילומים של 'גולדה' ולא תיארתי לעצמי שאני הולך להיות הפיליפיני של רמי. ראיתי שקשה לו עם טכנולוגיה וקשה לו אפילו עם סיגריה ומצית אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך. קרה שהדיילת ממש ביקשה ממני שאשמור עליו. שאלתי אותו, רמי מה זה הטרולי? אנחנו נוסעים לחודשיים. הוא אמר שהוא לא צריך כלום, הוא לא יוצא מהמלון הצלחנו להוציא אותו פעמיים מהמלון, פעם למסעדה ופעם להצגה. זה דרש הכנה ותידרוך".
"לימים הבנו שהוא לא התרחק מהמלון כי הוא פחד שהוא לא יידע איך לחזור. כשהיינו מגיעים לסט הוא היה שם האיש הכי חד שפגשתי בחיים, מסור ומסתכל בעיניים ובעיקר נותן ונמצא שם בשבילך. הוא הקפיד להיות פרטנר נפלא וזה היה מעורר השראה. אני אוהב אותו מאוד ואני מצטער על האובדן שלכם ושל כולנו. שינוח בשלום".
שרית וינו אלעד, שגילמה את רעייתו של הויברגר ב"הבורגנים", אמרה על הבמה: "נכון שאנחנו לא באמת זוג אבל אתה יודע, אני מבעלי התגרשתי, אתה מאשתך התגרשת ואנחנו נשארנו נשואים. מבחינתי נשארנו נשואים ותמיד נהיה נשואים. אתה הפרטנר הכי נערץ שהיה לי אי פעם. אף פעם לא יכולתי להגיד שאתה חבר שלי כי הערצתי אותך פשוט יותר מדי. אז בתור דליה של היוני שלך, אנ יאקריא את הטקסט המאוד מתוק הזה". היא המשיכה בהקראת השיר "בלוז להלוויה" שכתב ו"ה אודן.
לאחר מכן להקת הג'ירפות ביצעה את השיר "יש לי חור בלב בצורה שלך", וכן הוקרן קליפ עם קטעים מהצגות בכיכובו של הויברגר, בהן "קן הקוקיה", "יש רופא באולם", "קופסה שחורה" (בשני האחרונים הוא הופיע עם השחקן יעקב כהן, שהלך לעולמו בשנה שעברה), "אנה קארנינה" ו"מחכים לגודו".
יו"ר שח"ם ריקי בליך, ששיחקה לצד הויברגר והייתה בעבר בת זוגו, ספדה: "רמי ואני הכרנו כששיחקנו יחד כאן, בהצגה 'ארוחה עם אדיוט' עם יעקב כהן היקר, זכרונו לברכה. זה היה שלאגר מהסוג הבלתי נסבל, מאות הצגות, ערב ערב, בכל פעם בפינה אחרת בארץ. ואני, כשונאת ואנים ידועה, לרוב ההצגות הייתי מגיעה עם הרכב שלי. בגלל שהיה חורף ולרמי היה אופנוע אז לפעמים הייתי לוקחת אותו טרמפ".
"רמי לא פחד להתמסר לרגש, לכאב, לתת לדבר להציף אותו - ורגע אחר כך לגחך עליו, להסתלבט עליו ולהוציא מזה פאנץ' מעולה. הייתה לו יכולת מרהיבה לקחת את עצמו בשיא הרצינות ובחוסר רצינות מוחלט. על הסקאלה הזאת הוא חי ושיחק שהוא מעז לגעת בקצוות שרובנו לא מתקרבים אליהם בחיים. לגעת בשיא של הכאב, האפילה והזעם - וגם לנסוק לפסגות של הומור, הסתלבטות, ציניות וצחוק מכל הלב. הוא היה הכי מצחיק והכי אפל. הכי עמוק והכי שטחי. הוא נגע בנעלה ובנלוז, ביפה ובמכוער, בפסגות ובתהומות. עם רמי הכל היה מותר להגיד, על הכל היה מותר לצחוק, והחיים תמיד היו על סף של תהום. או שניפול - או שנמריא".
"בגלל זה לעבוד איתו על הבמה היה הדבר הכי מרגש. כי זה היה מסוכן. אסור היה לזייף איתו. אסור היה לתת פחות ממאה אחוז. הוא תמיד דרש לשאוף לאמת, לכנות, לאומץ. תמיד חייב אותי לגעת בבשר החשוף. הוא היה מסתכל עלינו, הפרטנרים שלו, עמוק בעיניים, ומשחק איתנו על הגבול הדק הזה שבין זה קורה באמת עכשיו לבין זאת רק הצגה. רמי לימד אותי לקחת את המקצוע הזה ברצינות, בכובד ראש, בקדושה. הוא היה אומר 'קומדיה זה עניין רציני מאוד'. הוא אף פעם לא נתן פחות ממאה אחוז על הבמה. בשבילי זה היה שיעור ענק, לא להתבייש לקחת את העבודה שלי ברצינות, להתעמק במשחק, לנתח, להבין, לחקור ולעלות לבמה מחוייבת במאה אחוז. לעולם לא לזלזל לרגע בקהל שבא לראות אותנו. הלימוד הזה באמת שינה את חיי, ולא רק מבחינה מקצועית. תמיד הוא אמר לי שאנחנו, השחקנים, אנחנו לא מזדקנים, שהמקצוע הזה משאיר אותנו ילדותיים, אינפנטיליים. תראי אותנו, הוא היה אומר, לכולנו יש פרצופים של ילדים, גם בגיל 90. זה בגלל שיש לנו נפש מטומטמת וילדותית. איזה כיף לנו שזה המקצוע שלנו! אני אומרת לך תודה על החכמה, על ההשראה, על האתגר, על הרף הגבוה ועל הצחוק. זהו, מתו לי שני האידיוטים שלי מ'ארוחה עם אדיוט'. השארתם אותי לבד עם הזיכרונות - ועם אורי הוכמן. תנוח בשלום, רמי יקר. אני משערת שהנשמה שלך עכשיו במקום שאין בו קצוות ואין בו תהומות, יש בו רק אהבה וחסד. כל כך מגיע לנפש שלך לנוח קצת, מהפיצוצים. שב בגן עדן עם יעקב, תגלגלו איזו סיגרייה, תיזכרו בנו לפעמים ואולי תעשו משם איזה קסם שיהיה פה קצת יותר טוב. יש לי רק אהבה בלב אליך. לעולם לא נשכח אותך".
השחקנית עידית טפרסון אמרה על הבמה: "אני בהלם מאז אתמול. לא היינו בקשר בשנים האחרונות ולא ידעתי שהוא חולה. השנה הארורה הזאת לקחה מאיתנו את יעקב כהן, אלון אבוטבול ועכשיו את רמי, כולם גברים בשנות השישים, וזה לא יכול להיות. הזהירו אותי מהעבודה איתך, אמרו לי הוא לא פשוט, הוא משוגע. בשבילי זו הייתה חוויה אדירה. פרטנר אדיר, כריזמטי, תובעני ומהפנט. היו רגעים שעמדתי על הבמה איתך ולא יכולתי להוריד ממך את העיניים. החזרת לי את האומץ לעמוד על הבמה. אז רמי, יאללה, לך לעשות בלאגן". בסיום דבריה הקריאה את השיר "אהבה" של יצחק לאור.
אחיו גל הויברגר ספד לו בדמעות: "רמי גדול ממני בשמונה שנים. כילד וכמתבגר ועוד הרבה שנים אחר כך הוא תמיד היה נראה לי גדול מהחיים, בלתי מושג. העוצמה שלו היממה אותי. בשלב מסוים, בלי להבין את זה, התחלתי לנסות להיות הוא. רציתי גם לקבל את ההילה הבלתי מוסברת הזאת שקרנה ממנו. אבל כמה שלא ניסיתי, תמיד הרגשתי שאני זיוף והוא המקור. כן, קנאה עצומה ונוראה.
"התסכול הקיומי הזה שלי הביא אותי לתחושות כעס איומות כלפיו, שהובילו לנתקים ממושכים. יום אחד הסתבר לי שלגוף יש גבול כמה הוא יכול לעוות את עצמו בניסיון להיות מישהו אחר - וסופו להתפרק. לאחר שהתפרקתי, התחלתי לבנות את עצמי מחדש, רק שהפעם בניתי באמצעות אבני הבנייה שלי, כפי שהם, מבלי לנסות לשנות אותם. ואז כשזה קרה, כשהתחברתי וקיבלתי את עצמי, הגיע גם החיבור עם רמי, זה שהיה אמור להיות מההתחלה. מה שגיליתי בתקופת ההתקרבות הזאת בינינו, ששיאה הגיעה לצערי בתקופת המחלה הארורה, זה שהעוצמה האדירה הזאת שהייתה לרמי נבעה מחוסר קבלה עצמית עצום איום ונורא, דומה בעוצמתו לזה שאני חוויתי בעברי. וכמו ההתפרקות שלי שאני חוויתי, שהביאה לבסוף לקבלה העצמית שלי, גם רמי - כן, רמי הענק, האדיר, הגדול מהחיים - הצליח להשיל מעליו את חליפת העוצמה ולגלות את העדינות שבו, את החולשה ואת השלוה שמגיעה אחרי בכי משחרר, בכי שמפנה מקום בלב לאהבה המורעפת עליך".
"על רמי היו אינסוף כמויות של אהבה שקיבל מכל מי שנקרה בדרכו, וזה הימם אותו. תראה מה זה, הוא אמר בהתרגשות עד בכי אחרי כל מפגש במחלקה האנקולוגית עם עוד מישהו שלא הכיר, אנשים שאני לא מכיר פשוט אומרים לי כמה הם אוהבים אותי ומעריכים את מה שעשיתי! איך זה יכול להיות? הוא אמר במחלקה האנקולוגית שהוא בגן עדן ושהוא שמח שקיבל סרטן כי בזכות זה זכינו, הוא ואני, לקשר החזק שכל כך רצינו בו מאז ומתמיד. גיליתי שהמתנות הכי טובות הן אלו שאתה לא יכול לדמיין אותן אפילו ואתה יכול לזכות בהן רק אם תסמוך על עצמך, תשחרר הכל ותאמין שהכל יסתדר. כמו ללכת בכוונה לאיבוד ולגלות פינות נסתרות וקסומות שלא היית מגיע אליהן לעולם אם היית ממשיך ללכת בדרכים שאתה מכיר. כך, בימיו האחרונים, אחרי ששיחרר צעמו את המעטה הקשיח שלו ונתן לעצמו להיות בדיוק כפי שליבו הנחה אותו, גם רמי קיבל מתנה שהוא לא דמיין שיוכל לקבל. זו לא סתם מתנה, זו אם כל המתנות. הוא אמר לי את זה במילותיו, בערוב ימיו, וראיתי את זה במו עיני גם בלי שיגיד. רמי השלים עם עצמו והיה שליו ומאושר כפי שלא האמין שאי פעם הוא יהיה".
אחרי דבריו של גל, גדי רונן ביצע את השיר "אולי צריך לתת לזה עוד זמן", ששר במקור וכתב אריק איינשטיין והלחין יצחק קלפטר. לאחר מכן הוקרנו על המסך קטעים מהופעותיו של הויברגר ב"החמישייה הקאמרית" ו"מבצע סבתא".
באפריל השנה, בריאיון לתכנית "אינטימי" עם רפי רשף, חשף הויברגר שאובחן עם סרטן סרקומה וכי עבר טיפולי כימותרפיה קשים. הויברגר מזוהה בעיקר מסרט הפולחן "מבצע סבתא" מ-1999 ומתוכנית המערכונים "החמישייה הקאמרית", ששודרה בין 1993 ל-1997. בין עבודותיו הבולטות הנוספות נמנים גם תפקידיו בסדרות "בטיפול" (2008), "הבורר" (2010) ו"ילדי ראש הממשלה" (2011), וההצגות "תמונות מחיי הנישואין" (2007) ו"אנה קרנינה" (2007) בתיאטרון הבימה. כמו כן שיחק בסרט "רשימת שינדלר" ב-1993 של סטיבן ספילברג.
רמי הויברגר: "אני מוצא בעצמי צדדים רכים שלא ידעתי איך להוציא"
רמי הויברגר: "העשבים השוטים יוצאים רק ממחנה אחד"