"הסדרה הזאת מדליקה פנס על עדה שלמה. פשע שלא היה דבר כזה אף פעם"

"לביים סדרה זו מלחמה בפני עצמה. לביים סדרה בתוך מלחמה - זה שתי מלחמות", אומר הבמאי אדם סנדרסון.

והוא יודע על מה הוא מדבר. השבוע עלתה דרמת המתח העל-טבעית שביים, "נוטוק", בקשת 12 (הפרק הבא ביום שני), שמתמקדת בדרוזים בישראל ועוסקת באמונה בגלגול נשמות. הסדרה נוצרה ונכתבה על ידי רועי עידן ונהד בשיר ובמרכזה סודות משפחתיים ההופכים לפרשייה ביטחונית. היא צולמה במהלך המלחמה ברמת הגולן, תוך כדי נפילות רקטות בקרבת הלוקיישנים, מה שהוביל ללא מעט רגעים מפחידים.

"הדברים שאני והצוות היינו צריכים להתמודד איתם הם באמת הזויים", אומר סנדרסון. "זה מתחיל בצילומים במג'דל בזמן ההפצצות הלבנוניות. זה די מדהים, בחומרי הגלם שחקן עוצר את הטקסט כי בום של פצצה שנפלה בקצרין מפריע לו לשחק. הבומים היו מחרידים. ההזיה בדברים האלה וחלק מהאבסורד פה הוא שאני אומר, אוקיי, בואו ניקח רבע שעה, ואנחנו כולנו יוצאים ומסתתרים איפשהו, ואחרי רבע שעה אנחנו חוזרים לצלם. זאת אומרת, הקשיחות והחספוס שלנו הם כל כך גדולים. כמובן בזמן מעשה אתה לא באמת ער לזה אבל ממרחק אתה רואה בעצם באיזה תנאים אתה עובד ומסתדר בתוכם".

"באיזשהו שלב היינו צריכים לעזוב את מג'דל כי באמת נהיה די מסוכן אז עברנו לדאליה", מוסיף סנדרסון. "הגענו לדאליה ובהתחלה הכל היה גן עדן. הציפורים צייצו והשמיים היו כחולים. ואז, ביום השני בדאליה, הביפרים של חיזבאללה התפוצצו. פתאום דאליה הפכה להיות אחד המקומות הכי מסוכנים להיות בהם והיינו צריכים להתקפל שוב. חזרנו לשם רק אחרי שהגיעה מיגונית, ישבה מחוץ לסט ונתנה לאנשים מחסה במקרה שטילים יעופו שם. אנחנו תעשייה משוגעת בארץ משוגעת".

במקרה אחר, נפל טיל של חיזבאללה סמוך אליהם בחרמונית ברמת הגולן. "ראינו את הנפילה באיזה שדה, שריפה מתחילה ושוב, מה שמדהים זה שמיד ממשיכים לצלם. אנחנו בסוף אנשים שעובדים ויוצרים ובסוף מתמודדים עם זה. אני לא יודע אם יש בעולם אח ורע לתעשייה הישראלית".

בסוף הפרק הראשון הופיעה שיקופית שבה נכתב כי הפרק מוקדש ל-12 הילדים שנרצחו במתקפת הטילים של חיזבאללה על מגרש הכדורגל במג'דל שמס ב-27 ביולי 2024. האסון הזה קרה כחודש וחצי לאחר שסיימו לצלם במקום. אחת הילדות שנהרגו, אלמא פחראלדיין, היא בת דוד של אחד השחקנים בסדרה, ראיד שמס. "זה אסון מזעזע", אומר סנדרסון, "הוא היה גיבור גדול. דיברתי איתו באותם ימים. שמעתי את הכאב בקול שלו, אבל היה בו איזה משהו שמאוד, איך אני אגיד, איפשר את זה, כאילו אלה החיים, לא היתה בו איזו התנגדות רגשית לדבר הזה. It is what it is. זה היה די מדהים לשמוע את זה".

"נוטוק" היא הסדרה העלילתית הראשונה שבמרכזה המגזר הדרוזי. היא מתרחשת בעיקר במג'דל שמס ובדלית אל-כרמל, ומגוללת את סיפורם של מיה ורמי פארס, שמגלמים לוסי איוב ואמג'ד בדר, זוג דרוזי צעיר שבנם בן השש, דניאל, שמשחק ג'וד חטיב, מתחיל לספר פרטים מדויקים על גלגולו הקודם. בכך נפתחת תיבת פנדורה בחייהם וגם בחיי המשפחה, שבה לדבריו חי את חייו הקודמים. עוד משחקים בסדרה לצד נורמן עיסא, אימרי ביטון, אגם בוחבוט, עוז זהבי, אוראל צברי, עמנואל הלפרין, לואי נופי וגם יוצרי הסדרה, נהד בשיר ורועי עידן, מגיחים בה. המפיק הוא יואב גרוס.

סנדרסון בן ה-45 הוא מהבמאים המוערכים בדורו. הוא בנו של דני סנדרסון, מענקי המוזיקה הישראלית, ונעמי סנדרסון, שהייתה עורכת ספרות ועתונות ומעצבת תלבושות ותאורה והלכה לעולמה לפני 20 שנה. הוא גם אחיה של השחקנית והתסריטאית המהוללת דינה סנדרסון ("אורי ואלה"). אדם ביים עם מולי שגב את סרט הקולנוע "זוהי סדום" של חבורת ארץ נהדרת, שזכה להצלחה קופתית גדולה מאוד אך לא היה חביב המבקרים, וביים גם את "לוויה בצהריים" המבוסס על ספרו של ישעיהו קורן, שנכשל קופתית וקיבל ביקורות מעורבות. בנוסף הוא חתום על הסדרה "בתולות" בהוט כבמאי וכיוצר לצד התסריטאי שחר מגן ואף ביים שלושה פרקים לסדרת המתח האמריקאית "אבסנטיה" של אמזון פריים.

גלגול הנשמות הוא הסוכריה שמושכת צופים ל"נוטוק", אבל לאו דווקא הנושא המרכזי שלה. מבחינת אחד היוצרים של הסדרה, רועי עידן, "נוטוק" עוסקת באמונה ואילו סנדרסון אומר כי "הרעיון שהכי מושך אותי בסדרה הוא מאוד בסיסי ופשוט וזו העובדה שאנחנו הרבה פעמים מרגישים שאנחנו לא במקום הנכון שלנו בחיים. באיזשהו אופן, אם מסתכלים על כל הדמויות בסדרה, כל אחת מהן סובלת מהתחושה הזאת, שאולי מגיע לה משהו יותר טוב במקום אחר, או שאולי היא צריכה להיות מישהו אחר. הנוטוק הוא כמובן דימוי נהדר לזה. זה משהו שמאוד הניע אותי, באופן שבו הסתכלתי על כל הדמויות".

האם דמות הילד הדרוזי בסדרה, שמתאר את גלגולו הקודם, קיבלה השראה כלשהי מהסיפור שפורסם ב"פנים אמיתיות" של אמנון לוי בערוץ עשר באמצע 2018 על ילד הדרוזי ממג'דל שמס שהתחיל משום מה לדבר אנגלית יום אחד מבלי שאיש יבין מדוע?

"לא, לא. זה לא בא מהסיפור התקשרותי. הסיפור יושב על מקרה מאוד אישי, שרועי עידן חווה, באיזה ביקור בבית של חבר. רועי למד בכיתה מעורבת בחיפה, והוא יום אחד הוא בא לחבר דרוזי, הגיע לשם ילד, שבעצם עבר תהליך נוטוק ושם זיהה מלא דברים בבית. משם הגיעה ההשפעה גדולה על רועי, כשהוא ראה את זה לייב".

אתה מאמין בגלגול נשמות?

"אני לא חושב שאני מאמין בזה אבל אני מאוד אוהב את הרעיון הזה. משהו ברעיון של גלגול הנשמות מאוד מלכד ושומר עליך, בטח בתוך העדה הדרוזית, שיש בה איזו צניעות ושקט וגם איזו סודיות שעוטפת את הצד היותר דתי שלה. משהו בגלגול הנשמות שומר את הסיפור בפנים, שומר אותו אצלם ומחזיק אותם כקבוצה. אני מאוד אוהב את ההתלכדות הזאת. יש גם אופטימיות ברעיון שהחיים לא נגמרים. אז אני מאוד מתחבר לזה".

ובכל זאת, מה ייתכן שהיית בגלגול קודם? אולי איזה במאי גדול ומוכר?

"לא במאי. אני חושב שהייתי שף גדול באיזו מסעדת פועלים".

אז אחותך, דינה סנדרסון, עשתה שגיאה חמורה שלא ליהקה אותך לסדרה שלה "טיטו ורוחו" לתפקיד השף טיטו, במקומו של פבלו רוזנברג!

(צוחק) "כן, כן! אני בישלתי איפושהו בגילגול קודם".

אחד הדברים המרשימים הראשונים שמבחינים בהם בצפייה ב"נוטוק" היא הבחירה שהדמויות הדרוזיות משלבות בדיבורם עברית וערבית, פחות או יותר במידה שווה, גם כשהן מדברות עם דמויות דרוזיות אחרות. זאת, באופן שמתכתב עם המציאות של הדרוזים בישראל, שבה העברית מאוד נוכחת, גם בגלל השפעת השירות הצבאי. עם זאת, לראות בפריים טיים של טלוויזיה ישראלית מסחרית סדרה שחלק כה גדול בה מדובר בערבית הוא אירוע נדיר למדי.

עירבוב השפות עברית וערבית-דרוזית בסדרה הוא עניין שדרש התרגלות - אבל די מהר זה הרגיש לי נכון ואפילו מגניב, בגלל שהבחירה הזאת מדגישה את הדו קיום והנאמנות של הדרוזים לישראל וגם הולמת סדרה שעוסקת בין השאר בזהויות שונות.

"נושא השפה הוא באמת אישו מאוד משמעותי בעשייה של הסדרה, מהרבה כיוונים. בסדרה לא המצאנו תרבות אלא שיקפנו אותה. היה דגש מאוד חזק על אמינות. זה התחיל בהבנה ובידע של רועי עידן בדרוזים ומהטאץ' המאוד אותנטי ואמיתי של נהד בשיר, שמכיר את הדברים הכי מבפנים שיש. יש בסדרה שתי משפחות דרוזיות וסגנון הדיבור שלהן שונה. אצל משפחת פארס, שבאה מדאליה, העברית יותר מעורבבת בתוך הערבית הדרוזית, ואצל המשפחה השנייה, ח'יראדין, שהם ממג'דל שמס, שם יש פחות עברית שמעורבבת. הרעיון היה להראות, בעיקר אצל משפחת פארס, את הטישטוש של הגבולות, שזה ממש כבר יצור כלאיים כזה, שיש בו את הכל. כמו בכל עולם שאתה נזרק אליו, אתה מקבל את החוקים על השנייה הראשונה ועכשיו אתה לומד להתחבר אליהם".

עד כמה זה היה מורכב מאתגר עבורך, כמי שאינו דובר ערבית, לביים סדרה שחלק כה גדול בה הוא בערבית?

"עבדתי עם שני מדריכי דיבור, שכל אחד מהם היה אמון על משפחה דרוזית אחרת שישבו לידי בצמוד למוניטור ותיקנו איפה שצריך וכמובן עזרו לי להבין איפה אני מפספס משהו בטקסט כי אני לא דובר ערבית".

"גיליתי שזה פחות מאתגר ממה שחשבתי", מוסיף סנדרסון. "קודם כל בגלל שעבדתי עם קאסט חלומות, אנסמבל זהב, כשהייתי בסצנה היה לי קשה לבחור על מי לעשות קלוז אפ כי באמת היו כל כך הרבה דברים מעניינים שהתרחשו אצל השחקנים המופלאים. אני חזרתי לבסיס של הבימוי, שהוא על הקצב, התחושה, האנרגיה והמוזיקה של המשחק שלהם. לא הייתי צריך ממש להקשיב לכל מילה ולדעת אם ביטא מילה נכון או שכח מילה אחרת. ההסתכלות שלי הייתה מתוך הנפש שלהם, ברגשות. באיזשהו מקום, זה עשה לי את עבודת הבימוי יותר צלולה. זה כאילו זיקק אותה".

"נוטוק" היא סדרה עלילתית ראשונה בארץ שבמרכזה עומדת החברה הדרוזית. מה שמזכיר שלמרות תרומת הדרוזים למדינה, גיוסם לצה"ל ומחיר הדמים הכבד ששילמו גם במלחמה הזאת, הם ספגו מממשלות נתניהו המון אפליה ופגיעה, בין השאר בחקיקת חוק הלאום שספג ביקורות רבות.

"אני מרגיש שזו זכות גדולה בשבילי לעשות סדרה שמדליקה פנס על עדה ואנשים שלא ראו אור מסך. אני גאה להיות בפרויקט כזה ואני חושב ומקווה שהדבר הזה ייצר את החופש לאנשים לפתוח עוד דלתות. בליל הבכורה של הסדרה, נהד (בשיר) כתב לנו בקבוצה הפרטית שהוא לא מפסיק לקבל טלפונים מכל העדה, בהתרגשות גדולה. הוא כתב, 'אני על סף דמעות'. כמובן שגם אני הייתי על סף דמעות באותו רגע, כי מה אפשר לבקש עוד, מעבר לעבודה שזה העבודה והכיף חיים שלי לייצר סדרה, מאשר לתת את הבמה הזאת לאנשים שמגיע להם. בוא נגיד כך, זה פשע שעד עכשיו לא היה משהו כזה בשבילם. פה אני צריך גם להוריד את הכובע בפני קשת, שעשו את הצעד הסופר אמיץ הזה. אני רק מקווה שהדרכים ימשיכו להתרחב".

האם במידה מסויימת הצלחת להתחבר לעיסוק הסדרה בחברה הדרוזית הגרה בצפון הארץ בשל העובדה שלאמך, נעמי סנדרסון ז"ל, היו שורשים לבנוניים?

"יפה! נכון, אני רבע לבנוני. כשיש שיחות על מזרחים ואשכנזים, אז תמיד אני מנופף בדגל הזה. כן, יש לי זיקה, הייתה לי סבתא שהייתה מביאה קובה ורואה סרטים בערבית בערבי שישי. היה בה מין אצילות לבנונית כזאת, שאני זוכר אותה והיא צרובה עליי. אני חושב שתרבותית אני מאוד אוהב את האזורים האלה. הייתה לי משיכה דווקא לקולנוע הטורקי. יש במאי מדהים בשם נורי בילגה ג'יילן, שהוא מבחינתי מגדלור כזה, שמתאר מציאות מיסטית אבל בזמן שהרגליים על הקרקע. איזה מין תפר כזה. הוא גם מאוד התחבר לי לעולם הדרוזי, ליערות ולאצילות שבו".

בנוסף לחיבור הרוחני הזה, אביו דני סנדרסון האגדי התחבר בקטנה באופן מעשי לסדרה, מאחורי הקלעים. אדם מגלה כי "לאבא יש תרומה קלה לסדרה אבל יש בה משהו מקסים. עלי, דמות הנשמה המתגלגלת, מנגן על גיטרה. קראתי לאבא שלי להשלים נגינת-פריטת גיטרה באחת הסצנות. זה החיבור שלו לתוך הסדרה".

תמיד שואלים את אבא מה הסיכוי שיהיה עוד איחוד של כוורת. ואני שואל אם יש סיכוי לאיחוד של כוורת בעוד 50 שנה, באמצעות גילגולי הנשמות של חברי הלהקה בחיים הבאים?

"זה מאוד מעניין. השאלה, מי יאמין להם? אולי אם הם יעשו את האיחוד בדאליה, יאמינו להם".

אבא שלך מחובר לנושא גלגול נשמות, מעבר לעובדה שלאלבום השני של גזוז קראו "גלגול שני"?

"לאבא שלי אין חיבור לגלגול נשמות. אני חושב שהוא איש מאוד מאוד פרגמטי. אני לא חושב, הוא איש מאוד פרגמטי. האמת, גם אני די פרגמטי. אני פשוט חושב שבאיזשהו אופן כשאני בא לביים או ליצור, יש בי את הצורך הזה, לחפש את המעבר ואני נמשך לשם. כי זה מאתגר אותי וזה מרתק אותי. זו אנרגיה שקורית כשאני בא לביים".

זו לא פעם ראשונה שביצירה שלך מתחבר העל טבעי והמיסטי עם האקשן, דרמה ומתח.

"נכון. אני חייב תמיד שיהיה לזה חיבור ורגליים לקרקע. קוראים לזה תמיד 'Grounded Fantasy' או משהו כזה. אתה יודע, אם מצמצמים את 'נוטוק' זה סיפור על שתי משפחות. כמובן שיש להם חיבור שהוא בעולם אחר, אבל יש כאן שתי משפחות עם ערכים מאוד שונים שבעצם נמצאות בתאונה, הן מתנגשות אחת בשנייה וצריכות להתמודד. זה הבסיס ל'נוטוק'. מעבר לכל ההסתכלות הרוחנית והקוסמית הגדולה הזאת, אם זה לא היה חזק מספיק, אז לסדרה לא היה את העוצמות שלה".

אחת ההברקות הליהוקיות הגדולות ב"נוטוק" הוא המגיש והעיתונאי האדיר עמנואל הלפרין שלוהק לדמות פסיכיאטר במרכז רפואי כרמל, רופא שמעשן סיגרים, איש מדע אבל מאמין בגלגול נשמות. תרשה לי לנחש שאהבת אותו בימי הערוץ הראשון כשהגיש בין היתר את תכנית הקולנוע "הצגת חצות".

"אתה לא יודע כמה צפיתי ב'הצגת חצות'. זה היה כמו להיות מנוי ל'אוזן השלישית'. אני ממש זוכר את הלילות האלה עם עמנואל על איזה גרין-סקרין, מאחוריו איזו שקופית מאיזה סרט בשחור לבן. אלוהים אדירים, כמה הרבה סרטים טובים גילינו שם שכל כך נחרטו בי. בגדול, ליהוק של רופא זה דבר טריקי. כי נורא קל להביא משהו גנרי, ואתה מחפש תמיד להפתיע שם. תוך כדי חיפוש, רותי בלום המלהקת הציעה אותו, וזה היה נשמע נכון ורעיון ממש טוב, כי יש לו המון אופי. הוא גם אוהב לשחק והוא אחלה שחקן.

אז אחרי שליהקת את עמנואל הלפרין כפסיכיאטר, איזה תפקיד אתה מייעד בסדרה הבאה שלך לשותפו מימי רוממה, דוד ויצטום?

"וואו, מדען משוגע!".

לפני שלושה חודשים נפרדנו בעצב מהשחקן הענק אלון אבוטבול שהלך לעולמו בגיל 60. עבדת עם אבוטבול בסדרה "בתולות" של הוט, שביימת והיית מיוצריה. מי היה אלון בשבילך? איך נראתה העבודה שלכם ביחד?

"אני בר מזל שיצא לי לעבוד איתו. כמובן שהוא היה באנסמבל מרתק בסדרה, באמת קאסט מדהים. אלון היה סוג של סקרן בלתי נלאה. איש שהחיים מבחינתו זו מין הרפתקה מתגלגלת. תמיד הייתי נפעם ממנו. כשעשיתי סצנה איתו ועם ששון (גבאי), אז ששון היה מאוד מתודי ומדויק ועובד בחידוד האנרגיה שהוא מנסה להעביר באותה סצנה - ואלון היה ג'אזיסט כזה, הוא ניסה פעם את זה ופעם את זה וכל טייק שלו היה נראה אחרת לגמרי. זה היה מרהיב לראות את שתי הגישות שלהם. משהו באלון היה מאוד משחרר".

"חוץ מזה, אני גם חב לו חוב נעורים, כי הוא זיהה את זה שאני הולך להיות במאי, אני לא יודע מאיזה מקום, היה לו איזו אינטואיציה של מכשף כזה. הוא פגש אותי פעם, על מדרגות קרן הקולנוע או משהו כזה, הוא יצא משם. אולי הוא ראה איזה סרט שראיתי בקבוצת 'באבון', כזה תפס את הראש שלו ואמר לי 'יש לך מצלמה פה'. זה המשפט שנשאר לי. אמרתי, פאקינג אלון אבוטבול, הוא בקושי מכיר אותי אבל הוא כנראה מאוד מכיר אותי, כי הוא רואה אותי ולנצח אני אזכור את השיחה הזאת. זה היה אלון".

"באיזשהו מקום, העבודה איתו ב'בתולות' סגרה את המעגל הזה. אני מרגיש עם השנים שיש הרבה אמנים שאתה פוגש על הדרך, בעיקר שחקנים, שאתה עוד לא מבין את החותם שהם השאירו על התרבות, כי אתה עובד איתם, אתה לא באמת הולך אחורה ומסתכל עליהם בפרספקטיבה. הרבה פעמים, לצערי הרב, המוות מגביר את הגדולה, הכישרון והאייקוניות של שחקנים בתרבות שלנו".

ביימת שני סרטים באורך מלא. יש עוד סיכוי שתביים עוד סרט באורך מלא? כי התחושה היא, שבמידה רבה, הדור שלך קצת ויתר על עשיית סרטים.

"אני לא ויתרתי על קולנוע ולא אוותר על זה כנראה לעולם. אני כרגע בפיתוח של תסריט לסרט. השאיפה שלי היא תמיד לעשות קולנוע. אני לא רואה את עצמי לא עושה קולנוע. כל דבר שאני עושה, אני רוצה שהוא יהיה קולנועי. השאיפה שלי היא ליצור קולנוע וטלוויזיה".

הסרט הבא שתיצור, יהיה קרוב יותר לסרט אומנותי שביימת כמו "לוויה בצהריים" שבקושי מכר כרטיסים, או לסרט הקומי שהיית במאי שותף שלו, "זוהי סדום" שמכר בטירוף, מעל 550 אלף כרטיסים, על פי פרסומים?

"אני חושב שמוקדם לי להגיד מה יהיה הסרט הבא שייצא, כי יש דברים שמפתיעים ולאו דווקא מה שאני מכוון אליו יהיה הדבר. אולי זה יגיע למקום אחר. אבל השאיפה שלי היא קודם כל לעשות כל מה שמעניין אותי. פגשתי במאי איטלקי שאני מאוד מאוד אוהב, במאי איטלקי בשם מתאו גרונה, שהוא פליני של תקופתנו מבחינתי. כמו שתמיד קורה כשאני פוגש את במאי שאני מאוד אוהב, אני נדבק אליו ומראיין אותו. זה היה באיזה פסטיבל ושאלתי אותו מלא דברים. אמרתי לו, תשמע, עשיתי סרט אחד נורא מצחיק, ואחרי זה עשיתי סרט שני נורא רציני. שאלתי אותו, מה עושים? הוא אמר לי שהדבר הכי קשה ביצירה זה איזון, ובעצם בהתבגרות אתה צריך ללמוד לחבר בין כל הקולות. אז אני שואף לעשות את המיקס הנכון בין שני הדברים, כי הם שניהם - אני".

בפרספקטיבה של 15 שנה מאז יצא "זוהי סדום" של חבורת "ארץ נהדרת", אתה מתחרט שביימת את הסרט לצד מולי שגב? מצד אחד, הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה מאוד. מצד שני, הוא קיבל ביקורות לא טובות, לא הפך לסרט פולחן, לא קיבל סרט המשך, לא כך כך ברור מה המורשת שלו ולא רבים זוכרים שאתה ביימת אותו. סליחה על השאלה, הסרט הביא לך איזושהי תועלת?

"אז קודם כל זה דווקא סרט שעד היום אנשים באים אליי ומצטטים ממנו ודווקא יש לו המון חיים. אני מקבל את זה מהמון זוויות במהלך הימים. אני לא חושב שהסרט נעלם, לא מרגיש ככה. מה הוא נתן לי? אתה יודע, הייתי בחור שרצה לעשות קולנוע וקיבל הזדמנות מאוד נדירה לעשות סרט בקנה מידה גדול עם אנשים מאוד מוכשרים. זה היה נראה לי כמו סוג של פשע להגיד לזה לא. ככה התחלתי".

שלושה מחבריו של דני סנדרסון ללהקת כוורת ספגו באחרונה עליהום תוקפני מצד השלטון וחלק מהציבור, על רקע סתימת הפיות והפגיעה בחופש הביטוי מצד הממשלה. אפרים שמיר זומן בתחילת אוגוסט לחקירה פלילית בלהב 433, לאחר פוסטים שכתב, בחשד לעבירות של "הסתה לאלימות וטרור נגד ראש הממשלה". שמיר אמר לוואלה תרבות "החקירה הזויה אבל זה לא מפתיע. הרדיפה של מתנגדי המשטר רק תחמיר". באותם ימים גם גידי גוב ואלון אולארצ'יק הותקפו הן על ידי פוליטיקאים והן ברשתות מכיוון שהיו בין אמנים מובילים רבים שחתמו לפני שלושה חודשים על עצומת האמנים שקראו לעצור את המלחמה בעזה ולחדול מהפגיעה באוכלוסיה הפלסטינית. אולארצ'יק אף ספג ביטולי הופעות, ולאחר מכן חזר בו מחתימתו על העצומה. האמנים שחתמו עליה הותקפו גם על ידי עידן עמדי שקרא להם "אפסים".

אני מזכיר את כל זה לסנדרסון והוא אומר: "אני חושב שמה שמפריע לי זה מצב של אמן נגד אמן. אני חושב שזה מקום קשה. באיזשהו מקום הרבה פעמים זה גונב פוקוס מהדיונים הבאמת חשובים. חבל שזה הופך להיות התפלשות בבוץ במקום לחזור למה שרוצים לדבר עליו. זה מה שבעיקר קשה לי בתוך האירועים שהזכרת".

דוגמה נוספת לסתימת פיות ופגיעה בחופש הביטוי מצד הממשלה התבטאה לפני מספר שבועות במאבק ההזוי של שר התרבות מיקי זוהר בטקס פרסי אופיר. הוא הכריז על כוונתו לבטל את המימון לטקס בגלל זכיית הסרט "הים" ולערוך טקס פרסים חדש במקומו.

"אחת הבעיות הגדולות של הדבר הזה היא שאף אחד לא באמת רואה את הסרט עליו הוא מתרעם. זה משהו שדי מייתר את הוויכוח. אם יש משהו שאתה מאוד מתנגד לו, אז קודם כל תראה אותו ותבין את כולו. הדברים צפים נורא מהר ובלי באמת להסתכל. אני מתנגד מאוד לביטול שהוא חסר התעמקות לתוך המוצר עצמו".

בריאיון קודם שקיימתי עם סנדרסון לוואלה תרבות הוא סיפר על רגעים מכוננים מילדותו. "אנחנו די גדלנו ב'Writers Room'. זה היה ה-Feel בבית", אמר לי אז. "אבא שלי קנה את המצלמה שאיתה התחלתי לצלם סרטים ביתיים. הוא הסביר לי איך להחזיק אותה, לימד אותי דברים, למשל שאם בנאדם יוצא מצד שמאל בפריים הוא צריך להיכנס מימין בפריים הבא. זה היה כשאני בן 9. אני זוכר פעם אחת, בגיל 13, שהוא אומר לי 'תקשיב, אתה הרבה זמן לא עשית סרט'. ואני נכנס לדיכאון. אני ממש הייתי בדאון מזה. גדלנו בהרבה משמעת".

והיה רגע בלתי נשכח נוסף בילדותו, שבו פגש את סטיבן ספילברג. "ספילברג זה הבמאי הראשון שהערצתי", סיפר אז סנדרסון. "בסופו של דבר זה הבמאי שבזכותו רציתי לעשות סרטים. כשהייתי בן 13, קצת לפני הבר מצווה שלי, אורי אברהמי, אבא של חבר טוב שלי יונתן, שיחק ב'רשימת שינדלר'. אורי סידר לנו כניסה לסט שהוא צילם בו בירושלים את סוף הסרט, שבו הניצולים מגיעים ומניחים אבן על הקבר של שינדלר. הגעתי לשם. הוא באמת היה ברמה של אלוהים בשבילי. ראיתי אותו עובד שם. בין הטייקים ניגשתי אליו עם החבר, וסיפרתי לו על ההערצה שלי אליו, על זה שראיתי את כל הסרטים שלו ועל זה שאני עושה סרטים ביתיים. הוא היה באמת הבנאדם הכי נחמד בעולם. בתחושה, הוא עצר הכל ודיבר איתי, במין נדיבות כזאת ואהבה. היתה לי שם ההזמנה לבר מצווה שלי, וביקשתי שיחתום לי על זה. הוא חתם על ההזמנה: 'For Adam, Be a Director. Steven Spielberg'. ההזמנה ממוסגרת, ברמה הכי אינפנטילית".

כמעט בכל ריאיון מציקים לך עם השאלה על "צל האב" שנפל עליך. אני רוצה לשאול דווקא האם אתה עצמך מפיל "צל אב" על הילדים שלך, עלמה בת ה-17 ואורי בן ה-12 וחצי, עוד רגע בר מצווה. בוא, יצרת רף גבוה, עם החתימה שקיבלת מספילברג על הזמנת הבר מצווה שלך!

"אני משתדל להיות אוורירי כמה שיותר מולם, בכל השאיפות שלהם, האהבות שלהם והחלומות שלהם. אני בעיקר מגלה שהדברים האלה, שנראו לי יותר גדולים מכל דבר, כמו ספילברג, הם מאוד מאוד אינדיבידואלים. כל ילד מתלהב מדבר אחר. אתה לא יכול להעמיד ילד באיזשהו קו של התלהבות איתך. זה לא עובד. לצערי, הייתי שם, בתחילת ההורות. חשבתי שהילדים שלי אמורים לאהוב את מי שאני אהבתי כשהייתי בגילם. אבל, וואו, לא הייתי בכיוון. ככל שאני יותר ויותר משחרר את אמות המידה האלה, ורואה את הילדים שלי מתפתחים במקומות שהם הכי אוהבים והכי מרגישים בהם טוב, אז אני משתפך".

ספילברג עצמו קצת התכחש ליהודתו בילדותו ועשה בלגן בבר מצווה שלו במקום לכבד את האירוע. מה היחס שלך לזהותך היהודית? אתה עלית לתורה בר מצווה. האם בנך יעלה לתורה?

"אני חי עם היהדות שלי, אני חושב שזה דבר חשוב ומחבר, עם הזמן אתה מבין את המשמעות של זה. להגיד לך שאני חושב שצריך לפי דין דברים שנכתבו לפני אלפי שנים? פחות נראה לי. אני חושב שצריך להיות איזון וצריך לדעת מה לקחת. אבל עליתי לתורה והפכתי לגבר. הבן שלי יעלה לתורה, והוא לא צריך שאף אחד יחתום לו על ההזמנה".